מפגש כיתתי ארי 50 שנה בערך.....למה זה צריך לעניין אותי?

[מנץ1]

מפגש כיתתי ארי 50 שנה בערך.....למה זה צריך לעניין אותי?

כל אחד הלך לדרכו , הקשר ניתק , בשבילי זה כמו להכיר אנשים מחדש.....חדשים,
גרתי במושב דתי, חלק מהבנים הפכו לרבנים, אני הלכתי לכיוון השני.......לא חושבת שמעניין כמה ילדים? כמה נכדים?
רק אני מרגישה כך?

 

[pynokyo]

אם לא נשמר שום קשר עם בני הכיתה - לא הכרחי ללכת למפגש

אולי מתוך סקרנות אם קיימת.
אם לא קיימת שום סקרנות ואין שום עניין - אז התשובה ברורה מאליה.
אולי המארגנים רוצים להיזכר בנוסטלגיה בילדותם - זה יכול להיות גם די משעשע.
החלטה אישית שלך.
אם תלכי - מאחלת לך שתיהני.
אם לא תלכי - מאחלת לך שלא תרגישי חרטה.

 

[מנץ1]

תודה, אני לא מתכוונת ללכת, בד"כ אנשים כ"כ שמחים

לחדש קשרים , להעלות זכרונות.....ממש לא מרגישה צורך.
מקווה שזה לא מראה על כלום באישיותי

 

[מנץ1]

שכחתי להוסיף

 

[pynokyo]

מה זה כבר יכול להראות .

... העיקר שאת שלמה עם עצמך

חוץ מזה, אם חידוש קשרים חשוב למישהו הוא כבר ימצא דרך לחדש את הקשר עם או בלי מפגש.

 

[מנץ1]

בשנים האחרונות יש לי פחות ופחות סבלנות לקשרים שאינם עמוקים

התנתקתי מהרבה אנשים ושמרתי על קשר עם כמה חברות קרובות שכיף לי להפגש איתן שעושות לי טוב על הנשמה, שמפרגנות......לא צריעה הרבה , מעט איכותי ואמיתי.

 

[pynokyo]

צודקת - אף פעם לא הבנתי את אלה שצוברים חברים/חברות

כמו גרעינים - מתי יש זמן בכלל לכל כך הרבה חברים.... ובטח לא להשקיע בהם.
כמובן כל אדם עם האישיות שלו והצרכים שלו.

 

[APRSMO N]

מנץ, נראה לי שאת מתביישת בעצמך ובהשגים שלך

אחרת למה שלא תלכי? אני יודעת שכל חברינו ואנחנו מאוד שמחנו
ללכת למפגשי כיתה בשנים האחרונות, הסקרנות הטבעית הובילה אותנו,
אכן היו הפתעות.

ובמחשבה שניה, למה לך ההתלבטות, לא בא לך ללכת אז אל תלכי, אף אחד לא מכריח
אותך , אבל בטח תחסרי להם שם.

 

[מנץ1]

מתביישת בהשגים?, אענה לך אפרסמון באותה לשון, הערה מטופשת.

אנחנו באים בשביל להשוויץ? בשביל זה נפגשים? זו רמת השיחה שאנחנו מצפים בכזה מפגש? רק להרגיע אותך ב"ה גאה לאן שהגעתי , אבל זו ממש לא הנקודה.

 

[APRSMO N]

פינוקיו, חברים זה בהחלט לא גרעינים אלא

בדימוי שלך, ואם כך את חושבת על חברים אז לא פלא שאין לך כאלה.

יש אנשים שהם חיות חברתיות ויש מתבודדים, כבר נאמר, לא טוב היות האדם לבדו, אנחנו חיה חברתית, יש אנשים שיש להם כישורי חברות ויש שאין, למי שיש הוא מבורך למי שאין הוא מסכן גדול.

אני זוכרת אותך מימי הפורום הפורח, לא היית פה, או ברחת או הבריחו אותך, את אדם שלא מוצא את עצמו בחברה, הלכו קולית ושרונה וכל החברותה והנה את חזרת לפה, מה היה שם שכל כך הפחיד אותך קודם?

 

[מנץ1]

הגישה שלי שבחברות צריך להשקיע, מפגשים , שיחות, עזרה כשצריך

ולא תמיד יש זמן וכח לזה כשהילדים גרים ליד, יש נכדים, הולכים לחוגים וקורסים.

 

[pynokyo]

חג שמח גם לך אישה יקרה

 

[רוקי רגב]

מנץ אצלנו נערך מפגש של ילדי כתת ביה"ס היסודי...

