לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1437114,371 עוקבים אודות עסקים

פורום חמישים פלוס

שלום.בדרכי בחיים פגשתי מכל הגילאים ומצאתי בני אדם עם חוכמת חיים,בעלי ידע,ניסיון אישי ומקצועי,אנשים טובים,רגישים,בעלי נתינה...למרות שהפורום מוגדר מגיל 50 עד 60 אשמח שמכל גיל יכתבו בפורום..בסופו של דבר גיל הוא רק לימי הולדת ולמוסדות המדינה.תודה,גבר בדרכו שלו.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום חמישים פלוס

שלום.בדרכי בחיים פגשתי מכל הגילאים ומצאתי בני אדם עם חוכמת חיים,בעלי ידע,ניסיון אישי ומקצועי,אנשים טובים,רגישים,בעלי נתינה...למרות שהפורום מוגדר מגיל 50 עד 60 אשמח שמכל גיל יכתבו בפורום..בסופו של דבר גיל הוא רק לימי הולדת ולמוסדות המדינה.תודה,גבר בדרכו שלו.

לצפיה ב-'כל הסיפורים של כל החמשושים'
כל הסיפורים של כל החמשושים
<< ההודעה הנוכחית
30/11/2007 | 20:17
73
39
בשירשור זה, אני מרכזת את כל הסיפורים שסופרו בתחרות "הכי מוזר או הכי הזוי שקרה לכם בחיים"

המטרה היא להקל עליכם בדירוג הסיפורים הנפלאים.

אני יודעת שלא קל יהיה לדרג ולהצביע לסיפור הטוב ביותר, אבל לפחות, הסיפורים יהיו מרוכזים בשירשור אחד, ללא התגובות.

אני מבקשת לא להשתרשר לשירשור זה, ולהניח לפלג ולי להעתיק לכאן את כל הסיפורים שסיפרתם.

יותר מאוחר, אפתח שירשור בו אתן הנחיות להצבעה.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'חונה לרגע - "דבר מוזר קרה לי"'
חונה לרגע - "דבר מוזר קרה לי"
30/11/2007 | 20:19
5
המקרה ההזוי\מוזר  ביותר שקרה לי היה לפני כ- 18 שנים .....הוזמנו לדולפינריום לטקס  ברית המילה של בנו של  בן-דודי . בעלי לא "מת" בלשון המעטה על משפחתה של אימי – כך שנסעתי  לבד והסעתי לשם את הורי.

משפחתה של אימי היא  סיפור מהאגדות – יש לה 6 אחיות שממררות את החיים זו לזו, להכנס לראש שלהן זה כמו להכנס לבית משוגעים והשהייה במחיצתן דומה לשהייה בקן צפעונים, מה שמכניס אותי ללחץ אימתני בכל מפגש.  שום דבר במפגש הזה לא היה שונה – אני הייתי לחוצה רצח – ואיכשהו הצלחתי לעבור את הטקס, הארוחה והקשקשת הרעילה שהתנהלה בין האחיות.

הגיע הזמן לצאת – והואיל וחניתי בבית התעשיינים שמעבר לכביש – אמרתי להורי שיחכו לי בכניסה עד שאוציא  את מכוניתי מהחניון.

לא יודעת מה עבר לי בראש – אבל במקום לחזור לדולפינריום ולאסוף את הורי נסעתי ישר הביתה, נכנסתי לחדר השינה להחליף בגדים ובעלי שאל "איך עבר?" ואז תפסתי את עצמי וצעקתי "שכחתי את הורי בדולפינריום"!!! התלבשנו  מיד ונסענו לדולפינריום – כמובן שהורי כבר לא היו שם- הם לקחו מונית ונסעו הביתה.....חזרנו הביתה והרמתי להם טלפון ...התנצלתי והם כמו הורים טובים סלחו וקיבלו את ההתנצלות,

חברים שלנו לא מאמינים שההורים שלי המשיכו לדבר איתי אחרי הנטישה המבישה, ואני לא מבינה איך בכלל יכול לקרות דבר כזה – הרי לא הייתי שתויה או חלילה "דלוקה"....

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'פורפורית - "סיפור הזוי"'
פורפורית - "סיפור הזוי"
30/11/2007 | 20:20
4
הייתה לי חתולה לבנה עם שתי נקודות שחורות על המצח,הגיע היום שבו עמדה להמליט,ישבתי על ידה והמתנתי,מי שחושב שלחתולות קל להמליט טועה,כואב להן לא פחות מאשר לנשות האדם.
ההמלטה החלה והחתולה ל התקדמה, בשלב מסויים חצי גור היה בחוץ ואמו התרוצצה כמו מטורפת  ממקום למקום ,החלטתי שאין ברירה,תפסתי אותה ..ו..משכתי את הגור החוצה.  לאחר מכן,המליטה ללא בעייה עוד ארבעה  גורים חמודים. חשבתם שזה הסוף..לא... לאחר כחודש חלתה אותה חתולה ונפטרה ,נשארתי עם ארבעה גורים ללא אם..הייתה לי באותה תקופה גם כלבה,שמה היה וויסקי,כלבת קוקרספיינל נהדרת,הבאתי את הגורים אליה שתחמם אותם והאכלתי אותם מבקבוק,אחרי כיומיים כשניגשתי אליהם ,ראיתי להפתעתי שוויסקי, מניקה את כל הרביעיה,למרות שהייתה מעוקרת ומעולם לא המליטה,יצא לה חלב משובח ובכמות גדולה ,הגורים מצאו להם אם וויסקי מצאה לה ילדים. הקשר בינהם נשאר עד סוף חייהם,החתולה האחרונה שנשארה חייתה 14 שנים ונפטרה חודש לפני וויסקי.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אודרי - "מעדר מהשמים"'
אודרי - "מעדר מהשמים"
30/11/2007 | 20:22
9
רצינו שירד גשם מהשמיים, חשבנו אולי פעם ירד לנו שלג מהשמיים, אבל השמש זרחה והיום היה בהיר ויפה, אז חשבנו אולי עלים יפים עם צבעי סתו ינשרו לנו מצמרות העצים, אז נסענו לנו ככה וחשבנו ששום דבר לא נושר מהשמיים הכחולים והיפים....

ואז זה קרה....זזזזזזזזזזזזזז בוםםם   חפץ גדול נשר מהשמיים,  ונחת חצי מטר מהמכונית שלי...עצרתי בבהלה ו...על הכביש מונח לו מעדר שנפל ממרפסת הקומה העליונה של בניין סמוך שהיה בשיפוצים...

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'קליאופטרה - ספור הזוי שלי'
קליאופטרה - ספור הזוי שלי
30/11/2007 | 20:23
7

אני הריי הייתי אשת ימאי והפלגנו יחד 10 שנים..אחד מתוך כל כך הרבה סיפורים שהיו לי...........
הגענו לדרום אמריקה האוניה שהפלגתי הייתה לוקחת דלק,,אצטון וכל מימיי כימיכלים  לארץ.
אחרי שהיינו בדרום אמריקה עם חום של 40 מעלות וגשם טרופי מטורף...
איך שיצאנו מהנמל לכיוון קנדה התחלנו להרגיש את הקור..כל אנשיי האוניה מהקפטן עד אחרון הימאים
חלו רובם עם חום של 38-40 מעלות ...ורק קליאופטרה שלכם היתה בריאה כשור..והתחלתי ממש לטפל בכולם אם זה לבשל...לרוץ מקבינה לקבינה עם כוסות תה..לשמחתי היינו רק כ-20 אנשיי צוות..וכמובן שלא היה שום רופא באוניה..
הגענו בקושי רב לקנדה עם 1-2 מעלות קור כלבים ..וכבר בקשר ביקשנו רופא עם תרופות....
נציג של החברה הגיע במיוחד לנמל הודה לי בהתרגשות רבה......

בסוגריים אספר שעד אותו יום היו עושים לנו בעיות שבעלי רצה שאני אפליג איתו כל הזמן...
מאותו יום אמרו לי בעלך מפליג את איתו באופן אוטמטי,,כל מה שתרצי רק תגידי....
גם שפרצה מלחמת כיפור וניתנה הוראה לכל הנשים לרדת מאוניה ,כמובן שלי היה אישור מיוחד.(אבל זה סיפור אחר שכבר סיפרתי פה)



ידע זה כח,אבל חוכמה היא עוצמה..    

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מיקאלה - "תעלומה במכונית"'
מיקאלה - "תעלומה במכונית"
30/11/2007 | 20:23
9

יום בהיר אחד, נסעתי עם בתי שהיתה כבת 12-14 כבר לא זוכרת,
בזמן האחרון הרגשתי תכונה משונה במכונית שלי,
ניירות גזורים, דברים מוזרים, חשבתי בטח הילדים שיחקו וקרעו ניירות.
נהגתי והתחשק לי לעשן סיגריה אבל הקופסא היתה ריקה.
ביקשתי מהבת שלי שתפתח את תא הכפפות ותוציא קופסאת סיגריות
שהוכנה מבעוד מועד.
דנה פתחה את תא הכפפות והוציאה קופסאת סיגריות שבתוכה סיגריות קרועות ושבורות.
מה קורה פה חשבתי?
משהו מוזר קורה במכונית שלי.
אמרתי לה, תסגרי את הדלת מיד של תא הכפפות.
ונסעתי במהירות כל עוד רוחי בי לתחנת הדלק הקרובה.
יצאנו שתינו מהמכונית מבוהלות,
והמתדלק הגיע אלינו.
תשמע "יש לי משהו בתא הכפפות"
המתדלק הביא צינור אויר והפעיל אותו, לפתע ראינו חולדה שמנה בורחת מהמכונית,
המחשבות החלו מתרוצצות במוחי מה היה קורה אם היתה נושכת את דנה, או אותי בזמן נהיגה.

עוד אני חושבת איך הגיעה חולדה לתא הכפפות הנקי שלי.
הסביר לי המתדלק שהן נכנסות דרך המנוע מלמטה.
ואז קרה עוד דבר הזוי
על הכסא מתחת לתא הכפפות היו לפתע מלא מלא בלונים לבנים קטנים
מה זה??????? שאלתי את דנה בפאניקה???
אמא אלו קונדומים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קונדומים???????????????
איך היגיעו קונדומים לתא הכפפות?????????????
ומה יחשוב עלי המתדלק?????????????
אשה בלונדינית שיש לה במכונית חולדה וגם קונדומים באיזה כמות??????? ממש מסחרית

הודיתי למתדלק, בראשי הסתובבו מחשבות רבות,
הבהלה ההלם הפחד ההקלה העיקר שהמכונית ריקה
אבל הרגשתי תחושה של זוהמה
מחר על הבוקר אגש לרחיצה טובה של המכונית.

הגעתי הביתה והערתי את בעלי מהשינה
סיפרתי לו מה קרה
והוא התחיל לצחוק
את זוכרת אמר, שקנינו קונדומים כשהיית בתקופת מעבר בין גלולות לגלולות???
ולא מצאנו אותם????????
אז כנראה שהכנסנו אותם את הקונדומים לתא הכפפות והן נדבקו שם למעלה.
ובזכות החולדה הן יצאו החוצה

מה אגיד לכם, כנראה שגם בזכותם לא היו שם עוד כמה חולדות קטנות

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מיקאלה - "בית המשפט"'
מיקאלה - "בית המשפט"
30/11/2007 | 20:25
1
שני סיפורים מבית המשפט

הייתי קלדנית בבית משפט אצל שופטת שהיתה נכה על כסא גלגלים,
יום בהיר אחד לקחתי את דנה הבת שלי שהיתה בחופשה מבית הספר
לעבודה אתי. היא ישבה עם הקהל בבית המשפט.
ואני מאחורי המחשב, מקלידה את מהלך המשפט.
השופטת חקרה עד ושאלה אותו שאלות.
שאלה אותו איפה היית בערב בו ארעה הגנבה ממגרש הגרוטאות?
ענה לה הייתי אצל דודתי.
ושוב שאלה השופטת מה עשית באותו ערב?
לפתע נשמע ברחבי האולם קולה של דנה כועס "הוא כבר ענה לך"
כלם באולם המשפט התחילו לצחוק, גם השופטת צחקה
רק אני התחבאתי מאחורי המחשב לא מכירה את הילדה המצחיקה הזאת

ובבית משפט אחר ברמלה שם הייתי באולם המשפטים עם בחור וניסינו לבדוק
למה מחשב לא עובד, דיסקסנו את הבעיה, בקולי קולות ולא שמנו לב שהמשפט התחיל
השופט נכנס לאולם, ואנחנו המשכנו לדבר בקולניות.
לפתע דפק השופט עם הפטיש שלוש פעמים ושאל: מי את?????
אני התחלתי לגמגם אני מחברת XXXXX עוד הפרעה אחת אני עוצר אותך

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'פינוקיו - יד המקרה או יד הגורל?'
פינוקיו - יד המקרה או יד הגורל?
30/11/2007 | 20:25
6
לפני כשנתיים בערך, כלבה של אחת השכנות המליטה גורים מתוקים.

באותה תקופה השכנה עברה דירה - והשאירה את הכלבה עם הגורים בחצר הבית הנטוש.

אנשים מהסביבה אימצו את הגורים ונשאר גור מתוק לבד עם אימו בחצר.

החלטת לחפש בית לגור המתוק - ובעקבות חיפושיי שמעתי על אישה הגרה בישוב אחר שאוספת בעלי חיים נטושים ומוצאת להם בתים במהירות.

לקחתי את הגור במכונית שלי ונסעתי אל האישה הזאת.

משום מה, האישה לא מצאה חן בעיני וחזרתי עם הגור לכיוון הבית שלי.

בעוברי באחד מישובי הסביבה קלטה עיני ילדה חמודה מטיילת עם כלב וקראתי לה.

היא התקרבה אלי וראתה את הגור המתוק במכונית והתלהבה.

שאלתי אותה אם היא רוצה לאמץ את הגור - והיא שמחה לקחת אותו.

ליתר בטחון ביקשתי ממנה את מספר הטלפון שלה - ואת שמה.

שמה היה כשם אחי - ואמרתי לה, איזה קטע - גם לאחי קוראים ככה
ואז רשמתי לה את הפרטים שלי ורשמתי את שמי - היא ראתה שמי שם מאוד נדיר, ואמרה בתמיהה - היי, גם לאמי קוראים ככה.

איך? איך מכל האנשים בעולם - פגשתי במקרה ילדה שנושאת את שם אחי - ואימה נושאת את שמי הנדיר.

עכשיו תגידו, האם זה מקרה או גורל ?!





  
  
    

      


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מיקאלה - "מתנה משמים"'
מיקאלה - "מתנה משמים"
30/11/2007 | 20:27
6
היינו זוג צעיר עם שלושה ילדים קטנים,
ואני עבדתי לא רחוק מהבית כדי להספיק להוציא את הילדים מהגן ומבית הספר.
יום בהיר אחד הגיע למשרדי בחור עם שעוני סקווטש נהדרים.
כל כך רציתי לקנות שעון אבל לא היה לי כסף.
המשכנתא אכלה את כל הכסף.
אמרתי לבחור תשמע, תבוא אחר הצהריים לביתי, בעלי יהיה, נראה אולי נקנה את השעון.

כל היום חשבתי על השעון עם הרצועה השחורה הוא עלה 36 לירות או שקל לא זוכרת.
בדרך חזרה הביתה הלכתי לי לאיטי, היה חורף והיה לי מעיל ארוך.
ראשי היה באדמה, כנראה גם המצב רוח שלי היה כזה.

לפתע אני רואה על הרצפה כסף, התכופפתי הרמתי וספרתי היה שם בדיוק 36 לירות או שקל.
לא האמנתי למראה עיני זה היה נס משמיים.
הרמתי את הכסף שמתי בכיס מעילי, והמשכתי לכיוון הבית.
עד היום אני הממומה מהמקרה הזה הכסף היה מול המכולת כנראה שנפל למישהו שחזר מהמכולת.
אחר הצהריים הגיע הבחור קניתי את השעון והשמחה היתה בשמיים.
עד היום אני לא מבינה איך זה קרה???
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מקסימה - יש לי גם ספור על שמי'
מקסימה - יש לי גם ספור על שמי
30/11/2007 | 20:28
4

שני מיקרים שפגשתי ...לא פגשתי את הנשים שנשאו שם כשלי.
מקרה ראשון...הלכנו לסרט בסינרמה, בעלי ואני, בעודנו ממתינים בחוץ לפתיחת הדלתות
נשמע קול של גבר קורא...מקסימה....מקסימה.... בעלי איתר את האיש וניגש אליו בשאלה
מדוע הוא אדם זר קורא לי...ענה האיש אני מחפש את אשתי.....בעלי שאל שמה מקסימה
והאיש ענה כן....

