שלום רב,שאלה לפסיכולגים שביננו, לגבי המקרה הבא

[גולש בגלים 25]

שלום רב,שאלה לפסיכולגים שביננו, לגבי המקרה הבא

ילד , שבאחת הכיתות ( הנמוכות ) חי בפחד במשך שנה שלימה
מהמורה האמיתני שהיה לו , הוא היה מרביץ לו לעיתים והוא ממש
היה בחרדה במשך שנה ממנו.
וקרה לו את המקרה המצער הזה, באחד הימים המורה החליט להעניש
את הילד על מעשהו (לא שהילד עשה רע לאיש, פשוט המורה תפס
'טרמפ' על העניין) הוא היכה אותו בצורה מבזה ומשפילה ביותר
בנוכחות תלמידי הכיתה ובנוכחות ילדים נוספים שהיו נוכחים.
כל אותה שנה במחיצתו היתה נוראה ואיומה כלפיו, ההורים שלו
'גיבו' את המורה הנורא הזה במעשיו. ( לדאבונו הרב, והתעלמו לגמרי
מרגשותי בכיותיו ומצוקתיו, ותמיד בחרו להאשים את הילד שהוא
לא הבסדר כאן , הם ככל הנראה היו מודעים למעשיו של המורה )
אותו מורה הזכור לשמצה , עף באותו סוף שנה מבית הספר ,
ומדובר בבית ספר פרטי שלא היה ממש בפיקוח משרד החינוך.
אותו הילד לאחר שנים מרגיש שהמורה עשה לו נזקים מהפחד
שהטיל עליו והמציאות שהלך בכוח לבית ספר, היה חסר אונים
(שכן ההורים שלו גיבו את הפושע הזה)

והשאלות כאלה:
1. האם לאור מה שתואר (בקצרה) עלול לגרום לירידה בביטחון העצמי
או אפי' פגיעה ממשית לילד בדימוי העצמי שלו?
2.אלו עוד נזקים (לדעתכם ) יכולים להיגרם לילד כתוצאה מכך?
3.האם ניתן לתבוע את הבית ספר? או אפי' את המורה?
4. מה ניתן לעשות ע"מ לסייע לו?


תודה רבה לכל המסייעים בעניין.

 

[אופירA]

ברור שהילד גדל בבעיה גדולה

והבעיה העיקרית זה ההורים שלו, לא המורה.
ההורים מן הסתם לא נתנו לו גיבוי והבנה גם בדברים אחרים בחיים - וכאן הבעיה הגורפת שלו, וברור שיש לו דימוי עצמי נמוך ובעייתי מאד.

אגב, אין פה פסיכולוגים. למרות שם הפורום. וגם אם היו - ברור שהם לא מבינים בתביעות משפטיות...

 

[גולש בגלים 25]

אופיר , לדעתך ילד שחווה דבר כזה עלול להיות מסכן כל חייו

בגלל החוסר ביטחון העצמי הירוד שעלול להיות לו?
האם מצב זההוא למעשה "גזירת שמיים" לדעתך?
האם לדעתך יהיה קשה לו להסתדר במקומות עבודה
כשהביטחון העצמי שלו ירוד מאוד?
תודה מראש על התשובה אופיר

 

[sharpantie]

אין כאן תשובה מקצועית מפסיכולוג

ולכן קשה לענות תשובה ברורה לשאלות שלך.
כמה זמן עבר מאז המקרה המתואר, ובן כמה הילד?
מה קורה איתו היום, יש מורה חדש, איך הוא מרגיש בבית הספר?
חסרים פרטים בסיפור שלך כדי להבין מה בדיוק קרה. יתכן שההורים
לא ממש מודעים למה שקורה עם הילד בבית הספר. איך הוא מתנהג בבית
ועם חברים?
לא כל בעיה בבית הספר משפיעה על עתידו של הילד בבגרותו ושום דבר איננו
גזירה משמים. לילדים יש יכולת להתגבר על משברים ומצוקות, כאשר יש תמיכה
הבנה ועזרה בבית מההורים.

