למנהלות הפורום, לכותבים ולכלל הקוראים וחברי הפורום:
לאחר הודעת הפרידה המרגשת של גקי, עלו לראשי מחשבות שונות.
החלטתי להעלות על הכתב בשרשור נפרד הודעה שלי ובה מספר מחשבות שיש לי לגבי מצבי שונים בפורום.
כל מי שרוצה להתייחס להודעה הזו בישירות או בעקיפין מוזמן להביע את דעתו, ובמיוחד במידה והיא שונה ממני, המטרה שלי בכך היא לאפשר למנהלות לפחות לפני עזיבתן לקבל פידבק בזמן-אמת מהקוראים השונים בפורום. למי שיבחר בכך, כמובן.
אשמח גם לתגובה של המנהלות, במידה והן ירצו בכך.
אילו גקי הייתה כאן מולי כחברה קרובה, זה מה שהייתי עונה לה:
גקי, גם אם לא נהגת אחרת, נהגת כמיטב יכולתך, וגם אם עשית טעויות זה איננו סוף העולם.
כל מי שחי, לעיתים טועה, אם לא היית עושה טעויות אלו- היו אחרות
אני מניחה שגם כשגורשת, לא הפסקת לחשוב על הנושאים שהטרידו אותך, אולי פסק הזמן שעבר גרם לך לראות חלק מהנושאים באור אחר, ואני יכולה לומר לך שלקרוא הודעה כזו עם כל כך הרבה תובנות העשירה גם אותי, והיתה מנוסחת בצורה כזו שיכולתי לההתבונן גם בחלקים פחות נעימים שבי, ואני מודה לך שכתבת אותה.
אני מאמינה שכל מי שכתב בפורום עשה כמיטב יכולתו, אני לא חושבת שיש אנשים שבכוונה טועים, או קמים בבוקר במטרה לפגוע באחרים, בוודאי לא מנהלות הפורום.
גקי כתבה משהו לגבי דרישה מהמנהלים: לצערנו, אין ביכולתנו "לדרוש" התייחסות בגובה העיניים:
אבל אנחנו יכולים לבקש. ולנסות להסביר את עצמנו ואת הרגשות שלנו, ולנסות לשכנע את הצד השני לשנות חלק מהתייחסותו במידה והיא פוגעת בנו או קשה לנו מכל סיבה אחרת.
וגם אם ננסה ולא נקבל מה שאנחנו רוצים, או אפילו לא את מה שמגיע לנו בעינינו, נוכל לבחור את דרך ההתמודדות שלנו עם מה שיש.
ובעיקר, כשנקבל את מה שיש בהבנה שהוא איננו מושלם (כמונו), נוכל להכיר גם בכך שמי שמולנו- גם אם הוא חובש לפרק זמן את כובע ה"מטפל" הוא לפני הכל בן אדם, וגם לו יש רגשות, גם אם הוא לא מעלה אותן על הכתב בדרך שאנחנו היינו עושים או בכלל.
עם הנקודה הזו אני מסכימה עם גקי: לפעמים אנחנו כל כך מתרשמים מהרזומה של מישהו, ושתי המטפלות כאן מאוד ותיקות ועם רקע מרשים, ואני חושבת שיתכן וזו היתה אחת הסיבות לציפיות הגדולות - גם שלי מהן.
ובאופן כללי, אם הייתי קוראת כאן על יותר רגש מצד המטפלות (לאו דווקא הזדהות או הבנה עם רגשותינו אלא רגש שלהן שמתייחס להודעות שלנו ולחוויות הרגשיות שלהן כתוצאה מכך), זה אולי היה עוזר לי לשמור במודעות את העובדה, שהן לא אך ורק אנשי מקצוע, שתיהן מעל לכל ותמיד בני אדם - מעל לכל תפקיד רשמי שניתן להן ע"י התפוז.
