נועם סטאריק
New member
"שייגעץ", "אנטיסעמיט"
[ראוי לצין לפני הכל שאני כותב את ההודעה הזאת בעברית מן הטעם הפשוט מפני שאני מניח שיהיו מתעניינים ומגיבים שאינם מורגלים לקרוא הודעות ארוכות ביידיש] ובכן, הזמינו אותי להשתתף בדיון על מצב היידיש בישראל בתוכנית התרבות "הבוקר השביעי" (ישודר בערוץ 2, יום שבת, תשע וחצי בבוקר) עם המנחות דפנה שפיגלמן ונטשה מוזגוביה ועם שחקן היידיש הנודע ומייסד ה"יידישפיל" בישראל שמוליק עצמון. התוכנית צולמה אתמול בבוקר והיא תשודר כאמור בשבת... אך המהומה כבר פרצה, והנה הסיפור. הדיון החל באופן נינוח כאשר דפנה שאלה אותי מה לי, בחור בן 31 (עקשנית! אני עדיין בן 30 – רק בעוד שבועיים בן 31) וליידיש. אני לא רציתי להיכנס לסיפור הרומנטיקה של היידיש וכל השמאלץ הזה ועניתי תשובות חותכות יהודיות וענייניות. בהמשך היא דיברה גם עם שמוליק וגם הציגו במוניטור חלק מהצגה ביידישפיל (וואָס האָט יענעם פּנים) ושמוליק אמר מה שאמר על "קסם" היידיש והחל מיד גם לדקלם את הסיפור הישן של ההוראה של שלטונו של בן גוריון בשנת 1952 שאסור להציג ביידיש... כאשר שאלה אותי דפנה מה דעתי על הענין הזה פתחתי ופניתי קודם כל לשמוליק ואמרתי לו: עזוב אותך מהניירות האלה, זה היסטוריה, עבר, אני רוצה לדבר על מה שקורה עכשיו... ואז הבאתי את התיזה הישנה שלי בקיצור נמרץ והיא שהיידיש נתפסת בעיני רבים מ"חובבי" ו"אוהבי" היידיש כפרי רקוב, כבננה רקובה שיש בה המון דבש ואז נוצרים תולעים שנוגסים בתוכה והמתיקות נוזלת וגדלה... (שמוליק כלל לא הבין למה אני חותר) ואז אמרתי לשמוליק: זײַ מיר מוחל שאני חייב להגיד לך את זה, אבל אני מדבר על התיאטרון שלך... אמנם לא ראיתי אף הצגה ביידישפיל, אבל אני מכיר כל כך הרבה צעירים שהולכים שוב ושוב לטעום מהדבר הזה וכל פעם הם יוצאים במפח נפש... זה לא מדבר לצעירים שמתעניינים ביידיש... ההומור דלוח... הדיון נגמר בשלב הזה עם "גוט שבת", אבל מיד אחרי הדיון, ברגע שיצאנו מהאולפן, התחילה מהומה רבתית שאני לא רוצה לפרט אותה כאן, אבל הביטויים שהשמיע כלפיי שמוליק עצמון הדהדו חזק מאוד במסדרונות... משום מה נראה לי שהתיאטרון הזה התרגל לפוצי מוצי, כאשר חובבי הנוסטלגיה ביידיש נוהרים לשם בשביל לשמוע מילה ביידיש, ואילו אלה שאין להם ולא כלום עם היידיש אינם מעיזים לבקר אותו משום שזה ייחשב כמעשה נבלה מפא"יניקי. נשארנו אם כך עם תיאטרון שמספק בידור זול מאוד (למרות שלא נוכחתי בהצגות בתיאטרון, ראיתי לפחות שניים מהם בצילום וידיאו וכן עומדות לרשותי עדויות השמיעה שאני חוזר ושומע מאנשים שונים שיקרים לליבי ושמבינים הן את שפת התיאטרון והן את מורכבותה של תרבות יידיש, כמו כן אני נזכר בצחוק הגס והדי מבהיל של הפרסומת שאמורה להביא צופים נוספים לתיאטרון). יתכן שהייתי צריך להעלות את השאלה הזאת ביתר בהירות ולהתנסח בצורה הבאה: האם יש זכות קיום לתיאטרון היידישפיל כתיאטרון חשוב גם ללא עצם העובדה שהשפה המדוברת בו היא יידיש? התשובה שלי היא לאו מוחלט! חבל מאוד שהנסיון שלי להעלות ביקורת עניינית כלפי ה"נוסטלגיה" הקיטשית והמתקתקה שביסוד התיאטרון היידי בארץ נתקל במהומה רבתית שכזאת. חוצמזה, אחלה תוכנית, אחלה מנחות ואחלה מאפרות
