הנצלות, בארץ הכוזרים. -1 -
לאחר למעלה מעשרים שנה, מאז התחלתי לתרגם את ספרו של אבי המנוח [URL='http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=516&msgid=29005874&FlagSybase=1']"גורל" [/URL]סיימתי, השבוע לתרגם אותו עד סופו. התחלתי במלאכת התרגום, כאשר בריאותו של אבי התדרדרה. חיפשתי דרך לשמח את ליבו, ידעתי שאם אבשר לו כי בדעתי לתרגם את ספרו לעברית, הדבר ישמח אותו מאד. אכן הבשורה, הדליקה ניצוץ בעיניו הכבויות. אך המחלה גברה עליו הוא נפטר ביום הולדתו ה-83. תרגמתי עד אז, את הפרק השביעי, [מתוך חמישים ותשעה פרקים] מאז לא המשכתי במלאכת התרגום. השנה ימלאו עשרים שנה לפטירתו. ומאחר, וגם אנו צאצאיו, איננו הופכים צעירים יותר, ומאחר ובעוונותינו לא הותרנו, דור של קוראי וכותבי יידיש. החלטתי לקחת על עצמי להשלים את משימת התרגום. לא התחשבתי, שגם אחותי תרגמה שמונה עשר פרקים. לקחתי את ה'שוונג ' למן ההתחלה. השבוע, חמישה שבועות לאחר שהתחלתי במשימה, סיימתי את התרגום. כל שנותר לי זה להגיה את הכתוב. אך בעברית יש מוכשרים ממני במשפחה, כך שלפחות העיקר כבר נעשה. אינני יודע עד כמה סופר סיפורם של ניצולי השואה, אשר שפר מזלם ומצאו מחסה בברית המועצות. ההתייחסות לשואה באה, תמיד דרך מחנות המוות, ניצולי מחנות ההשמדה. בנערותי ביקרתי בכמה ישיבות של בית המשפט, אשר דן את אדולף אייכמן. עקבתי אחר העדויות המצמררות של הניצולים. ספרו של אבי, איננו כזה. זהו אולי סיפורו, של נס אשר התרחש לו ובני משפחתו. הם גורשו מעיירתם פולטוסק , לא לפני שנשדדו יחד עם שאר תושבי העיירה, ע"י האס-אס הגרמני. נהר הבוג, הסמוך לעיירה הפך גבולה המזרחי של פולין על פי הסכם ריבנטרופ - מולוטוב, אשר חילק את פולין לשניים. הגירוש התבצע לפני שהנאצים גיבשו את התוכניות, המעשיות לפתרון הסופי. השהות של כשנתיים בארצות ביילורוסיה ואוקראינה היו מבחינתם של הורי, נתיב היכרות עם "הדבר האמיתי." ברית המועצות של סטאלין. אבי מעולם לא חיפש סיבה להתלונן על ברית המועצות. הכיר תודה לעריץ ולארצו על הכנסת האורחים שנהג בפליטים היהודים. בסך הכל היה שוויון זכויות מלא לפליטים. גם ניתנה להם הזכות לעבוד ולהרוויח לפרנסתם. הם, גם, לא סבלו מאנטישמיות אשר היתה אסורה, על פי החוק בברית המועצות. אך מאד הציקה לו השיטה הקומוניסטית. הבילוש של ה.נ.ק.וו.ד אחר כל דבר "חשוד" הצורך להתגונן בפני הלשנות. העמדה לדין על "העדרות מן העבודה" לזכור, שלא היתה עבודת כפיה בברית המועצות, אך אזרחי ארצות זרות נדרשו להתגייס "למאמץ המלחמתי" הסובייטי. עם פלישת צבא גרמניה לשטחי ברית המועצות ביוני 1941 הם נמלטו לסטלינגרד. משם, על ספינת נהרות, שטו על נהר הוולגה לכיוון העיר אסטרחאן, על הדלתה בואך לים הקספי. ממלכתם העתיקה של הכוזרים. הפליטים פוזרו בכל העיירות שבדרך. הורי הורדו בעיירה קראסני-יאר, שלושים וחמישה קילומטרים צפונית לאסטראחאן. המתקפה על העיר סטאלינגראד שהחלו בה הגרמנים, שנה לאחר מכן הובילה את נתיב הנדודים, אל עומק שטחה של קזאכסטאן. הדרך הקצרה דרך