מקרה שני...עבדתי במשרדי ד"ר פישר,
יום אחד נדרשתי להישאר שעות נוספות ...לאחר שכולם הלכו צלצל הטלפון ועניתי
מישהו ביקש את המנהל וכשאמרתי שהוא כבר שהלך נתבקשתי למסור לו הודעה מ....
ונישאלתי לשמי...עניתי שאמסור את ההודעה ושמי מקסימה...הוא צחק
לשאלתי מה מצחיק ענה לא חשוב רק תמסרי את ההודעה.
למחרת סיפרתי לבנות במשרד את המקרה והן אמרו שהאיש הוא הסוכן של ד"ר פישר בחיפה
ושמה של הפקידה שלו הוא מקסימה.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שוורצקופ - "הפרה חדוה ראשית היקום"'
שוורצקופ - "הפרה חדוה ראשית היקום"
30/11/2007 | 20:29
7
3
טיילתי לי אתמול לתומי על שפת הים. היתה זו שעת בין ערביים והרוח ליטפה את שערי. עצמתי את עיניי והייתה לי תחושה שאני מרקד על החול הרך. לפתע הרגשתי חבטה ונפלתי אפיים ארצה. "מוווווווווו" אדיר התלווה לנפילה. אני הזדקפתי כנשוך נחש והיבטתי נוכחה כדי לראות במה נתקלתי.
פרה אימתנית עמדה מולי. עורה מוזהב ומגן דוד מקועקע על מצחה. נרתעתי לאחור אבל הפרה פתחה את פיה והתחילה לדבר כאחד האדם:
-"אל תירא עבדי שוורצקופ"
טוב, זה לא היה בדיוק כאחד האדם אבל דבריה היו מובנים לי וגם מיהרתי להגיב
-"מ..מ..מ..מי את?" גמגמתי.
-"אני הפרה חדווה, ראשית היקום"
פרה מדברת היא פלא בפני עצמו אבל מכאן ועד פרה שהיא ראשית היקום יש הבדל של שמיים וארץ.
-"תוכיחי לי" איתגרתי אותה.
-"בוא תראה איך אני יוצרת כוכבים חדשים" אמרה ועורה הזהוב הפך אט אט לאדמדם. ריח חריף עמד באפי וכדור לוהט נפלט מאחוריה וריחף באוויר. הכדור התנפח כבלון למימדים עצומים ופרח לשמיים במהירות עצומה כשהוא משאיר אחריו שובל לבן.
-"זהו אלפא-תטא 17568 ואני ממקמת אותו בגלקסיה קסנדרון. בעוד 2 מיליארדי שנים יהיו שם חיים אורגניים"
-"ומה עם אלוהים שלנו? מה עם ברית בין הבתרים? הסנה הבוער? מעמד הר סיני? זה הכל המצאה?"
חיוך מסתורי נמרח על פניה של הפרה חדווה.
-"זו היתה הלצה קטנה שלי. לפני כמה אלפי שנים רציתי להרשים את הפר שולמן אבל כל האש ותמרות עשן בהר סיני כמעט ששרפו לי את התחת"
-"הנה תראה" קראה הפרה חדווה והצביעה לשמיים.
היבטתי אל-על וראיתי אלפי פרות מרחפות בחלל.
-"אלו חברותי". כל אחת אחראית על עשר גלקסיות. מוווווווווווווווו... היה שלום שוורצקופ".
פתאום הפכה הפרה חדווה לשקופה ונעלמה.
היו לי אליה עוד שאלות רבות ואני מקווה שהפרה חדווה ראשית היקום תחזור במהרה כדי לענות עליהן.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'לשרונה,'
לשרונה,
01/12/2007 | 10:09
6
3
אני מאד אהבתי את הסיפורים של "שוזר מילים".
חבל שאף אחד מהם אינו ברשימת המתמודדים.
הוא אמנם כתב אותם בשרשורים נפרדים,אך בהחלט בתוך התחרות.

זו רק דעתי הצנועה.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'טלי חמודה.אילו היה מעוניין'
טלי חמודה.אילו היה מעוניין
01/12/2007 | 10:17
1
להשתתף היה כותה בשרשור הנכון או היה פונה לשרונה. כנ" ל קורע .
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אם כך הנה שאלה לשוזר. האם סיפוריך היו לתחרות?'
אם כך הנה שאלה לשוזר. האם סיפוריך היו לתחרות?
01/12/2007 | 10:17
4
1
לצפיה ב-'לא נראה לי שיראה את ההודעה הזו,'
לא נראה לי שיראה את ההודעה הזו,
02/12/2007 | 07:19
3
5
אולי כדאי בפניה אישית למסר?

סתם בגלל ההגינות.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'טלי...'
טלי...
02/12/2007 | 08:11
1
2
אני מעריכה את שוזר כאדם בעל ידע בהבנת הנקרא
ובעל יכולת כתיבה.
אילו היה רוצה להשתתף בתחרות היה כותב את סיפורו בשירשור
המתאים. כפי שיש כללי הצבעה כך היו כללי כתיבה ברורים
ומאירים.
ההצבעה כבר בעיצומה, הבקשה שלך אליו  עלולה ליצור
מהומה על לא מאומה , שרונה עמלה רבות למען העניין.
את רוצה ששרונה וחברי הפורוםיתחילו  את הכל מבראשית  רק בגלל שאת
חושבת שהוא רצה להשתתף בתחרות?
אינני רוצה לפגוע בך חלילה,
רק להאיר נקודה חשובה.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-''
02/12/2007 | 08:41
6
לצפיה ב-'טלי אני מעריכה מאוד את ההגינות שבך'
טלי אני מעריכה מאוד את ההגינות שבך
02/12/2007 | 08:17
2
אבל התחרות מתנהלת בפורום, לא במסרים.

אם שוזר היה מעוניין, הוא מספיק אינטליגנטי לשרשר את סיפוריו בשירשור התחרות המתאים.

הוא לא שירשר, כנראה שלא רצה.

לאחר ששאלת את שאלתך, גם אני, למען ההגינות, הפניתי את השאלה אל שוזר.

הוא לא ענה, וההצבעה בעיצומה.

לא נורא, לומדים מזה "לקח" ובפעם הבאה, אם ירצה, ישתתף בתחרות.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'ליידי טי - גורל! או יד מכוונת??????'
ליידי טי - גורל! או יד מכוונת??????
30/11/2007 | 20:30
1
2
למעלה משנה אישי ואנוכי מחפשים לרכוש דירה בת"א.....
עשרות דירות ראינו  ....היו הסכמים שבוטלו...
התלבטיות רבות....  לא התלבש שום כלום....

באחת מהגיחות שלי לת"א  ובאקראי הרמתי את עיני למעלה
ובאחת הקומות העליונות הגבוהות היה שלט כזה רעוע בקושי קריא
"דירה למכירה" עם מס. טלפון...החלטתי לצלצל הקידומת היתה 02
י"ם מהצד השני ענתה אשה....בעלי מטפל אני לא יודעת והוא בכולל לומד
מסתבר שהאיש דתי חרדי ,אוקי מתי אפשר שאלתי...לא יודעת תנסי בערב.

באותו ערב ניסיתי מספר פעמים עד שצלח בידי לדבר עם האיש.....
מסתבר שהדירה הוצאה מספר פעמים למכירה, מספר פעמים הסכמים בוטלו!!!
והפעם יש חוזה הדירה נמכרה!!! שאלתי זה סופי, הדתי ענה כן! שופטת קנתה
את הדירה וזה סופי!!! הרגשתי פספוס!!!

לאחר  מספר שבועות הזדמן לי להיות באזור ואני מרימה עיני ורואה את השלט
עדיין במקומו ולא הוסר!!!
החלטתי להרים טלפון ולוודא..אולי? מהצד השני אותה האשה לא יודעת רק בערב!
לא התעצלתי וצלצלתי באותו ערב פעם ופעמיים עד שכבודו ענה לי....
אל תשאלי החוזה התפוצץ...לא מוכן לתנאים שלה ..אז  רגע הדירה למכירה????????
שאלתי בהיסוס, כן ענה לי!!!!

לעשות סיפור ארוך לקצר....ראיתי את הדירה התאהבתי בה  במבט ראשון!!!
אבל הפואנטה היא זו....לאיש המוכר קוראים בשם בעלי א. לאשתו קוראים בשמי ב-ט
האם לשמות היה כאן  הקשר שאחרי כל כך הרבה גילגולים הדירה נשארת למעשה על
אותם השמות!!!!  


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'גורל או יד מכוונת....דרה למכירה..'
גורל או יד מכוונת....דרה למכירה..
05/12/2007 | 22:20
3
לצפיה ב-'חונה לרגע - החלום'
חונה לרגע - החלום
30/11/2007 | 20:32
חלום חלמתי ובחלומי החבר'ה יושבים בחצי גורן בסלון ביתם של נירה ופיני ומנחמים את נירה על מותו של פיני. זה היה חלום ארוך וכשהתעוררתי זכרתי כל פרט ופרט שבו.  החלום הפחיד אותי ולא סיפרתי אותו לאיש.

עברו מספר שנים ובחדשות הודיעו על קריסת בנין בעיר חצור שבלבנון ועל חיילים ישראלים הלכודים בין הריסותיו . אחרי כמה דקות קיבלנו טלפון שפיני חברנו נמצא שם ושהגברים מתארגנים לנסוע  לצור ע"מ לסייע בפינוי ההריסות. אחרי יומיים פיני נמצא ללא רוח חיים,  היתה לוויה קורעת לב ואחריה נסענו לביתם להיות עם נירה. אנחנו התעכבנו קצת בבית הקברות הצבאי ליד קברו של אח בעלי ולכן הגענו אחרונים לבית האבלים. נכנסנו לסלון ואז היכה  בי הזכרון כברק – החבר'ה  היו ישובים עם נירה בחצי גורן בדיוק כמו שראיתי אותם שנים לפני-  בחלומי.....

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'ליאונה - "להרוויח כסף בקלות (???)'
ליאונה - "להרוויח כסף בקלות (???)
30/11/2007 | 20:34
1


הסיפור הזה קרה מזמן מזמן .אך שנים רבות הוא צץ ועלה ביני לבין בעלי כל פעם שהיינו לחוצים כלכלית.( אז תבינו שהוא עלה לעתים די קרובות ! לפחות בשנים הראשונות ,כשעדיין היינו "זוג  צעיר")

הייתי סטודנטית באוניברסיטת חיפה,שנה ראשונה, וממש לא הכרתי את העיר חיפה. הייתי נוסעת באוטובוס עד העיר התחתית בחיפה ומשם ממשיכה במונית שנסעה לכפרים הדרוזים ,אשר הייתה עוברת דרך האוניברסיטה.
בעלי היה עדיין בצבא קבע ומתוקף תפקידו היה לו רכב ונהג.
ושכחתי לציין ...הייתי אז בהריון די מתקדם וכרס די בולטת הסגירה את מצבי!

יום אחד הודיע לי בעלי שהוא, בדרכו הביתה מאי שם ,לביתנו שבצפון,יוכל לאסוף אותי בשעות הערב,לאחר הלימודים שלי,מחיפה.

כאמור לא הכרתי את חיפה וגם הוא לא,אז קבענו שהוא יאסוף אותי בעיר התחתית של חיפה ,המקום היחיד שידעתי איך להגיע אליו מהאוניברסיטה.
היום אני כבר יודעת...זה לא היה  בדיוק המקום שאישה "הגונה" אמורה להסתובב בשעות הערב ,ובטח לא לעמוד בפינת רחוב,סתם ככה...
ובכן קצת לפני השעה היעודה,עמדנו אני והכרס בקרן רחוב חשוכה וחיכינו...
בזוית העין ראיתי חבורה של גברים מסתודדים לא רחוק ממני,מתלחשים ביניהם ומציצים בי מדי פעם שוב מתלחשים ואפילו מעבירים משהו מאחד לשני.
פתאום ניתק אחד מהם מהחבורה וניגש אליי. נשמתי כמעט פרחה מפחד וליבי הלם כמטורף. ראיתי כבר לנגד עיניי את כותרות העיתונים מבשרים על ג'ק מרטש שקם לתחיה בחיפה !
האיש עצר לידי,הושיט את ידו ו...דחף לי ליד ערמת ניירות ,ערמת שטרות !
"לכי הביתה,את לא צריכה להיות כאן במצבך " אמר לי וסימן בידו על הכרס הנישאת לפניי .קולו הסגיר חמלה רבה.

נישארתי עומדת פעורת פה כנראה. ערמת השטרות בידי ואני מסתכלת בו מתרחק וחוזר אל חבורת הגברים שכולם עמדו והסתכלו בי.


והסיפור עדיין לא נגמר !

באותו רגע בדיוק התקרבה מכונית ועצרה לידי.

עכשיו היה תורו של בעלי להסתכל בי פעור פה .בי ובערמת השטרות שבידי !



*******
אם זכרוני אינו בוגד בי כבר הבאתי את הסיפור הזה ,מזמן, ועוד סיפורים ,אז סליחה אם חזרתי על עצמי.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'דיביבי - "סיפור אמיתי על טלפתיה ומכשפה"'
דיביבי - "סיפור אמיתי על טלפתיה ומכשפה"
30/11/2007 | 20:35
652
בשנת 1980 התגוררתי בארצות הברית. לילה אחד התעוררתי בבהלה אחרי שחלמתי שאימי נפטרה. לא יכולתי לחזור לישון כי זה מאד הטריד אותי ובמהלך היום התהלכתי כמו סהרורית ולא התרכזתי בלימודים ובמה שאמרו המרצים (הייתי אז סטודנטית). בסופו של דבר לא יכולתי יותר, חזרתי לדירתי והתקשרתי לארץ. אבי ענה לטלפון ומשך את השיחה זמן רב, דבר שמאד לא היה אופייני לו כי בדרך כלל היה מחליף שתיים-שלוש מילים ואחר-כך אומר, "קחי את אמא." הפעם הוא המשיך בשיחה איתי ולא הציע לי לקחת את אמא. לבסוף שאלתי אותו, "איפה אמא?"  "אה, אמא נסעה לטייל." כששאלתי לפרטים על הטיול הוא די גימגם וזה עורר את חשדי ודאגתי גברה. עם סיום השיחה איתו החלטתי שאני מתקשרת לבתי-חולים באזור כדי לבדוק אם אשה בשם אימי מאושפזת אצלם. בית החולים הראשון ברשימה היה תל-השומר ושם נודע לי שלאימי היה התקף-לב קשה ושהיא עברה החיאה וכעת נמצאת בטיפול נמרץ. לאחר השיחה איתם לא התעצלתי וחזרתי לאבי כדי להודיע לו מה עשיתי ושאני יודעת היכן "מטיילת" אמא שלי. זמן קצר אחרי שיחה זו אני מקבלת טלפון מאחותי שסיפרה לי שאבא טילפן ואמא לה "יש לך אחות מכשפה."
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מיקאלה- "טיול בת מצווה"'
מיקאלה- "טיול בת מצווה"
30/11/2007 | 20:36
1


נסעתי לטיול מאורגן לאיטליה עם הבת שלי טיול בת מצווה.
מכיוון שהאחד בספטמבר היה בפתח, חלק מהמטיילים חזרו בטיסה
מאיטליה וחלק המשיכו לשוויץ.
אנחנו חזרנו מאיטליה לארץ.
עלינו למטוס והיה מושב ריק לידי, חשבתי מעניין מי ישב לידי?
פתאום מתיישב לידי חבר מהחברה שלנו שאנחנו נפגשים כל שבוע
יעקב מתיישב לידי, הצטלמנו וצחקנו, עכשו יעקב דובר איטלקית רהוטה.
והטייס אמר משהו באמצע הטיסה שאלתי אותו מה אמר הטייס?
ענה יעקב הטייס הודיע שיש תנאים גרועים ואנחנו נוחתים נחיתת אונס
אני כמובן הודעתי לקבוצה מה הטייס אמר......
כמעט הרגתי אותו .........

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מקסימה - "ספור...קליל"'
מקסימה - "ספור...קליל"
30/11/2007 | 20:39


החולד.

לפני שנים ביתי גבל עם שדה, בקיץ שהיו שריפות ואז כל העכברים היו בורחים לבתים
הסמוכים לשדה.
היינו פותרים את הבעיה בעזרת מלכודות דבק.
בוקר אחד מצאתי מלכודת דבק, שהנחתי בערב, קרועה לחתיכות קטנות שהיו מפוזרות
על כל המטבח.
לאחר מספר ימים גיליתי שזה לא עכבר...זה היה חולד, הוא התמקם
מאחורי ארונות המטבח ברווח שקיים שם הוא היה חכם, זריז וחזק, את מלכודת הדבק הוא קרע ולמלכודת מתכת הוא לא נכנס, הוא אכל הכל שקיות ניילון, עיתונים, כל מה שמצא במטבח שניתן ללעיסה,
לאחר שתפסתי אותו גיליתי שהוא כמעט חיסל את הכבל של מדיח הכלים שעבר מאחורי
ארון המטבח.
היה לי באותו זמן חתול סיאמי שהיה צייד מעולה, כל פעם ראיתי אותו בחוץ אורב ליונים
בסבלנות אין קץ ותופס אותן, אבל את החולד הוא לא הצליח לתפוס, יותר מאוחר
הסתבר לי שהוא פחד ממנו.
דאגתי שלא יהיה במטבח, בלילה, שום דבר שהחולד מסוגל לאכול וזה עבד הוא היה
כנראה כל כך רעב שהעיז לצאת באמצע היום בעודי מבשלת במטבח, איך שראיתי אותו
חסמתי את הפתח שבעדו היה נכנס לאחורי הארון, החתול שהיה במטבח ברח,
ואז קראתי לכלב שלי שיתפוס את החולד הוא התחיל לקפוץ עליו עם הרגליים וכך המם
אותו ואז אני בעזרת המטאטא העפתי אותו החוצה בעד הדלת שפתחתי עוד קודם,
מעוצמת המכה הוא נפח נישמתו.


