מאז שאמי נפטרה (לפני כחודשיים וחצי) הכל מרגיש לי מחורבן

[pynokyo]

מאז שאמי נפטרה (לפני כחודשיים וחצי) הכל מרגיש לי מחורבן

המצב רוח ירוד, וכל החיים איבדו משמעות.
לא שהרגשתי מעולה קודם לכן, ולא שחיי היו שמחים ומלאי תוכן, אבל איכשהו הצלחתי להרים את הראש מעל קו המים, ולראות במעומעם את קרני השמש.
עכשיו אני בצלילה עמוקה לתוך תהום רגשית עגומה ולא מוצאת איזשהו קרש להיאחז בו.
אני שואלת את עצמי - למה בכלל אני משתפת את מי שיקרא, בסך הכל רוב האנשים עסוקים עם עצמם ולאף אחד לא באמת אכפת מה עובר על מישהו (לא לטוב ולא לרע - וזה כולל גם אותי).
התשובה שאני נותנת לעצמי - שככה בא לי וזהו. שופכת מה שיושב לי על הלב בשביל להתנקות קצת מה"בעסה" (איך כותבים? באסה או בעסה ? לא משנה להוציא את כל החרא מהלב. נו טוב, לא כל החרא אבל חלק ממנו).
חג שמח לכולם

 

[pynokyo]

שאלו פעם את אסי דיין אם הוא מאמין בחיים אחרי המוות.

אז הוא ענה: "השאלה היא לא האם יש חיים אחרי המוות - אלא האם יש חיים לפני המוות"

 

[רוקי רגב]

פנוקיו מכיר את ההרגשה הזאת....

במקרה שלי אחותי ,שהיתה הנשמה התאומה שלי נפטרה לפני שנה וחצי,ואין כמעט יום שאני לא עוצר את עצמי מלחייג אליה ,לשמוע את צחוקה המתגלגל , ואת שיחות הנפש שניהלנו.
אך החיים חזקים יותר מהכל ,וצריך להמשיך לחיות את חיינו , כי להיות צעירים יותר כבר לא נוכל להיות , אז מה שנותר לנו להרים את הראש מעל המים ולהמשיך לשחות...

 

[pynokyo]

מצער לשמוע רוקי

אתה צודק, אין ברירה החיים מחייבים אותנו להתעלות מעל הצער ולהמשיך לנצל כל רגע לטובה.
מאחלת לכולם שנדע שמחות יותר מאשר צער.
תודה

 

[1ניצת השקד]

לידיעתכם, פינוקיו היא גברת ולא אדון, חה חה חה

 

[pynokyo]

יפה ששמת לב - תודה על ההתייחסות

 

[שיח סלימאן]

יש לך הוכחה, תמונה, משהו ?

 

[שיח סלימאן]

קודם כל יש חיים אחרי המוות

גילה את זה חבר טוב שהתאלמן מפולנייה.
&nbsp
אבל בנימה יותר רצינית תתפלאי, זה כן מעניין גם אחרים, בסך הכל כולנו בשלב זה או אחר של החיים עוברים חוויות די דומות, מכירים את ההרגשה ומזדהים איתה.

 

[pynokyo]

מכירה את האלמן הזה

ותודה על ההתייחסות וההבנה.
אענה לך בדומה למה שעניתי לרוקי - שנזכה עוד לשמחות רבות וכמובן לבריאות טובה.

 

[שיח סלימאן]

תמסרי לו ד"ש, מאז שהלוותי לו כמה שקלים הוא מסנן אותי.

&nbsp
אגב חיים ומוות שמעתי שרק אחרי פרוק ברית המועצות גילו הרוסים שיש חיים לפני המוות.

 

[pynokyo]

ברור, זה הולך לשני הכיוונים - לפני ואחרי או אחרי ולפני

 

[שילה1]

אם הרגשת ה"באסה" כל כך מהותית,

שווה להשקיע בטיפול פסיכולוגי(יש בקוות החולים-במחיר מוזל) או באימו אישי,להעצמה.
לטווח ארוך-כדאי.

