נמאס לי כבר שמתייגים אותי ושמים עליי סטיגמות

[מישהי177]

נמאס לי כבר שמתייגים אותי ושמים עליי סטיגמות

זה מלווה אותי מאז התיכון ועד היום שאנשים חושבים שבגלל שאני נראית להם מהצד מישהי מסוימת (למשל בחורה קצת ביישנית ועדינה) אז אני לא אוהבת פעילויות מסוימות, כמו לצאת למסיבות. חושבים שכל מי ששקט וקצת ביישן אוהב פעילויות שקטות יותר, כמו בתי קפה ומסעדות וזה כ"כ מתסכל כשזה לא תואם בכלל לאופי שלי!! אז מה אם אני סוג של בחורה מסויימת?? זה אומר שאני לא אוהבת לעשות דברים כיפים כמו אנשים אחרים בעולם שקצת יותר פתוחים ועם ביטחון ממני??? למה תמיד אנשים צריכים לתייג ?! הם לא מבינים שזה רק יכול ליצור פגיעה נפשית וכאב אצל הצד השני?! שזה כ"כ מסתכל!
למה נזכרתי בזה?? כי עכשיו דיברתי עם מישהו בפייסבוק שלא מכיר אותי והוא אמר שהוא רוצה להכיר לי איזה חבר שלו כי הוא חושב שאנחנו מתאימים. אז אמרתי לו "אבל אתה בעצמך לא מכיר אותי, דיברנו כמה דקות". אז הוא אמר לי שלפי השיחה שלנו הוא התרשם שאני יתאים מאוד לחבר שלו, ואז הוא רצה להכיר לי איזה חתיכת חנון שלא אוהב לעשות חיים ואוהב בילויים יבשים. פשוט זה החזיר אותי אחורה להרבה מקרים שקרו לי בעבר ושאנשים חשבו עליי דבר מסוים וזה כ"כ שטחי ולא נכון. אנשים שופטים בצורה לא נכונה. הם חושבים שאם יש לבן אדם אופי מסוים אז הוא לא אוהב דברים מסוימים וזה כ"כ לא נכון.

 

[ga26]

כולם מתייגים כולל את

תדמייני שאת נכנסת למוסך שאינך מכירה. האם בדמיונך המוסכניק/ית זה גבר בן 40 מיוזע או צעירה בת 25 יפה?
המוח שלנו משלים את החסר על סמך מה שהוא מכיר מהעולם.
נסי לנתח את השיחות שלך בהיכרות ראשונית (עם ידיד או חברה) ולראות מה גורם לרושם הראשוני הזה (הרי את העולם לא תשני)
מצד שני תחשבי למה זה מפריע לך כל כך הרי בהיכרות ממושכת מי שמכיר אותך וחבר שלך יודע מי את באמת.

 

[פנתרית סגולה]

במחשבתי, כתוצאה מידע על ההתפתחויות בתחום, אני בהחלט

עשויה לחפש מוסכניקית בת 25 או אולי בת 35-40 .
למעשה, יש מוסכים שמנוהלים ומתופעלים רק ע"י נשים, וכן, הייתי שמחה להכנס למוסך כזה. אפילו לחפש אותו במיוחד.

 

[ga26]

אני לא מסכים איתך שהיית מצפה לאחד כזה

דווקא מקריאה של הודעותייך את הכי תומכת בתיוג.
אם את רואה גבר את חושבת עליו מתחתכילה שהוא אגרסיבי, חסר רגישות ועוד מספר תכונות וזה עוד לפני שהכרת אותו רק על סמך הניסיון הלא נעים מהיכרות עם גברים רבים אחרים.
לא אמרתי שלא תחפשי כזה שיש בו מוסכניקית אבל בדמיונך הציפיה הראשונית שלך היא למה שתיארתי.
כולנו מתייגים בדרך זו או אחרת וזו הייתה רק דוגמה.
המח שלנו עובד ככה ואין דרך או צורך להילחם בזה.
מה שכן - אם מישהו עושה רושם ראשוני מוטעה כדאי לו לחשוב למה זה קורה.