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אגל טל - "המלאך מיכאל מקורדובה, ספרד"'
אגל טל - "המלאך מיכאל מקורדובה, ספרד"
30/11/2007 | 20:49
1
1
לפני הרבה שנים ליוויתי קבוצת נערים ונערות שיצאה במשלחת למחנה אמנות בגרמניה. היות ובאותה שנה צויינו 200 שנה לגירוש יהודי ספרד, הוצע למשלחת גם לנסוע לשבוע בספרד.
יופי של טיול, מקומות נפלאים, אנשים חמימים, אוכל - לא רע יש להם לספרדים ובערב אחד לאחר אכילה פרועה במסעדה (MARISCO - פירות ים) חשו הנערים ברע (בערך 90 אחוז מחברי הקבוצה) ונסענו לבית החולים בקורדובה, כולנו יחד...
את כולם שחררו למעט אחת שאצלה אובחן בכלל....אפנדציט שעמד להתפוצץ... רגע קריטי.
היות והייתי דוברת הספרדית היחידה בקבוצה, נשארתי עם הנערה המבוהלת ולאחר שעה כבר נותחה.
שהינו בבית החולים והחבר'ה האחרים המשיכו בדרכם למדריד.
למחרת הניתוח הגיע רופא, מבוגר, יפהפה, עיניים בהירות, גבוה...אמר ששמו רפאל ואמר לי שהוא 'מת' על ישראל ...שהוא החליט שהוא לומד לבד עברית והתחיל לשוחח איתי בשפת קודש אמיתית. מילים מהתנ"ך.. לא הבנתי מילה ...
סיפר שהוא עובד במעבדה וכששמע שישנן שתי ישראליטס בבית החולים, מייד הגיע.
ישנתי במשך 4 ימים על הכורסא בחדר, עם הנערה. הוא טיפל בנו, לקח אותי לאכול עם הסגל הרפואי, דאג לנו. ודאג שהיא תשתחרר מוקדם ככל האפשר למרות שלא לגמרי נרפאה כדי שנוכל להספיק ולהצטרף לחברי הקבוצה.
השיג לנו אמבולנס פרטי ויצאנו לדרך, כמובן, לאחר שהצטלמנו איתו , למזכרת...
הגעתי הביתה, שלחתי את 20 סרטי הצילום שהיו לי (אז היו כאלה דברים) לפיתוח... ו....אין רפאל. התמונות שהצטלמנו איתו - נשרפו..
התקשרתי לנערה, בדמעות ואמרתי לה שאין לי אף תמונה של המלאך הזה שדאג לנו כל כך והיא אמרה לי (בדמעות)...שגם לה נשרפו התמונות...
אין. כלום.
חלפו שנתיים בערך, זוג מהקיבוץ סיפר לי שהוא נוסע לספרד ואני קפצתי על המציאה והחלטתי לשלוח מתנה לרפאל הנפלא...
החביירה חזרה ואמרה לי שהם לא מצאו את האיש. הם פנו למשטרה, ביקשו שיראו להם היכן ממוקם הרחוב הזה...אין רחוב ואין בטיח.
מסרו את שמו - אין כזה דבר...
אני שלחתי גלויות, מעולם לא חזרו אליי...
אז המלאך רפאל היה , גם היה....
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אופססס.. המלאך רפאל מקורדובה'
אופססס.. המלאך רפאל מקורדובה
30/11/2007 | 22:59
4
לצפיה ב-'מקסימה - "סיפור כבד..."'
מקסימה - "סיפור כבד..."
30/11/2007 | 20:50
3


החתונה......

לא רציתי ללכת לחתונה הזו, של בן של בן דוד של אימי, אני בכלל לא מכירה אותו,
אמרתי, אך אימי ובעלי שכנעו אותי ללכת. החתונה היתה בנתניה ולקחנו את הורי איתנו במכונית.
הדבר האחרון שאני זוכרת זה שיצאנו מהחתונה ונכנסנו למכונית...וזהו כאן מסתיים הזיכרון שלי מאותו ערב את השאר אני יודעת מסיפורה של אימי שהמצפון הציק לה עד יומה האחרון.
בדרכנו חזרה, בכביש החוף, התפוצץ צמיג במכונית, המכונית הסתחררה במקום ונעמדה  הפוך לכיוון הנסיעה, יצאנו מהמכונית כשהגברים מתכוננים להחליף גלגל בעוד אני ואימי עוברות לשולי הכביש, כי המכונית עמדה במרכזו.
בעודנו חוצות את הכביש הגיעה מכונית במהירות מסחררת והעיפה את שתינו
כאילו היינו עשויות מניר.

התעוררתי כשאני צועקת "תפסיקו לקדוח לי ברגל די מה אתם קודחים לי ברגל"
בקושי הצלחתי לפקוח את העיניים וכשצלחתי הם כבר סיימו, זה לה היה חלום
באמת קדחו לי ברגל כדי לתלות אותה על מתלה מיוחד למתיחה מאחר והיה שבר פתוח ולא רצו לכסות אותו בגבס.
כשהגיעו אחי ובעלי שמעתי את הסיפור.
אחי חזר באוטובוס ובדרך ראה את המכונית שלנו עומדת הפוך לכיוון הנסיעה,
אנו כבר לא הינו במקום מכוניות עוברות אספו אותנו לבית חולים, אבל היו שוטרים במקום ואחי ברר מה קרה ולאן נלקחנו, את אימי לקחו לאיכילוב ואותי לבלינסון,
לאימי נשברו שתי הרגליים, אני נפצעתי קשה בכל חלקי גופי המון שברים וזעזוע מוח, הרופאים אמרו ששרדתי בזכות ליבי החזק, לאחר הפציעה קיבלתי 17 מנות דם עד שהרופאים איתרו שהדם נעלם למרחבי הבטן עקב פציעה פנימית.

אמי כמובן לא האמינה לאחי שאני בחיים עד שהקליט אותי והביא לה את ההקלטה.

הקוריוז הוא.....כשבוע לאחר התאונה דודתי היתה במספרה ואחת הנשים סיפרה לספרית כי שבוע קודם בשעת לילה מאוחרת, בנה אסף בכביש החוף אשה צעירה פצועה מאד קשה ללא הכרה, כולה מדממת, המכונית שלו התלכלכה מהדם, זה היה יומיים לפני חתונתו ולפי דבריו ספק אם האשה נותרה בחיים, דודתי אמרה לה שנותרתי בחיים ובקשה להודות לבנה כי בזכות הפינוי המהיר הצליחו להצילני, מסתבר שהוא נסע במהירות מטורפת וצפר לכל מכונית שהיתה בדרכו.
לאחר שנים כשחזרתי לעצמי ניסיתי למצוא אותו כדי להודות לו אבל לא הצלחתי.

כשלושה חודשים שהינו בבתי החולים ורצה הגורל ונשלחנו באותו יום לבית לוינשטיין שהיה אז בנין אחד בעל שתי קומות וצוות עובדים קטן, כולם ידעו שאם וביתה מגיעות לאחר שלא ראו זו את זו מאז התאונה.
הפגישה ביניו היתה מרגשת כל כך.... כל הצוות היה סביבינו ובכה איתנו, קירבו את
האלונקות שלנו כמה שאפשר כדי שנוכל להתחבק, כמובן ששהינו באותו חדר
ותמכנו זו בזו ברגעים קשים וכואבים.
ארבעה חודשים שהינו בבית לוינשטיין, השיקום היה קשה, אבל השיקום האמיתי היה בבית, לחזור לחיים רגילים עם שלושה ילדים קטנים כשהגוף בקושי מתפקד.
לקח לי הרבה שנים להשתקם ממש...אבל צלחתי בגדול.
עד היום אני חושבת מה היה קורה לו לא הייתי הולכת לחתונה.



חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שילה - "לונדון כן מחכה לה"'
שילה - "לונדון כן מחכה לה"
30/11/2007 | 20:51
1
הנו בלונדון,וכמובן-בקרנו בכל שוק מיוחד שבסביבה.באחד השווקים,עת יטלנוו בנחת ובהנאה-נעלמה הילדה.
סיבוב של 10 דקות העלה את העובדה הבאה:בת ה7 התחברה עם מוכר כל מיני ג'ינג'ולים,וזה הבטיח לה כי אם תראה לו טריקים-יתן לה זוג מקלות כאלה מתנה.
עמדה לה ילדה ישראלית צעירה במרכז השוק-והראתה גם הראתה.מסביבה התאסף קהל רב,ואף התחילו להניח שטרות כסף.
עמדו אנחנו,הוריה עם הקהל כשאנחו צוחקים,ומסבירים למוכר התמה,שמזה שנתיים ילדה זו מג'נגלת להנאתה בחוג,בכל חפץ מתאים לנושא.
ולקצר-המוכר נתן לה סט מתנה כמובטח,את השני אנחנו קנינו,ובטיפים שקבלה מעוברים ושבים-קנינו לה כל מיני "דברים של ילדות שאין בארץ".

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'פלייטריפ - "לי קרו דברים כאלו דומים"'
פלייטריפ - "לי קרו דברים כאלו דומים"
30/11/2007 | 20:52


זה מקרה ארוך וממש קרו לי מלא ניסים, אבל אסביר בקיצור שלפני 3-4 שנים החלטתי לעסוק ברוחניות כדי לשפר את עצמי ולהגיע להרגשת אושר כללי... הבעיה היתה שכל פעם שהגעתי להישג רוחני, נהיו לי סיוטים איומים...

מכל אלו שהפכו למציאות, אחד מהם היה סיוט כזה, שבו אני רוצח אדם, ואז מתאבד.
במימד שאליו הגעתי בסיוט, אני השגתי עבודה במקצוע שלי, ואז לאחר זמן קצר בעבודה, המעביד שלי בא ואמר לי: "אתה עובד מאד יפה בזמן האחרון, אני חושב שמגיע לך קידום בעבודה לתפקיד גבוה יותר"... באותו רגע, נכנסו שני שוטרים, עצרו אותי על הרצח שביצעתי, והכניסו אותי לכלא רוחני במימד אחר...

בעקרון, במציאות אותו חלום התגשם לי באופן די דומה, רק במקום להיות במקום העבודה עצמו, הייתי בבית שלי בתור פרילנסר... מנהלת התוכן שדיברתי איתה, החמיאה לי על העבודה הנפלאה שלי בחודשים האחרונים והם הכריזו לתת לי בונוס של 100$ על עבודתי הנפלאה.
באותו הרגע נכנסו לחדר שלי שני אחים מאשפזים בעקבות צו אשפוז כפוי, עקב התנהגות מופרעת מאד שלי באותה התקופה... והם דרשו ממני לבוא איתם... כאן, לאחר שהגענו למוסד וירדתי מהרכב שלהם, קרה לי משהו שהופיע בחלום אחר...

מה שקרה לי היה קצת שונה בחלום שלי.
בחלום היתה סצינה שאני בורח מהם, פונה לכיוון מסויים וכמעט נתפס עקב זה שהתחבאתי מתחת לשולחן של דוכן מכירה... במציאות, החלטתי לברוח מהם, עקב עצה רוחנית ששאלתי, ואז פניתי לכיוון ההפוך והם נעלמו! הם לא היו אחרי... וכך הסתלקתי לאיזה 3 ימים...

מכיוון שאני אדם ממש מוכשר וממש מקצוען אני מתגרה מלא באנשים האלו... זה לא הסיפור היחיד שלי עם הממסד, ולא הסיפור היחיד שלי עם ניסים שהתרחשו לי...

מכירים את הדיסק, Have a nice day של בון ג'ובי?
במשך ה3 ימים האלו קראתי מזמור קכ"ה בתהילים לאויבים: ואז הופיעה בשמים פרצוף כועס מעל למיקום של בית החולים... מכיוון שפחדתי שאענש חזרה כי אני מבקש דין כבד, התפללתי לבקשת רחמים נגדם כדי להמתיק מעט... אותו הפרצוף הכועס השתנה לסמיילי הזה על העטיפה של Have a nice day... ז"א הוא חייך אבל עדיין הראה הרבה מאד כעס... 6 חודשים אחרי זה, היה את הקליפ הזה של בון ג'ובי בMTV... ראיתי אותו כאשר הייתי באשפוז... זה מעצבן שעל בקשת הרחמים שלי, כולה יצא איזה שיר שהוא מחאה של הזמר הזה בנוגע להלך החברתי... יתכן שזה היה דופק וסוגר את גהה אם הייתי מבקש רק דין... חרא עם זה!!! חרא!!!

חוץ מזה? אל תעזו להגיד שבגלל שאני אושפזתי כל הסיפור הזה הוא הזיה, ולא קרה באמת... ועוד יש לי מלא כאלו!!!

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אודרי - "מי חיכה לאמיר?"'
אודרי - "מי חיכה לאמיר?"
30/11/2007 | 20:52
5
קיץ 1973 ..ממש לפני המלחמה, גרנו מספר חודשים בוינה, אמא , אבא ואמיר הקטן בן השנה.

כשמזג האויר היה נעים , היינו יוצאים אחר הצהריים לטייל עם הילד , בפארקים הנפלאים של העיר האירופיאית הנכבדה הזאת...

יום אחד טיילנו באחד הפארקים, שבטבורו אגם מלאכותי וברבורים שטים להם שם בנחת, ונגשנו לנוח על אחד הספסלים אשר היו פזורים ברחבי הפארק...להפתעתינו על הספסל אליו ניגשנו, ישבה לה בדד בובת בד נחמדה חדשה לגמרי...הסתכלנו סביב, אבל נפש חיה לא היתה בסביבה, חשבנו אולי תיכף יבוא מישהו ששכח את הבובה, ישבנו שם כשעה , כשבינתיים אמיר שיחק עם הבובה , אבל אף אחד לא חזר לחפש אותה, ולכן החלטנו לקחת אותה איתנו הביתה.

עברו מספר ימים, ושוב יצאנו לטייל באותו הפארק, ובדרכנו לאגם עם הברבורים עברנו שוב ליד אותו ספסל עליו ישבה הבובה..ומה רואות עינינו?....שוב יושבת לה על אותו הספסל בובת בד נחמדה וחדשה, קצת שונה מהראשונה אבל באותו סגנון.....

האם מישהו השאיר מתנות לאמיר שלנו?

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'סבאאורי - "פוקר"'
סבאאורי - "פוקר"
30/11/2007 | 20:54



                                         אחרי חצות

     עלטה כבדה מסביב עד כי אין לראות אפילו את צידי הכביש. שלוש דמויות
יצאו זה עתה מפתח אחד הבתים שבסימטה.מכורבלים במעיליהם, כשצוארוניהם  
משוכים בידיהם כלפי מעלה. הגשם שירד במשך כל היום ושבשעות הערב אף התגבר,
פסק לפתע וכפור עז חדר ללשד עצמות הפוסעים.
   בקצה הסימטה נעצר אחד מהם והשאר עשו כמוהו. הוריקו את מי רגליהם באמצע  
הכביש והמשיכו בדרכם. מדי פעם בפעם הואר קצה הרקיע באור ברק מתמשך אשר
השאיר בבואתו,לשניה קלה, בשלוליות המים שהיו פזורות מסביב.
"עוד ארבע שעות עלי להתחיל לעבוד" – רטן אחד.
"עד שאגיע הביתה יהיה כבר ארבע לפנות בוקר ,ענה לעומתו השני והוסיף – "אוכל
לגשת ישר לרפת".  ושוב שתיקה ארוכה.   גשם קל החל לרדת.
השלושה כאחד הגדילו צעדיהם.  לחש האילנות התמזג בהמית טיפות המים בהבלען
בכביש האספלט הרטוב.
"הגעתי – שלום ". –  "להתראות מחר" ענו השניים והמשיכו מבלי להתעכב.
הגשם התגבר. השנים החלו בריצה קלה. קללה עסיסית נפלטה מפי האחד. השני
בוודאי קילל  גם הוא  ללא קול.
עוד מעט.
נעמדו תחת אחד העצים  לנוח קמעא.
"ממתי אתה פנוי מחר?"
"משעה שש"
"בסדר"
"אז מחר בשש"
"בסדר"
נתפלגו לדרכם
שלום

פוקר

בוקר


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'מיקאלה - "שעה לפני החתונה שלי...."'
מיקאלה - "שעה לפני החתונה שלי...."
30/11/2007 | 20:54
3

הייתי בסלון הכלות מהבוקר, הלבישו אותי איפרו אותי
עשו לי אבועגילה ושמו לי כובע רחב שוליים (זו היתה האופנה)
ונסענו לצלם שהוא הדוד של בעלי, הגענו לסטודיו שעה לפני החתונה
הוא ראה אותי את הכלה ואמר צריך לשים שתי סיכות בצדדים כדי שיראו את הפנים.
אני לא הסכמתי לשים סיכות רציתי שהשיער יהיה פזור איך שהוא.
והוא מתעקש, אני לא מצלם את את לא שמה שתי סיכות, לא בסטודיו ולא באולם.
אמרתי לו אז אל תצלם.
הוא לא צילם. גם לא הגיע לחתונה. אשתו שהיא הדודה היגיעה. (היא הכירה את השגעונות שלו).
תוך שעה צילצלנו לחברים למשפחה וחבר של הבעל של אודרי הכניס אותנו בין שתי כלות לצילומי
סטודיו, וגם הגיע לחתונה לצלם.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'Sודית - "סיפור גבורה - העיוור ואני"'
Sודית - "סיפור גבורה - העיוור ואני"
30/11/2007 | 20:56
2


אני הולכת לתומי ברחובות העיר, פה קניות שם סידורים.
העיר סואנת מאנשים, כולם ממהרים לכאן או לשם ועסוקים בעצמם.

לפתע אני רואה אדם עיוור, צמוד לכלב הנחיה, מהלך בין כל ההמון.
סתם הבטתי בו ובכלבו וחשבתי לעצמי כמה טוב שיש עזרה כזו לעיוורים.
עוד אני מביטה בהם ולפתע שמה לב שהכלב, כנראה לא מאומן מספיק,
הולך ומתקדם לקראת בור ענקית שחפרו באמצע המדרכה, כנראה לאיזו
עבודת עיריה או משהו כזה.  הכלב ממשיך בדיוק לכיוון הבוא והעיוור אחריו,
כמו שאומרים - הולך אחריו על עיוור - מאמין אמונה שלמה בכלב.
זהו, אמרתי לעצמי, עוד צעד והמסכן נופל ישר לתוך הבור.....
רצתי מהר לעברם, בטרוף, בפחד שמא לא אספיק למנוע את האסון.