[ראוי לצין לפני הכל שאני כותב את ההודעה הזאת בעברית מן הטעם הפשוט מפני שאני מניח שיהיו מתעניינים ומגיבים שאינם מורגלים לקרוא הודעות ארוכות ביידיש] ובכן, הזמינו אותי להשתתף בדיון על מצב היידיש בישראל בתוכנית התרבות "הבוקר השביעי" (ישודר בערוץ 2, יום שבת, תשע וחצי בבוקר) עם המנחות דפנה שפיגלמן ונטשה מוזגוביה ועם שחקן היידיש הנודע ומייסד ה"יידישפיל" בישראל שמוליק עצמון. התוכנית צולמה אתמול בבוקר והיא תשודר כאמור בשבת... אך המהומה כבר פרצה, והנה הסיפור. הדיון החל באופן נינוח כאשר דפנה שאלה אותי מה לי, בחור בן 31 (עקשנית! אני עדיין בן 30 – רק בעוד שבועיים בן 31) וליידיש. אני לא רציתי להיכנס לסיפור הרומנטיקה של היידיש וכל השמאלץ הזה ועניתי תשובות חותכות יהודיות וענייניות. בהמשך היא דיברה גם עם שמוליק וגם הציגו במוניטור חלק מהצגה ביידישפיל (וואָס האָט יענעם פּנים) ושמוליק אמר מה שאמר על "קסם" היידיש והחל מיד גם לדקלם את הסיפור הישן של ההוראה של שלטונו של בן גוריון בשנת 1952 שאסור להציג ביידיש... כאשר שאלה אותי דפנה מה דעתי על הענין הזה פתחתי ופניתי קודם כל לשמוליק ואמרתי לו: עזוב אותך מהניירות האלה, זה היסטוריה, עבר, אני רוצה לדבר על מה שקורה עכשיו... ואז הבאתי את התיזה הישנה שלי בקיצור נמרץ והיא שהיידיש נתפסת בעיני רבים מ"חובבי" ו"אוהבי" היידיש כפרי רקוב, כבננה רקובה שיש בה המון דבש ואז נוצרים תולעים שנוגסים בתוכה והמתיקות נוזלת וגדלה... (שמוליק כלל לא הבין למה אני חותר) ואז אמרתי לשמוליק: זײַ מיר מוחל שאני חייב להגיד לך את זה, אבל אני מדבר על התיאטרון שלך... אמנם לא ראיתי אף הצגה ביידישפיל, אבל אני מכיר כל כך הרבה צעירים שהולכים שוב ושוב לטעום מהדבר הזה וכל פעם הם יוצאים במפח נפש... זה לא מדבר לצעירים שמתעניינים ביידיש... ההומור דלוח... הדיון נגמר בשלב הזה עם "גוט שבת", אבל מיד אחרי הדיון, ברגע שיצאנו מהאולפן, התחילה מהומה רבתית שאני לא רוצה לפרט אותה כאן, אבל הביטויים שהשמיע כלפיי שמוליק עצמון הדהדו חזק מאוד במסדרונות... משום מה נראה לי שהתיאטרון הזה התרגל לפוצי מוצי, כאשר חובבי הנוסטלגיה ביידיש נוהרים לשם בשביל לשמוע מילה ביידיש, ואילו אלה שאין להם ולא כלום עם היידיש אינם מעיזים לבקר אותו משום שזה ייחשב כמעשה נבלה מפא"יניקי. נשארנו אם כך עם תיאטרון שמספק בידור זול מאוד (למרות שלא נוכחתי בהצגות בתיאטרון, ראיתי לפחות שניים מהם בצילום וידיאו וכן עומדות לרשותי עדויות השמיעה שאני חוזר ושומע מאנשים שונים שיקרים לליבי ושמבינים הן את שפת התיאטרון והן את מורכבותה של תרבות יידיש, כמו כן אני נזכר בצחוק הגס והדי מבהיל של הפרסומת שאמורה להביא צופים נוספים לתיאטרון). יתכן שהייתי צריך להעלות את השאלה הזאת ביתר בהירות ולהתנסח בצורה הבאה: האם יש זכות קיום לתיאטרון היידישפיל כתיאטרון חשוב גם ללא עצם העובדה שהשפה המדוברת בו היא יידיש? התשובה שלי היא לאו מוחלט! חבל מאוד שהנסיון שלי להעלות ביקורת עניינית כלפי ה"נוסטלגיה" הקיטשית והמתקתקה שביסוד התיאטרון היידי בארץ נתקל במהומה רבתית שכזאת. חוצמזה, אחלה תוכנית, אחלה מנחות ואחלה מאפרות
