התייעצות

[gal028]

התייעצות

היי כולן,
רציתי לשאול/להתייעץ: לאחר שנים מספר בטיפול, חשבתי לפנות להדרכה חד פעמית אצל איש מקצוע. הכוונה היא למעין ייעוץ בנוגע לטיפול שלי- מה השגתי, מה טרם ולאן פניי מועדות. אני עושה את זה מידי פעם עם המטפלת שלי, כמובן, אבל אחרי כ"כ זמן אני צריכה איזשהי הסתכלות חיצונית-אובייקטיבית.

שאלתי: עד כמה חשוב לשתף מראש את המטפלת? עד כמה זה לא אתי, אם בכלל, אם אעשה צעד כזה מבלי ליידע אותה מלכתחילה? כמובן שאני מתכוונת למצוא אדם ניטרלי לחלוטין, ועדיין- קצת בספק אם כדאי לשוחח על זה איתה.

אשמח לדעתכן, בנוסף לכל שיתוף או מחשבה אחרת בנושא.
תודה

 

[הקוסמת הורודה]

השנקל שלי:

אין פה בכלל סוגיה של אתיקה כלפי המטפלת. את משלמת למטפלת זהו מעבר לכך את לא חייבת לה דין ודברים. אם את חשה צורך בזוית נוספת כי עברת תהליך ואת זקוקה לאדם ניטראלי לעשות סיכום תעשי את זה אם תרצי שתפי את המטפלת ואם לא לא אבל זה לא באמת עניינה

 

[gal028]

תודה, קוסמת

נכון שאני לא חייבת למטפלת דין וחשבון, אבל אני כן מחוייבת לטיפול ולקשר בינינו.
שיקפת נכון את הרצון שלי במעין סיכום/דוח מצב עדכני מאדם חיצוני לטיפול, אם כי הכוונה שלי היא למשהו קצת מהותי יותר ופחות טכני.

תודה

 

[מירי קולר]

גל

גל את נוהגת לעשות סיכומים כאלה עם המטפלת . ולכן לא לגמרי ברורה לי הסיבה לצורך שלך לפנות לגורם שלישי. אני מבינה מהכתוב שאת רוצה דעה אובייקטיבית אך האם מטפל אחר יוכל באמת לעזור לך בכך? עד כמה הוא יוכל לראות את הדברים באופן עצמאי ויוכל לעזור לך בכך? באופן טבעי את תתארי את התהליך מהפרספקטיבה שלך ולא ברור עד כמה יוכל לראות תהליכים שלא היה עד להם. מדוע את רוצה להסתיר את הדברים מהמטפלת שלך? את מרגישה שיש באקט שאת רוצה לעשות משהו לא נכון או עלול לפגוע בה? יש לכל הנקודות האלה משמעות בתהליך שאת עוברת ולכן עדיף שתשתפי אותה. אם לא - יתכן שזה יעמוד ביניכן בהמשך הטיפול. בהצלחה

 

[אופירA]

מירי, את אומרת דבר נכון, לגבי מציאות אידיאלית

שבה הפסיכולוג המטפל הוא אדם "מושלם" ללא נגיעות, אובייקטיבי לחלוטין כלפי עצמו, ולכן חלק חשוב מהפרספקטיבה על התהליך נמצא אצלו וחשוב לשמוע זאת ממנו. כמו כן, התהליך הוא "זוגי", וגם הדיון עליו חייב להיות אינטימי ולא מתאים לערב בו מישהו זר שלא מכיר.

אבל אנו יודעים את המציאות בשטח, והיא שהמטפל לעולם אינו אדם אובייקטיבי, ולעולם הוא נגוע בכל מיני דברים, בעיקר באגו או בקושי להכיר ולהודות בחסרונות שלו ובקשיים שלו.
למעשה, יתכן שכלל לא היינו רוצים אדם לא אנושי, אובייקטיבי לחלוטין. יש סיכוי שהוא לא כל כך היה יכול לטפל באמת.
וכיוון שכך, נוצרים לפעמים קשיים, קצרים בין המטופל למטפל. ובעיקר - נוצר הצורך הבלתי אפשרי איכשהו, שהמטופל ייקח אחריות על הטיפול ולא יסמוך בכך ב-100% על המטפל.
ולכן כן צריך לפעמים ייעוץ מאדם אובייקטיבי באמת, עם כל החסרונות שיש לכך שהוא לא מכיר את הפרספקטיבה של המטפל. דווקא המקרים שבהם המטופל צריך את הייעוץ הזה, הם בדיוק המקרים שבהם הפרספקטיבה של המטפל לא חשובה כל כך, באופן יחסי לצורך בייעוץ אובייקטיבי.