הגעתי....שניה לפני .....הצלחתי.....תפסתי את האיש בזרועו ובנשימות מקוטעות
הצלחתי להוציא מפי את המילים......."זהירות, יש כאן בור"......
העיוור מסתובב אלי, מביט בי, גבר נאה, עיניו המדהימות ננעצו בעיני
ו.....פתאום אני שומעת, כאילו הייתי סהרורית - "אל דאגה, אני המאמן של הכלב".

עמדתי שם, רגלי נעוצות במדרכה  ומרוב הלם כמעט נפלתי בעצמי לתוך הבור......
הוא אחז בידי וראה שאני זקוקה לעזרה נפשית, להתרגע מההלם....הפליט עוד
"בכל זאת תודה רבה לך"....ועזב אותי עם ההלם שלי, שם לבד, על המדרכה, לפני הבור.

ואני רציתי להיות הגיבורה המושיעה......חחחחחחחחחחח
אגב, הסיפור הזה הפך לבדיחה מהלכת בחברה שלנו.

מתישהו אף אחד כבר לא יידע, אם היה זה סיפור אמיתי או בדיחה לשמה.


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שילה - "החולצה..."'
שילה - "החולצה..."
30/11/2007 | 20:56
1
בימים שנראים  לי די רחוקי,הייתי ממש,איך לאמר?ענייה מרודה.
הילדה בקשה שאקנה לה חולצה."כולה" 40 שקל,שלא היו בנמצא.
דומעת ועצובה יצאתי להליכה,שבסופה החלטתי שב20 שקל האחרונים שיש לי בארנק-אקנה כזו הגרלה של "גרוד".
ואם יש אלוהים-אזכה.לא-אנא אני באה?
ביד רועדת גרדתי..ו.אכן.זכיתי ב200 שקלים!
מד התקשרתי לילדה,שזכתה מיידית ב2 חולצות,ורק אחרי שנקנו-מחיתי את הדמעות...

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'סרט הודי 27 - "הדייט"'
סרט הודי 27 - "הדייט"
30/11/2007 | 20:58
4
הכרנו דרך הצאז הקולי, הזדהנו כשני בחורים גבוהים יפים, הן היו תל אביביות יפות, קבענו יום ושעה שכרנו רכב, רחוב החשמל זהו מקום המפגש עצרנו באדום לבן, צלצלנו הן ירדו 2 גברים מחופשים לאישה פתחו את הרכב והתישבו, אנו התאבננו לרגע והם מדריכים כבר לאן, המשך בתגובה

בכריזה הורה לנו השוטר לעצור, בימים של פיגועים זה מה שחסר לנו, תחפוסת כזו גרועה. הנהג יצא לשוטר שבחן אותנו שתי וערב, יצאתי והסברתי על הטעות ושהם חייבים לעזור לנו השוטר נעשה חביב וביקש מהם ת.ז. ושלח אותם לבית להביא ואנו נימלטים שאחרנו הנידת ואז פרץ הצחוק.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שילה - "הסיפור שלי"'
שילה - "הסיפור שלי"
30/11/2007 | 20:58


כידוע לכם,שנם רבת הייתי "כחולה",תקופות ארוכות מאוד ללא מדים.(עניין של הנחיות וסוג העבודה)
לצורך השמת תיקי חקירה רבים,חשתי תקופה ארוכה מאוד אישה מסוימת.זו נהגה לעבור בין דירות שכורות באיזור מגורי,כך שכל יום שוטטתי בשכונה,מכתובת לכתובת,וזא כמובן-לאחר שעות העבודה.
בבוקרו של יום חורף חמים,התייצבתי לי בתחנת האוטובוס,כשאני לבושה בג'ינס מעיל פרות שפן לבן,
(ויסלחו לי אהבי החיות ומתנגדי הפרות.)כשפני מועדות למפגש קפה ומאפה עם אבי ז"ל.
בעודי עומדת בתחנה,בניגוד לכל המצופה,היא הופיעה!כן זו שאותה חפשתי זמן רב כל כך.
הטלפון הקרוב היה די רחוק,ובעידן ההוא-טרם הומצאו הפלאפונים.
מה עושים?
בתושייה של שנייה נגשי אליה,ושאלתי ביוך:"בוקר אור לך מזל.מה שלומך?"ענתהלי:"אהלן.מכירות?"
ניסיתי למשוך זמן בשיחה בטלה,שמא תעבור ניידת משטרה,אבל-נאדה!

ואז היגיעה מנית.סמנתי למוית לעצור.אחזתי בעדינות בזרועה של ה מזל,לחשתי לאוזנה כי היא היא עצורה,ובאיזה ענין,והמלצתי בפניה להצטרף אליי,שאם לא כן-אאלץ להשתמש בכח סביר.נכנסנו למונית,לחשתי לנהג את היעד,וכמובן-שלמתי אף לקחתי קבלה.
הגענו לתחנת המשטרה,וכך כשאני אוחזת בידה בעדינות ובאסרטיביות יחד,חצינו את המסדרון לכיוון חדרו של מפקדי.
נכנסנו לחדרו,ואמרתי לו:"הרי לך,בניגוד לכל הציפיות.וכעת-התערבנו.זכיתי.שי ימי חופש-עליך!"

זה הרים את ראשו מבין ערימת תיקי החקירה,חייך,ואמר:"עלייך מאמן הכל סחטין.מהר לחקור אותה,להשים התיקים,ולמעצר".
באותו יום עבדתי,ועבדתי,ועבדתי.
ה מזל הועברה למעצר,תוך מספר ימים הוגש נגדה כתב אישום,שלאחריו בלתה מספר שנים בנווה תרצה,מקום שברבות השנים,ואוליי עד היום,הפך לביתה השני,אם לא הראשון.
ואילו אני-קבלתי את שני ימי החופש שהובטחו לי,ושמחה וטובת לב בייליתי אותם בעיר אחרת עם מי שלימים היה בעלי.
מותרלציין שמאז מקרה זה-הקצין שלי לא התערב איתי,לא הבטיח דבר,ותמיד העביר לי תיקים "מאתגרים",ולא בכדי.
וגיברת מזל?פטרה אזרחים רבים מעונשה,ובלתה על חשבון כולנו בכלא.
ולמי שתוהה במה חטאה-עבירות מרמה.זו התשובה.



חמישים פלוס >>
לצפיה ב-' שוורצקופ - "הו אדריאנה שלי"'
שוורצקופ - "הו אדריאנה שלי"
30/11/2007 | 21:03
3
כשהייתי צעיר, ממש אחרי הצבא נסעתי לאיטליה ושם בעיירה הציורית קומו, בעודי מטייל על שפת האגם, האלפים מביטים ממעל, מאיימים ומזמינים כאחד, פגשתי את אדריאנה.

יפהפייה לטינית אמיתית היתה, והיא פסעה בצעדים מעכסים מולי. חייכתי אליה מתוך משובה כשחלפה על פני והיא קרצה לי בתגובה. בתחילה לא האמנתי למראה עיני, לא הייתי בטוח, הפניתי את מבטי אחריה. גם היא הפנתה מבטה וחייכה, חושפת שיניים לבנות וסדורות, שפתיים עבות ובשרניות.  פניתי והלכתי אחריה, הדבקתי את קצב הליכתה ופתחתי אתה בשיחה  באנגלית רצוצה.

"הו, איזה יום יפה?!" היבטתי בה בעיניים בורקות, מנסה לחשב את הצעד הבא.

"אתה לא אמריקני, נכון?" שאלה, בוחנת אותי, חיוך קל לא מוגדר משוך על שפתיה.

"לא, אני ישראלי," הצהרתי כשגופי מזדקף בגאווה, גאוות העם שזכה לתקומה בארצו. בדמיוני ראיתי את דגל ישראל מתנופף ברוח, שירת התקווה, החיילים עומדים דום בשורה ישרה כסרגל.

"יהודי,"  הוספתי, ואז הבטתי בה. רציתי לראות את תגובתה, רציתי לדעת איך מגיב צאצא של הרומאים העתיקים ששלטו בכל אגן הים התיכון וגם בארץ ישראל, לשמע המלה יהודי. אבי סבי פגש אולי את אבי סבה של היפהפייה הלטינית הזאת והסיטואציה היתה כנראה שונה. יש לשער שלָרומאי היה יתרון במפגש ההוא. אבל הנה אני כאן, יהודי נודד שהפך לישראלי, מטייל בלב הקיסרות הרומית, מבלי שייפול עליו מוראו של הקיסר, ובעזות מצח מתעסק עם אחת מצאצאיו.  

"איזה נוף אתה אוהב יותר מכל?" שאלה. שום התייחסות להיותי ישראלי. שום התייחסות להיותי יהודי. איך זה יכול להיות? הרהרתי. הלוא לימדו אותנו בבית הספר שיעורים שלמים של היסטוריית שנאת היהודים. כל העולם שונא אותנו, זה הרי ברור: פרעות קישינב, פרעות ת"ח ות"ט, וכמובן השואה, הנאצים ימח שמם, והאם האיטלקים הפשיסטים לא היו שותפים ובני ברית שלהם, ואולי הבחורה היפהפייה הזו היא בתו, נכדתו של אחד השותפים האלה?

ניערתי את ראשי מתוך כוונה לרוקן מתוכו את כל מחשבות השטות שתקפו אותי, היבטתי בה בעיניים מצועפות והשבתי לה:

"אני אוהב נוף כזה שמופיע בהפתעה, ברגע הכי פחות צפוי. למשל כשאתה הולך במדבר, ומסביבך גבעות חול זהובות שמשתרעות עד קצה האופק, ולפתע, לאחר שאתה חוצה גבעה, לא גבוהה במיוחד, אתה רואה נווה מדבר, דקלים, צמחייה ירוקה, מעיין. או כשאתה טס במטוס מעל העננים, לבנבנים וקצת שחורים, מדמיין לעצמך דמויות שונות, ענקיות, ולפתע מזדקרים רכסי האלפים המושלגים, חודרים מבעד לשכבות העננים, לבנים, קצותיהם מחודדים. כאלה נופים אני אוהב."

"קוראים לי אדריאנה," אמרה, מניעה את ראשה, שערה מתפזר על כתפיה. היא אחזה בידי ומשכה אותי אחריה. "בוא," הורתה לי ואני נמשכתי, נשרך אחריה.

"אילן," הכרזתי, "קוראים לי אילן." היא שמעה, אבל לא הגיבה כאילו אין לשמי כל משמעות בעיניה.

היבטתי סביבי. איך אני נראה בעיני העוברים ושבים, שאני נשרך כך אחריה כילד קטן? אך אף אחד מהסובבים לא התעניין בי ובמעשי. אדריאנה פתחה דלת ברזל כחולה שהיתה קבועה בפינתו של קיר אבנים ומשכה אותי אחריה. השתאיתי למראה גן קסום וסבוך של עצי נוי שהקיף רחבה עגולה ובה שולחן מרובע קטן ומסביבו ארבעה כסאות. התיישבנו ללא אומר האחד מול השני.

אדריאנה הביטה בי, פניה השזופים בוהקים בשמש שפיזזה סביבם, שפתיה פשוקות ומבטה חולמני.  

"ספר לי על עצמך אילן," ביקשה, מניחה את מרפקה על השולחן, ואת אגרוף ידה מתחת לסנטרה, "אל תספר לי מניין באת ולאן אתה הולך אלא רק על עצמך ברגע זה. הרגשתך, תחושותיך, חלומותיך, תשוקותיך…"    
ואני סיפרתי לה כמובן והיא הקשיבה בעיניים פעורות לרווחה וכשסיימתי אמרה "גם אני".

"מה את אדריאנה?" שאלתי.

"אוהבת אותך" אמרה וחיבקה אותי.

אימצתי אותה אל ליבי ומאז ועד היום לא נפרדנו, כבר שלושים ושתיים שנה.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'זויקה - "איך מצאתי את אחי האבוד"'
זויקה - "איך מצאתי את אחי האבוד"
30/11/2007 | 21:03
2


המעשה שהיה כך היה
לפני כ-20 שנה נסעתי מטעם העבודה לגאנה.
אז גאנה הייתה מדינה מתפתחת
באקרה הבירה, התרנגולות טיילו להנאתם ברחובות, וכל בוקר
נשים טיאטאו את הרחובות עם מטאטאים מנצרים.
האנשי גאנה , היו אנשים עניים מאד אך חביבים ביותר.
באחד מסופי השבוע נסענו לטוגו, שמבחינתו היית שיא המודרניות.
בתי מלון, קונדיטוריה, מעליות, מה להגיד ציויליזציה בהתגלמותה.
אך בחזרה לאחי האבוד
בגבול בין גאנה לטוגו
שהוא גבול די מאולטר, חצר גדולה וערב רב של אנשים, עגלות, חמורים וג'יפים
לא ידעתי שאסור להעביר כסף גאנאי מעבר לגבול
והיה לי בערך 200$ בכסף גנאי, סכום עתק בישביל אנשי גאנה.
הפקיד אמר לי שאני צריכה להפקיד אצלו את הכסף, ושלא כדאי לי לדרוש קבלה
כי אז אני אצטרך לנסוע לאקרה ושוב בחזרה לגבול , כדי לקבל את כספי.
הוא גם פתח מגירה בה ראיתי צרורות של כספים, וזה אמור היה לשכנע אותי שכספי בידים טובות.
משום מה לא השתכנעתי, אך גם לא הית לי ברירה הפקדתי את הכסף
תוך כדי שאני נפרדת מכספי לעולמים.
בקיצור נסענו לטוגו, בילינו ואז חזרנו לגבול
אנחנו מחכים למסמכים ואז אני שומעת

MY SISTER מוכר והפקיד שמח לקראתי לקבל את אחותו האבודה עם הכסף.

וכך הרווחתי את כספי ואח אבוד בחזרה.




חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'ליידי טי - "אפרופו שיכחה"'
ליידי טי - "אפרופו שיכחה"
30/11/2007 | 21:04
2
יום שיש שעת צהרים מאוחרת בדרך הביתה עצרתי בסופר
לקניות אחרונות לשבת...
הסופר  דחוס בקונים רועש וגועש....אני משוטטת בין המדפים....
והקניות האחרונות הפכו לעגלה מלאה במצרכים...
היגעתי לתור שהשתרך לאורכו של הסופר, מודיעים  בקרוז להזדרז
לקראת סגירת הסופר , הגעתי לקופה והקופאית מזרזת אותי ....
סוגרים עוד מעט ",צריכה עזרה"? שאלה הקופאית "רצוי מאוד",  עניתי "'עגלה מלאה ואני חונה
למטה בחניון" אוקיי....קראה לעוזר, הגיע בחור קטן רזה צנום ,והמשא כבד! ריחמתי עליו.
"אתה רוצה שאבוא עם האוטו לכניסה של הסופר" שאלתי,"זה יקל עליך"? הוא ענה בשמחה, כן!
ירדתי לחניון  הסופר שהיה עמוס ודחוס, אחד חוסם את השני , עד שהצלחתי
להשתחל החוצה ....חלפו רגעים יקרים ...  כמה טלפונים...שנכנסו בינתיים....
העסיקו אותי במחשבות שונות ...ומשונות  תוך כדי נסיעה... מגיעה הביתה.
ומחנה את האוטו ..ו-פתאום  המצרכים!!!..העגלה המלאה שלי... ששילמתי עבורה!
בנסיעה של נהגת שודים חזרה לסופר תוך כדי עמידה בפקק וכמה רמזורים אדומים מעצבנים...
הסופר נעול סגור !!!והבחור..... לא תאמינו עומד בחוץ עם העגלה שלי.......ומחכה!!!!......

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'צפל הירש - "מרק וצימרמנים"'
צפל הירש - "מרק וצימרמנים"
30/11/2007 | 21:05
2


"מאיזה מוסיקה אתה שואב את השראתך" נשאלתי לא פעם ע"י הגרופי היחידה שלי (אימי ז"ל) בנסותה לברר מהיכן השריטה.
ובכן. גבריאל גרסיה מארקס קיבל את השראתו מהבולרוס של פרנצ'סקו הגבר, גודאר מהשנסונרים הגדולים , קוסטריצה מברגוביץ', פליני מנינו רוטה וגם אנוכי הקטון לא זכיתי באור (בקושי פנס כיס) מן ההפקר. הימים טרם ימי פרוץ המדינה כשהאנגלי עדיין בארץ ואני נשלחתי בשליחות עלומה אל מושבות הגליל לחפור סליקים ולתקן סטנים למען תקומתנו הלאומית. לאחר יום עבודה מפרך התכנסנו כולנו, היבניאלים ,המסחאים ,הסג'ראים ועבדכם הנאמן סביב סיר גדול של מרק אבן (אני הבאתי את האבן ובני המושבות את התרנגולת והירקות) וודקה. כטוב ליבנו במרק הוציא שפריצוביץ' הבריון את הגרמושקה העתיקה שלו ופצח במחרוזת של 'צימרמנים' שכדרכו של ה ז'אנר   לא היה בהם שום קשר בין המקצבים, המילים והמנגינה. הערב נגמר כאשר שפריצוביץ' שורר ללחן 'שורו הביטו וראו'  את השורות האלמותיות : "שורו הביטו וראו -ששולה נכנסה להריון להריון- ולא ממויישל'ה שלה, ממויישל'ה שלה - אלא מהאקורדיוניסט התותחון".  מוישל'ה לא נשאר חייב . הוא שלה את האבן מתחתית הסיר ויידה אותה בקשת רחבה לעבר איש הגרמושקה ששמט את הכלי, שנפח נפיחה מוסיקלית חרישית, והתכופף.
אני, שישבתי מאחוריו, לא הכרתי את האיזונים העדינים של איכרי הגליל התחתון וחטפתי את סלע קיומו של המרק ישר במצח.
נלקחתי על גבי חבצלת הפרדה לבה"ח פוריה, אושפזתי למספר ימים ושוחררתי עם המלצה למפקד ההגנה באיזור שאם שריטה במוח כמו שיש לי,  כדאי וראוי  שאשלח לחפור אצל הרוויזיוניסטים.