 

[פנתרית סגולה]

מאחר שקראתי על מוסכים שמנוהלים ע"י נשים, ועל הנשים

העובדות שם, ועל המנהלות, אני לא אצפה לאשה שהיא "גבר מוסכניק" בצורת אשה.
המסקנה שלך פזיזה. ומוטעית.
&nbsp
בקשר לרושם מוטעה שמישהו עושה - כן, הוא ייטיב לעשות אם יחשוב למה. אבל לא הכל תלוי בו/בה. מישהי 177 כתבה פה שאנשים עיוורים. ודבקים ברושם הראשון שלהם גם אם המציאות בהמשך אחרת. והיא צודקת מאד לדעתי. כמוכן - לך תדע למה אנשים אלו ואחרים מגיבים אליך בעוינות. אולי יש להם רגשי נחיתות שבדבריך עוררת? אולי אתה מזכיר להם מישהו בעברם (או בהווה שלהם) שיש להם קשר רע איתו? ועוד ועוד. לך תדע.

 

[תמר דגן 1]

איך ליצור רושם ראשוני כפי שאני רוצה שיתרשמו ממני?

שלום לך מישהי177

אכן, כולנו מתייגים.
דרכו של המוח להשלים מידע חסר, על סמך הידוע לו, וטוב שכך.
אילולא כן היינו כל כך עסוקים באיסוף מידע מפורט לצורך פענוח כל מה שאנחנו שומעים ורואים, ולא היינו יכולים לעשות שום דבר אחר. כשאנחנו רואים דמות במרחק, אנחנו משערים מי הקרב על סמך חיתוך הליכתו ומבנה גופו, הרבה לפני שנוכל לזהות את תוי פניו. כשאנחנו קוראים שלט מרחוק אנחנו משערים מה כתוב בו עוד לפני שאנחנו מצליחים לזהות את כל האותיות, על סמך המידע החלקי שאנו מזהים, ועל סמך היכרותנו עם אותיות הא-ב, ועם המקום בו השלט נמצא.

כך גם בהיכרות ראשונית. בדייט, בראיון עבודה, במסיבת רחוב, במטוס או בסופר. מרגע שראינו מישהו יש לנו דיעה כלשהי עליו. נכון שזוה השערה בלבד, אבל נטית בני האדם לדבוק בהשערתם הראשונית.

מהירות הקליטה של המוח הימני גבוהה מזו של המוח השמאלי. משום כך אנחנו מזהים חיוך, הבעת פנים, תנוחת גוף, טון דיבור, קצב דיבור - עוד הרבה לפני שאנחנו מפענחים את המילים, ומתרשמים אם האדם שפגשנו מעניין, מחדש, מסקרן, בעל חוש הומור, הסתכלות חיובית או שלילית על העולם.

פרט ידוע הוא שבראיון עבודה, הרושם הראשוני נוצר תוך דקות ספורות, והמשך הראיון הוא מטעמי נימוס, פרקטיקה ופורמליסטיקה.
כך גם בדייט ראשון, וכך גם בכל מפגש אקראי עם אדם חדש.

לא פשוט לעבוד על שפת הגוף והבעות פנים, אולם בהחלט אפשרי.

בסיטואציה שאת מתארת, שבה כבר בשיחת טלפון נוצר רושם לא נכון עליך - קל יותר לנווט ולתכנן את השיחה הבאה. על אף שגם בשיחת טלפון ניתן להתרשם מנחישות, טון וקצב דיבור, למילים יש משקל רב יותר.
רשמי לעצמך מה את רוצה שידעו עליך. מה המידע החשוב בעיניך שעשוי ליצור את הרושם שאת רוצה ליצור. מהם הפרטים שאם את לא נשאלת עליהם ישירות, יש לך נטיה שלא לאמר. למדי את הרשימה, או החזיקי אותה לידך בזמן שיחה מסוג זה.