 

[גולש בגלים 25]

ובכן , הילד שעליו סופר הוא כיום לא ילד , אלא בחור בוגר

הוא בהמשך נשלח למסגרות שלא היה מעוניין בהם. אלא ההורים שלו היו מעוניינים שהיה במסגרות מסויימות שהיו מתאימות לסגנון של הבית בו גדל, למעשה הבחור במשך כמה שנים היה במסגרת מסויימת מתוך כפייה ולא מתוך רצון , מצד אחד הוא הצליח בלימודים מצד שני הוא הרגיש צורך 'להתנתק' מהמציאות של עצמו ( הוא ניסה כמה שיותר לא 'לזרום' איתם כמחאה על זה שהוא שם בצורה כפויה) הוא לא היה מעוניין לשמור קשר עם אף אחד מהם בהמשך. ובמשך כל אותם שנים הוא למעשה ביקש מההורים שלו שיעבירו אותו למסגרת אחרת שיותר מתאימה לו ויותר הזדהה איתה , אך הם התעלמו מרצונותיו ומרגשותיו למשך כל שנות הלימוד באותה מסגרת.
אותו ילד כבר גדל , ולצערו לא הצליח להגיע למטרות שהציב לעצמו למורות שהוא ממש שאפתן והיו לו שאיפות גבהות מאוד מעצמו אך הוא לא השיג כלום כי לא קיבל לכך גיבוי בבית שלו ולא רק שלא קיבל גבוי היה לו 'חסם' כלכלי מצד הוריו שאמרו לו שאין להם קשר לאותם מסגרות.
היום , לצערו הרב הוא סובל מדימוי עצמי נמוך, ואין ספק שלהיות עם ביטחון עצמי ירוד (שמתבטא בכמה אופנים אצלו) גרם לו להיות מפוטר לא פעם ללא סיבה, הוא לא מצליח ליצור קשרים חברתיים, יש לו חרדות מסויימות, והרבה מאוד דיכאונות על זה שהוא פספס צמתים חשובים בחיים שלו כי בחר לשמוע להורים ולא היה לו יכולת להתנגד ולעמוד על שלו....והיום יש לו הרבה מאוד תסכול גדול מהעבר, ומההווה שהוא מוצא את עצמו בודד הרבה מאוד במהלך השנים האחרונות..
זה פחות או יותר...
האם לדעתכם מדובר ב'גזרת שמיים'?
איך הוא יכול ליצור קשרים חברתיים בגיל לא צעיר...??
אשמח לכל עצה שתוכל לסייע לו..

 

[אופירA]

אין גורל להיות מסכן

להיות מסכן כתוצאה מנסיבות חיים, זו בחירה של אדם בוגר.
קושי אינו מסכנות. קושי זה נתון חיים. מלבד זאת, גם קושי אינו נמדד לפי אירוע זה או אחר, אלא מכלול סיטואציות ונתונים נפשיים של אדם.

אם אתה לא יכול להשיג את מה שאתה רוצה להשיג, אתה צריך ללמוד לרצות את מה שאתה יכול להשיג בחיים.
להרגיש מסכן בגלל מה שאתה מסוגל להשיג בנסיבות חייך, זו בחירה עצובה. בנסיבות צריך להכיר, לנתב את החיים לפי מה שהן מאפשרות, אך אין חובה להחליט להיות מסכן ומוכה גורל. המחשבה שקושי הוא מסכנות זה פרשנות לא נכונה, שאפשר להחליט לשנות אותה.

תסכול גדול יכול להיות בסיס לשקוע בחוסר אונים, ויכול להיות גם בסיס לגדילה אישית בזכות התגברות והתמודדות עם התסכול. זו בחירה והחלטה של אדם בוגר. ילד לא יכול לבחור, אך מבוגר יכול.
מבוגר יכול לתת סדר עדיפות גבוה לעזרה טיפולית מקצועית בבעיותיו, להילחם על עזרה כזו ולהשקיע בה את מירב מרצו, ולהחליט לא להתייאש מכשלונות, אלא לנסות שוב ושוב כל חייו.
טיפול נפשי הוא הדרך להתמודד עם קשיים כגון בדידות, חרדות וחוסר ביטחון עצמי. הטיפול הנפשי מביא למודעות הנחוצה כדי להכיר בבעיה, בנתונים ובאפשרויות של האדם, ומלמד את הכלים לבחור נכון בפרשנות המביאה לסיפוק.

אתה צריך לחשוב עם עצמך, האם אתה מעוניין לנער את האפר מעברך, ולהתקדם קדימה כמה שאפשר בקצב וביכולת שלך (בעזרת טיפול נפשי), או מעדיף להפוך לנציב מלח ע"י הסתכלות אחורה על החורבן, יהיה גדול אשר יהיה.

 

[אופירA]

ואם היה כאן פסיכולוג, האם הוא כן יודע? האם הוא נביא?