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שילה - "החיים והציון ביד הלשון"'
שילה - "החיים והציון ביד הלשון"
30/11/2007 | 21:05
1
חזרי מהאוניברסיטה בעירנו באוטובוס.
מאחוריי שבו שתי סטודנטיות,והתחיול לשוחח ביניהן.במקרה הן שוחחו על-אחותי,שהיתה מרצה שלהן.וכמובן-לא חסכו ממנה "ברכות" מכל סוג ומין...
וכאן הייתי בבעיה.להסתובב?יזהו אנחנו דומות.להוציא מילה?יש לנו קול זהה.
על כן הוצאתי מתיקי מראת איפור,ובעזרתה ראיתי את שתי הרכלניות.התרכזתי במראן,כאילו צלמתי.
הגעתי לביתה של אותי,שקבלה תיאור מדויק של שתי ה"מקטרות".והבינה במה מדובר.
בהרצאה הבאה,רמזה להן "ברחל בתך הקטנה".ספרה לי מאוחר יותר כי רק הבעת התמהון שעלתה על פניהן-הספיקה לה!
הוברר גם אינן סטודנטיות "מבריקות"...
האמת?פספסתי את תגובתן,וצחקתי.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'סחלב פראי - "מהפח אל הפחת"'
סחלב פראי - "מהפח אל הפחת"
30/11/2007 | 21:07
6
מלחמת יום כיפור פרצה ואנחנו הוזנקנו מהבית ישירות לאוניברסיטת בר-אילן שם עמדנו לסיים קורס של "יחידת מורות", חלקם הופנו לעזרה בבתי חולים, חלקם לבתי ספר ואותי שלחו לגן ילדים על יד פתח תקווה, אני החיילת ילדה שלא מבינה כלום בילדודים - הפכתי בן לילה לגננת בגן, לאט לאט הבנתי מה עלי לעשות והתחלתי לערוך מערכים יומיים ומשחקים לאין ספור שאנוכי שחקתי איתם ואפילו התפלשנו יחד בארגז החול.....ואז יום בהיר אחד ...לתדהמתי הגיעה הקצינה המפקחת והתחילה לצעוק עלי...וכל זה לא שהתפלשתי איתם בחול אלא שלא לבשתי מדים כתיקונם ז"א לא הייתי עם החצאית הדוקרת המעצבנת אלא מצאה אותי עם מכנסי ג'ינס, איך אפשר להשתולל עם ילדודס עם חצאית דוקרת? מסתבר לתדהמתי שהעוזרת שהיא מבוגרת ממני בשנים רבות הלשינה עלי וכל זה מאחר והיא לא יכלה לשאת שחיילת בת 18 תגיד לה מה לעשות?
שלושה משפטים בצה"ל היו לי וכולם בגלל הג'ינס.
לאחר תקופה של שקט מכוון צה"ל נרגעתי גם אני ואז הופיעה ילד חמוד שחור שער מבוייש לגן..התאהבתי בו מיידית "נמרוד" היה שמו.
הוא היה מופנם ואהב לטפס על עץ ענק שהיה לנו בגן, וממעלה העץ הוא נהג לצעוק ולקרוא לי ודרש בכח את תשומת הלב שלי..ואני לא למדתי לקח כל פעם שהגעתי אליו קבלתי ממטרה שהגיעה מהטלת מימיו ישר על ראשי, החלטתי לטפס על העץ ולהוריד אותו, כאשר הגעתי אליו הוא תפס בי בחוזקה ושניינו עפנו מהעץ ישר לתוך ארגז החול.
לילה שלם דברתי עם עצמי בנוגע לגן ובמיוחד לנמרוד המקסים שלעולם לא אשכח אותו.
הבנתי שאני וגן ילדים לא הולך ביחד.
פרשתי מצה"ל וכנראה לא למדתי לקח וישר נכנסתי בברית נישואין שהביא אותי מהפח אל הפחת.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'קובי 580 - "מקרים אמיתיים שקרו לי"'
קובי 580 - "מקרים אמיתיים שקרו לי"
30/11/2007 | 21:07
1
כתבתי אותם בבלוג הבא

http://blog.tapuz.co.il/580

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אודרי - "הרופא והמלאך"'
אודרי - "הרופא והמלאך"
30/11/2007 | 21:08
3
התעוררתי באישון לילה, כשסימני הלידה החלו...הערתי את האיש שלי בבהלה, קום, קום...יש לי ירידת מים, צריך לנסוע לבית החולים, והאיש ששנתו ערבה עליו ונסיעה לבית החולים היתה הדבר האחרון שהתאים לו ברגע זה......אמר לי מנומנם: עזבי יש לך לפחות עוד חודש, הרי את רק בחודש השמיני...קום, קום הקשיתי , אני מדברת ברצינות...נסענו, קצת מרוגשים..מצד אחד ילדינו השלישי עומד להוולד, והלא כל כך רצינו ילדה, ומצד שני חשש כבד , אני רק בחודש השמיני...בבית החולים קיבלו אותנו ביעילות ובזריזות, הכינו אותי לקראת הלידה...ובשעת הצהריים ...נולדה בת יפיפיה, חלומינו התגשם,
בשעות הערב המאוחרות הגיעה למיטתי רופאה ובסבר פנים מודאג סיפרה לי על הבעיות הרפואיות מהן סובלת התינוקת והזמינה אותי לבוא למחלקת טיפול נמרץ תינוקות,להיות ליד התינוקת כמה שארצה, כי מצבה ממש לא טוב...אז לא ידעתי שמחלקה זו תהפוך לביתינו השני במהלך שלושת השבועות הבאים...כל הזמן הזה כשההתרחשויות הופכות יאוש לתקווה וההיפך, התחוללה דרמה להצלת הילדה כאשר נאלצו להחליף את כל דמה, פעם ועוד פעם ללא הועיל..ורמות הבילירובין הגבוהות בדמה כמעט והכריעו אותה...קם אחד הרופאים שטיפל בילדה, רופא צעיר , והעלה סברה שאולי הדם שמגיע קפוא מבנק הדם לא ממש יעיל בשבילה, ואז אמר שמכיון שסוג הדם שלו תואם לדם התינוקת הוא יתרום מדמו...וכך היה,  מיד הערו מדמו אליה..והיא התאוששה והחלימה  תוך 24 שעות.....הרופא הזה נתן חיים לילדה שלי...
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'פינוקיו - "יותר מזל משכל"'
פינוקיו - "יותר מזל משכל"
30/11/2007 | 21:10
לפני מספר שנים, שתי חברותיי ואני יצאנו לטיול תרמילאים קצר באיי יוון.

טסנו לאתונה - משם אוטובוס צ'אקאמייאקה לפיראוס
ומשם בספינות מקומיות מאי לאי.

מטעמי חיסכון - החלטנו שאת הלילות עושים באכסניות נוער, מוטלים ופונדקים
או בפארקים לאור כוכבים.

וכך העברנו את הימים בטיול והתרשמויות מהתרבות והשפה ומנופים מדהימים
ובלילות כמו נוודות מיומנות עשינו בעיקר לאור הירח והכוכבים.

בוקר אחד קמנו בבוקר וגילינו שישנו בסמוך לשיח קקטוס קוצני - שק השינה היה מלא קוצים קטנים.

אחרי כמה לילות טרופים בשינה לא נוחה תחת כיפת השמיים, החליטו חברותיי שהלילה הן עושות במלון - כיאה לבנות מלכים חסודות.

היה ויכוח בין שלושתינו - אם מבזבזים את הכסף במלון - או שמעבירים את הלילה בתחנת הרכבת.

חברותיי התעקשו שהן חייבות שינה נורמלית במיטה ומקלחת טובה - ואני התעקשתי על תחנת הרכבת.

סופו של עניין - התפצלנו.

הן נכנסו לעשות את הלילה במלון ואני לכיוון תחנת הרכבת.

שלפני שעזבתי אותן רשמתי על פתק את שם המלון  "parking hotel" - הסתמכתי על שלט ענק שהאיר ממש מול עינינו.

וכך עזבתי את המקום - ובעזרתם של כמה אנשים נדיבים שהינחו אותי לכיוון ה"צף-צוף" (ככה כינוי את הרכבת מפאת חוסר שפה).
כעבור כשעה הגעתי עייפה ורצוצה לתחנת הרכבת וניסיתי להירדם שם על אחד הספסלים - אבל כל כמה דקות הושמע ברמקול הכרזה איזה רכבת עומדת לצאת ואיזה להגיע.

לישון, לא ישנתי - בקושי הצלחתי לעצום עיניים לכמה דקות פה ושם.

למחרת בבוקר - מרוטת עצבים ועייפה - החלטתי לחזור לכיוון המלון.

ושאלתי את העוברים והשבים איך מגיעים ל- "parking Hotel", כמובן שאף אחד לא ידע על מה אני מדברת, ולמזלי זכרתי בערך את הדרך וככה הגעתי בדחילו ורחימו לבית המלון.

ואז ממש לפני שעליתי לחדרן של חברותיי - קלטתי שהשלט הענק בחוץ שעליו כתוב "Parking hotel" היה בעצם השלט שמנחה על מיקום החנייה של המלון.

וואיי וואיי וואייו איזה דבילית שכמותי - איזה מזל שמצאתי את דרכי חזרה - אחרת אולי עד היום הייתי מסתובבת לי ביוון ומחפשת את מלון "parking hotel".

אז מה תגידו - יותר מזל משכל
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'בי טי - עליך להביא נער חרמן מהרחוב השכן'
בי טי - עליך להביא נער חרמן מהרחוב השכן
30/11/2007 | 21:10

יום שישי בערב ומשעמם לי מוות.
כל חברי כבר התגייסו לצבא, רק אני נשארתי לפני גיוס
על מנת להשלים את לימודי.
כבר אז כל דבר לקח לי יותר זמן מאשר לאחרים.
אני יושב וחושב מה לעשות בעיקר מה לעשות עם עצמי, כאשר צלצל הטלפון.
בקול ההכי סמכותי שיכולתי לגייס אמרתי באפרכסת: הלו....
בצד השני שמעתי יבבה של נערה, הלו הלו, יללה לתוך השפוף. עזור לי בבקשה.
מי את ומה את רוצה שאלתי.
אני דליה וגרה ברחוב ארלוזורוב, בוכה היא
ומה אני יכול לעזור לך דליה מר"ח ארלוזורוב? הקשתי עליה
הורי הלכו לקונצרט, נשארתי לבד בבית וכאשר ניסיתי לחמם את הפיצה בתנור
התנור השמיע פיצוץ גדול ונהיה חושך בכל הדירה. אני מפחדת לבד בחושך.
אם הורי יבואו הביתה בעוד כמה שעות, אבי יהרוג אותי שקלקלתי את התנור החדש.
תעזור לי בבקשה ותבוא לפחות לעשות לי אור בבית.
בת כמה את שאת כל כך פחדנית? שאלתי.
אהיה בת 18 בחודש הבא יבבה, אם לפני כן לא אמות מפחד.
עשיתי חשבון מהיר. ר"ח ארלוזורוב ממש לידי, אין לי משהוא טוב יותר לעשות
ונערה מחכה שהאביר יבוא ויציל אותה מהדרקון... החשוך.
לאחר שהרגעתי אותה, שאלתי מספר שאלות ויצאתי לדרך אליה.
תוך מספר דקות הגעתי לכתובת שנתנה. הסתכלתי על הקומה הראשונה
של הבית המשותף, אכן חושך גמור.
עליתי במדרגות. גם בחדר המדרגות לא דלק אור ואת זה היא לא הזכירה לי.
דפקתי בדלת של הדירה החשוכה. לאחר רעשים מוזרים נפתחה הדלת
ודמות חשוכה וגדולה עמדה בפתח.
אמרתי, אניBT אני מניח שאת דליה שאיתה דיברתי בטלפון לפני רגע.
כן, כן אמרה ושפשפה את ידיה לחלוק הרחב שלבשה.
הגעת מהר, לא חשבתי שתגיע במהירות כזו.
שאלתי, מה היו הרעשים שבקעו מהדירה לפני רגע?
כלום, היא ענתה, בחושך הפלתי כמה כסאות כאשר באתי לפתוח את הדלת.
בוא כנס איתי למטבח ונסה לתקן את החשמל שיהיה אור.
איפה לוח החשמל שלכם שאלתי.
לא יודעת מה זה, קודם כנס.
נכנסתי לחשיכה הגמורה השחורה ביותר שאי פעם ראיתי.
דליה חבקה אותי וקרבה את ראשה לראשי באינטימיות כאשר פתאום
נדלק האור בחדר ולעיני התגלו כ-20 בני נוער בנים בנות שיושבים
במעגל על הרצפה ובאמצע עדיין היה בקבוק שצוורו פנה למקום הריק של דליה
ה-20 פרצו במחיאות כפיים סוערות וצעקות הידד לדליה על הצלחתה.
התברר לי שהחברה שחקו אמת או חובה ועל דליה הטילו את המשימה
"להביא נער חרמן מהרחוב השכן"
מבוכתי הייתה רבה ותוך המבוכה אני מסתכל מסביב ומחפש מושיע
כאשר גיליתי פרצוף אחד מוכר בניהם. גידי היה, השובב השכונתי.
הסתכלתי בעיניו  במבט חודר והוא אמר בקצת אי נעימות, מה אתה רוצה ממני,
לא עשיתי כלום, אני רק נתתי להם את מספר הטלפון שלך.
נשארים חברים?
(טוב נו... עם חברים כאלה, מי צריך אוייבים?)

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'טי ג'י - "האמנון המופלא"'
טי ג'י - "האמנון המופלא"
30/11/2007 | 21:12
3

מעשה שהיה כך היה.

לפני שנים רבות, באחד מחופשותינו באתר עין גב לשפת הכנרת, יצאתי לדייג אמנונים עם בני שהיה אז ילד קטון.

עלק דייג. הצטיידנו בקערה ובה צפו פירורי פיתה מליל אמש, חיתול שבמרכזו חור [על טיטולים שמענו רק באגדות], וישבנו לשפת האגם. בני השקיע את הקערה במי האגם.

אני כדייג מנוסה מזגתי כוס קפה שהכנתי במראש, הצצתי סגרית בוקר, תליתי עיני במרומים בשאלה הנצחית של כל דייג "יאכלו?"

לקטן לא היה ספק, הוא היה בטוח בשלל הדגה שיבוא.

ואכן לא חלף זמן רב, וסביב הקערה החלו להתאסף דגיגי אמנונים מהשכונה. עזי הנפש שביניהם וכנראה גם הרעבים חדרו מבעד לחור והתנפלו על שאריות הפתה שכתמי חומוס  עדיין היו עליה.

כשאזל הקפה בתרמוס, אמרי לקדיש זוגער "עד כאן. יש לנו שלל רב"

חזרנו לקראוואן. לא אלאה אתכם בעוללות המושטונים, אבל כשאספנו מטלטלינו ושמנו פנינו דרומה נותרו מהם רק שלושה. וכשהגענו הביתה, שרד רק אחד. אבל הוא היה לדוגמאה מפוארת לתורת המינים של דארווין - החזקים שורדים.

המושט הוכנס אחר כבוד לאקווריון המשפחתי, ואני, אשר לא יגורתי בא לי. הוא גדל והלך לנגד עינינו עד לגודל של מושט תקני למחבת. ואכן הרהורי טיגון החלו לחלוף במוחי אבל הוא כבר היה על תקן בן בית.

ואז החלה הצרה. חושיו הטבעיים סמנו לו שהגיעה עת פרו ורבו והוא החל לחפור בתחתית החולית של האקוריון שכבר מזמן היה ריק מתושביו - האמנון זלל אותם בשלבי צמיחתו. וכך הפך המתקן לביצה עכורה של חול ושברי צדפדות המסתחררים להם בעוד הדחפור התת מימי חופר ללא לאות.

מאחר ולטגנו כבר לא בא בחשבון, שקלתי להורידו אחר כבוד באסלה, אבל - לא נעים....

וכך יום אחד, באישון ליל, כשהילד נם, הכנסתי אותו לדלי ולקחתי אותו לגן מאיר בתל אביב בו הייתה בריכה ושם הטלתי אותו אחרי שנפרדנו לשלום.

חלפו שנים, צדעי האפירו, ויום אחד בדרכי למצודה השוכנת מול הגן, חשתי באיזה צורך מוזר לחצות את הכביש ולהכנס לגן. רגלי נשאוני לשפת הבריכה. ובעודי עומד וצופה במים העכורים, פתע ראיתי דג גדול קרב לשפת הבריכה. "וואלה" חשבתי, "זה היה יכול להיות אחלה דג בתנור". עודי מהרהר והנ"ל פונה אלי ואומר :

"אתה בטח לא זוכר אותי, אבל אני המושט שהטלת לכאן לפני שנים והצלת את חיי. לאות תודה, אני מעניק לכך משאלה אחת. שאל ותתגשם"

"רגע, רגע" עניתי כשחזרה אלי נשימתי. "מה עם שלוש משאלות?"

"אל תצחיק אותי" כך המושט. "שלוש משאלות, תלך להנס כריסטיאן. שאל או שאני מסתלק. אין לי זמן, זו עונת הרביה ומחכות לי כמה מושטיות למטה."

התבוננתי סביבי, ועיני נפלו על המצודה. שמש של בוקר הזרחה מאחוריה והיא נראתה זוהרת.

"עשיני חבר מרכז ליכוד" לחשתי.