בהמשך של מערכות יחסים, אנשים נבדלים זה מזה ביכולת שלהם לשנות את הרושם הראשוני שבנו על אדם, ולא להצמד לתוית או לסטיגמה שנוצרו ברושם הראשוני. אבל כאן עסקינן ברושם הראשוני.

 

[מישהי177]

זו לא הייתה שיחת טלפון!

זאת הייתה התכתבות עם מישהו בפייסבוק. ולפי דעתי אנשים שהם מספיק חכמים ואינטילגנטיים צריכים לתת צ'אנס להכיר את הבן לפני שהם שופטים אותו. ככה אני חושבת. לצערי רוב העולם לא כזה וסבלתי מכך כל חיי וממשיכה לסבול מכך.
זה שיש לי אופי מסוים לא אומר שאני לא אוהבת דברים מסוימים ומרגיז אותי מאוד שתמיד אנשים חושבים ככה. מי שיש לו מספיק שכל וחושב יותר לעומק, לא מתייג! נקודה!

 

[מישהי177]

זה מפריע לי מאוד

שאנשים שופטים אותי לא נכון וחושבים עליי דברים לא נכונים.
לכן ובהמשך לפוסטים הקודמים שפרסמתי כאן אין לי חברות בראש שלי- כי אלו שכן חושבות שאני "ילדה טובה" בשבילן הבנת עכשיו יותר?

 

[אופירA]

קיבלת תשובות למה כל אחד מתייג ולמה אנו צריכים לעשות זאת

עכשיו בואי נדבר על מה שכואב לך, שזה לא קשור לעובדה הטבעית שכל האנשים מתייגים, כולל אני ואת.

יש פה 2 דברים. אם מפריע לך מה שחושבים עלייך, כי הוא לא נכון, הפיתרון פשוט וטכני - אומרים לאנשים את העובדות שהם לא יודעים. אומרים להם שאת אוהבת מסיבות, אוהבת אתגרים, ומה את מגדירה כדברים כיפיים (כי עבורי דברים כיפיים זה משהו אחר לחלוטין ממה שעבורך).

דבר שני הוא זה שזה כואב לך. כאן את צריכה לברר רק עם עצמך, מה כואב לך ולמה. למה את לא אוהבת שאת ביישנית ועדינה. מה קשה לך עם הסתירות שבאישיותך.
זה רק מה שהולך בתוך הראש שלך שגורם לך כאב.

אתן לך 2 דוגמאות - מצוי שילדים קטנים נועצים מבטים במבוגר. כשאני מרגישה רע, המבטים האלה מציקים לנשמתי ומפריעים לי נורא. כשהבנתי שזה בגלל שאני מרגישה רע, הסבל מהמבטים פחת לחלוטין, כי הורדתי את המחשבה שהילד מבקש להציק לי במבטו. הפנמתי שהילד נועץ מבט גם כשאני מרגישה טוב, רק שאז זה לא מפריע לי בכלל.
דוגמה שנייה: אתמול הלכתי באישון לילה בכביש ראשי, וחבורת צעירים מתפרעים ומנבלי פה עמדה וחסמה את המדרכה. אחד הצעירים שר בחוצפה לעברו של איש מבוגר שעמד שם. כשהגעתי אליהם, הסתובב אותו צעיר לעברי, נבהל ממני ופינה לי את המדרכה. כנראה הזכרתי לו את המורה שלו ביסודי, חמורת סבר וכעוסה, שלבושה מוקפד. הייתי מרוצה ביותר, שפחדו ממני, כי זה התאים מאוד בסיטואציה הזו.
פעם הייתי מבוהלת מכך שייסורים ומחשבות רעות החולפים במוחי גורמים לפניי להיראות חמורות ולא מחויכות, ונפגעת נורא מתביעתם של אנשים: "תחייכי קצת". אבל למדתי לחשוב מחשבות טובות כשאני נפגשת באנשים שאני רוצה את טובתם, ולהאיר פנים במודע, ולדבר דיבורים שגורמים לאנשים מחשבות מהסוג שאני רוצה שיחשבו עלי, ושוב אינני סובלת מכך שפנימיותי משתקפת על פניי על כל רבדיה.