הרי להיות מסכן כתוצאה מנסיבות חיים, זו בחירה של אדם בוגר.
קושי אינו מסכנות. קושי זה נתון חיים. מלבד זאת, גם קושי אינו נמדד לפי אירוע זה או אחר, אלא מכלול סיטואציות ונתונים נפשיים של אדם.
מי נביא שיכול לתת תשובות ברורות על גורלו של אדם? מה שהפסיכולוג לומד באוניברסיטה או מניסיון המקצוע נותן לו כישורים כאלה?...

 

[גולש בגלים 25]

תודה אופיר A, והשאלה כעת כזו ( בצורה מתומצתת)

האם, ילד שבאחת מהכיתות הנמוכות, שסבל לאורך שנה שלימה ממורה שנהג כלפיו באלימות , והשפיל אותו ( ע"י מכות ועוד...) ליד כל תלמידי הכיתה, ובמשך שנה שלימה הילד היה לו יום יום גהינום אצלו, חיי בחרדות בתסכול רב ממנו, ולא קיבל גיבוי או עזרה מההורים , והתעלמו ממנו וממצוקותי ורגשותיו...
האם זה עלול לגרום לילד בעיות בעתיד? כגון חרדות (למינהן), חוסר בביטחון עצמי? בעיות נפשיות? דיכאונות?
אשמח לתשובה מפורטת...תודה לכל המסייעים...

 

[אופירA]

אתה פשוט חוזר על שאלתך. מה הטעם? קרא את התשובות שקיבלת.

 

[גולש בגלים 25]

שלום אופיר A , אני אולי חזרתי על שאלתי בצורה אחרת מתומצתת

כיוון שלא הבנתי את תשובתך,

כתבת לי בתשובה שלהיות מסכן בחיים זו בחירה .
תראי מצד אחד את צודקת, מצד שני ממש לא צודקת..ולמה?
הרי אין בן אדם (נורמאלי) ששואף להיות מסכן .
יש אנשים שהם מסכנים כיוון שהם נולדו עם בעיה שקוראים לה 'תמימות' , 'טוב לב'
או עם אופי 'רכרוכי' . האופי הוא בבסיסו דבר מולד.
ולכן , החיים של אותם סוגי אנשים ( וכנראה יש עוד סוגים) אינם 'דבש' בלשון המעטה. את יודעת בעצמך ( כאחת שחייה במדינה) שלא קל לחיות ולשרוד מבחינה כלכלית. מאוד קשה בעבודות , ולא פעם יש 'ניצול' בלשון המעטה של חבר'ה צעירים במוקומות עבודה , פוגעים ורומסים לא מעט את זכיות העובדים ( כי יש מאן דהו שמרשה לעצמו להתנהג כך)..עד שאותו 'עלם' צעיר מתייאש מעולם התעסוקה ונופל לדיכאונות ..ולייאוש ולמעגל העוני ( גם יכול להיותת שאותו בחור מוכשר) בעיות נוספות שקיימות פה ..הי ה'סטגמטיות' כלומר , מעסיק שומע שמועמד בא אליו לראיון שהיה נניח במוסדות דתיים ( ונניח ואותו מראיין זה לא ממש עשה לו 'טוב' בלשון המעטה העבר שבמוסדות בהם גדל...) את כבר יכולה לנחש מה תהיה התוצאה מאותו רעיון. יש פה בעיות של 'פערים חברתיים' קשים .
אז להיות מסכן..זה לא ממש סוג של בחירה...מסכימה איתי?!

 

[אופירA]

לא.

להיות מסכן זו החלטה של אדם, כתוצאה מהנוחיות שיש במסכנות ובפרשנות של "עושים לי", "פוגעים בי".

אפשר להחליט לא להיפגע. אפשר להחליט להשלים עם המציאות - תהיה אשר תהיה. אנשים שרדו את מחנות ההשמדה ואת הכלא הסיבירי, ולא היו מסכנים, אלא שורדים של מצב נתונים מאוד מאוד קשה ובלתי נסבל.
יש נסיבות מאוד אומללות להרבה מאוד אנשים, אך הם לא חייבים להחליט להיות קורבן שלהן. חסרי אונים בגללן. אומללים כי זה קרה להם.

