יכול להיות שהפסיכולוג רומז לי שצריך לסיים סופית את הטיפול?

תומאס

New member
יכול להיות שהפסיכולוג רומז לי שצריך לסיים סופית את הטיפול?

התחלתי טיפול של פעם בשבוע לפני כשנתיים.
אחרי שנה הפסיכולוג הציע שעבור למפגשים של פעם בשבועיים, ואני אמרתי לו שאני סומך עליו כי הוא האיש מקצוע ומה שהוא חושב מקובל עלי. אז עברנו לפעם בשבועיים.
לא מזמן הוא שאל אותי אם אני רוצה לעבור למפגשים של פעם בשלושה שבועות.
האם הוא מנסה לרמוז לי בעדינות שהגיע הזמן לסיים את הטיפול לחלוטין?
האם כשהמטפל מחליט שהגיע הזמן לסיים את הטיפול, אז הוא אמור להגיד את זה במפורש למטופל?
 
"רמזים" של הפסיכולוג

בוקר טוב תומאס,
ראשית, אני מאד מסכימה עם שחר חרישי: במקום לנחש - שאל.
יכול להיות שהפסיכולוג מרגיש שאתה כבר בשל לדילול הקשר ואולי הוא רוצה להבטיח שלא תתפתח תלות לא-בריאה בטיפול, אבל גם זו ספקולציה.
הדבר הנכון הוא לשתף אותו בתחושות שלך - גם כדי לקבל ממנו תשובה ישירה אבל גם כדי לא להשאיר תחושות לא נוחות באויר.
חלי
 

תומאס

New member
האמת - לא נעים לי כל כך לשאול אותו דבר כזה.

בכל מקרה תודה על התשובות.
 

בילי79

New member
היי תומאס

אתחיל משאלתך האחרונה : האם כשהמטפל מחליט שהגיע הזמן לסיים את הטיפול, אז הוא אמור להגיד את זה במפורש למטופל?
כפי שחלי אמרה, כל מטפל עובד בדרכו ואין כל אחידות שידועה ונמסרת למטופלים מראש "אין גישה אחת ואין מדיניות אחידה אצל כולם".
ולכן- התשובה אינה קבועה. התשובה היא: המטפל עפ"י שיקול דעתו מחליט כיצד לנהוג. וכך יכולות להיות סיבות מגוונות ושונות להתנהגות זהה של מטפלים.

- מניסיוני ברוב המקרים פסיכולוג קליני לא יתן מידע מיוזמתו.
יכולות להיות מספר סיבות שונות להצעה כזו, ומעניין שמכולן בחרת להתמקד במחשבה על סיום הטיפול.
אולי אתה חושב על סיום הטיפול? אולי לך לא נעים לסיים את הקשר?
יכול גם להיות שהמטפל מזמין אותך לקחת חלק פעיל וגדול יותר בקשר.
כתבת שאתם בקשר שנתיים, ושאתה סומך עליו
מה מונע ממך לענות לשאלתו בכנות? גם לענות - "לא חשבתי על זה, כשאתה מציע לדלל את המפגשים שוב ושוב זה גורם לי להרגיש שלדעתך הגיע הזמן לסיים את הטיפול", זו תשובה
 

תומאס

New member
תודה על התשובה. אני אתייחס לדברים שהעלית

1. תהיתי אולי יש דרך אחת מסויימת לסיים טיפול. אולי יש נוהג מסויים שמלמדים אותו בלימודי הפסיכולוגיה, ומקיימים אותו אח"כ הלכה למעשה. אני מבין שטעיתי.
2. המחשבה הזאת שאולי הוא רוצה לסיים את הטיפול, לא באה ממני.
דיברתי עם ידידה שלי שהיא מטפלת (אבל לא פסיכולוגית) על נושא תדירות הטיפולים, והיא הייתה מאוד החלטית ואמרה שבוודאות הוא מנסה לרמוז לי שהגיע הזמן לסיים את הטיפול.
3. הסיבה שמונעת ממני לשאול אותו היא שאני מרגיש שהשאלה הזו היא אולי חדירה אל "מאחורי הקלעים" ושזה לא מקומי לשאול את זה. כשאני כותב "מאחורי הקלעים" אני מתכוון לזה שזה כמו לבקש ממנו להראות לי את הרישומים שהוא רושם בזמן הטיפול (הוא לא רושם - אבל אם היה רושם....).