דהיינו 60 פלוס. המפגש היה מרגש ביותר , על דש החולצה נרשם שמו של "הילד" . וכך ידענו וזכרנו במי המדובר במפגש גם הופיע המחנך שלנו(בן 90) ,שזכר את מעלליו של כל אחד מהנוכחים!!! . תתפלאו לשמוע שזיהיתי ויזואלית 70% מהנוכחים/ת . הארגון היה מעולה והאווירה היתה קסומה,יצרנו גם קשר עם "הילדים" מחו"ל שהיגעו למפגש ( 2 מארה"ב ו 4 מאירופה). מאז אנחנו שומרים על קשר מתמיד עם גרעין של 18 איש/ה מארגנים מפגשים בבתי קפה/מסעדות . אנחנו מתעדכנים יום ביומו בפייסבוק על הקורה לכל אחד מהקבוצה. במפגש הראשון (לפני שנה וחצי) הופיעו 32 איש/ה מתוך 2 כיתות
נ.ב
מדובר על ילדי רעננה ,שהיתה אז מושבה קטנה שכולם הכירו את כולם...
מומלץ בחום ללכת למפגש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

[מנץ1]

יפה ואפילו מרגש כזה ארגון שאפילו הגיעו מחו"ל, אצלינו זה שונה

היינו כיתה במושב מאוד קטנה וכדי לקבל חינוך איכותי יותר למדנו בקיבוץ סמוך שלא תמיד היה לנו נעים שם , כך שהמפגש הוא רק לילדי המושב בלי החלק השני מהקיבוץ.

 

[רוקי רגב]

מנץ בסופו של דבר זו ההחלטה שלך לטוב או לרע....

 

[Ron W]

ענין אותך לשמור על קשר כשהיית תלמיד/ה?

זה הבסיס לנוסטלגיה או הדחקה.
אם ביה"ס היה ענין מאוס והחברים לכיתה כבר אז לא היו משהו
מה מצפים? לשקר לעצמינו לייפות ולהתרפק על מוסד שנוא ונשכח?
מבחינתי בי"ס היה "ברוך שפטרנו" אז לחזור לפגוש את אלו שנכפה
עלי לחלוק איתם את ספסל הלימודים דומה יותר לסרט מתח או בלהות
מרגש אולי אבל הבסיס רע.

 

[מנץ1]

היה לי טוב בבית הספר , אני לא זוכרת שהתחברתי עם מישהו

באופן מיוחד, תמיד הייתי מסתובבת עם הבנים מהכיתות הגבוהות יותר

 

[Ron W]

הזכרת לי לשאול האם היו לכם סלבריטיז במחזור ?

אצלי בכיתה המקבילה היתה ענת עצמון

זה בערך בתחום ..

 

[מנץ1]

גדלתי במושב דתי קטן בדרום הארץ שום כלום, לעומת זאת בכיתה של

בעלי שגדל בר"ג היו בכתה הרבה ידוענים וגם מצליחנים מפורסמים וזה תמיד הוביל אותי למסקנה העצובה שזה באמת חשוב איפה אתה גודל, באיזה אזור בארץ, שהפריפריה באמת מייצרת פחות מצליחנים מאשר החברה במרכז הארץ.

 

[סופהו]

עברתי במקרה וראיתי שמדברים בנושא מוכר.

לפני כמה שנים, כשמלאו לבני הכתה 50 , החליט מישהו מבני הכתה לארגן מפגש.

בדיוק כמוך, חשבתי לעצמי- מה? למה? מדוע?
לא נשארנו בקשר , אז מה עכשיו? (אבל אם היינו בקשר, לא צריך היה מפגש..)
זה לא מעניין, וממש לא "בראש שלי"... בקיצור- הייתי די מסוייגת.
בסופו של דבר הגעתי-
מארגני המפגש טרחו והכינו תכנית.
כל אחד נבר בבוידעם ומצא תמונות וזכרונות..
המפגש, ללא בני זוג (חשוב ביותר),
היה מפתיע , עצוב, מרגש, מצחיק.
בסופו של דבר איש לא הצטער שהגיע.

אני בטוחה שלא כך בכל המקרים.
ובסך הכל (אולי לא במקרה שהמפגש בסוף העולם שמאלה), אפשר פשוט לקום וללכת..

בשורה התחתונה- לא הצטערתי.
בשורה שמתחתיה - מאז, חמש מאיתנו (לא כולנו היינו חברות בבית הספר) נפגשות כל כמה חודשים - מעין קבוצת תמיכה נהדרת - כבר היה שווה.

(סוף) חג שמייח