האם זה אפשרי שאקבל שלילה ברמת משרד הבריאות?

RuthPeleg

New member
אוקי

הגשתי את הקבילה דרך עו"ד אורטל זהבי במרכז הסיוע להשגת טפסי 17 בתל השומר. היא יכולה להיות בקשר רק עם קופות החולים ועם משרד הבריאות, אך השגתי אישור ממנה לפנות לגורמים נוספים.

נכנסתי לאתר של משרד מבקר המדינה, ומילאתי שם טופס קבילה וצירפתי קבצים.

שלחתי אימייל עם כל הקבצים הרלבנטיים אל מירב מיכאלי, תמר זנדברג והוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי שבדיוק ביום שני האחרון דנה בקהילה הטרנסג'נדרית, וצירפתי לתכתובת גם את דליה גלבוע, נינה הלוי ורויטל עמיעז מהוועדה לשינוי מין וכן את עו"ד ממרכז הסיוע דרכו הגשתי את הקבילה.

זה כנראה יהיה מספיק?
 
אין כאן שום עניין של מזל וזה טיפשי לחשוב כך


לא היה לי יותר מזל מלאחרות, ההבדל הוא שלא עשיתי לעצמי הנחות, לא נכנסתי לדכאונות ומרה שחורה, וידעתי שכל שניה שהטוסטסטרון מכרסם לי בגוף זו בעיה שצריך לפתור וכמה שיותר מהר. לא נתתי לתגובות שליליות להרוס לי את היום, היתה לי מטרה ברורה, לנצח את הטוסטסטרון בכל מחיר. וזה לא היה קל, היו המון תגובות קשות, והמשפחה שלי לא קבלה את זה בהתחלה, אבל נאלצתי לפעול בצורה קרה כדי לנצח במלחמה הזו, מלחמה כנגד השעון.
נשמע שיש המון ארס וחוסר פירגון בהודעה שלך, אבל לא אתנצל על זה שאני נראת יפה, נשית ומרוויחה טוב. בניתי את עצמי לאט לאט, בלי לעשות לעצמי הנחות.
אם מישהי הגיעה לגיל 36, ואין לה שום עבודה או חסכונות, זה כבר לא קשור לשינוי, אלא לזה שפשוט לא אכפת לה מעצמה. למצא עבודה זו עבודה במשרה מלאה, אבל ברור שהרבה יותר נוח לשבת בבית ולבכות על מר גורלה. או לחיות על חשבון ביטוח לאומי.
אנשים צריכים להבין שיש דברים שהם מעבר לשינוי, להיות החלטית ולהבין את המטרות שלך בחיים, אלו דברים שממש לא קשורים לשינוי, אלא לעצם היותך אדם בוגר.
לצערי רוב האנשים אוהבים לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום בנוגע לחיים שלהם, וככה הם גם נראים.
הסיבה שכתבתי את ההודעה היא כדי להראות שלהיות טרנסית לא אומר חיים בדיכאון מתמיד ותסבוכות, אז נכון, עכשיו החיים שלה במצב לא טוב, אבל אם היא לא תקח את עצמה בשתי ידיים ותעשה משהו עם החיים שלה, אף אחד לא יעשה את זה במקומה.
רציתי להראות שאפשר גם להיות מאושרת, וחובה על כל טרנסית להיות מאושרת.
אז לפני שאת מתעצבנת ואומרת שאני שירות רע לקהילה, תחשבי טוב טוב עם עצמך, איזה שירות את עושה לקהילה?
 

RuthPeleg

New member
האם זה אפשרי שאקבל שלילה ברמת משרד הבריאות?

אני עברתי את הוועדה לשינוי מין ואני כבר 7 חודשים במאבקים עם קופות החולים להשיג אישור התחייבות לניתוח נישוי אף ונישוי מצח שלי. ביום שני הגעתי סוף סוף לשלב שהתאפשר לי להגיש ערעור לנציב קבילות הציבור של משרד הבריאות דרך מרכז הסיוע בתל השומר. האם יש סיכוי שזה ישלל גם ברובד הזה? האם יתכן שימרחו אותי חודשים עד שיתנו לי תשובה כמו שקרה לי עם קופת החולים שלי? (מכבי)

אני מנסה לפחות להבין אם היה מקרה כלשהוא שמישהי קיבלה שלילה ברובד נציב קבילות הציבור של משרד הבריאות, או אם עד עכשיו לפחות ברובד הזה היה אישור.

על פי המידע של עורכת הדין במרכז הסיוע של תל השומר, הייתה רק אחת שפנתה לקבל עזרה ממנה לפני, והיא קיבלה תשובה חיובית בערעור הראשון תוך חמישה ימים. בעוד במקרה שלי הערעור הראשון למכבי לקח חודש עד שקיבלתי תשובה עבורו, והיא הייתה שלילית.

