riki yot levi
New member
עוד שלב מסתיים... והמחשבות עפות להן...
הבנימין שלנו הגיע אתמול בערב הביתה...
רכב עמוס ציוד שלו (פרטי בלבד!) העמיס...
ומיום א' הקרוב שבוע של מסיבות. מסיבות שחרור...
רצה הנער לעשות שרות צבאי משמעותי... אמרו לו נשמע
אותך כשתיגדל.
נכנס נער בשערי הצבא... נער שסיים מיון לסיירות...
אבל נער. כבר בשלב הראשון של השרות... טירונות וכאלה... היה לגבר. גבר שבגברי. גבר אמיתי. איש.
ראינו את התהליך המהיר הזה בכל רגע. גבר קצת שונה מהאחרים...
גבר שמגיע הביתה ולא מרשה לעצמו לישון אין סוף שעות...
צריכים לעזור לאבא... לשחרר אותו מעט מהעבודות הקשות שדורש העדר, החווה. הבית.
ברגעים של קושי, בימים הכי קשים... רגעים של קדם שבירה...
נשאל והיה אומר 'אני אשתחרר סא"ל...'
בחור עיקש מאוד... חדור מוטיבציה... ציוני בלי תוספות...
ואז הגיע האירוע בחברון וטרף את הקלפים... כל המוטיבציות של הנער/לוחם סיירת... כמו נעלמו.
והוא לא לבד... מהדהדים דבריו של קצין לא בכיר במיוחד ובטח שלא זוטר... בטקס הצבאי שהפך את הבחורים מלוחמים למפקדים... 'כל אחד מכם יכול להיות קצין ביחידה... רבים מכם יהיו'. צמרמורת עברה בגוף... זה הילד???
חבורה שלמדתי להכיר במשך שלוש שנים... מפגש אצלנו בחווה, בשטח... את ההורים הכרנו... בחלקם נותרו קשרים... אפילו טובים וחמים... מלח הארץ לא מספר עליהם דבר... עובדה מצערת אחת...
אחד מהם לא יצא לקצונה...
'אני לא מאמין להם' אמר - כאןעל השולחן וזה כאב כמו סכין חודר לגוף... בעיקר להם... לבן ולאב ולאחיות...
המון שאלות נותרו באויר ויכנסו כשאלות אל ארון ההיסטוריה... כי יש בי את הפן האימהי... ואמהות לא אוהבות במיוחד שהבנים שלהם משרתים על גבול עזה כשהגבול חם... או בגבול לבנון - כשהגבול חם שם... או
אמהות מעדיפות שהבנים הלוחמים מתאמנים... ובעיקר אימונים ב'יבש' כמו שהם קוראים לזה... כמעט 0 סיכונים...
אז הבן שלי לא חתם... קבע.
ואני אומרות לו 'בן... בהצלחה בכל דרך שתבחר...'
ביום ראשון... יצא טנדר ועגלה את החווה שלנו... בד"כ הטנדר והעגלה מובילים טלאים מפוטמים למכירה... הפעם יוביל בננו את כל מה שהחליט לקחת איתו אל עתידו...
עוברים למרכז הארץ... לתל אביב.
חשבתי קיוויתי חלמתי שיתחתנו בקיץ... החליטו שעוד לא הגיע הזמן...
הם ביחד מגיל 16 וחצי... אותו הבית ספר... הבדל שנה... קומה.
הלך ל'יחידה' היא שרתה בקריה. אחרי שנתיים של שרות יצאה לטיול חברות בהודו... כתב לה מה שכתב... חזרה. עזבה את החברות ואת הטיול... עכשיו לומדת... אוטוטוטוטו תסיים בתואר 'מהנדס'... בחורה חבל"ז... להגיד שהיא כמו בת??? המילה 'כמו' לא במקום... בת שלי נקודה.
החווה שלנו עמוסת בע"ח... אבל אנושית? קצת מאבדים...
הבכורה החליטה (כמעט) לעשות דוקטורת... רוצה לעבוד באוניברסיטת בר אילן או העברית... לא סגור.
אין ספק שלא יוכלו להתגורר בחווה. יש להם בית בהתנחלות שבשומרון... אמרה לי 'לא הסתגלתי... בזמנו כיום לא צריכה להסתגל' באה בעבור משימה... משימה של חיים. רק טוב יש לי לאחל למשפחה הזו שחלק ממנה... חלק חשוב היא הבת שלי... כפרה עליהם...
כבשים, זיתים, סוסים... למי יהיה את הכוחות להחזיק את כל אלה - לבד???
האיש שלי איש חזק פיסית ולא רק... אבל הלו... עברת 60 יא יליד 1957... מזמן כבר 'אספנות'... יאללה נרוץ כאן עוד 5 שנים... ומה הלאה???? מה?
הלילה... אחרי שבני הבית נרגעו ממשחק כדורסל מנצח... בשק בשקט...
אמרתי לו 'יא חטיאר... תתחיל לחשוב, ותחשוב טוב טוב'...
כי אני מבקשת פנסיה... רוצה אותו צמוד אלי - פנסיונר...!
רוצה לגור בקארוון נגרר... בחורף באילת ובקיץ אי שם באזור מג'דל שמס... או ברכת רם... חודש ליד הים... וכך... די לי רב לי בחדר אחד ומטבחון... העיקר להיות צמודה - אליו...