אני אגיד פה עוד משהו: הגעתי אליו לטיפול בנושא מאוד ספציפי, במטרה לפתור דילמה מסוימת. ולגבי הנושא הספציפי הזה אני מרגיש שהדילמה לא נפתרה.
ועדיין אני לא רואה את עצמי אומר לו את זה. אולי זה לא בסדר, אבל מבחינתי זה כמו להגיד לבעל מקצוע שהוא לא טוב או לא עושה עבודה טובה. וזה מעליב.
אני כן ממשיך אצלו כי אני מאוד מרוצה ממנו בתור מטפל (אני יודע שזה נשמע מוזר להגיד את זה לאור מה שכתבתי קודם).
יכול להיות שהדילמה הזאת לא צריכה להיפתר אצל פסיכולוג אלא במקום אחר. אולי עם שיטת טיפול אחרת או מטפל אחר. אין לי מושג.
אני ממשיך אצלו כי אני מרגיש שהטיפול עוזר לי להתנהל בכלל בחיים.
 

בילי79

New member
היי תומאס. גם אני אתייחס לדברים שהעלית


- יש לא מעט אנשים עם ביטחון עצמי. שמביעים את דעתם בהחלטיות ודעתנות. עובדה זו אינה מעידה על כך שדעתם נכונה.
ולמרות שהפסיכולוג שאל אותך שאלה -- אתה לא מוכרח לענות עליה. לגיטימי שתענה שאתה משאיר את ההחלטה בידיו, או שאתה צריך זמן לשקול אותה, או כל תשובה אחרת.
אדגיש כי לא נתתי עצה או דיעה אלא שאלתי שאלה
וענית תשובה טובה - שאתה מרגיש שאתה עלול להעליב אותו.
בכלל לא משנה כרגע האם אתה באמת תעליב אותו, כך אתה מרגיש כעת ועליך להתחשב בהרגשתך.
בעבר חשבתי כפי שחלק חושבים ש"אם אין אמון הקשר לא שווה" ושצריכה להיות אידליה של פתיחות מירבית -
והיום אני חושבת שאמון לעיתים נבנה בתהליך הדרגתי שבהחלט יכול לקחת מספר שנים. ואולי תשובה: "אני מעדיף לא לענות על כך", היא זו שמעידה על פתיחות אמיתית וביטחון בקשר.
אין חובה שיהיה אמון מלא מלכתחילה, חשוב שתהיה סבלנות ואמונה לשינוי עתידי.

אתה צודק כשאתה חושש. לרגשות שלך יש בסיס מוצק גם אם איננו מובן לנו
ולכן כדאי לך למצוא דרך שמתאימה לך. אולי תיצור אותה בעצמך על פי צרכיך.
זה נשמע שאולי הושפעת מהידידה ואתה סוג של מתנצל שאתה ממשיך
מותר לך להיות בטיפול ולדאוג לעצמך. ומשמח לשמוע על טיפול מוצלח כל כך. לדעתי קשר כמו שיש לך הוא עמוק ונדיר. (ובטח שכדאי לך להמשיך בו אם גם נעים לך וגם אתה מרגיש תובנות והישגים בהתנהלות בחיים).
 
חבל... הוא המטפל שלך. השאיפה היא שתהיה בינכם פתיחות.

הוא לא יוכל לעזור לך אם לא תהיה כן איתו...

