riki yot levi
New member
ראש השבט... הוכתר
כאשר את באמצע שנות החמישים לחייך... בזמן שהאיש שלך
דילג לקידומת 6
כל משפחה בזמנה מסיימת הליכים ומתחילה ל'חשב מסלול מחדש'...
כן - זה קורה כמעט באופן קבוע... וזה נכון... אך כאן ועכשיו אני חשה את השינוי...
השינוי הגדול.
ומהו אותו שינוי עצום שמזעזעז את קירות הבית... שבודק באם התקרה די חזקה ויציבה???
המעבר שלנו מלהיות הורים - לראש שבט חדש שנוצר...
שאם אני מביטה על העץ שלנו?
התעבה הגזע מאוד מאוד... גזע שיחזיק כל עוד נהיה פה... אחר כך, נחזור ונהיה ענפים... ועלים.
אני יכולה להביט קדימה... מבחינת הדורות ולראות את נכדתי הבכורה יושבת
והיא כבר די מבוגרת... כאשר נכדתה מבקשת אותה להכיר את הדורות הקודמים - 'סבתא אני צריכה את השורשים שלך'...
והסבתא תגיד לנכדתה את השם של אמה... ותספר על היופי שבה... תספר שהיו לה שתי סבתות... ושני סבים... שלו קראו סבתא רוחמה... והיתה גם סבתא ריקי...
ו...
אבל לו בזקנתה של נכדתי העניין כאן ועכשיו -
המשפחה.
שבגילנו המופלג כמעט או נכון שאצלנו בגילנו...
הבנות שהן הבוגרות... הקימו משפחות משלהן... הן צועדות במסלול החיים
שקבעו לעצמן וקובעות לעצמן... וכל ההחלטות? שלהן פנימה אל תוך המשפחות שלהן... כל אחת יחידה... כל אחת גזע של עץ רענן...
אלה שבנית המשפחות לא זעזעז את המשפחה כמו יציאת הבנים את הקן...
וזו מציאות של משפחה חקלאית בישראל...
ולא רק...
מה הלאה. איך הלאה... כמה הלאה...
הידיים... הזרועות וכפות הידיים הגבריות הם מקור הפרנסה כאן...
הבנים שנולדו (או החלו לתת כתף בגילאים צעירים) אל החקלאות... היו חלק מן המאמץ המשותף הזה. אב ושני בניו. זה החל מרגע שהתחזקו... ויכלו לעזור... עד ששילוב הכוחות היה למשהו שמצעיד את המקום הזה בביטחה קדימה...
אם בחופשות מבתי הספר, ואם בימים שהיו מגיעים לחופשות מהצבא... והופ.
הבן הבוגר... כבר 7/8 נשוי... חסרה המסיבה... וכמובן הטקס. בחר לו מסלול ללכת בו... אנחנו כרגע מביטים עדיין באבק הטנדר והעגלה... כ"כ טריה עזיבת הקן...
ואז מדרגה...
הבנימין שלנו... החמוד... הילד של אמא... המפונק שבין כולם... משתחרר בצה"ל ב"ה...
חשב קצונה וקריירה... חשב שנה שנתיים קבע... אמר 'לתת ולקבל'... ובלי להיכנס...
עשה את אמא שלו שמחה... שמחה לגמרי שמחה...
חזרה לשפיות.
'סליחה שאנחנו קצת לוחצים...'בנימין'... אבל'
כינסנו את השבט לשבת...
יש לנו שבט מיוחד... והתברר לי כך ברגע... שלשבט שלנו - יש צ'יף
אמיתי... ממש!
ובין השניצלים של יום חמישי בערב... הוא עוד חייל הבנימין... והוא עוד יקבל
לפחות פעמיים שניצל וצ'יפס כדרך החיילים והחיילות כאן...
בין ארוחת ערב שבת... ליצוחים של שבת אחר הצהריים לקראת ערב...
נקבעה ע"י המשפחה דרך...
והצ'יף אישר...
ואז מה שנותר... לשחוט טלה לחבר'ה שישתחררו אצלנו בחווה... יבואו לכאן
מי בזוג ובמי בגפו... יאכלו ויהנו וירקדו אל תןך הלילה... עד הבוקר...
להביט אלך העתיד ולראות שהוא...