לא?
הבנימין שלנו הגיע אתמול בערב הביתה...
רכב עמוס ציוד שלו (פרטי בלבד!) העמיס...
ומיום א' הקרוב שבוע של מסיבות. מסיבות שחרור...
רצה הנער לעשות שרות צבאי משמעותי... אמרו לו נשמע
אותך כשתיגדל.
נכנס נער בשערי הצבא... נער שסיים מיון לסיירות...
אבל נער. כבר בשלב הראשון של השרות... טירונות וכאלה... היה לגבר. גבר שבגברי. גבר אמיתי. איש.
ראינו את התהליך המהיר הזה בכל רגע. גבר קצת שונה מהאחרים...
גבר שמגיע הביתה ולא מרשה לעצמו לישון אין סוף שעות...
צריכים לעזור לאבא... לשחרר אותו מעט מהעבודות הקשות שדורש העדר, החווה. הבית.
ברגעים של קושי, בימים הכי קשים... רגעים של קדם שבירה...
נשאל והיה אומר 'אני אשתחרר סא"ל...'
בחור עיקש מאוד... חדור מוטיבציה... ציוני בלי תוספות...
ואז הגיע האירוע בחברון וטרף את הקלפים... כל המוטיבציות של הנער/לוחם סיירת... כמו נעלמו.
והוא לא לבד... מהדהדים דבריו של קצין לא בכיר במיוחד ובטח שלא זוטר... בטקס הצבאי שהפך את הבחורים מלוחמים למפקדים... 'כל אחד מכם יכול להיות קצין ביחידה... רבים מכם יהיו'. צמרמורת עברה בגוף... זה הילד???
חבורה שלמדתי להכיר במשך שלוש שנים... מפגש אצלנו בחווה, בשטח... את ההורים הכרנו... בחלקם נותרו קשרים... אפילו טובים וחמים... מלח הארץ לא מספר עליהם דבר... עובדה מצערת אחת...
אחד מהם לא יצא לקצונה...
'אני לא מאמין להם' אמר - כאןעל השולחן וזה כאב כמו סכין חודר לגוף... בעיקר להם... לבן ולאב ולאחיות...
המון שאלות נותרו באויר ויכנסו כשאלות אל ארון ההיסטוריה... כי יש בי את הפן האימהי... ואמהות לא אוהבות במיוחד שהבנים שלהם משרתים על גבול עזה כשהגבול חם... או בגבול לבנון - כשהגבול חם שם... או
אמהות מעדיפות שהבנים הלוחמים מתאמנים... ובעיקר אימונים ב'יבש' כמו שהם קוראים לזה... כמעט 0 סיכונים...
אז הבן שלי לא חתם... קבע.
ואני אומרות לו 'בן... בהצלחה בכל דרך שתבחר...'
ביום ראשון... יצא טנדר ועגלה את החווה שלנו... בד"כ הטנדר והעגלה מובילים טלאים מפוטמים למכירה... הפעם יוביל בננו את כל מה שהחליט לקחת איתו אל עתידו...
עוברים למרכז הארץ... לתל אביב.
חשבתי קיוויתי חלמתי שיתחתנו בקיץ... החליטו שעוד לא הגיע הזמן...
הם ביחד מגיל 16 וחצי... אותו הבית ספר... הבדל שנה... קומה.
הלך ל'יחידה' היא שרתה בקריה. אחרי שנתיים של שרות יצאה לטיול חברות בהודו... כתב לה מה שכתב... חזרה. עזבה את החברות ואת הטיול... עכשיו לומדת... אוטוטוטוטו תסיים בתואר 'מהנדס'... בחורה חבל"ז... להגיד שהיא כמו בת??? המילה 'כמו' לא במקום... בת שלי נקודה.
החווה שלנו עמוסת בע"ח... אבל אנושית? קצת מאבדים...
הבכורה החליטה (כמעט) לעשות דוקטורת... רוצה לעבוד באוניברסיטת בר אילן או העברית... לא סגור.
אין ספק שלא יוכלו להתגורר בחווה. יש להם בית בהתנחלות שבשומרון... אמרה לי 'לא הסתגלתי... בזמנו כיום לא צריכה להסתגל' באה בעבור משימה... משימה של חיים. רק טוב יש לי לאחל למשפחה הזו שחלק ממנה... חלק חשוב היא הבת שלי... כפרה עליהם...
כבשים, זיתים, סוסים... למי יהיה את הכוחות להחזיק את כל אלה - לבד???
האיש שלי איש חזק פיסית ולא רק... אבל הלו... עברת 60 יא יליד 1957... מזמן כבר 'אספנות'... יאללה נרוץ כאן עוד 5 שנים... ומה הלאה???? מה?
הלילה... אחרי שבני הבית נרגעו ממשחק כדורסל מנצח... בשק בשקט...
אמרתי לו 'יא חטיאר... תתחיל לחשוב, ותחשוב טוב טוב'...
כי אני מבקשת פנסיה... רוצה אותו צמוד אלי - פנסיונר...!
רוצה לגור בקארוון נגרר... בחורף באילת ובקיץ אי שם באזור מג'דל שמס... או ברכת רם... חודש ליד הים... וכך... די לי רב לי בחדר אחד ומטבחון... העיקר להיות צמודה - אליו...
לא?