ויש המצבים שצריך להסתיר זאת מהמטפלת - המצבים שבהם קלטתי אותה שהאגו שלה לא ייתן לה לעבור על זה בטוב, ויגרום לה לא לראות את הנכון והטוב בשבילי. ברור שעדיף לעזוב מטפלת כזו, ולבחור במטפלת אידיאלית ובוגרת הרבה יותר. אבל כיוון שאין כ"כ מבחר מטפלים בוגרים ואידיאליים לרשותנו, אנו צריכים לעשות פשרות עם המציאות, ולכוון את צרכינו בהתאם למצאי הקיים לרשותנו.
אין מצבים אידיאליים, ולכן כל תשובה לגבי ייעוץ כזה היא לגופה.
שחר התייחסה נכון לחלק מהמקרים השונים, מתי חשוב להתייעץ ייעוץ כזה ומתי הוא לא תקין ולא נכון.

 

[gal028]

אופירה,

מסכימה עם הנאמר, במיוחד לגבי החשיבות של נטילת אחריות ע"י המטופל בעצמו, ולגבי הצורך באובייקטיביות יחסית ולא מוחלטת.
מה שכן, במקרה הזה לא מדובר באגו בעייתי של מטפלת, שבגללו אני מתלבטת אם לשתף אותה, אלא בחשש שאולי היא תיפגע או איכשהו לא תצליח להבין באמת את המניעים שלי. ושוב, מדגישה שהשאלה היא רק לגבי שיתוף מראש- בשום אופן לא חשבתי להסתיר ממנה לחלוטין את העניין.

תודה

 

[מירי קולר]

המשך

ראשית טוב שעדכנת שאת אכן מתכוונת בשלב מסויים לעדכן את המטפלת ולא להסתיר ממנה. זה נשמע שונה לגמרי. נכון שגם מטפלים הם בני אדם בעלי "דברים" כפי שכתבה אופירה. אין מטפל/אדם אובייקטיבי. וכפי ששכתבה אופירה יש צורך במטפלים אנושיים שגם יוכלו לגעת בכם. עם זאת נראה שלעיתים אני קוראת בפורום קטעים של דמוניזאציה של המטפלים, גם זה חוטא למציאות. רצוי לתת תמונה מאוזנת כי אם לא אזי הקוראים שכן נמצאים בטיפול ומפיקים ממנו או כאלה המתכוונים להתחיל טיפול עלולים להבהל ולקבל רושם לא נכון. כוונתי היא שתיאור קיצוני עלול לפגוע בחלק מהמשתתפים בפורום. ובנוגע לפגיעות וכאב בטיפול - במצבים מסויימים חשוב מאוד להפעיל את ההגיון, את תחושות הבטן שיש משהו לא טוב או נכון בטיפול ולכן גם להפסיק את הטיפול. אני יודעת שזה קשה אך לפעמים צריך לדעת להקשיב לעצמכן.
אינני מדברת על מציאות אידיאלית ואני קוראת את הפגיעות הרבות שעברו המשתתפות השונות. זה קורה לפעמים וזה יקרה וצר לי על הכאב העז שאתן מרגישות אך בכל זאת יש גם מטפלים בוגרים ואנושיים.

 

[שחר חרישי]

דמוניזציה או הומניזציה?