מבטיח.
כאשר את באמצע שנות החמישים לחייך... בזמן שהאיש שלך
דילג לקידומת 6
כל משפחה בזמנה מסיימת הליכים ומתחילה ל'חשב מסלול מחדש'...
כן - זה קורה כמעט באופן קבוע... וזה נכון... אך כאן ועכשיו אני חשה את השינוי...
השינוי הגדול.
ומהו אותו שינוי עצום שמזעזעז את קירות הבית... שבודק באם התקרה די חזקה ויציבה???
המעבר שלנו מלהיות הורים - לראש שבט חדש שנוצר...
שאם אני מביטה על העץ שלנו?
התעבה הגזע מאוד מאוד... גזע שיחזיק כל עוד נהיה פה... אחר כך, נחזור ונהיה ענפים... ועלים.
אני יכולה להביט קדימה... מבחינת הדורות ולראות את נכדתי הבכורה יושבת
והיא כבר די מבוגרת... כאשר נכדתה מבקשת אותה להכיר את הדורות הקודמים - 'סבתא אני צריכה את השורשים שלך'...
והסבתא תגיד לנכדתה את השם של אמה... ותספר על היופי שבה... תספר שהיו לה שתי סבתות... ושני סבים... שלו קראו סבתא רוחמה... והיתה גם סבתא ריקי...
ו...
אבל לו בזקנתה של נכדתי העניין כאן ועכשיו -
המשפחה.
שבגילנו המופלג כמעט או נכון שאצלנו בגילנו...
הבנות שהן הבוגרות... הקימו משפחות משלהן... הן צועדות במסלול החיים
שקבעו לעצמן וקובעות לעצמן... וכל ההחלטות? שלהן פנימה אל תוך המשפחות שלהן... כל אחת יחידה... כל אחת גזע של עץ רענן...
אלה שבנית המשפחות לא זעזעז את המשפחה כמו יציאת הבנים את הקן...
וזו מציאות של משפחה חקלאית בישראל...
ולא רק...
מה הלאה. איך הלאה... כמה הלאה...
הידיים... הזרועות וכפות הידיים הגבריות הם מקור הפרנסה כאן...
הבנים שנולדו (או החלו לתת כתף בגילאים צעירים) אל החקלאות... היו חלק מן המאמץ המשותף הזה. אב ושני בניו. זה החל מרגע שהתחזקו... ויכלו לעזור... עד ששילוב הכוחות היה למשהו שמצעיד את המקום הזה בביטחה קדימה...
אם בחופשות מבתי הספר, ואם בימים שהיו מגיעים לחופשות מהצבא... והופ.
הבן הבוגר... כבר 7/8 נשוי... חסרה המסיבה... וכמובן הטקס. בחר לו מסלול ללכת בו... אנחנו כרגע מביטים עדיין באבק הטנדר והעגלה... כ"כ טריה עזיבת הקן...
ואז מדרגה...
הבנימין שלנו... החמוד... הילד של אמא... המפונק שבין כולם... משתחרר בצה"ל ב"ה...
חשב קצונה וקריירה... חשב שנה שנתיים קבע... אמר 'לתת ולקבל'... ובלי להיכנס...
עשה את אמא שלו שמחה... שמחה לגמרי שמחה...
חזרה לשפיות.
'סליחה שאנחנו קצת לוחצים...'בנימין'... אבל'
כינסנו את השבט לשבת...
יש לנו שבט מיוחד... והתברר לי כך ברגע... שלשבט שלנו - יש צ'יף
אמיתי... ממש!
ובין השניצלים של יום חמישי בערב... הוא עוד חייל הבנימין... והוא עוד יקבל
לפחות פעמיים שניצל וצ'יפס כדרך החיילים והחיילות כאן...
בין ארוחת ערב שבת... ליצוחים של שבת אחר הצהריים לקראת ערב...
נקבעה ע"י המשפחה דרך...
והצ'יף אישר...
ואז מה שנותר... לשחוט טלה לחבר'ה שישתחררו אצלנו בחווה... יבואו לכאן
מי בזוג ובמי בגפו... יאכלו ויהנו וירקדו אל תןך הלילה... עד הבוקר...
להביט אלך העתיד ולראות שהוא...
מבטיח.