"כה יהי" התיז זנב האמנון וצלל למי הבריכה.

פניתי לאחור וצעדתי לעבר הכניסה למצודה. "אידיוט" לחשתי לעצמי. "לו בקשת מליונים, יכולת גם לסדר לעצמך מקום וגם להתעשר"

משכתי בכתפי, דגי זהב ומושטים יש רק באגדות.

נכנסתי ללובי והשומר והותיק שלא הכיר אותי ממש פנה אלי ואמר:

"בוקר טוב מר ...., שכחת אמש את תעודה החבר שלך במרכז בלשבת ה-יו"ר". אמר והושיט לי את התעודה. התבוננתי בתמונה, זה אני והשפם.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'איוונה - "היה היה פעם בעיר האורות פריז"'
איוונה - "היה היה פעם בעיר האורות פריז"
30/11/2007 | 21:12
5
מסתובבים אנחנו בתוך כנסיית נוטר-דאם ומתפעלים מהפסלים, התמונות וכל הפאר הזה ולפתע...
קול עוגב אדיר ונפלא משתפך אל תוך חלל הכנסיה
והצלילים עולים ויורדים, גואים ברעם ונחלשים ברעד
וכל המון התיירים עומדים על מקומם ומשתאים ומביטים אל עבר העוגב הענק הממוקם באחת מפאות הכנסיה. וליד הקלידים יושב לו
מישהו ופורט את נימי נפשו.
והמוזיקה, הוי המוזיקה. קטעים של באך ושל ויואלדי ועוד ועוד ואפילו מלאכי האבן הזילו דמעה.
בעודנו עומדים נפעמים, התחלפו צלילי הקסם בצלילי רגאי עליזים והנה פתאום צ'רלסטון שמח וכך הלאה וכך הלאה.
לפתע הגיעו כמה משומרי הכנסיה, הניסו את הפסנתרן והפסיקו את הקסם.
מיהרנו לראות מי זה הפורט שמילא את החלל העצום בצלילים הקסומים, והנה - איזו הפתעה. היה זה ירון, חבר מישראל, פסנתרן צעיר וחמוד שניצל את העובדה שאף אחד לא ראה, וגנב צלילים מן העוגב.
לימים הפך להיות הפסנתרן הקבוע של להקה מפורסמת בארה"ב, אבל הופעה כזו כמו שנתן בנוטר-דאם, הללויה!
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'ליאונה - "איך כמעט קניתי תותח"'
ליאונה - "איך כמעט קניתי תותח"
30/11/2007 | 21:13
1
לפמי שנים רבות יצאתי לטיול במרוקו.
אחת התחנות הייתה העיר אגדיר. עיר יפהפיה על חוף האוקיינוס,הגלים מכים בשצף קצף על החומה שנמתחת לאורך החוףושחפים דואים מעל והצרחות שלהם מחרישים את האוזניים.

על החומה ,שפעם הקיפה את העיר מוצבים תותחים ,תותחים מימי נפוליון כפי שסיפרו לנו.

בעוד אני מטיילים לאיטנו על התיילת,מתותח לתותח ,ראינו פתאום ליד אחד התותחים איש הדור עומד ומלטף כאילו באהבה רבה את התותח !
הסתקרנו והתקרבנו אליו והאיש בירך אותנו לשלום וגילה אף הוא סקרנות לגבינו.
האיש דיבר אנגלית עם מבטא צרפתי כבד,נראה איש מכובד לבוש חליפה שכבר ידעה ימים יפים יותר.
מהון להון ,סיפר לנו האיש סיפור קורע לב על ילדתו הפעוטה שזקוקה לניתוח עיניים מסובך אחרת תאבד מאור עיניה .
ואילו הוא ,למרבה הצער איבד את כל הון משפחתו,שפעם היתה משפחה אמידה מאד ומכובדת ביותר,ואין באפשרותו לממן את הניתוח.
עיניו דמעו וכולנו חשנו עצב עמוק והשתתפות ביגונו והחלטנו ביננו שאולי כדאי לשאול אם אנחנו יכולים לעזור בצורה כלשהיא.

האיש נראה נפגע מאד מההצעה, הודה לנו מקרב לב ,אך אמר שכבודו אינו מרשה לו לקבל את הצעתנו.

כולנו הצטערנו מאד , איחלנו לו ולבתו שימצאו פתרון שיציל את עיניה ועמדנו להמשיך בטיולנו.
האיש נראה פתאום מהוסס...ובקול נבוך אמר שאולי בכל זאת...נוכל לעזור לו.
חיכינו למוצא פיו,אך הוא עמד דומע ליד התותח וליטף אותו באהבה.
" תותח זה שייך לי !" אמר לבסוף"זה הדבר היחיד שעוד נשאר לי מנכסי משפחתי ! אין לי ברירה אני חייב למכור אותו !"
דבריו היו מלאי כאב וקולו נשבר מבכי !
עמדנו משתאים ותוהים :מי יקנה תותח ???
מישהו שאל מה מחירו והסכום שהאיש נקב לא היה בשמיים בכלל !בעצם היה ממש מחיר טוב עבור תותח ! (אפשר לחשוב שידעתי מה מחיר תותחים בכלל!)
ידעתי שאישי,בתוקף עיסוקו באותם ימים ,יהיה מאד מרוצה אם יוכל להשיג תותח כזה !

באותם ימים לא היו טלפונים ניידים,לא יכולתי לשאול אותו והחלטתי לקחת סיכון וולהפתיעו עם התותח !
מה עוד שהאיש הבטיח שאין צורך לשלם לו מיד,אלא מקדמה זניחה,והתשלום יעשה בעת קבלת המשלוח !זה לא נשמע מופרך,כי באותם ימים ובאותם טיולים כולם קנו  שטיחים בשיטה זאת וגם כדים ועוד דברים...אז למה לא תותח??? אמנם כמה גבות הורמו והיו כאלה שניסו למנוע ממני את העסקה,אך עדיין הייתי אז בשלב הדווקא !

נתתי לו את הכתובת ,את הפרטים של המלון בו שהינו והייתי מאד גאה בעצמי !
השגתי במחיר מציאה של  ממש תותח מימי נפוליון !

פתאום השיג אותנו האיש ,רץ ומתנשף ותוך אלף התנצלויות מספר שכבר היה בדואר לסדר את עניין המשלוח אלא שבדואר התברר לו שהוא חייב לשלם סכום די נכבד ...עבור אריזת התותח !
וזה חייב להיות במזומן ! אז אם אני יכולה ברוב טובי לתת לו את הסכום עבור האריזה כאן ועכשיו,אוכל להוריד אותו מהחשבון ,עם קבלת הסחורה בבוא הזמן !

נורה אדומה נדלקה והבהבה לפניי כמו בסרטי באגס באני ! והיות וגם לתמימותי היה איזה גבול ויתרתי בצער רב על העסקה המפתה !

אבל ! כמה מכם   כמעט וקנו תותח ???


ולשם גלוי נאות עליי לציין כי לאחר זמן התברר לי שלא הייתי היחחידה שלה הוצע התותח ! האיש היה מאד עקבי ועיקש והציע את הצעתו המפתה לתיירים תמימים . מי יודע אם מישהו על פני הגלובוס אינו מחכה לתותח מימי נפוליון...
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שילה - "סיפור הזוי-מוקדש אישית לטרולית"'
שילה - "סיפור הזוי-מוקדש אישית לטרולית"
30/11/2007 | 21:13
1

זה היה בדיוק ב12.2.2000.השעה היתה 14.30לערך.שבי לביתי מלויתה של אימי ז"ל,עם מספר חברים קרובים,והנסיכה.
בחוץ גשם זלעפות ורוחות,ובלב-כאב עמוק,צער,תחושה של אובדן ויתמות.
התיישבתי על כסא,ליד שולחן האוכל הגדול,וחפנתי ראשי בידיי,למען לא תראנה דמועתיי.
ולפתע,הנסיכה:"אמא אמא תראי מהר על הסורג של החלון לידך.."
הרמתי מבטי.על הסורג עמדה ציפור,יונק הדבש.
קמתי,התקרבתי,הציפור לא זזה.
הס הושלך בחדר.כולנו התבוננו.והציפור?עמדה לה כך שעה ארוכה.
חברי הסבירו לי כי כלל אין זו עונה של יונק הדבש,והם בקיאים בנושא."אז מה זה?"שאלתי.והנסיכה:",אמא זו הודעה מסבתא,בטוח!"
הסתכלתי עליה במבט של..נו באמת..
ואז הסבירה אחת החברות שנכחה במקם,כי הנשמה טרם מצאה לעצמה מנוחה נכונה,וכי ייתכן שזו נשמתה של אמי המנוחה.
כידוע-מאמינה קטנה במיסטיקה אנוכי.אבל עובדה-בכל 12.1,כל שנה,מגיע לאותו חלון בדיוק יונק הדבש,כאילו להזכיר לי את התאריך,הספור,או שמא..האגדה!


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אלימא - "סיפור טריוויאלי"'
אלימא - "סיפור טריוויאלי"
30/11/2007 | 21:15
4
אין לי סיפורים על מפגשים מהעולם החיצון, לא שכחתי את הילדים בגן חיות ואפילו לא אכלתי את הרגל של השכנה ולא קניתי טנק.
אבל...
בשבוע שעבר יצאתי לפגישה בתל אביב.
בבוקר ראיתי שיש לי פנצ'ר בגלגל ועמדתי להחליפו, לאחר מכן חשבתי שלא בטוח לנסוע לתל אביב כשאין לי גלגל רזרבי תקין.
נסעתי לפנצ'רמכר והוא היה תפוס עם שני לקוחות לפני. החלטתי שאגיע לפגישה בתל אביב בזמן וחיכיתי בסבלנות.
לאחר כעשרים דקות התפנה האיש אליי והחליף לי את הגלגל.
יצאתי לתל אביב כארבעים דקות אחרי הזמן המתוכנן. ידעתי שאגיע בזמן למרות שמבחינת הזמן והשעה לא היה כל סיכוי.
בכל זאת ידעתי שאגיע.
לפני נתניה הודיע שלט מע"צ שיש עומס בצומת פולג עד וינגייט. הגעתי למקום והיה פתוח לחלוטין. נסעתי הלאה וכל הדרך פתוחה, ממש כמו שבת. הגעתי לחנייה ומיד ליד המעלית היה מקום. החנתי ורצתי. הגעתי לפגישה...... בדקה איחור.
יש ניסים קטנים בדרך.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שויי - "עוף גוזל"'
שויי - "עוף גוזל"
30/11/2007 | 21:15
2

עוף גוזל.
בוקר. אני פוקחת עיניים, מסתכלת אם גם הוא שומע את מה שאני שומעת.
הוא כרגיל מעדיף ת'שינה ואני ניגשת לחלון לקול צווחות מוזרות.
צווחות בעלות צבע של קריאת עורב או חתול מיוחם, אבל לא.
שמענו בקולות מעין זעקה, מצוקה.

הצווחות חזרו ונשנו  והקפיצו אותנו מהמיטה לחלון.
אנחנו גרים בשכונה תל אביבית המעוטרת בעצים המתגבהים עד ומעבר לקומה הרביעית בה אנו גרים.
בסבך הענפים של העץ ממול נגלה לעינינו עוף גדול ולידו מתגודדים ארבעה או חמשה מבני מינו אבל קטנים יותר.

טווס וגוזלים. בחיי. אמיתי.

היה נפלא להתבונן בהם, אני חושבת שהם היו בשיעור מעוף. גם אני.
בלית ברירה ניתקנו מהחלון להתארגן ולצאת לעיסוקנו.
כשחזרתי הביתה אחרי כמה שעות, צדה את עיני תזוזה חפוזה על מעקה החלון.

U קלטתי, זה אחד הגוזלים, טווס גוזל. פחדתי לזוז, לא הרפיתי מבטי ממנו, הוא התחיל לדדות על המעקה הלוך ושוב
ולהציג בגאווה את סימני יפעת זנבו לעתיד.
מרחוק נשמעו שוב קריאות הטווסה האם, כמו בבוקר.
הגוזל משך את צווארו כלפי מעלה, התנער והפיק קולות קריאה עדינים וחלשים מכדי שיגיעו ליעדם.
רחמי נכמרו עליהם. נו, עוף גוזל חתור אל השמים... הוא מפחדדדדד.
פיזרתי פיסות לחם קטנות על המעקה ויצרתי שביל לתוך הבית, הטווסון ניקר בתיאבון עד ש.. וואו! הוא בבית! וואו!
בהתחלה קרטע בחדר ואחר כך בפרפור כנפיים התרומם והתיישב על סיר במדף במטבח.
אשקר אם אומר לכם שלא עלה בדעתי לאמץ ולגדל אותו. אז פנטזתי קצת, לקחתי ספר וישבתי לקרוא
כאילו זה טבעי שיושב לו טווס צעיר אצלי על הסיר במטבח.
מידי פעם העפתי מבט לוודא שכל זה אינו חלום.
אחרי כשלוש שעות ויתרתי על החלום לאמץ אותו, מרדף קצר ובעזרת מגבת רחצה אספתי טווסון אלי ברכות
וירדתי בלב הולם ארבע קומות בוכיות. פרידה.
הלכתי אל הבית של האילם, בהמשך הרחוב, יש לו חצר מוקפת בחומת גרוטאות שמסתירה מוזרות.
שם בינות לסנאדות, מכונות כביסה עתיקות, צינורות מעוקמים וכלים שבורים, פרקתי את הצרור החי מידי אל האדמה
והגוזל הרגיש בבית.

כעבור שבוע.

בוקר. האיש שלי יוצא ראשון את הבית. כעבור כמה דקות הוא מתקשר אלי, פתחי את הדלת ותראי מי מחכה לך שם.
U תוכי ענק. תוכי יפיוף, חבלז. דאיייייייייייי!!
בצעדים מהוססים נכנס פנימה אל תוך הבית. סגרתי את הדלת.
ושוב, לקחתי ספר וישבתי לקרוא כאילו זה טבעי שמסתובב לו תוכי ענקי ובצעדים מגונדרים ומלכותיים, מודד לי את הבית.
מידי פעם העפתי מבט לוודא שכל זה אינו חלום.
לאחר כמה שעות ויתרתי על החלום לאמץ אותו והזמנתי את מומחי הצפארי.
המצחיקים האלה, שניים, הגיעו עם קופסת קרטון קטנה, אה..... הם אומרים, זה לא תוכי, זה פסיון הזהב.
התחיל מרדף בבית, הלה לא רצה לחזור הביתה, שני המומחים התגלו כאקרובטים בריקוד קומי.
נפרדתי. הפעם לא לפני שתיעדתי את הכוכב במצלמת הוידיאו.
צלמת לא מקצועית שכמותי, בפעם הבאה אצלם את המרדף.



חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'רק נועה - "זר במיטתי"'
רק נועה - "זר במיטתי"
30/11/2007 | 21:16
5
אני בת חוה חולמנית ורומנטית..
חלומותיי צבעוניים ומלאי חיות
את רובם אני זוכרת בבוקר,
מתענגת עוד רגע קט על
החלום השברירי..,
המיטה - אהובתי




אותו לילה חלמתי עליו ועליי, על החוף בשארם א-שייך, יורדים למים  עם השנורקל והסנפירים,
בעולם הדממה הפרטי שלנו,וכל היופי החי התת מימי נפרש בפנינו..ואז...תחושה מוזרה...הוא פורע
את שערותיי, מנגן בתלתלים הפרועים ופניו שוקעות בסבך..נעים..נעים...
אהמ..ממממממממ....לא ברור..איך יתכן ובמים הוא מערבל את שערי??? הרי אינני יכולה לחוש שם את ידיו
בטוחות כל כך על ראשי..........אזעקה לבבית...

בקפיצה נחשונית התעוררתי........
זינוק למתג האור..
משקפיים, מבט מהיר למיטתי..
ו.............
הצצצצצצצצצצצצילווווווווווווווווווווווווו..
עכבר שדה לוקה בהפרעת קשב וריכוז מתרוצץ עליה כרדוף שד..........

ברחתי..נטלתי מרסס..התזתי בפראות, סירחון כבד, עם המטאטא ניסיתי להבריחו
מערסל חלומותיי..נעלם הפיצפון..
סגרתי את הדלת וטסתי לחדר האורחים..
זהו זה, מגיע לי, הכל בגלל הבוגונויליה  אדירת המימדים  שמגיעה עד לחלוני, הפתוח  תמידית.
זה עכבר מפגר, חשבתי לעצמי, מקווה שהוא איננו היא, והיא לא הרה, ולהם אין יורשים,
ושהם לא הגיעו להתנחלות חדשה, הבית שלי. טוב, אני אשכיר לו את הבית...
ואעבור לגורד שחקים, אולי לעזריאלי בהתחלה...
מזל שלא התעוררתי עם כל החיות מהסאפרי, תארו לעצמכם  מה זה להיות עם עטלף במיטה, או גירית,
או עיט......
שעמם לי נורא, הלכתי להתקלח וללבוש עלה תאנה, כי כל הבגדים נשארו בחדר, איזה כייף:))
דרך אגב - העלה התאים לי מאוד לצבע השיער..
נשארתי ערה  עד עלות השחר...
בסך הכל לא נורא להתעורר עם עכבר במיטה,
הייתי כבר עם שפן לבן, נמר שאיבד את חברבורותיו, אריה שואג אך חסר שיניים,חתול יפה שחוסר נאמנותו
אילץ אותו לגור במיטות אחרות, כלבלב מתוק אך בוסרי למדי, שימפנזה חביבה שהיתה כבדה למדי..
ועוד אי אילו יצורים..
עכבר שדה - מי יודע מה חלף במוחו הזעיר, הגוליברית הזו, מעולם לא התנסיתי במגע כה קרוב עם
חיה ענקית, והקולות שהיא משמיעה..חטפתי סחרחורת.......