מירי יקרה, מה שאת רואה כ"דמוניזציה" של מטפלים בפורום הזה, אני רואה להיפך: כאיזון בתפיסת דמותו של המטפל לעומת ה*אידיאליזציה* הקיימת, והשבתה לתחומי הריאליה. מטופלים רבים נוטים לייחס למטפלים שלהם יכולות ותכונות שאינן תמיד קיימות בפועל. ולהניח שהמטפל נקי מאגו, חף מנרציזם, כל כולו מכוונן לטובת המטופל, ובנוסף גם מצוייד בכלים שמאפשרים לו להבין נכון את טובת המטופל אף יותר מהמטופל עצמו. וזה, כאמור, לא תמיד נכון. ואולי יותר פעמים לא נכון מנכון. מטופלים נפגעים כי הם מוותרים על שיקול הדעת שלהם ועל המצפן הפנימי שלהם של "מה נכון לי ומה לא", ומפקידים אותם בני בני אדם שעם כל הכוונות הטובות - לעתים אינם מוכשרים דיים, ולעתים אינם "נקיים" דיים. כלומר, מוטים ע"י הצרכים הנרציסטיים החא מודעים שלהם.
לכן ה"מתקפה" או ה"דמוניזציה" שאת מזהה כלפי מטפלים (ושבגללה נחסמה פה כבר גולשת במהלך לא עדין במיוחד...רק מזכירה...) למעשה באה על רקע מצב לא מאוזן ביחסי הכוחות ובמה שמיוחס למטפל, ומטרתה להפעיל ליץ בכיוון השני כדי להשיב את האיזון לכנו. הפסיכולוגים אינם שטנים, אך הם גם אינם המלאכים המושיעים שאנחנו נוטים לראות בהם, גם על רקע החסך העמוק והפנטזיה למלאך מושיע, וגם על רקע האופן בו הם מציגים את עצמם לעתים. הם בני אדם. ומבני אדם צריך (גם) להזהר.

 

[gal028]

דמוניזציה? חלילה.

אני לא מתעסקת במה שאחרות כאן כותבות, כל אחת היא מקרה לגופה. חוץ מזה, ההודעה הראשונית שכתבתי היא ניטרלית לגמרי, לא נראה לי שאפשר להסיק ממנה שאני מעוניינת בייעוץ נוסף בגלל שאני מאוכזבת מהטיפול או מהמטפלת (או להיפך).
אבל אם כבר מדברים, ולו רק כדי להרגיע את המשתתפים שמתחילים לחשוש ממטפלים עם קרניים וכו'- אגיד שאני זכיתי במטפלת מדהימה, מכילה ומיוחדת. אני לא יודעת איפה (אם בכלל- כפשוטו) הייתי בלעדיה. ועדיין- זה לא סותר את הצורך שלי, אחרי אי אלו שנים, לקבל פרספקטיבה אחרת על הטיפול ועל הקשר שלי איתה.

 

[שחר חרישי]

לדעתי זו היתה התייחסות לתגובה של אפירה, וקצת לשלי

ולא באמת אליך

 

[אופירA]

מירי, למה הצורך האינטנסיבי להגן על מטפלים?

האם יש משהו שאת חוששת ממנו, שאת מרגישה כל הזמן צורך להגן?
מה הקשר בין איכותם של מטפלים לבין השרשור המסוים הזה? מישהו פה עשה דמוניזציה?
כן, המטפלת של גל עלולה להיפגע מרצונה של גל לייעוץ אובייקטיבי. כי היא בן אדם אנושי. למה זה דמוניזציה?
למה את צריכה כל הזמן "לאזן" ע"י אידיאליזציה של כלל המטפלים?

איזון אינו לשפוך בבהלה לבן על השחור.
איזון זה להגיד מה שאני אומרת, שטיפולים פסיכולוגיים שינו את חיי להפליא לטובה, לימדו אותי לתקן את המחשבה ולעזור לעצמי ועזרו לי להתבגר ולגדול. ושנעזרתי בהם עשרות שנים עם מטפלים שונים ומגוונים. ועם זאת כ-50% מהטיפולים גרמו לי נזקים נפשיים - ע"י מטפלים שלא השכילו לראות נכונה.
אלא שכיוון שאי אפשר בלי פסיכולוגיה כאשר הנפש סובלת, בחרתי לגדול מהנזקים ולהתמקד בלימוד שאני יכולה להפיק מהם.
וחלק מהלימוד הזה הוא שאי אפשר להטיל את כל היהב על המטפל ועל חובתו, ויש להביא בחשבון כל הזמן שהוא לא יקיים את חובותיו.
כגון החובה לערוך פרידה מסודרת. כגון להבחין מתי הוא עושה עלי השלכה של קשייו. כגון להימנע מלהכניס אותי למיטת סדום של שיטתו, השקפותיו ותובנותיו.

