כל אחת כותבת מתוך הבטן שלה...
וכל אחד כותב מתוך הבטן שלו...
ומה שיש בתוך בטן האשה... אין בבטן הגבר...
מביא ליופי וכיעור שיש בעולם הזה...
והנה אין ספור צורות של כתיבה בעולם... באין ספור סגנונות...
מילים מילים... מילים של משוררות... קלסיות ומודרניות... מילים של סופרות ילדים/נוער/מבוגרים...
מילים של פיזמונאים לכל סוג של מוסיקה...
מילים של מחזאים...
מילים שכותבות נערות מתבגרות... מילים שכותבים חיילים...
מילים של אהבה של שנאה של אכזבה ושל תקוה...
'רק על עצמי לספר ידיתי, צר עולמי כעולם נמלא' כתבה אשה מופלאה בתוכן הפנימי שלה...
אין בי יופי אבל המילים האלה התחברו אלי (גם...)...
הפוליטיקה לא מעניינת אותי, גם לא מדניות גבוה... אבל אני יודעת את האמת בסביבה שלי... מקור אינפורמציה - נהדר...
לא בקשתי שיבואו או תבואנה קוראים וקוראות... נהפוך הוא... באתי אל הפורום הזה שהיה ריק... לא פעיל ואמרתי לעצמי 'איזה יופי' ניכנס אל זה הפורום כמו ניכנסת הייתי אל תוך בית דירות עירוני עזוב... ונביט בו וננסה לדעת מי היו דייריו האחרונים לפחות..., נפתח ארונות לאחר שנביט בצבע הקירות... המשקופים... נכנס לחדרי האמבטיה והשירותים... חדרי הילדים והסלונים... כך דירה דירה... קומה קומה...
כתבתי. למי כתבתי? לעצמי כתבתי... אלה שמיד היתה בי תחושה שאני לא בד... שמא הומלס מסתורי תפס לעצמו חדר... קומה??? או אולי היה הפורום הזה טוב ונעים לפנים... ויש שמרפרפים - מחפשים חיים...???
המקום שלי פתוח... קוצה לקרא... אומרת לך אהלן וסהאלן... לא מעוניינת??? טוב... אבל למה צריכה את 'לצאת מהארון'... בכדי שלא לקרא מה איזה ריקי כתבה??? נראה לי מעט תמוה...
והעולם ימשיך בדרכו כשלא אכתוב... או יהיו עוד יוצאות מן הארונות... שלא יקרא...
אחלה יום.