האם 'טיפוס דיכאוני' זה דבר מולד ? או דבר 'נרכש' עם השנים?

[גולש בגלים 25]

האם 'טיפוס דיכאוני' זה דבר מולד ? או דבר 'נרכש' עם השנים?

אשמח לתשובת מפורטות...
תודה לכל המסייעים

 

[קרנף לבן 1]

אני הענה לגבי רב המחלות הנפשיות

החלק המולד לדעתי זה איך אתה מתמודד עם הסביבה למשל עם האמלגם בסתימות השיניים ועים החומרים בסתימות השורש. עם מזונות עם זהום סביבתי עם אנשים שאולי פגעו בך בילדותך. עם עוני ומחסור במזון.
ועוד כך זה לגבי רוב המחלות גם הגופניות
לכן תאומים זהים הרבה פעמים אחד חולה ושני לא - יש מחלות שבסביבה המערבית יש השפעה של קרבה משפחתית. וגם באחוזים גדולים אבל תמיד יש לזה סיבה סביבתית.
לגבי דכאון הסיבות הנפוצות לדעתי הם טיפול שיניים לא טוב ( הטוב הוא הוליסטי או ביולוגי) ועוני או מחסור תזונתי.
אחוזים של החולים מהילדים להורים חולים בסביבה המערבית לדיכאון אני לא זוכר.
אך בסיכוזפרניה אם 2 ההורים חולים האחוז הוא 40 ואם אחד אז 10.
אבל אתה לא צריך להתיאש יש טיפולים פסיכולוגים טובים לדיכאון ובכלל זו מחלה נפוצה מאוד אחוז החולים קשה יותר ובנוני הוא כ -5-7 אחוז. ואחוז אלו שסבלו במשך חייהם מדיכאון הוא 25 אחוז. והרוב מסתדרים עובדים מתחתנים עושים ילדים.
&nbsp

 

[חלי שניר1]

"טיפוס דיכאוני": הגורם התורשתי

שלום,
מחקרים עדכניים אכן מדברים על גורם תורשתי בדיכאון. אבל התורשה יכולה לקבוע את הנטיה לדיכאון. היא לא קובעת אם הדיכאון יתממש - ובוודאי לא קובעת מה יקרה עם הדיכאון. כפי שנכתב פה יש הרבה מקום לטיפולים שונים ואפשר בהחלט להגיע לחיים מלאים ומשמעותיים גם אם בגנטיקה שלנו יש נטיה דיכאונית.

 

[גולש בגלים 25]

חלי שניר , ראשית תודה לך על תשובתך. בנוסף אשמח לדעת

אם נניח מישהו סובל מנטייה לדיכאונות .
ואבא שלו נחשב לאדם דיי 'פסימי' בחיים.
האם הנטייה של הבן לדכאונות זה עניין גנטי?
תודה רבה חלי.

 

[חלי שניר1]

נטיה גנטית

שוב שלום,
כמו שכתבתי, הגנטיקה מדברת על נטייה ולא בהכרח על דיכאון בפועל.
בנוסף, יש הרבה סוגים ודרגות של דיכאון, והרבה אנשים חיים עם רמות קלות של דיכאון בלי להגדיר את עצמם כדיכאוניים.
מצד שני גישה פסימית לחיים יכולה להופיע גם בלי גנטיקה דיכאונית.
אבל לדעתי מה שחשוב, מעבר לגנטיקה - זה שאם הבן סובל מדיכאון אפשר לעזור לו.

 

[גולש בגלים 25]

שלום חלי , אותו בן סובל מדיכאונות כבר הרבה שנים

המציאות שגם שהוא עם משהי / מישהו שהוא 'נוטה' לדכאונות.
הדיכאונות שלו נובעים שנים רבות בעיקר מבדידות, ועוני
כיצד ניתן לסייע לו?

 

[חלי שניר1]

טיפול בדיכאון

יש מספר דרכים לטפל בדיכאון:
ראשית - תרופות: יש היום מגוון עשיר של תרופות יעילות עם רמה נמוכה של תופעות לוואי. זה טיפול זמין (ניתן על ידי רופא משפחה), זול וניתן לראות שיפור בתוך חודש.
אפשרות נוספת היא התחום הטיפול הפסיכולוגי - הקצר, הממוקד, כמו למשל CBT, שיעיל בעיקר למצבים של דיכאון קל - ומשיג הקלה בתוך מספר חדשים.
כמובן שישנה גם הפסיכותרפיה המעמיקה . היא לוקחת יותר זמן אבל מגיעה לשורשי הדיכאון, יעילה גם במצבי דיכאון קשים יותר ומשיגה שינוי משמעותי יותר.
ברמה ה"לא-מקצועית" אפשר לעזור במציאת תחומי עניין, עיסוקים שיתנו משמעות, יציאה מהבית, הימצאות בחברת אנשים ופעילות פיזית. כל אלה זמינים, לא יקרים ועוזרים מאד.