50% זה לא "לפעמים" וזה לא "מצבים מסוימים". זה בעיה מקיפה. ועם בעיות צריך להתמודד ביושר, ולא להיבהל ולהגיד "אין נמלים", "זה מקרים בודדים".
הדרך שאני התמודדתי עם הבעיות האלה קשה מאוד, אך ישרה במיוחד.
הרבה פעמים זכיתי בגללה בפורומים לצפצופים זועמים של סובלים (ילדותיים?), שאני "מוטה לכיוון המערכת" ולא כועסת עליה כ"נדרש". אז צפצפתי עליהם. לא נבהלתי והתגוננתי.

צודקת והגיונית גל, כשהיא מדגישה שהיא מדברת על המקרה הפרטי שלה, ולא עוסקת בדמוניזציות והאלהות. זה לא נושא הפורום, מירי! כל מקרה הוא לגופו, וכך יש להתייחס אליו.

 

[devil duck]

אני מוחה

על השמצת הדמונים, גם להם יש רגשות!

 

[שחר חרישי]

חחח אהבתי!

 

[gal028]

היי

הסיבה היא בדיוק זו שקוסמת ציינה למעלה- עברתי תהליך כלשהו בטיפול, ואני צריכה את ההסתכלות מהצד כדי לעשות סיכום זמני (או אחר, מי יודע).
וכן, אני רוצה דיעה אובייקטיבית עד כמה שניתן, מאדם שלא שותף לטיפול שאני עוברת. הדברים יוצגו מהפרספקיבה שלי, מן הסתם, אבל הטיפול עוסק בי ולכן זה נראה לי לגמרי בסדר.
השאלה שאני מביאה לכאן קשורה בעיקר לאופן בו כדאי לי לעשות את זה- האם ליידע מראש או שלא. נראה לי שלא היה ברור מההודעה הראשונית שאני כן מתכוונת ליידע את המטפלת לגבי הייעוץ/הדרכה, אני רק לא בטוחה לגבי התזמון. אני אכן קצת חוששת שהיא תיפגע או שתייחס כוונות לא נכונות (מבחינתי) לרצון שלי בייעוץ חיצוני.

תודה על ההתייחסות.

 

[שחר חרישי]

הי גל

אני מבינה שהרצטן שלך לפנות לאיש מקצוע אחר נובע מהעובדה שאת כבר כמה שנים בטיפול ו... אולי מרגישה ששום דבר (כבר) לא זז? או לא זז מספיק? ואולי את חושבת שהמטפלת שלך, שהיא זו שמובילה את הטיפול ארוך הטווח הזה, אינה האדם הנכון לשאול אותו - כי מבחינתה זה כנראה בסדר... ולכן את רוצה לבקש second opinion, כמו שמקובל ברפואה?אם כל זה נכון, אני איתך. לכי על זה. אני הצלחתי לעזוב טיפול מתעלל רק אחרי שמטפלת אחרת שהייתי בקשר כלשהו איתה שמעה ממני מה עובר עלי שם ונחרדה כולה. היא ממש פקחה לי את העיניים לגבי מה צריך ומה לא צריך להיות הטיפול (ואף אסור שיהיה!). אין מה לעשות, "דברים שרואים משם לא רואים מכאן".
אני חושבת שמה שמירי כתבה לך, שמישהו מבחוץ לא ידע להעריך נכון תהליכים טיפוליים כשרק צד אחד מתאר אותם - זו סיבה לא לפנות לגורם שלישי אם את רוצה סיכום טיפול תקופתי. הוא כמובן יהחה חסר כלים לסכם עבואך תהליכים שעברת בטיפול שהוא לא היה שותף לו. אבל לא זה מה שאת רוצה, אני מניחה. אלא אינדיקציה אם זה "נורמלי" שטיפול יתנהל כך וכך זמן עם כאלה וכאלה השגים, כן?

לגבי השאלה האם לשתף אותה - אני אישית הייתי משתפת אותה. כי חוסר כנות ושקיפות יכול רק לחבל בטיפול...