הים, מאסטראחאן לעיר גורייב, נחסמה עקב מגיפת הכולירה אשר פרצה בעיר גורייב. אי לכך נשלחה רכבת מאסטראחאן אל עומק המדינה, הענקית בנתיב העובר 60 קילומטרים, מן העיר סטאלינגרד הנלחמת על חייה. ההימור לא הצליח. מטוסי הלופטוואפה תקפו את הרכבת והשמידו שליש מקרונותיה. הקזאכים גילו תושיה, כאשר קברו את הקורבנות, במכתשים שיצרו הפצצות הגרמניות.... הרכבת הגיעה בסופו של דבר לאקטיובינסק. שם נשארו, הורי עד סוף המלחמה. ובכל זאת. הרי ברית המועצות, שילמה מחיר יקר במלחמת העולם השניה. ברחבי המעצמה, נספרו כ- 20 מליון ניספים: חללי המערכה, נספים מרעב, מגיפות ומן הכפור הרוסי. מלבד אלה, כמובן, שנתפסו והובלו למחנות המוות בפולין ובשאר הארצות הכבושות ע"י הגרמנים. מה היה מספרם של היהודים מכלל 20 מיליון הניספים, בברית המועצות? אולי לא ידוע, אך ברור כי בברית המועצות התרחשה שואה, ללא יריות או תאי גזים. בין הפליטים, שאיכלסו את ברה"מ, היהודים היו הרוב. ומי שאיתרע מזלו לאבד את רכושו ואמצעי המחיה שלו, מספר פעמים במהלך המלחמה, היו אלה היהודים. וכמי שהיוו את אוכלוסיה החלשה ביותר, הם היו הראשונים להספות, מרעב מכפור ומחלות. בחרתי להביא לכם קטע מתוך הספר [URL='http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=516&msgid=29005874&FlagSybase=1']"גורל" [/URL]בתרגומו לעברית: אבי לומד את השיטה הקומוניסטית. הוא בחן, כמו רבים מן הפליטים , אפשרות להשאר בארץ המארחת [ביילורוסיה] לאחר שלא ראה אפשרות, כי יחזור אי פעם לפולין.
לאחר למעלה מעשרים שנה, מאז התחלתי לתרגם את ספרו של אבי המנוח [URL='http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=516&msgid=29005874&FlagSybase=1']"גורל" [/URL]סיימתי, השבוע לתרגם אותו עד סופו. התחלתי במלאכת התרגום, כאשר בריאותו של אבי התדרדרה. חיפשתי דרך לשמח את ליבו, ידעתי שאם אבשר לו כי בדעתי לתרגם את ספרו לעברית, הדבר ישמח אותו מאד. אכן הבשורה, הדליקה ניצוץ בעיניו הכבויות. אך המחלה גברה עליו הוא נפטר ביום הולדתו ה-83. תרגמתי עד אז, את הפרק השביעי, [מתוך חמישים ותשעה פרקים] מאז לא המשכתי במלאכת התרגום. השנה ימלאו עשרים שנה לפטירתו. ומאחר, וגם אנו צאצאיו, איננו הופכים צעירים יותר, ומאחר ובעוונותינו לא הותרנו, דור של קוראי וכותבי יידיש. החלטתי לקחת על עצמי להשלים את משימת התרגום. לא התחשבתי, שגם אחותי תרגמה שמונה עשר פרקים. לקחתי את ה'שוונג ' למן ההתחלה. השבוע, חמישה שבועות לאחר שהתחלתי במשימה, סיימתי את התרגום. כל שנותר לי זה להגיה את הכתוב. אך בעברית יש מוכשרים ממני במשפחה, כך שלפחות העיקר כבר נעשה. אינני יודע עד כמה סופר סיפורם של ניצולי השואה, אשר שפר מזלם ומצאו מחסה בברית המועצות. ההתייחסות לשואה באה, תמיד דרך מחנות המוות, ניצולי מחנות ההשמדה. בנערותי ביקרתי בכמה ישיבות של בית המשפט, אשר דן את אדולף אייכמן. עקבתי אחר העדויות המצמררות של הניצולים. ספרו של אבי, איננו כזה. זהו אולי סיפורו, של נס אשר התרחש לו ובני משפחתו. הם גורשו מעיירתם