 

[pynokyo]

תודה שילה

 

[מנץ1]

פינוקיו יקרה אני כל כך מבינה אותך , קשה מאוד לאבד אדם אהוב

וכמו שכולם אמרו החיים ממשיכים , נסי להעסיק את עצמך ולמלא את החלל הריק, במפגשים , הרצאות וחוגים.
חג שמח לך ולכל חברי הפורם

 

[pynokyo]

תודה מנץ - הבאסה שייכת לאתמול

תודה על התמיכה וההבנה.

 

[Ron W]

מה שלא טוב להתיחס להכל למכלול, בלי לפרק לגורמים

אני גם מבין ונכון לעודד, אבל לא לגמרי מזדהה כי למדתי בעוונותי לנסות
להסתכל על עצמי מבחוץ,להשוות, לנתח מה בעצם מעיב באובדן
כי לכתוב הכל, נורא ילדותי או חסר עבר של התמודדויות עם קשיים ואכזבות.

למה אני מתכוון? אם קורה משהו מבאס בחיי היום יום אני לא מיד אחבר אותו
דוקא לאובדן ואעצים את התחושה הכוללת. מוציאים את מי שמת ממשוואת
הכל, כי הוא באמת לא שייך ולמעשה הכל צ"ל יותר פשוט.

עניין אחר בפרוק והשוואה שעוזר, הוא להתיחס לאובדנים של אמך
לראות איך התמודדה והתנהלה אחרי לכתם של הוריה כל אחד מסיפורו הוא
אצלי לא היה שיתוף כמעט בכלל שהתמיה אותי ובדיעבד הבנתי שהדחקה
היא בחירה חכמה. השתיקה שאפפה הכל חסכה מכולנו כאב מיותר.
בעיקר חסכה לדעתי זילות מסוימת בנסיון לשתף רגש מורכב בשיחת חולין כנ"ל
כולנו מכירים את הקטע שחשים ריקנות אחרי שמשתפים יותר מדי...

 

[pynokyo]

כל אחד והדרך שלו להתמודד

כל אחד והדרך שלו לתמוך/לעודד
תודה רון

 

[פלג ק]

השאלה שלך: "למה בכלל אני משתפת את מי שיקרא?"

זו בדיוק הסיבה שאני עונה לך (וחורגת מהחלטתי שלא להשתרשר למה שאינו נוגע
להנהלת הפורום הזה ולמינעלתו).
דוקא בעיתות כאלה, אחרי אובדנים כאלה (אחות ואם בהפרש של חצי שנה), אני מוצאת עצמי שופכת ומשתפת בכתיבה. (ראי את "ריקדי את השלכת" ...)
מצאתי שזו הדרך שלי לעבד את הכאב.
בחוג לפסיכולוגיה במצבי לחץ למדוני כי כתיבה זו אחת הדרכים לעבד כאב.
ורק שתדעי שאם הגעת למצב שהכאב עבר מהלב לקולמוס/מיקלדת - סימן שאת כבר יכולה להסתכל לו בלבן של העיניים, לזהות אותו, לקרוא לו בשם.

אוף, יצא לי ארוך למרות שהשתדלתי לקצר.

חג שמח לך פינוקיו ולכל חברי הפורום

 

[pynokyo]

פלג קטנה - איזה כייף לקרוא אותך

חבל שאת לא עושה זאת לעתים קרובות יותר.
לא מבינה מה קשור מינעלת או לא מינעלת - כותבים בשביל הכייף, בשביל השיתוף, בשביל הצוותא.
עצוב לשמוע על אובדנך - מבינה ללבך וכמה קשה לעבד את הכאב להשלים עמו ולהמשיך בחיים.
איך קהלת כתב? "זמן לכל דבר ועת לכל חפץ"... משהו כזה, לא?
את יותר מומחית ממני בתחום

.
הכאב של אתמול פינה מקומו לתחושת השלמה היום.
שיהיה חג שמח באמת

 

[פלג ק]

אוף איתך גם כן.

שלא תעזי למשוך אותי שוב בלשון, אני נכנסתי לפרינציפ וסיבותי עמי, שמעת?

נהדר שנכנסת להשלמה , ומה שחשת אתמול היה נחלת האתמול.


ו...
זהו, (לא עונה לך יותר

)