איך להשלים עם זה?

מישהי1632

New member
איך להשלים עם זה?

כתבתי (חפרתי) על כך בעבר.
הכתיבה היוצרת, תחום שאני מאד אוהבת ולא הולך לי בו. טקטסים שונים, נושאים שונים, סדנאות, עורכים, אתרי אינטרנט - לא מצליח.
התעלמות, קריאות נמוכות במיוחד, חוות דעת שליליות ופוגעות (בנוסח של: בחיים לא תתקבלי בהוצאת ספרים, מכסימום תחלקי את הספר לחברים ומשפחה...), והשיא - עורכת שלקחתי לעזרה בעריכה על ספר שכתבתי לפני כמה שנים ואני נורא אוהבת (את הספר). היא לא מרוצה, והיא לא הראשונה.
אתחיל מזה שביקשתי שתקרא את כול הספר, בתשלום כמובן, כי יש החלטות גדולות שאני צריכה להחליט, הכרעות שישפיעו על העלילה מתחילתה. היא לא הסכימה.
היא עבדה על עשרות העמודים הראשונים. אמרה, בצדק, שהטקסט מבולגן להפליא. שלחה תיקונים מאד יסודיים. עבדתי עליהם אחד לאחד, כאילו שזו התזה לאוניברסיטה, שלחתי לה - התיקונים נכשלו.
כבר חודש שאני לא שומעת ממנה. רמזה שהטקסט לא מעובד.
המסקנה שלי - אני עדיין לא ברמה שעורכת תהיה מוכנה לעבוד איתי (גם פרטי, גם בכסף, הרבה כסף), ואולי לא אהיה.
אין לי מושג איך מגיעים לבד לשלב זה.
בגדול - אני מצטערת שהוצאתי טקסט החוצה. הייתי צריכה להישאר במגירה, ומכסימום לקרוא ספרי הדרכה. להנות מהתחביב בגן עדן של אי ידיעה.
הידיעה שאין לי כישרון מרסקת אותי. הלוואי שלא הייתי יודעת.
ברור לי שאפשר לכתוב לעצמי, בשביל הכייף, אבל הכייף התעופף לו, וכך אני לא עושה כלום. ריקודים, חדר כושר, ויושבת על הספה עם הרגליים על השולחן, משך שעות, בפייסבוק.
 
מישהי

את כתבת ואני זוכרת שהגבתי בתשובה . זהו תחום קשה ותחרותי מאוד ורק מוכשרים מאוד או כאלה שמצאו נוסחא מיוחדת או עקשנים מאוד יכולים לשרוד. אם את רוצה להצליח אסור לך לאפשר לעצמך להתרסק. אם את אוהבת את מה שאת כותבת ושלמה עם זה צריך להמשיך עם זה ולא לאפשר לסביבה לשתק אותך. יתכן שמצאת עורכת שלא מתאימה לך ויכולות להיות סיבות שונות לכך אבל חשוב שתדבקי במטרתך. נסי ללמוד לאתר את השגיאות והטעויות ולהשתפר אך אסור לך להרים ידיים. נכון , צריך כוחות אך צריך גם כוחות לוותר לגמרי. חשבי על עצמך בעוד כמה שנים , איך תרגישי כלפי הויתור? תכעסי על עצמך שויתרת?
מכל הלב - שיהיה לך בהצלחה.
 
לא להשלים. לשפר.

להשתמש בהערות ובתיקונים שאת מקבלת ולנסות להטמיע אותם לתוך הכתיבה שלך. בין אם בספר הזה ובין אם ביצירה חדשה שתכתבי. אני מניחה שאנשים לא אומרים לך סתם "זה לא טוב", אלא מסבירים, נכון? אז בתור צעד ראשון משתדלים לא לקחת ללב, לא לראות בזה כשלון. להבין שדרך י6תר ארוכה אין משמעותה שלא מגיעים בסוף... וכצעד שני מנסים לראות איפה אפשר להשתפר!
ובפרט שאת אומרת שיש לך הרבה זמן פנוי - איזה כיף! אז יש גם זמן להשקיע, וגם חלום שאת רוצה להגשים בזמן הזה!אידיאלי! יש מספיק אנשים שיש להם את זה ולא את זה, או אין להם לא את זה ולא את זה...
 