 

[תמר דגן 1]

פנימיות משתקפת על הפנים

תודה אופירה על תגובתך למישהי177.
תענוג לקרוא הסבריך האמפתיים ודוגמאותיך.

 

[מישהי177]

מסכימה בהחלט

 

[מישהי177]

היי

לגבי כל מה שאמרת והדוגמאות שנתת זה לא בדיוק נכון לגביי. כי לי לא מפריע האופי שלי אלא לאנשים כנראה מפריע, אבל אני אישיות גבולית וקשה לשנות את זה מבינה? זה לא דבר שניתן לשינוי אלא רק לשיפור. ולגבי מה שאמרת שאם הבן אדם חושב כך וכך ואז אני אומרת על עצמי שאני כן אוהבת את הדברים האלה, זה קרה לי שכן אמרתי וזה לא עזר. אנשים פשוט עיוורים וממשיכים לדבוק בהשערת הרושם הראשוני שלהם. לא משנה מה אני יגיד או מה אני יעשה, המצב הזה לא משתנה. אני תמיד נראית לאנשים הילדה הטובה והביישנית וכן, הדברים האלה ממשיכים גם אחרי התיכון וזה לא נכון מה שאומרים שזה עובר, כי זה לא. לפחות אצלי זה כך.
הייתה לי רק חברה אחת ויחידה בחיים שלא שפטה אותי וגם אם היא ראתה אותי כבחורה הטובה היא תמיד זרמה איתי והיינו אותו ראש. לפעמים אני מצטערת שאנחנו כבר לא בקשר, אבל זה כבר נושא אחר בפני עצמו.

 

[אופירA]

אנשים פשוט עוורים, ואותך זה מרגיז מאוד

לא סתם מרגיז, אלא מרגיז מאוד.
כלומר זה מאוד מפריע לך.

את האנשים העוורים לא תוכלי לשנות. כמו שגם אני לא יכולה לשנות את החילוניים, שיהפכו לדתיים ויבינו מה אני חושבת. אז רוב האנשים שמסתובבים בעולם, בעם שלי, לא מבינים את האמת שאני חיה על פיה ויודעת אותה מאוד.
נו, אז מה אעשה אם זה ירגיז אותי מאוד?

אני יכולה לשנות רק את עצמי. כך שבמצב כזה, אבדוק היטב למה זה מרגיז אותי, מה מפריע לי כל כך בפנים במצב הזה. ולאחר מכן, כשביררתי לעצמי היטב מה מפריע לי, אצא מעצמי ואחשוב על האנשים האחרים, ואבין את הראש שלהם. אשים את עצמי במקומם ואגלה שאני עושה מה שהם עושים כשאני במקומם, ואז הרבה יותר קל להבין את העמדה שלהם.

אני נורא סובלת מעשן של סיגריות. אפילו רק מהריח של העשן, אני חווה קוצר נשימה ושיעולים שמאוד לא קל לחיות איתם. היתה תקופה שהתרגזתי מאוד על כל המעשנים, שבאטימות נוראה גורמים לי לסבל כל כך רב. עד שהבנתי שההתרגזות שלי לא תשנה את המציאות, ואילו הבנה שלי לצורך של המעשן ולחוסר היכולת שלו לשער בדעתו מה זה גורם לי, יכולה ליצור ביני לבינו תקשורת מיטיבה, שבה אני יכולה לבקש ממנו להתרחק מתחנת האוטובוס למעני, וכד'.

 

[מישהי177]

את צודקת

אבל זה ממש חתיכת תהליך לעבור עם עצמי וזה נורא קשה..
קשה לי שמישהו נותן לי יחס עוין או חושב עליי דברים לא נכונים לנסות להבין את הראש שלו.