 

[גולש בגלים 25]

שלום חלי, אני לא בטוח שכדורים לדיכאון יתנו את הפתרון .

ולמה?

אותו בחור חיי בדידות רבה , ופשוט מרגיש לבד במהלך כל ימי השבוע .
אומנם הוא גר עם ההורים שלי אבל הם מתעלמים ממנו ומקיומו , אין דיבור בינו לבינם ,והוא מרגיש ( ובצדק) שהבית שלו רק מזיק לו. כמובן שאין לו שום פרגון מצידם או עזרה כלכלית או כל דבר אחר.
אז הוא מוצא את עצמו משתגע משעמום בבית לבד או מסתובב לבד כל הזמן וזה קשה להיות כל הזמן לבד. ( תחשבי מה זה לקום בבוקר ללכת לכל הסידורים לבד, חוזרת מהסידורים..את לבד..כל הזמן לבד ובבדידות )
אין לו עם מי לטייל / לדבר ,אין מי שיזמין אותו אליו , אין לו אדם שמראה לו שהוא קרוב אליו והוא חשוב לו . אין לו קשר אנושי בסיסי, אין לו חברים או קשר עם אנשים שיסייעו לו.
קשה לו ? אין לו עם מי לשתף את הקושי .
יום עצמאות ? אין לו עם מי לבלות.
מגיע הקיץ ? אין לו חברים ללכת איתם לים.
בא לו לצאת למלון ליומיים שלושה ? אין בדיוק עם מי.
בא לו לצאת לסרט מידי פעם ? אין עם מי.
לישכור דירה לבד ? הוא יהיה שם בודד וזרוק ללא אדם שיתעניין בשלומו ובמצבו.
חיי החברה שלו גרועים ביותר בשנים האחרונות. ( והרבה מאוד שנים זה כך)
אגב,בציעורותו היו לו חיים סבירים יחסית ולא סבל מבעיות חברתיות.
אני כבר לא מדבר על המצב הכלכלי שהוא חיי בדוחק כלכלי הרבה מאוד שנים.
מבינה את המצב ? מה היית ממליצה לו לעשות ?

 

[חלי שניר1]

המלצות למוצא מהבדידות

הי,
אכן מצב לא נעים. חשוב לי להדגיש שכדורים הם לא פתרון אבל הם נותנים כוח להתמודד.
חשוב שאותו בחור ימצא עבודה, רצוי עבודה עם אנשים, אפילו התנדבות עדיפה על חוסר תעסוקה.
בנוסף - חוגים, זה מקום להכיר אנשים שמתעניינים בדברים שגם הוא מתעניין בהם, רצוי חוג ספורט כלשהו. אפשר לברר במתנ"ס המקומי.
זה בתור התחלה.
בהצלחה!

 

[גולש בגלים 25]

היי, שלום חלי. ראשית תודה על תגובתך.שנית

אותו בחור חיפש עבודות והיה לו הרבה עבודות שהתחיל ופוטר ( על לא עוול בכפו) אותו בחור סובל מ'חוסר ביטחון עצמי' כנראה ברמה גבוהה, אולי מבעיות רגשיות במובן שלהיפתח לחברים במקומות עבודה. ( הוא 'איבד' את האמון באנשים ככל הנראה מטראומות שחווה ) הוא בבסיסו בחור טוב , שמתייחס יפה מאוד לכל אדם.כנראה שבמוקומות עבודה האנשים הטובים לא קל להם לשרוד משום מה...
( לדעתי זו מציאות מעוותת שצריך 'מרפקים חזקים' כדי לשרוד, ואנשים טובים מוצאים את עצמם מופטרים ללא סיבה) .הוא למעשה חיי חיי עוני ודחק , קשה לו מאוד בראיונות עבודה ועד שהוא מוצא עבודה מפטרים אותו. ( הוא מרגיש 'שחיקה' מסויימת מכל הפיטורים האלה) עד שהוא מסתגל הוא מוצא את עצמו מפוטר..
אין לו חברים שהוא בקשר טוב איתם שהוא יכול לבלות איתם הרבה, הוא חושש לשכור דירה לבד שלא יכנס לדיכאונות עמוקים ( תחשבי מה זה בחור צעיר שהחיים לפניו, גר בדירה אין לו עבודה מסודרת, או שיש ומפוטר דיי מהר, יש הוצאות, ואין לו אנשים שהוא מרגיש שהוא חשוב להם ויזמינו אותו לסופי שבוע ולהינות איתם , הוא כאילו מרגיש שהוא 'נחת' באי בודד. אין לו קשר עם אנשים שמראים שהוא חשוב להם הוא פשוט מוצא את עצמו חסר מעש, מסתובב רק כדי לא לשבת בבית לבד..זה פחות או יותר המצב)
מבינה את המצב? מה תמליצי לו לעשות?