הם צריכים להכיר במציאות ובעובדות, ולהתמודד. קשה למצוא עבודה? תחפש פיתרון. עלם צעיר לא חייב להתייאש. הוא בוחר להתייאש. סובל מדיכאון - תחפש פיתרון. גם אם תצטרך לחפש אותו כל ימי חייך. יש המון המון כיוונים של התמודדויות עם הבעיות האלה. תנסה את כולם לפני ההחלטה להתייאש.
ואם בכל זאת נפלת והתייאשת - קום ותחליט מחדש להתמודד. אין חובה להישאר כל החיים במצב זה.
עוני זה נתון, לא מסכנות. עניים יכולים להיות מאושרים, אם הם מחליטים להשלים עם המציאות ולהתמודד איתה בתבונה. כנ"ל לגבי כל דבר נורא ואיום.

אמנם קשה להיות מודע להשקפה ולהחלטה של אדם להתקרבן ולהיות מסכן, וקשה לשנות אותה. אין כפתור שלוחצים עליו. זה תהליך ארוך. אבל את התהליך הזה עליך לעבור, או לחילופין להבין שזו החלטה שלך להיות מסכן וקורבן של נסיבות אומללות.

 

[שחר חרישי]

מחדדת: יש "מסכן" ויש "סובל/ כואב". נסיבות חיים יכולות ליצר כאב (= תגובה רגשית ראשונית וטבעית למצב של פגיעה, צרכים שאינם נענים וכו'). אתה בוחר אם להפוך את הכאב למסכנות (= פרשנות שיש בה כדי להעצים ולהנציח את הכאב).

 

[אופירA]

בדיוק.

 

[גולש בגלים 25]

אופיר A , ילד שבגלל מזלו האומלל נפל לידיו של מורה פושע

ובגללו נהיו לו חרדות וחוסר ביטחון עצמי ברמה קשה מאוד.
החיים שלו לא יהיו קלים בכלל, זה ממש אבל ממש לא קשור
למה שאותו 'ילד' שחווה את החוויות הנוראיות האלה יחליט.
לחיות בחוסר ביטחון עצמי ברמה קשה ובבדידות אדירה,
זה מציאות לא פשוטה לחלוטין !
מה שאמרת זה אולי נחמד לתאורייה , לא בעולם הפרקטי.

 

[אופירA]

מישהו אמר שזה פשוט וקל?

אף אחד לא אמר זאת. בוודאי שקשה מאוד.

אבל בהחלט זו ההחלטה של האדם אם הוא מתמודד וגובר על הקושי, או ממשיך להתווכח ולטעון בפורום במשך שנים את הטענה שהוא לא יכול להחליט להתמודד.

זו החלטה של האדם אם להאשים את המורה או להבין אחרי שהסבירו לו הרבה מאוד אנשים ופסיכולוגים, שזה לא רק מורה פושע או מקרה אחד, אלא בעיקר הבעיה הכללית בחיים של הקשר עם ההורים שלא מגבים ומאשימים את הילד בצרותיו וכאביו. היא זו שגורמת לחרדות ולחוסר ביטחון עצמי, שגורמים לבדידות האדירה.

זו בחירה של האדם להבין שאנשים מדברים מניסיונם האישי על התמודדות והתגברות על סבל וקשיים, וחיים מאושרים בצד הסבל והקשיים. זו הבחירה שלך אם ללמוד מאיתנו על ההתמודדות וההסתכלות על עצמנו כמי שאינם מסכנים ואומללים, או להאמין שזה לא פרקטי ושחובה עליך להיות אומלל ודכא.

 

[גולש בגלים 25]

אופי A , לא הבנת FBלמה התכונתי , לא אמרתי שאמרת שזה פשוט וקל

אמרתי שזה לא נכון לומר שזה תלוי ב'החלטה' של האדם בלבד.
ולמה?
ילד שנפגע בילדותו ממורה חולה נפש , מורה פסיכופט שגרם לו לנזקים חמורים בדימוי העצמי ובביטחון העצמי הוא פושע , והנזק הוא בהחלט ארוך טווח.
בנוסף, ההורים שלא נתנו גיבוי לילד התעלמו ממצוקותיו והצדיקו את המורה ייתכן מאוד כפי שאת אומר שזה גרם לאותו ילד נזק של חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך ועוד ועוד.הם גם אשמים ( ללא קשר לאשמה של המורה העבריין).

