תערובת מהולה בדמעות...

[גבר בדרכו שלו]

דרכו של עולם

רק טוב!!!

 

[riki yot levi]

תערובת מהולה בדמעות...

תערובת מהולה בדמעות...
דמעות של שמחה... הנה גדל הילד, בגר הבחור... ועכשיו.
דמעות של עצב... הנה גדל הילד בגר הבחור... ועכשיו...
אז איך אפשר?
אי אפשר
אז בוכים... מזילים דמעות של שמחה ושל עצב ושל שמחה...

כשהבכורה שלנו נישאה והלכה אחרי בעלה... לא יכולנו כל כך להכיל...
הרי רק אנחנו המבוגרים שבמשפחה התאחדנו... פתחנו במסע חדש ישן... מביטים בעולם מעמדה של ילד... כאלה קטנים מול העולם... לא בדיוק יכולים להצביע... על האיך... וטבתוך כל אלה אספה את חפציה, אספה את כל שצברה במהלך חיים...
והלכה אחרי בעלה... עמדתי בכניסה לאותו מבנה ישן מיושן שנבנה משני קארוונים... ובכיתי כמו ילדה קטנה שאיבדה את הבובה הסמרטוטית שכל כך אהבה... - חדר ריק.
לימים תעשה המשפחה סבוב... ויתכנסו
הבת אספה את עצמה צעירונת... בת 18 משרתת במרכז... רק שהקשר ביננו זה קשר מיסטי ממש... לא מרגישה את המרחק... כל היום כל הימים ביחד...

ןעכשיו?
עכשיו לוקחת את הבן שלי... החברה שלו...שכרו דירה בדרום תל אביב... מגלה עצמאות הבחור... ובשבילי זה בסדר...
עצוב... לי... שמח לי...

 

[שימושי לידידותית]

אלו החיים

ושום דבר לא יעצור אותם.
ילדים גדלים והולכים בדרכים אחרות משלנו ולא נותר לנו אלא לתמוך בהם גם אם זה קשה.

 

[RossieL]

חצי הכוס המלאה

התערובת היא אושר וגאווה.
הילדים גדלו, חונכו, אישיותם התעצבה והם הגיעו לגיל שבו הם יכולים להמשיך לבד.
כמו התינוק שלומד להתחיל ללכת,
בהתחלה הוא זוחל, ואז הוא נעמד, הוא מקבל יד מההורים שעוזרים לו, ולאט לאט הוא מבין את הרעיון ומתחיל ללכת לבד. מה ללכת? לרוץ

אנחנו ההורים צריכים להיות גאים שגידלנו ילדים שהם עצמאיים ומסוגלים לחיות בזכות עצמם.
אין צורך בעצב, רק בגאווה גדולה.
זכינו.
ועכשיו? הגענו לגיל שאפשר להתחיל

כן כן, עכשיו תורנו להתחיל לחיות.