ולא רק בדברים שקשורים לנושאי שיחה חיצוניים, אלא גם (ובחלק מהטיפולים בעיקר ) בקשר ליחסים ביניכם ולמה שאתה מרגיש בתוכם...
 

תומאס

New member
אני לא מרגיש נוח לדבר איתו על זה

כמו שכתבתי בהודעה הקודמת - לבוא ולהגיד לו שהנושא שבשבילו באתי, עדיין לא נפתר - זה מבחינתי כמו להגיד לו שהוא לא פסיכולוג טוב.
שזה לחלוטין לא מה שאני חושב עליו, וגם אם הייתי חושב עליו את זה, לא קל לי להגיד דבר כזה בפני איש מקצוע וזה לא משנה אם הוא חשמלאי או נגר או פסיכולוג.
אני לא יודע להצביע על הגורם שבגללו הנושא שבשבילו באתי, לא נפתר.
אבל אני בספק אם זה בגללו. אולי הפתרון לא צריך לבוא מפסיכולוג אלא ממטפל מסוג אחר.
 
אני מברכת על הדיון שהתפתח פה ורוצה להוסיף:

חשוב לזכור שטיפול פסיכולוגי הוא קודם כל קשר בין 2 אנשים, קשר שאמור להיות פתוח וכנה. לכן אם יש תחושות כבדות כמו זו שאתה מתאר, תומאס - יהיה קשה מאד להמשיך את הטיפול כאילו שהכל בסדר.
בנוסף, טיפול זה גם המקום ללמוד לדבר בתוך קשר - גם על דברים לא נעימים.
יש לך פה הזדמנות, נצל אותה!
 

תומאס

New member
זה נראה לי על סף הבלתי אפשרי.....

איך אני יכול לשבת מולו ולהגיד לו - תשמע, הדילמה שבגללה באתי לטיפול, עדיין לא נפתרה.
זה יכול מאוד להעליב אותו. בעצם אני אומר לו - אתה מטפל לא טוב. (שזה הפוך ממה שאני חושב עליו).
ובלי שום קשר לדילמה שלא נפתרה, אני מבחינתי מעוניין להמשיך בטיפול עוד הרבה שנים. כי הוא עוזר לי להתבוננן על עצמי "מהצד" בכל מיני סיטואציות בחיים ובהתנהלות מול אנשים, ולקבל משמעויות נוספות לדברים האלה.
זה אולי מצחיק להגיד אבל בעיני הוא מטפל מצויין. למרות שהבעיה שבגללה הגעתי אליו - לא נפתרה.
 

Gali04

New member
1.יכול להיות שהוא בעצמו חושב כמוך, שהטיפול לא טוב עבורך

ולא יודעת איך לבשר זאת לך.

2.אפשרות שניה: שהוא מחכה שתעלה את זה על פני השטח ואולי חושש לפגוע בך, כי הוא יודעת דבר אחד או שניים עליך והוא חושש מהצורה שבה תגיב לסיום הקשר.


יש ספקולציות מכאן ועד מחר, ולכן אם לא תשאל אותו אתה חוטא למטרת טיפול.
תאזור אומץ ותשאל ותעמוד בתשובה גם אם היא קשה עבורך (כלומר סיום טיפול)
 

תומאס

New member
מבחינתי - להמשיך עם הטיפול עוד הרבה שנים.

עד כמה שהבנתי, הגישה היום בפסיכולוגיה היא שטיפול יכול לעזור לכל אחד, ומולץ לכולם ללכת לטיפול, גם אם אין להם איזו בעיה קונקרטית. אני טועה?
בכל מקרה, כמו שכתבתי, לי הטיפול נותן נקודת הסתכלות אובייקטיבית על עצמי, אז מבחינתי שיימשך ככה.
 