 

[gal028]

היי שחר,

קשה לי לומר שאני מרגישה תקיעות של הטיפול, אבל לפעמים מן תחושה מסויימת של מיצוי. וכן, מבחינתה זה די בסדר. זאת אומרת, היא חושבת שיש לי עוד מה לעשות שם בחדר. אני כן חושבת שהמטפלת היא האדם הנכון להתייעץ איתו (ולכן אנחנו עושות זאת, מעת לעת), אבל לאחרונה נראה לי שזה לא מספיק- אני צריכה מישהו מבחוץ שיכוון, שישקף, שיעזור להחליט מה עושים מכאן הלאה, אם בכלל. אכן סוג של חו"ד שנייה. סיכמת יפה- אני צריכה לדעת אם זה 'בסדר' שהטיפול שלי מתנהל כמו הוא מתנהל, עם ההישגים שהשגתי ועם אלו שטרם.

לגבי השיתוף של המטפלת ברעיון- לא התכוונתי להסתיר ממנה, חלילה. רק לא בטוחה אם מתאים לי לשתף אותה בזה מראש, או רק בדיעבד לספר שהייתי בייעוץ ומה היה שם. האמת, ככל שאני כותבת פה נראה לי שאני נוטה לדבר איתה על זה מראש- משום מה נראה לי פתאום הגיוני ונכון יותר.

תודה שהבנת

 

[שחר חרישי]

 

[חלי שניר1]

אפשרות נוספת

שלום גל וכל מי שמשתתף בדיון הזה,
הצטרפתי עכשיו, אני קוראת את התגובות וראשית אני מסכימה שאף פסיכולוג הוא לא מלאך ולא חף מטעויות - כפי שיש אולי מי שהיה רוצה להאמין, גם כשכוונותיו טובות וכנות: כולנו בני אדם וכולנו לא מושלמים.
אני רוצה להציע אפשרות נוספת, שנכונה בודאי אם את חושבת לסיים טיפול:
להתייעץ עם עצמך:
בתחילת טיפול, מתוך מצוקה וחולשה יש נטיה לא לסמוך על עצמינו - ולהעביר את האחריות למטפל.לקראת סיום טיפול - יכול להיות שאת כבר מספיק חזקה, מבינה ומודעת כדי להחליט לבד?
אם את מרגישה שאת כבר לא זקוקה לטיפול זו לא תחושה מספיק משמעותית?
ואם הפסיכולוגית חושבת שיש עוד על מה לעבוד אבל את מרוצה ממה שיש ולא מעוניינת כרגע ביותר, זה לא משמעותי?
אולי הגיע הזמן להחליט באופן עצמאי - ולא להעביר את האחריות לאדם שלישי, שלא מכיר אותך ואת התהליך שעברת - וגם הוא לא חף מטעויות?
בהצלחה,
חלי

 

[שחר חרישי]

גם הגורם השלישי אינו חף מטעויות - אבל...

וזה אבל חשוב: כשמנטרלים את גורם המעורבות הרגשית - מנטרלים חלק משמעותי מה"איטיולוגיה" שיוצרת טעויות! לכן יש צורך בגורם אובייקטיבי!
ואם היועץ הפוטנציאלי הוא אדם מקצועי ומנוסה, לא סטודנט שנה א, והוא חושב שעל פי המידע שניתן לו הוא יכול לחוות דעה - הייתי בהחלט נותנת משקל לדבריו לצד תחושתי האישית. והייתי נותנת מקום לכתחילה להתייעצות כזאת. גם בגלל שאני גם-כן איני אובייקטיבית כלפי עצמי, ויש דברים שאיני מסוגלת לראות. וגם כי אולי באמת חסר לי ידע מקצועי כדי להבין את התהליך.

 

[gal028]

מסכימה חלקית.

אני אכן מתייעצת עם עצמי, כל הזמן. אולי אפילו יותר מידי.
אבל אחד הדברים שלמדתי בטיפול הוא שזה בסדר להרפות לפעמים. זה בסדר להתלבט, לא לדעת הכל, לא להתעקש ש"אני לבד (אעשה/אחליט/וכד')". וזה לגמרי בסדר לבקש עזרה או עצה או תמיכה כשלא בטוחים בעצמנו או כשסתם מרגישים צורך כזה.
האחריות היא לעולם שלי, אני לא מעבירה אותה לאף גורם, אף פעם לא נהגתי ככה. אבל אני מבינה שאני כנראה צריכה כרגע עזרה מסוג אחר, שהמטפלת לא יכולה לספק לי. וזה בסדר גמור מבחינתי.

תודה על התגובה שגרמה לי לחשוב עוד קצת