אופירA

New member
מנהל
אני משתתפת בכאבך שאין לך כישרון מושלם לכתיבה

גם אני גיליתי שאין לי בציור כישרון פנומנלי על אנושי, וזה כאב לי בטירוף, ברצינות. אבל הבנתי שאני צריכה להתבגר ולהבין שיש לי מספיק כישרון, לא צריך להיות פנומנלי, לא צריך להיות מושלם.
ובריקוד בכלל היה לי תיקון חיים. שם בכלל לא היה לי כישרון, אבל אהבתי את התחום בטירוף. ללהקת מחול אחת התקבלתי בקושי, ונהניתי שם מאוד. השתפרתי קצת עם השנים. אבל בהמשך לא התקבלתי ללהקה, הכוריאוגרף אמר שאינני יודעת לרקוד. ועוד אנשים אמרו את זה. באותו הזמן התעלפתי מרוב כאב, אבל אח"כ הבנתי שאני יכולה ליהנות מריקוד גם בלי להקה, ולהאמין דווקא לאנשים שאמרו שאני רוקדת נהדר. שדעה של כמה אנשים (אפילו מקצועיים) לא קובעת את המציאות של חיי והערך העצמי שלי.
התמדתי בריקוד 40 שנה, ועם השנים כבר לא היה אדם אחד שחשב שאני לא יודעת לרקוד...

את זה את צריכה ללמוד!!!
העורכת הזו לא אוהבת לעבוד איתך. אולי גם עוד אחת, ועוד אחת. זה לא אומר לגבייך כלום. עורכת אחרת כן תרצה לעבוד. את יכולה לאהוב את ספרך ולעבוד עליו גם בלי ההערכה של עורכת זו.
אחותך לא אוהבת את ספרך, ועוד כמה אנשים. ויש גם כמה מגיבים באינטרנט שחוות דעתם היו שליליות ופוגעות במיוחד. ועדיין את יכולה להתמיד ולחפש עזרה, לעבוד קשה ולהרגיש כלפי הספר האהוב שלך שהוא יותר מהתזה לאוניברסיטה.
חובתך ללמוד להפסיק למדוד את עצמך באמצעות תגובות האחרים. להפסיק להתרסק בגלל שאין לך כישרון כמו שרצית! כשתביני זאת, תהיי פנויה רגשית להקשיב לביקורות מקצועיות ולחברים בסדנאות שאהבת את יצירותיהם, וללמוד איך לשפר את עבודתך עוד ועוד.

יש המון ספרים בשוק, שאני לא סובלת. אבל אנשים אחרים אהבו מאוד. ויש כמה ספרים שאהבתי בטירוף, אבל רוב האנשים סביבי לא אהבו אותם. כך שבהחלט יש במציאות הרבה סופרים שכותבים מה שהם אוהבים, למרות שמעט אנשים התחברו לספרם בצורה מושלמת, ואילו הרבים לא אהבו אותו כ"כ.

אני בעד שתמשיכי להשקיע ולהתעקש על הספר הזה, ואפילו אם אני אישית לא אוהב אותו. אני בעד שתלמדי דרך העבודה על הספר לתת אישור למי שאת כמות שאת, עם הקשיים וחוסר השלמות, ועם הכוחות והיכולת.
 


 
בציור זה לא רק כישרון זו עבודה אם תהי

מוכנה לעשות תרגילים ולהשקיע את נשמתך תהפכי בלי בעיות לפנומנלית ואת מציירת יפה
 

אופירA

New member
מנהל
בהחלט, נכון מאוד

עבודה בציור יכולה להביא אותי לרמות מצוינות ומעולות. יש לי כישרון, חסר לי עבודה, והרבה עבודה. והדרכה טובה, וכל מה שצריך לעשות עם כישרון טוב.