פולטוסק , לא לפני שנשדדו יחד עם שאר תושבי העיירה, ע"י האס-אס הגרמני. נהר הבוג, הסמוך לעיירה הפך גבולה המזרחי של פולין על פי הסכם ריבנטרופ - מולוטוב, אשר חילק את פולין לשניים. הגירוש התבצע לפני שהנאצים גיבשו את התוכניות, המעשיות לפתרון הסופי. השהות של כשנתיים בארצות ביילורוסיה ואוקראינה היו מבחינתם של הורי, נתיב היכרות עם "הדבר האמיתי." ברית המועצות של סטאלין. אבי מעולם לא חיפש סיבה להתלונן על ברית המועצות. הכיר תודה לעריץ ולארצו על הכנסת האורחים שנהג בפליטים היהודים. בסך הכל היה שוויון זכויות מלא לפליטים. גם ניתנה להם הזכות לעבוד ולהרוויח לפרנסתם. הם, גם, לא סבלו מאנטישמיות אשר היתה אסורה, על פי החוק בברית המועצות. אך מאד הציקה לו השיטה הקומוניסטית. הבילוש של ה.נ.ק.וו.ד אחר כל דבר "חשוד" הצורך להתגונן בפני הלשנות. העמדה לדין על "העדרות מן העבודה" לזכור, שלא היתה עבודת כפיה בברית המועצות, אך אזרחי ארצות זרות נדרשו להתגייס "למאמץ המלחמתי" הסובייטי. עם פלישת צבא גרמניה לשטחי ברית המועצות ביוני 1941 הם נמלטו לסטלינגרד. משם, על ספינת נהרות, שטו על נהר הוולגה לכיוון העיר אסטרחאן, על הדלתה בואך לים הקספי. ממלכתם העתיקה של הכוזרים. הפליטים פוזרו בכל העיירות שבדרך. הורי הורדו בעיירה קראסני-יאר, שלושים וחמישה קילומטרים צפונית לאסטראחאן. המתקפה על העיר סטאלינגראד שהחלו בה הגרמנים, שנה לאחר מכן הובילה את נתיב הנדודים, אל עומק שטחה של קזאכסטאן. הדרך הקצרה דרך הים, מאסטראחאן לעיר גורייב, נחסמה עקב מגיפת הכולירה אשר פרצה בעיר גורייב. אי לכך נשלחה רכבת מאסטראחאן אל עומק המדינה, הענקית בנתיב העובר 60 קילומטרים, מן העיר סטאלינגרד הנלחמת על חייה. ההימור לא הצליח. מטוסי הלופטוואפה תקפו את הרכבת והשמידו שליש מקרונותיה. הקזאכים גילו תושיה, כאשר קברו את הקורבנות, במכתשים שיצרו הפצצות הגרמניות.... הרכבת הגיעה בסופו של דבר לאקטיובינסק. שם נשארו, הורי עד סוף המלחמה. ובכל זאת. הרי ברית המועצות, שילמה מחיר יקר במלחמת העולם השניה. ברחבי המעצמה, נספרו כ- 20 מליון ניספים: חללי המערכה, נספים מרעב, מגיפות ומן הכפור הרוסי. מלבד אלה, כמובן, שנתפסו והובלו למחנות המוות בפולין ובשאר הארצות הכבושות ע"י הגרמנים. מה היה מספרם של היהודים מכלל 20 מיליון הניספים, בברית המועצות? אולי לא ידוע, אך ברור כי בברית המועצות התרחשה שואה, ללא יריות או תאי גזים. בין הפליטים, שאיכלסו את ברה"מ, היהודים היו הרוב. ומי שאיתרע מזלו לאבד את רכושו ואמצעי המחיה שלו, מספר פעמים במהלך המלחמה, היו אלה היהודים. וכמי שהיוו את אוכלוסיה החלשה ביותר, הם היו הראשונים להספות, מרעב מכפור ומחלות. בחרתי להביא לכם קטע מתוך הספר [URL='http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=516&msgid=29005874&FlagSybase=1']"גורל" [/URL]בתרגומו לעברית: אבי לומד את השיטה הקומוניסטית. הוא בחן, כמו רבים מן הפליטים , אפשרות להשאר בארץ המארחת [ביילורוסיה] לאחר שלא ראה אפשרות, כי יחזור אי פעם לפולין.