 

[חלי שניר1]

הייתי מציעה בתור התחלה

הייתי ממליצה לו להגיע לטיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה) כי שם יוכל, בעזרת איש מקצוע להבין מה גרם לכך שפוטר בכל פעם מחדש - ולקבל כלים איך לשרוד במקומות עבודה.
ברגע שתהיה לו עבודה גם הביטחון העצמי שלו יתחזק ויהיה קל יותר גם עם חברים.
דרך קופת חולים יש היום טיפולים ללא עלות וזה יכול להיות פתרון מצויין עבורו.

 

[גולש בגלים 25]

תודה חלי על התשובה , אותו בחור אכן ניסה טיפול אצל פסיכולוג

עם שיחות מידי שבוע ..זה היה מזמן ..
והוא היה מוכן לתת את המעט של הכסף שהצליח לחסוך על מנת לשפר
את המצב אבל הוא לא השתנה כנראה לגמרי ( אולי מעט כן)
אחשש של הבחור הוא כזה :

1.באם יש הבדל בין טיפול פסיכולוגי ( של שיחות עם פסיכולוג ) לבין טיפול הפסיכולוגי שהצעת לו ( פסיכותרפיה) ? ואם כן מהו ההבדל?

2. שאם הוא ילך לקופת חולים ויעשה טיפולים דרך הקופת חולים, שזה עלול להיק לו במידה והוא יתמודד לתפקידים שמבקשים וויתור סודיות רפואית, הרי הם יראו את זה שהוא היה בטיפול פסיכולוגי וכו...האם אפשר למנוע את הנזק העתידי ?

3.במידה נגשים דרך הקופת חולים ולא רוצים שלאף אחד יהיה מידע לגבי אותו בחור לגבי אותו טיפול פסיכולוגי , איך אותו בחור יוכל לעשות בצורה שבה יהיה בטוח כי המידע לא יעבור לכיוונים לא רצויים ושזה לא יזיק לו בעתיד פה?

תודה רבה חלי

 

[חלי שניר1]

פסיכותרפיה, טיפול פסיכולוגי, פרטי ודרך קופת חולים

ראשית, טיפול פסיכולוגי ופסיכותרפיה אלה שני שמות לאותו דבר. (פסיכו-תרפיה=טיפול פסיכולוגי)
לגבי קופת חולים - אכן יש תיעוד בתיק הרפואי הממוחשב של הקופה, אבל הרישום הוא פורמלי: לא כל מה שאתה מספר למטפל נרשם אלא רק פרטים סיסיים.
מבחינת מעסיקים עתידיים: היום פניה לטיפול היא דבר מאד מקובל, הרבה אנשים מוכשרים וטובים מגיעים לטיפול בנקודות שונות בחייהם ואף אחד לא רואה בזה פגם.
יש מקצועות שבהם אפילו רואים בזה ערך חיובי ואפילו מחייבים את העובדים להיות בטיפול.
כך שאני לא רואה סיבה לפחד מהתיעוד.

 

[שחר חרישי]

גולש הכלים, הי, עצוב לקרוא שזו החוויה שלך בחיים..ובאמת קשר ומגע אנושי מיטיב הם צרכים כל כך בסיסיים של כולנו... ואני מכירה מקרוב את הכאב של העדרם. לגבי פתרונות אין לי הרבה מה להוסיף כי חלי כבר כתבה לך. רק רציתי לחזק את ידיך ולהביע הזדהות עם הכאב.. .

 

[שחר חרישי]

*גולש בגלים (סליחה על שיבוש שמך )

 

[Gali04]

יכול להיות גנטי, יכול להיות נרכש ויכול להיות שניהם גם יחד

כמו כל תשובה שקשורה לנפש, גם התשובה לשאלה הזו היא בלתי אחידה או מעט מורכבת.

אני מאמינה שהפאן הגנטי קיים גם אם לא ידוע לנו מהו מקורו בדיוק וממי קיבלנו אותו בירושה. זה שקיים פאן גנטי דיכאוני לא מעיד בהכרח שדיכאון יתפרץ בחיי אותו אדם, אולם כל מה שנרכש, אם חויות ואירועים כלשהם, במהלך חיינו, מעורר בגיל מסוים את הפאן הגנטי שנמצא במצב רדום.

לסיכום:

זה שקיימת גנטיקה למי מבני המשפחה הקרובים אין זה בהכרח שתעבור גם אלינו, למרות שסיכויים גבוהים שכן.

זה שהרכיב הגנטי נמצא אצלנו רדום אין זה אומר בהכרח שהוא חייב להתפרץ במהלך חיינו.