אני משוכנעת שיום אחד אחזור לצייר היטב. כיום יש עדיין מה שחוסם אותי חזק, ואותו דבר חוסם אותי גם מלהתפלל ולשמוע שיעורי יהדות - כלומר חוסם אותי מלעשות דברים שאני אוהבת וטובה בהם, שדורשים נפש פנויה.
הדבר הזה הוא כאב. יש לי כאב גדול בפנים, והוא לא קיבל ריפוי. אמנם הוא לא מפריע לי בחיים, לא מפריע לי להיות מרוצה ושמחה, לתפקד ולחיות. הוא חבוי, שקט ולא מתפרץ.
אבל הוא כן מפריע. לתפקד במכסימום, להיות מאושרת לגמרי, למצות את פוטנציאל השמחה, למצות את הכשרונות. הוא אומנם לא מתפרץ, אבל הוא כן בוקע, כשדברים מעוררים אותו. זאת אומרת מזכיר היטב את נוכחותו.

ואני תוהה אם לטפל בו או לחיות איתו.
אולי אם אטפל בו כל החיים (כמו שטיפלתי בו עשרות שנים), לא יישאר לי פנאי לחיות בכלל? והרי מטפלים כדי לחיות, ולא חיים כדי לטפל.
ואם לא אטפל בו אלא אסתפק במקום שהגעתי אליו בטיפול, אולי החיים שלי יהיו מאוד רחוקים ממה שהם יכולים להיות?
אני אתייעץ בנוגע לשאלה זו.
 
בתור מישהי עם בעיה דומה אך באופן שונה אני

מרשה לעצמי להגיד לך שזה תירוץ. מצד אחד זה נכון כי באמת אין הרבה כוח להתפרס בעוצמה על פני הרבה שטחים (כפי שאמרתי בעיה דומה ), מצד שני זה תירוץ מאוד נוח לא להשקיע בכלום. חלק גדול מהסיפוק בחיים וגם מהאיזון הכללי זו הגשמה. אני למשל לא יכולה לעשות שום דבר לאורך זמן אם זה לא קשור בהגשמת החלומות שלי . וגם למדתי רייקי לאחרונה גם חלום (שחר פעם הבאה אעשה לך רייקי), אבל הבנתי משהו. כל הטיפולים בעולם וגם הטיפולים העצמיים (רייקי תטא לא משנה), לעולם לא יתנו לך מה שהגשמה תתן. אז עזבי את התירוצים ואת מיחזור החיים(כמו רב בני האדם שממחזרים את עצמם), ותבחרי ליצור משהו חדש תבחרי נושא אחד ותעופי עליו. את לא צריכה עוד טיפולים את צריכה לשמח את הנפש שלך ובתחום הזה אין שני ליצירה. בהצלחה
 

בומט

New member
אני בעד לטפל

לאו דווקא בעזרת מטפל חיצוני. יותר בכיוון של טיפול עצמי: לעשות רשימה של הדברים שהיית רוצה לפתח בתוכך, ולהתחיל לבצע - אפילו כמה דקות ביום. ליצור פרוייקטים קטנים עם אחוזי הצלחה גבוהים ולהשתדרג בהתמדה. להקפיד לא להיות פרפקציוניסטית ("עד שאני לא אדע לצייר מושלם אני לא אצייר", לדוגמה) ולפרוץ את הפרפקציוניזם כי זה חוסם וזהו אחד הגורמים לכאב שבנפש. אין שום סיבה שלא תוכלי למצות את הכישרונות שלך ולחיות חיים מלאים, מקסימליים.
 