גקי כתבה: "אולי נצליח להביא קצת רכות אל הפרידה"-
ואני חשבתי להיפך מדברייך שהייתה כאן רכות רבה מידי מצידן..
אולי הייתי מחלקת את המסקנה הזו, שאפשר היה לנהל בדרך אסרטיבית יותר ולהיות חסרי סובלנות כלפי ביטויים שמנוסחים בצורה בלתי מכובדת, וכאשר הנוסח מכבד להתייחס לרגשות של הכותבים בצורה ישירה. בוודאי שדרך התקפות בלתי פוסקות הן לא יכלו להיות - וגם לא היו צריכות להיות במקום אמפטי! בזמן התקפה רגשית עליהן ראשית לדאוג לעצמן.
יתכן והמנהלות השתדלו יותר מידי להימנע מלפגוע בחלק מהקוראים למרות שהן עצמן נפגעו, ובחלק מהמקרים לקחו אחריות על רגשות שאינן בשליטתן ואחריותן ובכך אולי עודדו ההאשמות נוספות כלפיהן. ואהבת לרעך-כמוך. חשוב מאוד שגם אנשי מקצוע ואפילו בפורום לא ישכחו את הצרכים שלהם וידאגו למילואם.
נהניתי לקרוא את ההודעה של גקי שבעיני אחת המאוזנות ביותר כאן וכתובה ברגישות.
אני תוהה לאיזו רכות גקי את מכוונת גקי העירה שהיא לא מעוניינת לפרט אבל אולי מישהו אחר מרגיש כמוה וירצה לשתף בהזדמנות האחרונה כשהמנהלות כאן? אני תוהה אם מילים מסוימות מצד המנהלות היו מוכיחות שהן מבינות את הפגיעה של חלק מהכותבים היו יכולות להקל על מישהו להרגיש מהן יותר רכות?
אולי למישהו מהפורום חסרה איזו הסקת מסקנות של המנהלות לא רק ביניהן, שתהיה מובעת גם בפורום בכתב, מפורשת, ותאפשר לאלו שנפגעו - גם אם שלא בזדון, להרגיש מצד המנהלות לגיטימציה כלפי התלונות שלהן על ידי הדהוד מצידן..?
אני חושבת שהמנהלות לא בהכרח מודעות להרגשת הכאב של חלק מהמשתתפות
ולכן אולי אין התייחסות מפורשת מצידן לרגשות אלו.
בנוסף אני מניחה שלא קל להגיב בהזדהות רגשית ואמפטיה כשמרגישים שמתקיפים אותן כל הזמן.
למרות שכפי שאני ציינתי באחת מההודעות, התלונות לא בהכרח מעידות על כך שהן לא בסדר, להיפך לדעתי התלונות מוכיחות שלמרות שיש פגיעה
חלק מהכותבות מרגישות כאן "מקום בטוח" להעלות רגשות וטענות קשים
- אני מעריכה את הנכונות שלהן לשמוע דברים קשים כל כך! אישית, לא הרגשתי שהמנהלות 'סותמות את הפה' של אלו שלא מסכימים עם דבריהן או מעשיהן, אלא שהיה ניסיון כל הזמן לדיאלוג מכבד, שלא תמיד הצליח. אני מעריכה את עצם הניסיון שלהן. וכפי שכבר כתבתי בעבר, נעזרתי בשתיהן רבות, ואני מודה לשתיהן.
ואני תוהה האם חלק מהקוראים היו חווים הקלה אם המנהלות היו מביעות צער על כך שהאיכפתיות - שהן חוזרות ואומרות שתיהן במספר הודעות שוב ושוב, לא תמיד הצליחה "להגיע" במלואה, ולהיות מורגשת על ידי הצד השני.
(ואולי גם למנהלות היה תסכול מכך?? זה בוודאי לא נעים לטרוח ולהרגיש שאחרי כל כך הרבה חודשים יש כאלו שתוהים אם הן בכלל בעלות איכפתיות כלפי אלו שהן השקיעו עבורן בהודעות רבות וניסיונות לעזרה).