אנחנו לא חיים באושר ועושר,
אני עדיין בגילגולי הנוכחי,
והנ"ל  זכה להתגלגל מחדש...
מי ומה הוא עכשיו, אינני יודעת...
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שילה - "הילד הזה הוא.. אני!"'
שילה - "הילד הזה הוא.. אני!"
30/11/2007 | 21:18
2


הנסיכה בכיתה ב',ומתלוננת כי ילד מסוים מציק לה.
באחד הימים,יכיתי ליד הבית,זו הראתה לי את הילד,ואני בדדקטיות רבה הסברתי לו שרצוי לדבר וא להציק.
ובעוד אני מסבירה,עומד לו בצד ילד רזה וקטן,בלונדיני ובעל עיניים כחולות כים.
לפתע פונה אליי:"את אימא של ש?"."כן" עניתי לו.והוא"שתדעי לך  כשאהייה גדול,ש תהייה החברה שלי".
חייכתי,הלכתי לדרכי.
עברו שנים,נסיכתי בת 15.יום אחד נכנת הביתה עם עלם חן רזה,בעל עינים כחולות,ואומרת:"אמא תכירי.זה א. החבר שלי".
אני מסתכלת,וחושבת מהיכן מכירה יהעלם..והיא שקוראת את מבי,אומרת:"אמא את זוכרת את הילד שהיה בכיתה ד' כשהיתי בא' ואמר שיהיה חבר שלי?זה הוא!,וכעת הוא חייל.."
ובכן רבותיי-3 וחצי שנים בילו שניהם יחד,ועד היום,הילד הצנום,שלא מכבר מלאו לו 24,הינו בין באי ביתי הקבועים.
ומי שביקר בביתי בכל מיני הזדמנויות,לבטח ראה אותו.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'רק נועה - "הבחירה"'
רק נועה - "הבחירה"
30/11/2007 | 21:23
2

ראשית אוקטובר, סוף שנות השבעים, ורד ואני, אחרי סיום כל המטלות לאוניברסיטה, יושבות
על המזרון הדק והמעופש בדירתה  בתל אביב, היא קמה כדי לערבב את הסיר בו מבעבע מרק
הפטריות  מהשקית ואני משתרעת במלוא מטר השבעים שלי וראשי המגולח ובוהה בעלי המריחואנה
שהיא מגדלת  במרפסת..ברקע קולה הזך של קארן קרפנטר  שרה Talkin' to myself and feelin' old
Sometimes I'd like to quit
Nothing ever seems to fit
Hangin' around
Nothing to do but frown
Rainy Days and Mondays always get me down
ורד חוזרת אליי ולמזרון ואני חושבת שהפרידה מיאקי רק עשתה לי טוב, שנתיים של סקס פרוע וארוחות בוקר של חביתה בפיתה
בקיוסק מול דירתינו, הדביקות הבלתי ניתנת להפרדה של שנינו אחרי שרצחנו במו בחירתינו את העובר שצמח לי ברחם, אחרי שהפסקתי
ליטול גלולות, כי רציתי לבדוק אם אני מסוגלת להרות בגיל 21...ורד מלטפת את רגליי ויש בה משהו רחום וחנון כמו ביאקי, רק שזה
בא אסוף בגוף עגלגל ובשפתיים מצוירות..ואז היא מתקרבת ולוחצת את עצמה אליי, התחושה שונה, בחיבוק הזה יש דרישה, משאלה,
או הכרזה שלא קראתי אותה קודם..

עוד לפני שאני  מספיקה לתהות מה עושים הלאה נשמע צילצול הפעמון בדלת .."אה, ידיד שלי צריך להגיע מהצפון..",
ורד נוטשת אותי ואת עצמה וקופצת לכיוון הפרוזדור הצר שבקצהו הדלת..אני מביטה לשם, ורד פותחת את הדלת, במקום ניצב
בחור גבוה שאת פניו איני רואה בבירור ומסביבו הילה עצומה בוהקת בכל צבעי הקשת, משהו מכה בי, שונה מהמכות שחטפתי
משני הנערים שתפסו אותי אז בחצר בית הספר וקרעו לי את החולצה האחידה, שונה מהבעיטה האדירה שקבלתי בחזה כשהודיעו לי
שאבי נורה במסגרת תרגיל צבאי, שונה מהחור בלב שנפער בי אחרי מותו, המשהו הזה הבלתי מזוהה זועק בכל  עצמות ראשי,
"האיש הזה  הוא בעלך"..

ורד והאיש הזה מתקרבים אליי, אחר כך הוא אמר שנראיתי לו שלוה ויפה כמי שישנה שעות ארוכות בתוך מגדל גבוה, ריק מאדם,
עטוף צמחיה סבוכה..היא מכירה לי אותו, העיניים שלו לא נתקעות לי בחזה, הן מסתכלות בי בהנאה גלויה..ורד שמה תקליט
של ליאונרד כהן וצלילי "סוזן" ממלאים את החדר..וגם -Oh the sisters of mercy, they are not departed

or gone.
They were waiting for me when I thought that I just can't go on.
And they brought me their comfort and later they brought me this song.
Oh I hope you run into them, you who've been travelling so long.

Sisters of Mercy... אנחנו שותקים..נותנים ללאונרד אהובנו את כל הבמה...

למחרת אני מספרת לכולם שאני מתחתנת.
חצי שנה חולפת ואנחנו נישאים באולם עם רבע עוף ובורקס,
כשאני מתחבאה רוב הזמן בשרותים,
ומנגבת מלחיי את טיפות הרוק  של המוזמנים ומעשנת טיים ארוך.
שנה אחר כך נולדת המלאכית שלנו עם טביעת אצבע ברורה מלמעלה,
ללא פגם, ללא מתום, אך מסומנת.
You who wish to conquer pain,
you must learn what makes me kind;
the crumbs of love that you offer me,
they're the crumbs I've left behind.

את ורד אינני פוגשת יותר לעולם.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'סודית - "סיפור בשני חלקים"'
סודית - "סיפור בשני חלקים"
30/11/2007 | 21:23
7
חלק א'

הייתי בת 16, אחותי בת 20
זה היה בשלהי הקיץ של שנות השישים, יצאנו לערב של בילוי.
היינו בגילאים שנערות/נשים נראות בטיבן ונראנו ממש טוב.
יצאנו לאחד הדיסקוטקים שהיו "אְין" באותם ימים.
העברנו ערב נעים עם הרבה מוזיקה סואנת וריקודים.
לקראת חצות עזבנו את המקום והתכוונו לקחת מונית הביתה.

בעודי צועדת לכיוון המונית, פגעה בי מכונית.(שנסעה אחורנית)
בכאב מה התקפלתי בתוכי ואחזתי ברגלי שחטפה מכה.
אחותי רצה לקראתי וגם נהג המכונית שעצר מיד, ניגש אלינו.
גבר יפה תואר, עיני שמיים חלומיות, שיער שחור כפחם,
גוף חסון, לבוש בטוב טעים – בקיצור חתיך מהמם.

אני מצטער, קרה משהו? מה קרה? היכן כואב? וכו'.
מפאת עיניו המדהימות שכחתי את כאבי וטבעתי בהן כבחלום.
בנות, אני אקח אותכן הביתה, זה המעט שאני יכול  לעשות עבורכן.
כמה שמחתי, הוא יקח אותי הביתה, אני אשב לידו במכוניתו המפוארת.
נכנסתי לשבת ליד הנהג, החתיך האמיתי. אחותי נכנסה לשבת מאחור.
בעודו מתניע את המכונית, נפתחו שתי דלתות המכונית מאחור ושני
חברה נכנסו לשבת משני צידיה של אחותי.
לפני שמי מאיתנו הצליחה  להפליט מילה, הוא אמר: "אלה חברים שלי"
זה בסדר ויצא לדרך מבלי לתת לנו אפשרות לשנות את דעתנו או מה.

אחרי דקות מספר שמתי לב שהוא נוסע בדרך אחרת.
שאלתי אותו והוא אמר שרק רגע הוא פונה לכיוון האחר, על הדרך,
צריך לאסוף בתחנת הדלק – שם יש לו מסעדה – את הקופה היומית.
עברה תחנת דלק אחת ועוד אחת ואנחנו כבר בדרך חיפה, לא שייך לכלום.
התחילו לחלחל בליבי מחשבות מוזרות ומפחידות ובתקיפות שאלתי שוב,
היי לאן אתה נוסע? התקיפות שלי היתה עדינה יחסית לתגובתו של
החתיך – "שבי בשקט, מה הבעיה שלך?"
כאן כבר חלפו במוחי תמונות מפחידות מסרטים על חטיפה, אונס וכו'.
עוד רגע אנחנו מגיעים לפניה של תל-ברוך – תל-ברוך תמיד תואר
בעינינו כמקום מפחיד לפשע, זנות ואונס.

דקה לפני שרצה לפנות שמאלה לחוף תל ברוך, שאגתי עליו שיעצור
ובאותו מעמד פתחתי את דלת המכונית, על אף שהיינו בנסעיה מהירה.
הוא פנה כמובן, על אף הדלת הפתוחה ועקב זאת נטרקה שוב הדלת.
בכוח עליון עלה בי האומץ והתעוזה לעשות דבר, שעד היום אינני מבינה
איך עשיתי זאת. תוך כדי הנסיעה והפניה שמאלה, השתטחתי לכיוון
הצד של הנהג, דחפתי את רגלי לדוושת הבלם ולחצתי בכוח עליון.
המכונית הסתובבה על המקום, היו שם חולות והיה לו קשה להשתלט.
בינתיים מאחור שמעתי את אחותי מתחננת לשניים האחרים שיעזבו אותה.

המכונית נעצרה, פתחתי הדלת ויצאתי מהר. פתחתי את הדלת האחורית
ובכוחות אחרים ניסיתי לעזור לאחותי להשתחרר משני הביריונים האלה.
הפכתי באחת לאדם אחר, אדם שלא היה מוכר לי עד לרגע זה.
התנפלתי כחיה על אחד מהם, הכתי ושרטתי בפניו, שאגתי על אחותי
שתכה גם בשני ואיך שהו היא הצליחה להשתחרר ויצאה אף היא מהמכונית.

רצנו חזרה לכביש דרך חיפה – הרגשתי את עצמי בסרט אימים, מה זה אמיתי?
מה זה באמת קורה לנו או שאני חולמת?
ואיך הצלחנו להשתחרר מהם? בטוח שיד אלוהים היתה כאן.
חשבנו שיכולנו להם, חשבנו שהצלחנו כמו בסרטים להתחמק ולהנצל
מהאסון שעמד לקרות לנו......ח ש ב נ ו......חשבנו את כל זה בעודנו רצות לכיוון
הכביש הראשי - דרך חיפה.

אז מה להמשיך??

חלק ב'

רצות ורצות, הגענו לכביש, כל הזמן מבטנו הופנו לאחור, לראות
אם הם הצליחו לצאת מהחולות ולעקוב אחרינו. הפחד שיתק כל פיסה,
בגופנו, בליבנו והראש היה ריק....חלול....
רצנו כבחלום, לא החלפנו בינינו מילה....הפחד שלט בנו ואלם אותנו.
בהליכה מהירה המשכנו לצידי הכביש וניסינו לעצור טרמפ.
למזלנו הרב עצרה ממש מיד, סוסיתא ובאושר גדול נכנסו לשבת
ליד הנהג.....איש מבוגר, איש עבודה, מין כזה אבא טוב נראה.
בנשימות מקוטעות ומילים רועדות סיפרנו לו שרודפת אחרינו
מכונית עם שלושה פושעים בתוכה.
כמה היא היתה נוחה הסוסיתא הזאת, כמה היתה היא שווה באותו רגע.
ישבנו במכונית הלומות מפחד, ממחשבות ושוב הפננו מבטנו לאחור.

ראיתי את המכונית, היא נוסעת אחרינו....החסרתי פעימה, נתתי לאחותי
סימן שתביט אחורה ואז גם אמרתי לנהג הסוסיתא ש.....הנה הם שוב
כאן, הם ממשיכים לעקוב אחרינו. ביקשתי ממנו שינסה לנסוע מהר יותר.
הם הגיעו אלינו.....נסעו לצידנו.....הביטו בנו ועצרו את נשימתנו.
ואז.....הם התקרבו יותר, ניצמדו לסוסיתא והתחילו לצעוק לכיוון הנהג –
"תעצור מיד את הרכב ותוריד את הזונות האלה מהאוטו שלך".
ראינו את פני הנהג, הפחד ניכר בפניו, ראו שהוא מתלבט במחשבות.
ואז צעק אחד מהם....."יא זונה, הולכת להזדיין ומשאירה ת'ילדים בבית"
התחננו לנהג שלא יאמין להם וימשיך לנסוע, אבל הוא שינה מבטו אלינו.
ואז שוב צעק האחר...."תעצור מיד ת'רכב או שאני יורה" ובידו אקדח
מופנה לכיוון הנהג......(תבינו, זה לא היה בסרט, זה היה אמיתי.)
אין לי מילים לתאר את הרגעים האלה......אבל.....
הסוסיתא עצרה מיד והנהג ברגשות מעורבים הורה לנו לרדת מיד.
כל התחינות והבקשות לא הועילו.....תרדו מיד, אני לא רוצה צרות.
ירדנו עם דמעות בעיניים ותפילה בלב.
מהר חצינו את הכביש ועמדנו שם, על השטח הזה שמפריד בין שני צידי הכביש.
הם היו חייבים להמשיך לנסוע כמובן ואנחנו חזרנו אחורנית, חזרנו שוב
לצידי הכביש ועצרנו מכונית אחרת שלקחה אותנו לתחנת המשטרה הקרובה.

שם בתחנה סיפרנו את הסיפור שלנו וביקשנו שיחזירו אותנו הביתה.
החוקר ביקש מאיתנו פרטים....איזה פרטים? דבר לא ידענו.....
לא שם של אף אחד מהם, לא מספר המכונית וממש נאדה.
ידענו רק לספר שזו מכונית אמריקאית בצבע כחול ושלושה בחורים
שנראים בערך ככה.......

למחרת היום היתה כתבה בעיתון.......
"שלושה חשודים בחטיפה ומעשים מגונים בשתי צעירות"
אמא הראתה לנו בערב את הכתבה וביקשה שנבין למה היא תמיד
דואגת כשאנחנו יוצאות ולפעמים מאחרות......צחוק הגורל לא??
אחותי ואני שתקנו שתיקה משותפת ונתנו באימי מבט של הבנה.

אחרי כמה חודשים ראיתי את המכונית, הייתי בטוחה שזו היא.
צילצלתי למשטרה והם באו, ראו את מספר האוטו, בדקו בקשר
פרטים ואמרו לי....."אין לך מושג על מי נפלתן, הוא פושע מוכר
מיפו (הנהג) ערבי, בין של איזה מיוחס ובגלל זה עד היום אין להם שום
הוכחות שתוכלנה לעזור להם לעצור אותו. הם אורבים לו כבר שנים.
שאלו אם אהיה מוכנה להעידבבית משפט ואני בתמימות אומרת ש...."בטח".

אחרי תקופה ארוכה של בדיקות וחקירות היה משפט....לשלושתם.
אחותי כבר עזבה את הארץ והייתי צריכה ללכת לשם לבד, פחדתי נורא.
ובכדי לא להאריך את סיפור המשפט שנמשך איזה שנה , אספר לכם בקיצור
ש............

בסופו של דבר הם נשפטו על פי עדותי.
הנהג קיבל 10 שנים והשניים האחרים 3 שנים.
הימים בבית המשפט – בעומדי מולם ומעידה נגדם, וכולי
בת 16 וחצי, היו ימים קשים, עם הרבה סיוטים.
הם תמיד הסתכלו בי, בעומדי בדוכן העדים והיו עושים
לי מבטים מפחידים וסימנים כאלה של פושעים......
אני אהרוג אותך – עם התנועה הזו של היד על הגרון.
עברתי תקופה קשה מאד מאד אבל אחריה בא פסק הדין
ושיחרר אותי מכל הפחדים.

אוף, עד היום זה עושה לי צמרמורת, עד היום אני זוכרת
כל פרט, כל מילה שנאמרה או לא......והכל כמו סרט עובר מול עיני.

זהו.....סוף טוב הכל טוב......


חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אודרי - "Cafe Super"'
אודרי - "Cafe Super"
30/11/2007 | 21:26
3
הגענו לאמסטרדם בטיסת לילה מניו יורק, היינו עייפים מאד מכיון שלא הצלחנו לישון בטיסה, לידי ישבה בחורה שבארוחה שחילקו שתתה שני בקבוקי יין ונרדמה בנחרות קצובות.....
הדיילות של חברת התעופה ההולנדית הצדיקו במראה הלא משובב שלהן, את המושג הידוע "פרה הולנדית" בנוסף לכך היו אנטיפטיות בעליל..ואנחנו לא הצלחנו לישון...
בשעת בוקר מוקדמת, הגענו למלון, וכמובן שהחדר לא היה מוכן,  השארנו את המזוודות בחדר המטען ויצאנו עייפים ומרוטים להסתובב ברחובות אמסטרדאם...הצלחנו ככה לראות קצת את שוק הפרחים והנה ממול בית קפה נחמד, החלטנו להכנס לשתות קפה ולנוח בתקווה שעוד מעט נקבל את החדר ונלך קצת לישון.  קיבלנו את התפריט ובו סוגים שונים של קפה, אחד מהם היה CAFÉ SUPER  שהיה הכי יקר,כמובן  , האיש שלי שהוא נהנתן ידוע, אבל בור גמור בכל הנוגע לעשבים עליזים ונחמדים, אמר לי : תשמעי אנחנו תיירים, ניקח את הקפה הטוב ביותר ..  אוקי..הקפה הגיע , לגמנו ממנו, היה טעים ומרענן..
אחרי זמן די קצר הרגשנו שכל העולם מסתובב סביבנו, הגענו כושלים למלון, שם קיבלנו סוף סוף חדר, נפלנו על המיטה, וכל מיני מראות יפים הסתובבו סביבינו, עיגולים צבעוניים, זיקוקי דינור,  מוזיקה קצבית, ו....חשק מיני עז......מה 'נגיד לכם היה לנו סקס כזה שקצת קשה לשחזר אחר כך.....
אחורי זה נרדמנו והתעוררנו רק בערב לקול נפצים , זיקוקים והמולה, חשבנו ששוב דחפו לנו משהו  להזיות.....אבל מסתבר שהיה יום ההולדת של המלכה והרעש היה לכבודה...יצאנו לפגוש חבר שגר באמסטרדם, סיפרנו לו והוא התפקע מצחוק...ברור שבקפה היתה מריחואנה...
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אלקה - "הסיפור שלי"'
אלקה - "הסיפור שלי"
30/11/2007 | 21:26
12

אימי עלתה ארצה עם הוריה ואחד מאחיה בשנת 1950 והועברו למעברה בשרון,לאחר  מספר חודשים סבי חש ברע ואושפז בבית חולים בצריפין,אז סרפנד,המרחק בין המעברה בשרון לצריפין היה ארוך וללא כבישים סלולים,אימי שהינה בת זקונים וסבתי נסעו לבקר את סבי יום יום,יום אחד הגיעו לשם וסבי לא היה במיטתו,בבהלה שאלו היכן הוא ונמסר להם כי אמש נפטר ותוך זמן קצר יקחו אותן להלוויתו,העיברית לא היתה שגורה בפיהן וכל הנסיונות להסביר שיש להודיע למשפחה עלו בתוהו,הועלו על רכב מקרטע עם גופת סבי ונסעו הישר לבית העלמין,בצער,כאב והרבה בכי סבי נקבר  אימי וסבתי הוסעו למעברה,ישבו שבעה   וכשרצו לעלות לקברו בתום השבעה איש לא ידע לומר להן היכן קבור,לא בטוחה כי אנשי הסוכנות עשו מאמצים לאתרו, ומאז במשך 40 שנה ניסו בני המשפחה שעלו אחר כך ארצה  לאתר את הקבר ולא הצליחו,נסעו לכל בתי הקברות מחיפה בצפון ועד אשדוד בדרום  לא מצאו ולכל בית עלמין שאימי נכנסה טענה,זה לא פה! אני זוכרת את המקום,, כל מספר חודשים היה יוצא אחד מבני המשפחה ומסיע את אימי ואת סבתי לבתי עלמין,אולי יזהו את המקום,דבר אחד ידעה סבתי לומר לי תמיד,הוא קבור ברחובות,תחפשי את  ורק את תמצאי,ניסיתי במשרד הפנים,ותרתי בכל בתי העלמין  ולא מצאתי,חלפו 40 שנה וסבתי הלכה לעולמה בשיבה טובה,בהלוויתה אימי ביקשה שאנסה שוב לאתר את הקבר,מעיק ,כואב ולא נותן לה מנוח שאינה יודעת היכן אביה קבור,החלטתי שהפעם אני לוקחת על עצמי פרוייקט ומוצאת את קברו,פניתי לכל הגופים והמוסדות הקשורים לנושא ובעצת  איש משרד הפנים קיבלתי טלפון של מחלקת הרשומות במשרד הפנים בירושלים.
בהתרגשות עמוקה סיפרתי את הסיפור,מסרתי פרטי סבי כולל מספר ת.ז. ,האיש מעברו השני של הקו נשמע אדם מבוגר והתרגש יחד עימי,מסר לי שיהייה קושי  אולם לוקח על עצמו מצווה זו וימצא לי,הבטיח להתקשר אלי ברגע שיגלה דבר מה רק שעלי לקחת בחשבון שזה יקח זמן רב כי עליו לנבור באלפי מסמכים משנות החמישים,המתנתי בסבלנות וציפיה דרוכה.
יום אחד התקשר אלי האיש והודיע לי בשמחה כי מצא את כל מסמכיו של סבי,ביקשתי שישלח לי בפקס על מנת להצליב עם המידע שיש לי ולשמחתי ראיתי שבמסמכים רשומים כל פרטי סבתי  ואימי,שהן היחידות שהיו  בעת קבורתו,והסתבר לי כי במקום שם משפחתו של סבי רשמו את שם אביו ולכן לא  אותר מקום קבורתו,עם המיידע הזה יצאתי לחב' קדישא,לאחר חיפוש של יומיים  בפנקסי החברה יצא עימי איש חב' קדישא ואמר" אני לוקח אותך לקברו של סבך,"יצאתי עימו לחלקת הקבר   ועל משטח הבטון ראיתי את פרטי סבי,,התקשרתי לאימי והודעתי לה כי אני באה לקחת אותה לאיזה בית קברות ונראה אם תזהה משהו,עדיין לא סיפרתי,נכסתי עם אימי לבית הקברות והתקרבנו לאזור קברו ,ולפתע  אימי נעצרה  והחלה לבכות ובהתרגשות עצומה הובילה אותי לקבר עצמו ואמרה,"כאן אבי קבור רק שהיו פה עצים גבוהים וממול בית אריזה",נכון היא צדקה שנה קודם לכן נהרס בית האריזה,
אין טעם להרבות במילים על השמחה,ההתרגשות,הקמנו מצבה וכל שנה עורכים לו אזכרה,חבל  שסבתי לא זכתה.
הסיפור המדהים הוא שסבתי ביקשה רק מימני,הקבר נמצא באותו הרחוב בו גרתי בדירתי הקודמת מרחק הליכה וכמה שורות לפני  קבורה סבתו  של החוקי שלי.
עבודה מאומצת של שלושה חודשים עם תוצאה מרגשת.

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'שרונהההה מה עם הסיפור שלי?'
שרונהההה מה עם הסיפור שלי?
30/11/2007 | 21:37
3
1
לצפיה ב-'איש מכוכב אחר - ואז קפץ ה... על....'
איש מכוכב אחר - ואז קפץ ה... על....
30/11/2007 | 21:41
1
3
כוכבי הסיפור הזה לתחרות?

הנה הוא:

היא זעקה שוטר שוטר ופתאום הופיעה מולה בקשתי שוטר לא שוטרת זעקה ה
עכשיו יהיו לי ילדיםפרצה הבלונדינית בבכי.....

אפשר להמשיך ת'סיפור ואולי לתפוס מקום ראשון

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-' לא ת'סיפור הזה..."הוא לא "ידע" את שמה'
לא ת'סיפור הזה..."הוא לא "ידע" את שמה
01/12/2007 | 08:01
1

ביום קיץ חמים לפני כ-35 שנה ואני בחור צעיר ויפה מראה,תוך כדי נסיעתי  הביתה,ראיתי בחורה נאה מושיטה ידה
לעבר המכוניות החולפות,אני שכבר אז הייתי "ג'נטלמן" עצרתי לידה ושאלתי למחוז חפצה,אמרה הרצליה ,ואם תסיע
אותי עד הבית תקבל קפה ועוגה. כמובן שלא רציתי לאכזב את עלמת החן והסכמתי "להסדר" . לאחר כחצי שעה
נסיעה הגענו לביתה. קומה ד' עם מעלית.כבר במעלית התחלנו להתגפף ואת המרחק בין המעלית לדלת הדירה
עברנו כשאנו מתנשפים כמו הקטר שמספרו "שלושים ארבע מאות ארבע עשר"  .להפתעתי הדירה היתה ריקה
מרהיטים, חוץ ממזרון מיותם שהיה בפינת הסלון .שנינו זינקנו למזרון כאילו נורנו יחד  מלוע תותח. תוך דקה
נותרנו בלבוש אדם וחוה ו....פתאום אנחנו שומעים צילצול מהאיטרקום ואחריו "הודעה משמחת" מלי זו אמא
תכף גם אבא מגיע עם הסבל, ומביא לך שולחן וספה לסלון.למזלנו היה אז יום קיצי והספקנו להתלבש במהירות
וכשהגיעו ההורים הנרגשים לדירה לחצתי את ידם ואמרתי שאני מועד הבית ובאתי בדיוק לגבות כסף,
אך לא אפריע להם כעת ואבוא מאוחר יותר... מאז אני סובל מכאבים  באזור המפסעה כל פעם שאני "נזקר"
במלי שאפילו  קפה ועוגה לא נתנה לי.....







  




  
  











  
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'WOWWW איזה פרויקט'
WOWWW איזה פרויקט
30/11/2007 | 23:00
1
לא היה מבייש שום מוציא לאור

ותאמניו לי שאני יודעת על מה אני מדברת.

והתנצלות אישית לכל אחד מהחברים
קראתי רק את סיפורה של אודרי, כי הוא האחרון

מתנצלת בפני כל המספסרים וכל אלה שלקחו חלק
בפרויקט  המדהים הזה
כל השבוע לא ניכנסתי לאינטרנט בכלל, ועכשו.
לא יוכלה לקרוא את כל הסיפורים , כי אז
אאלץ להחליף משקפיים את את העיניים שלי

אנא, התיחסו במידת הרחמים
מאחלת בהצלחה לכולם


שבת שלום וסוף שבוע נפלא

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'ספור חתונה 09.10.1973'
ספור חתונה 09.10.1973
30/11/2007 | 21:46
10
7
09.10.1973

הסיפור מתחיל כמה חודשים לפני התאריך שבכותרת, חברתי אז, אשתי היום ואני מחליטים להתחתן, התאריך שנקבע רשום למעלה.

יש לנו כמה חודשים לחתונה, מתארגנים בהכנות. סיבוב בסלונים למציאת שמלת כלה, חנויות גברים לחליפה הולמת.

חיפושים אחרי האולם המתאים, הרישום ברבנות, הזמנת צלם, צילומי סטודיו הדברים קורמים עור וגידים.

ההזמנה נכתבה, נערכה והלכה לדפוס, רשימת מוזמנים, נשלחו ההזמנות , לקרובים ביותר הזמנות נמסרות על ידינו.

שנינו חיים בדרום הארץ, החתונה נקבעה בתל אביב, מקום מגורי הורינו.

כמה ימים לפני יום כיפור אשתי נוסעת לתל אביב להכנות אחרונות, אני ממשיך בעבודתי  מיד לאחר יום כיפור יוצא לחופשה ומגיע למרכז.

מתקרב יום הכיפורים ומתחילות השמועות על מתיחות בדרום. מגיע יום ששי  5.10.1973 קצת לפני סיום העבודה אנו מקבלים הוראות לדווח היכן נמצאים. אני התכוננתי לערב אצל חברים, קצת משחקי קלפים, קצת שיחות, מפגש רגיל.

בסביבות השעה שמונה בערב אנו מתחילים להקרא למקום העבודה, מתחילים הגיוסים, צריך להוציא אוטובוסים ליחידות שונות של פיקוד דרום, בתחילה כמה בודדים, לקראת חצות זה כבר עשרות. את שארית הלילה מעבירים בתחנה.

בבוקר שלמחרת כבר כמעט ואין אוטובוסים בחניון, ולאלה שנשארו אין נהגים, הם גוייסו.  

את אשר קרה בשבת בצהריים אין צורך לספר, כולנו מכירים.

בנתיים אני לא מגיע לדירתי, רק בצהרי יום ראשון חוזר לדירתי קצת לנוח ועל הדלת מודבק צו קריאה, מתקשר ליחידה מתברר שהם כבר בסיני ובנתיים נשאר במקום העבודה.  לאחר שיחה טלפונית עם בת זוגי, מחליטים לקיים את החתונה למרות הכל  אמנם הקדמנו את השעה לאחרי הצהריים , ובידיעה שרק מעטים יהיו נוכחים.


יום שלישי ה09.10.1973  הגיע,  נוסעים לאולם, מתכנסים בני המשפחה  רוב האורחים הן נשים או מבוגרים מכדי גיוס. ממתינים לרב, הוא אינו מגיע, מתקשרים לרבנות ולהפתעתנו עונה הרב הראשי, הרב פרנקל ואומר שהיה בטוח שהחופה בטלה, כששמע שאנו מחכים עם האורחים, הגיע בעצמו כעבור כמה דקות לקדשנו..

עברו מספר ימים אנו בחזרה בדרום, ואז מגיע אלי הצו ואני יוצא לכמה חודשים טובים......ועל ירח דבש!!!!..... אל תשאלו

.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-' רדרד'
רדרד
30/11/2007 | 22:19
8
1
לצפיה ב-'חלון משקיף לים התיכון'
חלון משקיף לים התיכון
30/11/2007 | 22:25
7
6
היא היתה נערה בת 16 , הוא מלח על אונית מלחמה, היתה אהבה כזאת עדינה וסוחפת כמו שרק בני הנעורים יודעים לאהוב, היה ריח מתוק לאהבה הזאת, וגם ריח עורם היה צעיר ומתוק.

כשהיתה יוצאת  הספינה למשימה הצבאית, והמלח תכול העיינים וחבריו על סיפונה, היתה עומדת הנערה, בחלון המשקיף לים התיכון וצופה בספינה המתרחקת לה לאיטה ושובל מקציף בירכתיה...הספינה היתה מתרחקת ונעלמת מן העין כשהיא נושאת על סיפונה את אהובה הצעיר של הנערה.

יום שישי בצהריים, העיר מתכוננת לקראת השבת. החודש הוא חודש אוקטובר 1967, זכרון מלחמת ששת הימים עדיין טרי, וספינת המלחמה שוב יוצאת למשימתה, ושוב עומדת הנערה בחלון המשקיף לים התיכון וצופה באהובה ההולך ומתרחק ממנה...כשבאוזניה עדיין מהדהדות מילותיו..אשוב אלייך ביום ראשון מון ביז'ו..ככה קרא לה..מון ביז'ו..

עוברת לה השבת בנחת למרות הגעגועים שבליבה, והנה לקראת אחר הצהריים הולכת ומתגנבת אל ליבה של הנערה עננה אפורה שהולכת ומתקדרת משעה לשעה, תחושת אסון נוראי מתקרב שאין לה אפשרות לדעת מה פישרה .. ולקראת הערב פורצת הנערה בבכי מר ואינה יודעת להסביר..תשושה מבכי נרדמת...ואינה מודעת לכך שהידיעות הנוראות מתחילות להגיע לאחר השעה עשר בלילה...אונית המלחמה הותקפה עלידי טילים מצריים וטובעה מול חופי אל עריש כש50 ממלחיה נהרגים , רבים נפצעים, והפצועים וכל היתר שוחים במים הקפואים מצפים להצלה..

בבוקר מעירה אותה האם , ואומרת מהרי בתי וסעי לעזור לדודתך שצריכה שתשמרי על ילדיה..והדוד מגיע ולוקח אותה לביתם, על מנת שלא תוכל לשמוע חדשות באוטובוס..לא יאומן אבל מצליחים להסתיר ממנה את האסון שקרה..כמעט כל היום, בתואנה שהרדיו מקולקל, ששכחו לקנות עיתון, והנערה שטרודה עם בני דודיה הקטנים, לא מחפשת לשמוע חדשות אלא רק מצפה לשיחת הטלפון מאהובה האומר לה , חזרתי עם הספינה שלי לנמל הבית...אחר הצהריים מספרים לה ..והיא ממהרת לוודא מה בגורל אהובה ..הוא חי ..הוא חי..הליקופטר משה אותו מהמים לאחר שעות רבות בהם נסחף במים למרחק גדול, הוא חי   והוא בדרך הביתה........

עברו עוד כשעתיים שנדמו כנצח..והנערה והמלח נפלו זה בזרועות זו ...והם חבוקים עד עצם היום הזה באושר ובאושר... ויש להם בבית חלון גדול המשקיף לים התיכון..
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אודרי כתבת נפלא, מרגש עד דמעות'
אודרי כתבת נפלא, מרגש עד דמעות
30/11/2007 | 22:33
2
לצפיה ב-'אכן מרגש'
אכן מרגש
30/11/2007 | 22:43
3
והסוף - נפלא.
חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'אודרי ריגשת אותי מאד '
אודרי ריגשת אותי מאד
30/11/2007 | 22:53
3

ממש קראתי בהתרגשות יתרה חחח
רומן רומנטי , וסוף נהדר

חמישים פלוס >>
לצפיה ב-'ואווווווו אודרילה '
ואווווווו אודרילה
30/11/2007 | 23:01
1
4
לצפיה ב-'אודרי הגורל הועיד לבתך חיים'
אודרי הגורל הועיד לבתך חיים
01/12/2007 | 08:53
2
לצפיה ב-'ואווו אודרי...נהדר...'
ואווו אודרי...נהדר...
01/12/2007 | 08:49
3
לצפיה ב-'אודרי'
אודרי
01/12/2007 | 13:37
5
לצפיה ב-'רדוששש'
רדוששש
01/12/2007 | 13:40

הודעות אחרונות

06:05 | 24.02.20 גבר בדרכו שלו
10:43 | 18.02.20 חיא2
13:52 | 17.02.20 גבר בדרכו שלו
04:13 | 13.02.20 גבר בדרכו שלו
06:36 | 11.02.20 גבר בדרכו שלו
05:00 | 09.02.20 גבר בדרכו שלו
12:00 | 07.02.20 riki yot levi
06:06 | 03.02.20 רעמת זהב
03:54 | 03.02.20 גבר בדרכו שלו
03:46 | 02.02.20 גבר בדרכו שלו
22:41 | 01.02.20 riki yot levi
20:19 | 29.01.20 גבר בדרכו שלו

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