טוב, סקרנת אותי מאוד

על מה הספר? ומה הבעיות שהעורכת ציינה חוץ מזה שהספר לא מאורגן (על זה אפשר לעבוד. תתפלאי כמה ספרים לא מאורגנים בעליל הוצאנו לאור אחרי עריכה ושכתוב)? אני אישית כתבתי עם מחבר כלשהו את הספר שלו בכתיבת צללים. יש לי עמיתה שההתמחות שלה היא ליקוט מידע מהמחבר, אפילו כזה שלא כתוב, ולהפוך אותו לספר. היא מדהימה ואני יכולה לשאול אותה אם מתאים לה (היא עסוקה מאוד בימים אלה, אבל אולי בכל זאת יהיה לה זמן). וכמובן תזדקקי ללקטורה (שזו חוות דעת ראשונית אם הספר ראוי לפרסום או לא. בזה יש לי ניסיון רב) לפני שמתחיל תהליך העריכה / הכתיבה / השכתוב. אנחנו גם מלווים מחברים בכתיבה, בונים קונספט, מדריכים את המחבר בסדר הגיוני של כתיבה ובחלוקה לנושאים / לפרקים. בקיצור, גם ספר שמגיע אלינו בכאוס - אם יש לו פוטנציאל טוב - יש הרבה איך לעבוד איתו. הלקטור הוא שער הכניסה לעבודה על הספר, ועם זה צריך להתחיל.
&nbsp
 
נדמה לי שכתבת לי פעם את הנושא של הספר

ואני לא זוכרת מהו, אז אם תוכלי להזכיר זה יהיה מעניין. אפשר באישי.
 

מישהי1631

New member
תודה אלומה

אני לא רוצה לחשוף יותר מדי, אבל אני לא יודעת לכתוב על הנושאים שמצליחים כיום ובכלל - ריגול, בלש, המוסד, משטרה (לא מבינה בזה כלום), זוגות בוגדים ומתגרשים, קומדיה רומנטית וכד' - הז'אנר האהוב עלי הוא רומן היסטורי, ואני מתעניינת בנושאים כבדים שלא מעניינים אף אחד (סיפורי גבורה, מחתרות, חלוצים וכאלה). השילוב שאני מאד אוהבת הוא מלחמה ואהבה/סיפור אהבה על רקע היסטורי, וגולשת בקלות לקיטש...
איך יוצרים איתך קשר בפרטי?
תודה!
 
נזכרתי מה כתבת לי על נושא הספר באישי פעם

כשאימא שלי הזמינה את המחותנים שלה לשעבר לארוחת צהריים, עוד איך שהם עמדו בדלת היא תמיד, אבל תמיד התנצלה שהיא לא יודעת לבשל כמו המחותנת (יעני האימא שלי גיסתי), שההיא מבשלת מדהים והיא (אימא שלי) לא מגיעה לקרסוליים שלה, והנאום לקח לפחות עשר דקות, שבהן כולם התנצלו בפני כולם וזה היה פשוט דוחה. אימא שלי ידעה לבשל פי אלף יותר טוב מהמחותנת, אבל משום מה היו לה רגשי נחיתות... אין לי מושג למה. אימא שלי שנאה לבשל, אבל בישלה מצוין. וכל הסימפוזיון הזה היה כל כך מתיש לכל הצדדים. חוסר ביטחון שכזה הוא מתיש לכולם. אני מציעה לך לא להיכנס לפינות האלה. מקום רע מאוד להיות בו. תהיי גאה במי שאת. את כותבת ייחודי על נושא ייחודי. גם לא היו הרבה 'הארי פוטר-ים' לפני שהוא נולד. אז מה? אם זה מעניין ייקנו את זה ואם לא אז לא. לא קרה שום דבר!
 
אני דווקא אוהבת רומנים היסטוריים

(אבל צריך להשקיע בתחקיר. רוצה להאמין שהכותב באמת יטדע משהו על התקופה ולא בודה הסטוריה אלטרנטיבית מראשו!)
ולא ממש מחבבת מתח ו/או בגידות...
כך שזה באמת אינדיבידואלי, ובהחלט יש סיכוי שמישהו יאהב את מה שתכתבי!
 

בומט

New member
יש הרבה שאוהבים את הנושאים שאת כותבת עליהם

גם אני.
&nbsp
 

מישהי1631

New member
תודה לכן,

בהחלט ערכתי תחקיר. אפילו כיוונתי את אחת הנסיעות לחו"ל למקום של הסיפור. כשהגעתי לאותה עיר הייתה לי הרגשה שיש לי מכרים שם...
 
למעלה