לאחר הודעת הפרידה המרגשת של גקי, עלו לראשי מחשבות שונות.
החלטתי להעלות על הכתב בשרשור נפרד הודעה שלי ובה מספר מחשבות שיש לי לגבי מצבי שונים בפורום.
כל מי שרוצה להתייחס להודעה הזו בישירות או בעקיפין מוזמן להביע את דעתו, ובמיוחד במידה והיא שונה ממני, המטרה שלי בכך היא לאפשר למנהלות לפחות לפני עזיבתן לקבל פידבק בזמן-אמת מהקוראים השונים בפורום. למי שיבחר בכך, כמובן.
אשמח גם לתגובה של המנהלות, במידה והן ירצו בכך.
אילו גקי הייתה כאן מולי כחברה קרובה, זה מה שהייתי עונה לה:
גקי, גם אם לא נהגת אחרת, נהגת כמיטב יכולתך, וגם אם עשית טעויות זה איננו סוף העולם.
כל מי שחי, לעיתים טועה, אם לא היית עושה טעויות אלו- היו אחרות
אני מניחה שגם כשגורשת, לא הפסקת לחשוב על הנושאים שהטרידו אותך, אולי פסק הזמן שעבר גרם לך לראות חלק מהנושאים באור אחר, ואני יכולה לומר לך שלקרוא הודעה כזו עם כל כך הרבה תובנות העשירה גם אותי, והיתה מנוסחת בצורה כזו שיכולתי לההתבונן גם בחלקים פחות נעימים שבי, ואני מודה לך שכתבת אותה.
אני מאמינה שכל מי שכתב בפורום עשה כמיטב יכולתו, אני לא חושבת שיש אנשים שבכוונה טועים, או קמים בבוקר במטרה לפגוע באחרים, בוודאי לא מנהלות הפורום.
גקי כתבה משהו לגבי דרישה מהמנהלים: לצערנו, אין ביכולתנו "לדרוש" התייחסות בגובה העיניים:
אבל אנחנו יכולים לבקש. ולנסות להסביר את עצמנו ואת הרגשות שלנו, ולנסות לשכנע את הצד השני לשנות חלק מהתייחסותו במידה והיא פוגעת בנו או קשה לנו מכל סיבה אחרת.
וגם אם ננסה ולא נקבל מה שאנחנו רוצים, או אפילו לא את מה שמגיע לנו בעינינו, נוכל לבחור את דרך ההתמודדות שלנו עם מה שיש.
ובעיקר, כשנקבל את מה שיש בהבנה שהוא איננו מושלם (כמונו), נוכל להכיר גם בכך שמי שמולנו- גם אם הוא חובש לפרק זמן את כובע ה"מטפל" הוא לפני הכל בן אדם, וגם לו יש רגשות, גם אם הוא לא מעלה אותן על הכתב בדרך שאנחנו היינו עושים או בכלל.
עם הנקודה הזו אני מסכימה עם גקי: לפעמים אנחנו כל כך מתרשמים מהרזומה של מישהו, ושתי המטפלות כאן מאוד ותיקות ועם רקע מרשים, ואני חושבת שיתכן וזו היתה אחת הסיבות לציפיות הגדולות - גם שלי מהן.
ובאופן כללי, אם הייתי קוראת כאן על יותר רגש מצד המטפלות (לאו דווקא הזדהות או הבנה עם רגשותינו אלא רגש שלהן שמתייחס להודעות שלנו ולחוויות הרגשיות שלהן כתוצאה מכך), זה אולי היה עוזר לי לשמור במודעות את העובדה, שהן לא אך ורק אנשי מקצוע, שתיהן מעל לכל ותמיד בני אדם - מעל לכל תפקיד רשמי שניתן להן ע"י התפוז.
גקי כתבה: "אולי נצליח להביא קצת רכות אל הפרידה"-
ואני חשבתי להיפך מדברייך שהייתה כאן רכות רבה מידי מצידן..
