מי רץ/ה יותר מהר?

מי רץ/ה יותר מהר?


שמעתי היום אשה שקיטרה לאחרת שהיא הולכת עם בן זוגה הוא משאיר אותה מאחור וזה לא נעים לה..
אז בזוגיות ללא טבעת הולכים יד ביד ובנישואין תמיד יהיה אחד שיילך קדימה והבן זוג מאחור או ההיפך?
למה זה?
 

riki yot levi

New member
האמת תאמר...

שמעולם לא שמתי לב לדבר... אבל מן הזכרון...
עולות לי התמונות מימים עברו כאשר הייתי בהריון בשני ההריונות הראשונים שלי...
עשיתי בבית הוריו...
מאחר והייתי עולה במשקל באופן קיצוני הם היו דוחקים בי לצאת לטייל...
'להזיז את הרגליים' היו אומרים ואני הייתי נדחקת וכך היינו גומעים רחובות...
נחים אצל בית הקפה ללגום 'הפוך'... או אם להריונית היה חשק לפלאפל... אז..
וחוזרים הביתה באותו קצב הליכה...

קדימה היה הולך אבא שלו. הולך מהר משתי נשים שהאחת תומכת ברעותה... קרי אימו אוחזת את ההריונית... שצעדיה היו כבדים מאוד וקצרים מאוד... והגבר ראשון. ממהר עוצר... מביט אומר 'תריחו את ה...' או 'תשימו לב לפריחת ה...' והולך קדימה.

אצלנו... אנחנו די מבלבלים את בני האדם...
אנחנו הרי כבר מתחילים להראות 'זקנים' חחחחח
אבל אנחנו סיימנו עשור ראשון לפגישה מחדש ורק שבע וחצי שנות נשואים...
אז אנחנו לגמרי זוג צעיר...
אנחנו הולכים מחובקים... או לפחות מחזיקים ידיים...
כך שהוא או אני יכולים למשוך קדימה מרחק - יד...

ד.א. יש כאלה שרואים אותנו ואז אנחנו שומעים
'תלמדי ממנה'... אז אני מתפוצצת מצחוק..
אני דוגמא??? אני???????
 
חייבת לצאת מהארון ולהגיד שלקרא אותך זו

משימה שממש לא קלה לי ועל כן אני מוותרת.

ותסלחי לי כי הסבלנות שלי היא לא חדירה לתוך חיי הכותבים וילדיהם כמו גם היסטוריה שלהם.

בטוחה שאני לא היחידה אלא רק היחידה להודות בזה.
 

riki yot levi

New member
ואני חושבת סבבה...

לא צריך בשביל זה להיכנס לארונות או לצאת מארונות...
או לצאת מארון... מי שלא מתאים לו... יכול לעשות כרצונו...
וכמוך גם אני משוכנעת שיש כאלה שכתבתי נעימה להם...
ויש כאלה שלא... וזה בסדר גמור...
 

riki yot levi

New member
כל אחת כותבת מתוך הבטן שלה...

וכל אחד כותב מתוך הבטן שלו...
ומה שיש בתוך בטן האשה... אין בבטן הגבר...
מביא ליופי וכיעור שיש בעולם הזה...
והנה אין ספור צורות של כתיבה בעולם... באין ספור סגנונות...
מילים מילים... מילים של משוררות... קלסיות ומודרניות... מילים של סופרות ילדים/נוער/מבוגרים...
מילים של פיזמונאים לכל סוג של מוסיקה...
מילים של מחזאים...
מילים שכותבות נערות מתבגרות... מילים שכותבים חיילים...
מילים של אהבה של שנאה של אכזבה ושל תקוה...

'רק על עצמי לספר ידיתי, צר עולמי כעולם נמלא' כתבה אשה מופלאה בתוכן הפנימי שלה...
אין בי יופי אבל המילים האלה התחברו אלי (גם...)...
הפוליטיקה לא מעניינת אותי, גם לא מדניות גבוה... אבל אני יודעת את האמת בסביבה שלי... מקור אינפורמציה - נהדר...

לא בקשתי שיבואו או תבואנה קוראים וקוראות... נהפוך הוא... באתי אל הפורום הזה שהיה ריק... לא פעיל ואמרתי לעצמי 'איזה יופי' ניכנס אל זה הפורום כמו ניכנסת הייתי אל תוך בית דירות עירוני עזוב... ונביט בו וננסה לדעת מי היו דייריו האחרונים לפחות..., נפתח ארונות לאחר שנביט בצבע הקירות... המשקופים... נכנס לחדרי האמבטיה והשירותים... חדרי הילדים והסלונים... כך דירה דירה... קומה קומה...
כתבתי. למי כתבתי? לעצמי כתבתי... אלה שמיד היתה בי תחושה שאני לא בד... שמא הומלס מסתורי תפס לעצמו חדר... קומה??? או אולי היה הפורום הזה טוב ונעים לפנים... ויש שמרפרפים - מחפשים חיים...???
המקום שלי פתוח... קוצה לקרא... אומרת לך אהלן וסהאלן... לא מעוניינת??? טוב... אבל למה צריכה את 'לצאת מהארון'... בכדי שלא לקרא מה איזה ריקי כתבה??? נראה לי מעט תמוה...
והעולם ימשיך בדרכו כשלא אכתוב... או יהיו עוד יוצאות מן הארונות... שלא יקרא...

אחלה יום.
 
למעלה