דבר נוסף, תאמיני לי אופיר A , שלהתמודד לבד , ואני מדגיש את המילה לבד כי אותו ילד ( שהיום בוגר) מתמודד לבד בכל ההוצאות שלו ללא עזרה ממההורים שלו ומאיש. תאמיני לי שהחיים נהיו לו קשים יותר ( כיוון שהוא סובל במקומות עבודה בגלל החוסר ביטחון שלו ) זה פוגע לו בעתיד שלו בצורה חד משמעית.
בראיונות עבודה הוא אוכל הרבה קש , הרבה ראיונות ( והרבה מאוד) עד שמוצ מקום עבודה. באכזריות רבה הוא גם נזרק על לא עוול בכפו כעבור ( מס' חודשים ממקום העבודה) ככל הנראה בשלב שבו גילו שיש לו חוסר ביטחון עצמי ודימוי עצמי נמוך הוא פשוט מוצא את הדרך מאוד מהר החוצה...
וממש על לא עוול בכפו..
ושוב מחפש עבודה ( ועד שהוא מוצא זה סיוט בשבילו ) וחוזר חלילה....
מבינה מה הוא עובר?!
אז מה הקשר לומר שזה תלוי ב'החלטה' שלו ?!
איך בדיוק 'ההחלטה' שלו תשנה את המציאות של העוני שלו ושל הבדידות שלו?!
תודה.

 

[אופירA]

מה אתה רוצה בעצם?

שאלת כך: אז להיות מסכן..זה לא ממש סוג של בחירה...מסכימה איתי?!
עניתי לך שאני לא מסכימה. זה בחירה בהחלט. וזה הוסבר יפה מאוד למה.

עכשיו אתה מתעקש לחזור ולומר

שזה לא נכון לומר שזה תלוי ב'החלטה' של האדם בלבד.​

מה לא תלוי בהחלטה שלו - שנגרם לו חוסר ביטחון עצמי? הסכמנו כבר מזמן שזה לא תלוי בהחלטה שלו אם ייגרם לו חוסר ביטחון עצמי. אמרנו שברור שהבעיות שלו נגרמו בגלל ההורים שלו ומה שקרה לו. ​

אבל אתה טוען שהוא לא יכול שלא להיות מסכן. ​

אז אומרים לך נורא ברור שזה לא נכון. הוא יכול להחליט לא להיות מסכן, לטפל באופן אמיץ ויסודי ועקשן בחוסר הביטחון העצמי, לתקן את המצב, ללמוד איך להסתדר יותר טוב בחברה ובעבודה, ואז המציאות של הבדידות והעוני ישתנו יותר לטובה.
הסבירו לך מזמן כמה פעמים, שאם עד כה הטיפולים לא הצליחו, ממשיכים לנסות עד שהם יצליחו. ורק כשהם יצליחו, המצב ישתנה.
אבל אם אתה מחליט שהם לא יכולים להצליח, והמצב לא ישתנה - סביר מאוד שהוא לא ישתנה, וזאת עקב ההחלטה שלך!!!​

 

[שחר חרישי]

עוד יש בימינו מורים שמכים תלמידים??

מורה יכול בשקט לשבת בכלא על הכאת תלמיד. איך הוא בכלל לוקח את הסיכון??

 

[גולש בגלים 25]

אני כמעט בטוח שגם בשנים אלו קיימים מורים שמכים לתלמידים

זה כנראה יקרה בבתי ספר מגזריים (ולא בבתי ספר ממלכתיים)
אבל לא מדובר רק על הכאות סתם, היה מקרה שממש גרם לילד בושה גדולה לעיני תלמידים רבים (אין צורך בפירוט יתר ) אבל זה כלל מכות/השפלות/ ובושה גדולה מאוד לילד שהיה חיי בחרדות ושנאה רבה (ואיך לא?) לאותו מורה , וההורים 'הצדיקו' את אותו מורה ולא שעו למצוקותיו של הילד ורגשותיו ( הוא ביקש לא ללכת ללמוד אצלו יותר והוא רצה לעבור בית ספר והם לא התייחסו אליו בכלל ורק האשימו את הילד שלהם בסבל שנגרם לו )

 

[שחר חרישי]

אז במשך אותה שנה הילד חווה פגיעות פיזיות ונפשיות מצד המורה

וזה היה בכיתה ב. וכיתה ב היתה מזמן. מה קרה הלאה - בכיתות ג, ד, ז, י"ב? מה היה איתו אחרי ביום הלימודים - בצבא, בלימודים...? הוא המשיך הרי לחיות מאז. האם כל אותן שנים שעברו הילד, שכבר אינו ילד, נשאר מקובע על אותן חוויות טרואומטיות מכיתה ב? האם לא קרה דבר בחייו מאז?