אולי הייתי מחלקת את המסקנה הזו, שאפשר היה לנהל בדרך אסרטיבית יותר ולהיות חסרי סובלנות כלפי ביטויים שמנוסחים בצורה בלתי מכובדת, וכאשר הנוסח מכבד להתייחס לרגשות של הכותבים בצורה ישירה. בוודאי שדרך התקפות בלתי פוסקות הן לא יכלו להיות - וגם לא היו צריכות להיות במקום אמפטי! בזמן התקפה רגשית עליהן ראשית לדאוג לעצמן.
יתכן והמנהלות השתדלו יותר מידי להימנע מלפגוע בחלק מהקוראים למרות שהן עצמן נפגעו, ובחלק מהמקרים לקחו אחריות על רגשות שאינן בשליטתן ואחריותן ובכך אולי עודדו ההאשמות נוספות כלפיהן. ואהבת לרעך-כמוך. חשוב מאוד שגם אנשי מקצוע ואפילו בפורום לא ישכחו את הצרכים שלהם וידאגו למילואם.
נהניתי לקרוא את ההודעה של גקי שבעיני אחת המאוזנות ביותר כאן וכתובה ברגישות.
אני תוהה לאיזו רכות גקי את מכוונת גקי העירה שהיא לא מעוניינת לפרט אבל אולי מישהו אחר מרגיש כמוה וירצה לשתף בהזדמנות האחרונה כשהמנהלות כאן? אני תוהה אם מילים מסוימות מצד המנהלות היו מוכיחות שהן מבינות את הפגיעה של חלק מהכותבים היו יכולות להקל על מישהו להרגיש מהן יותר רכות?
אולי למישהו מהפורום חסרה איזו הסקת מסקנות של המנהלות לא רק ביניהן, שתהיה מובעת גם בפורום בכתב, מפורשת, ותאפשר לאלו שנפגעו - גם אם שלא בזדון, להרגיש מצד המנהלות לגיטימציה כלפי התלונות שלהן על ידי הדהוד מצידן..?
אני חושבת שהמנהלות לא בהכרח מודעות להרגשת הכאב של חלק מהמשתתפות
ולכן אולי אין התייחסות מפורשת מצידן לרגשות אלו.
בנוסף אני מניחה שלא קל להגיב בהזדהות רגשית ואמפטיה כשמרגישים שמתקיפים אותן כל הזמן.
למרות שכפי שאני ציינתי באחת מההודעות, התלונות לא בהכרח מעידות על כך שהן לא בסדר, להיפך לדעתי התלונות מוכיחות שלמרות שיש פגיעה
חלק מהכותבות מרגישות כאן "מקום בטוח" להעלות רגשות וטענות קשים
- אני מעריכה את הנכונות שלהן לשמוע דברים קשים כל כך! אישית, לא הרגשתי שהמנהלות 'סותמות את הפה' של אלו שלא מסכימים עם דבריהן או מעשיהן, אלא שהיה ניסיון כל הזמן לדיאלוג מכבד, שלא תמיד הצליח. אני מעריכה את עצם הניסיון שלהן. וכפי שכבר כתבתי בעבר, נעזרתי בשתיהן רבות, ואני מודה לשתיהן.
ואני תוהה האם חלק מהקוראים היו חווים הקלה אם המנהלות היו מביעות צער על כך שהאיכפתיות - שהן חוזרות ואומרות שתיהן במספר הודעות שוב ושוב, לא תמיד הצליחה "להגיע" במלואה, ולהיות מורגשת על ידי הצד השני.
(ואולי גם למנהלות היה תסכול מכך?? זה בוודאי לא נעים לטרוח ולהרגיש שאחרי כל כך הרבה חודשים יש כאלו שתוהים אם הן בכלל בעלות איכפתיות כלפי אלו שהן השקיעו עבורן בהודעות רבות וניסיונות לעזרה).