אני לא מאמינה שזה יעליב אותו

להיפך, גילוי הלב שלך והכנות שלך רק ישמחו אותו (אם הוא מטפל טוב ). תחשוב על כך שיש לכם מטרה משותפת - הוא רוצה שלך יהיה טוב, נכון? אבל המידע החיוני נמצא אצלך, לא אצלו. רק אתה יכול להגיד לו מה קורה אצלך בלב ובראש. אין לו הרי אפשרות לשתול אצלך סנסורים שיתנו לו אינדיקציה על מצבך הפנימי ויעזרו לו לכוון את הטיפול בהתאם. רק לך יש את הנתונים - אתה ה"ווייז" שלו! אז אין "לא נעים", זה חלק חיוני בהצלחת הטיפול: שתוכל להודיע לו גם כשאתה מרגיש שאתה לא מקבל את מה שרצית, שאולי הרכב סטה מהמסלול הרצוי. ואת המורכבות שהצגת בפנינו (טוב לך איתו , הוא עוזר לך, אך מטרת הטיפול עדיין לא הושגה ) - תוכל בדיוק כך להציג גם בפניו. וכך הוא לא יחשוב שאתה שולל את הטיפול או את יכלתו המקצועית וכולי... מנסיון אישי אני יכולה להגיד לך שכשעזרתי אומץ וסיפרתי למטפלת (הנוכחית ) שלי על נקודות שבהן היא לא היתה מותאמת אלי - היא ממש הודתה לי על גילוי הלב. והשיחה על כך מאוד קידמה את הטיפול.


בהצלחה רבה!
 
תומאס ...

הי תומאס.
אני מאמינה שהמטפל שלך יודע שעדיין לא פתרת את הבעיה כך שהמבוכה שלך אולי מיותרת. מכיוון שאינני יודעת מה הבעיה אז אנסה רק לשער שיתכן והפתרון נמצא בהמשך התהליך. תהליך הטיפול הוא כזה שהדברים העולים במהלך הטיפול גם מייצגים רבדים נוספים בעצמך. לכן כשאתה אומר שאתה מרגיש לא נח לפתוח אתו אפילו שאלה כזו סביר להניח שזה קורה לך במקומות נוספים וזה נושא שכדאי לעבוד עליו בטיפול. צודקות החברות השונות בדיון ששווה לפתוח את הנושא אתו גם אם מביך. סביר להניח שהוא יודה לך על כך
 

תומאס

New member
נכון. המטפל יודע שהדילמה שלי עדיין קיימת.

אני גם חושב שהיא לא תיפתר בקרוב, פשוט בגלל שטיפול פסיכולוגי הוא טיפול של שיחה, ואני את כל מה שהיה לי להגיד על אותה דילמה שבגללה באתי לטיפול, אמרתי ב - (אני זורק מספר) חמש הפגישות הראשונות שהיו. אין לי יותר מה להגיד על זה, אז מאז אני מדבר על כל מיני דברים שעברו מהפגישה האחרונה עד הפגישה הנוכחית.
לפני שהתחלתי את הטיפול, הייתי בטוח שתוך כמה פגישות אני אקבל תובנות חדשות בנושא הדילמה, ואוכל לקבל החלטה - אבל זה לא קרה. והיות ואני מרוצה מהמטפל, הדבר היחיד שעולה לי לראש זה שאולי טיפול פסיכולוגי הוא לא השיטה המתאימה לפתור את הדילמה.
אני רק אגיד שלפני המטפל הנוכחי, הייתי אצל שני מטפלים שאחרי שתי פגישות אמרו לי שאין לי צורך בטיפול, שהחשיבה שלי נכונה ובריאה, ושהדילמה או שתיפתר או שלא, אבל הטיפול מיותר. ושילחו אותי לדרכי. (המטפל הנוכחי יודע את זה, אמרתי לו את זה בפגישה הראשונה).
בכל מקרה, אני מקבל את העצה ואני מקווה לאזור את "האומץ" ולפתוח את זה איתו.
 

תומאס

New member
המון תודה על התשובה המעמיקה ועל הדוגמא של הניסיון האישי שלך.

זה בהחלט מעורר מחשבה.....
 
למעלה