סיפור דמיוני לגמרי...

riki yot levi

New member
סיפור דמיוני לגמרי...

השבוע אנחנו נחגוג ברב עם משפחתי מאורע חשוב מאוד בחיינו...
לא יודעת כמה בני אדם על הפלנטה כולה עברו מאורע שכזה...
מאורע ש... לא חשוב.
לפני עשור... ואנחנו חוגגים בעשורים עגולים שמסתיימים בספרה 0
אז כן לפני עשר שנים בדיוק... ערכו ילידי את יום ההולדת 50 לאביהם.
מסיבת הפתעה...
מסיבת הפתעה לאבי ילדי... זה בערך אני יודעת כמו להציע ליהודי חרדי
לאכול ארנבת... או למוסך מי אדוק בדתו ללגום כוסית ויסקי...
ולא זו בלבד שידעו הילדים את דעת אביהם למסיבות מאין אלה, ולמרות שידעו כי אמר להם באופן מפורש... וגם הוסיף כאלה וכאלה עונשים קשים למי שיעז או תעז לעלות בדעתה/ו לערוך לא מסיבה שכזו עד שקרה לו מה שקורה ויקרה למי שחושיו נרדמים... שכל כך הוא בטוח היה שילדיו ינהגו בו כמו שנוהגים בו עד כה - קרי המון המון אהבה והמון המון כבוד ויראה... לא! לא פחד... יראה. יש בו באביהם את המשהו הזה שהופך נער למפקד... שגורף אחריו אנשים ללכת אחריו במדבר.
מבחינתו העניין הובהר.
ואם הובהר יכול הוא להיכנס לתוך עצמו... אל השאננות.
בפועל? בפועל במשך שנה תמימה כמעט עמלו ילידיו, כמובן בעיקר בנותיו שהן הבוגרות... לעומת בנו הצעיר שהיה בן עשר... ארגו במלאכת מחשבת תוך קבלת עזרה מהחבורה שעוטפת את עצמם (קרי חברה שהולכת יחד שנים... מאז הגבוש לסיירת ועד הלום...), איך וכיצד יטשטשטו את עקבות המסיבה... מסיבת היובל... כולל אורחים קרואים מכל מהלך חייו של הנידון למסיבת הפתעה... כולל מורות מהיסודי ופקידה פלוגתית מהטירונות... וכמובן חברים מכל התקופות בני משפחה קרובים ורחוקים... סה"כ חישבו מאתיים עד מאתיים וחמישים... מתוכם אחוז מסויים שלו ירד למרכז הנגב לערב אחד ובחזרה...

קיץ לוהט של שנת היובל, היה גם יום איזכור משפחתי דרמטי, חשוב כואב... הפרידה ופירוק המשפחה... 1997. הוא בן ארבעים (עגול), אני אם בנותיו ובניו תמיד 6 שנים צעירה ממנו... למעשה גורמת לגבר שלה לקחת מעט מהדירה הרמת גנית שלנו... כדי לא לחזור - לנצח.
עשר שנים קשות מבחינה רגשית... קשות מבחינה אישית פנימית... אפילו איומות... שנים שבהם הבנתי שיש בי 'משהו' שאין לכל נברא באשר הוא... ובזכות הלא יודעת מה... אבל קיים עשיתי כסף. הרבה הרבה כסף... עסקתי בכל תחום שניתן להרויח בו כסף גדול - ומהיר. טכסטיל מהודו ובכלל מהמזרח, הנעלה מספרד... ועד לנדל"ן, עסקי מכוניות משומשות אביזרי רכב... לתעשיה...
עושר מטורף... אושר? אההה
ובנות ואיתן מזנבים הבנים הצעירים - 'תתקני'
הייתי לסוכריה של האירוע... הדובדבן בקצפת... לא פחות.
ניסיון אחרון לאחד את המשפחה...

היום אנחנו נחגוג עשר שנים לאיחוד... קראתי לזה ריפוי...
לא גלולה והכאב מפסיק... לא, לא... תהליך איטי, מדוד, שקול
ללא גלים גבוהים מדי... להשתדל לאפס זעזועים...
לזכור את הימים היפים בשעות הקשות... לא להגיד מה שיכול חס ושלום...
טפו...טפו... טפו...
עד שנעמוד על הרגליים של עצמנו יחד ונוכל להגיד 'נרפאנו'...
אין למצבים האלה עזרה. תמיכה... יעוץ... מה נכון ואיך... מבחינת העולם...
יש דרך אחת ודרך נגדית... זהו.

עשור.
זמן שלי להביט לאחור... כמה שניתן 54 שנים אחורה. אל היום הזה שתינוקת נקבה יוצאת לאויר העולם, שמינית במשפחה קשה... משפחה שראשה חולה באי אלו מחלות סופניות... שמטרפדות את יכולתו לתפקד כראש משפחה ולא זו בלבד אלה שכל 54 מ"ר בקומה ב' בבלוק ג'...
לא לבד אני עוברת על מסלול חיי, ולא בתוכו, היקרים לי יושבים עימי במקומות, מריחים את ריחות העבר וההווה... יחד. אנחנו...
יש לנו גם את היכולת לייעץ ובעיקר לתקן. לתקן את הדרך... את החשיבה... לרפד את הימים והרגעים המקסימים... הזמנים שבזכותם יכול זוג שאיבד את הדרך...
למצוא אותה מחדש.
 

riki yot levi

New member
חחחחח סיפור חיים על רגל אחת...

הכותרת לא כל כך מוצלחת כי חשבתי לכתוב משהו אבל פתחתי ברקע...
חחחחחחחחח
אבל כמו הכותרת... - סיפור חיים עלח רגל אחת.
 
עבדת עלי חשבתי אמיתי

אני גם מרמת גן מנגן ומאכיל יונים
3 שנים בכיכר אורדע בתמונה אני עם עזובית שומרת הראש

 
למעלה