אם ישללו לי ברובד משרד הבריאות, האם אני אהיה הראשונה שזה קורה לה?
 
חבל על המאמץ

את מתאמצת כלכך לקבל את זה דרך הוועדה כי זה חינם, אבל את מתעלמת לגמרי מחוסר הניסיון בארץ, ולתקן ניתוח כושל הרבה יותר קשה מלעשות אותו כמו שצריך מהתחלה.
אם את כבר עושה את כל הבלגן הזה עם עורך דין, תבקשי מימון מהקופה ושאת תבחרי מנתח מיומן מחו"ל.
 

RuthPeleg

New member
זה דרך עו"ד של תל השומר

אני לא משלמת לה, זה מטעם מרכז הסיוע של תל השומר שמשרת את האינטרס שלהם. כמו כן, חוק בריאות ממלכתי מכסה רק ניתוחים שמבוצעים בבתי חולים ציבוריים.
 

RuthPeleg

New member
עוד שיקולים

אין לי דרך לשלם על זה. זה או דרך הוועדה, או כלום ודרך הוועדה זה אומר ניתוח בבית חולים ציבורי, אלא אם כן לא מתאפשר לעשות את הניתוח בבית חולים ציבורי, למשל במקרה של ניתוח באיבר מין מנקבה לזכר, אבל זה לא רלבנטי עבורי כאישה טרנסית... והבנתי שדווקא הרופאים בארץ יודעים לעשות רינופלסטיה טובה, וגם אם בניתוח המצח יורידו לי פחות מאשר היו מורידים לי בחו"ל, זה עדיין יהיה הרבה יותר טוב מכלום. מעבר לכך, הבנתי שמבחינת סיכון לסיבוכים, הסיכון נמוך אצל רן יהלום. יכול להיות שהתוצאה לא תהיה מספיק שונה ממה שיש לי עכשיו, אבל זה יותר טוב מכלום וזה בטוח.
 
קשה לי להאמין

שאת עומדת ללכת לניתוח כי זה מה יש, ואת מסכימה להסתפק בתוצאה בינונית עד בלתי ידועה, בזמן שאת יודעת בוודאות שיש אופציות טובות יותר.
את לא עובדת?
 

RuthPeleg

New member
יופי לך שאת לא מאמינה

תוצאה בינונית עד בלתי ידועה: יש רופא כלשהוא שיגיד לך אחרת, גם אלה היוקרתיים ביותר והמבוססיים ביותר בתחום? כולם אומרים שכל מקרה בפני עצמו ואי אפשר לדעת איך יצא בגלל איך שהרקמות יתרפאו סביב השינויים בעצמות. בדקתי טוב טוב את הרופאים, בטיחותית הם סבבה. רינופלסטיה וכרונדופלסטיה הם יודעים לעשות לגמרי סבבה. הספק היחיד הוא לגבי ניתוח המצח, וגם לגבי זה ביררתי, שלמרות שהם לא יודעים לעשות הסרה, שיוף והחזרה של הסינוס כמו שהרופאים המתקדמים בחו"ל יודעים... הוא כן יודע להכניס פנימה את עצם הסינוס ולקצר אותה, כך שאפקטיבית זה מקנה לו אפשרות לשייף אותה כמות כמו בטכניקה שמקובלת בחו"ל. למה את מניחה שהמנתחים בארץ לא מספיק טובים? אני לא רוצה להיות דוגמנית, מספיק לי שתהיה לי נראות עוברת כאישה בלי שיכערו אותי ובלי שיפגעו לי בתפקוד. דוגמנית אני לא אהיה בכל פאקינג מקרה, אני בת 36 וקרחת.

כמה זמן עוד אני אמורה לחכות כדי לעשות את המעבר? כמה זמן עוד יקח לי לחסוך את עשרות אלפי הדולרים כדי לעשות את זה במימון עצמי בחו"ל? ומה אני אמורה לעשות בינתיים שאני משתגעת מהגוף שלי? ואיך אני אמורה להשיג עבודה כשכולם אומרים לי "תבואי בנראות גברית אם את רוצה לעבוד". גם זה אני אמורה לסבול? אולי תתחילי להגיד לי כמה אני דפוקה שאני בת 36 ואין לי כסף לשלם על הניתוחים שלי.

יאללה, ההתנשאות הזו עלי ועל רופאים בארץ מיותרת וככה הרפואה בארץ בתחום הזה אף פעם לא תתקדם עם גישה כזו. כן, הרופאים נוטים להיות קצת שמרנים ובשם הבטיחות יתכן שיגלחו קצת פחות, אבל מצד שני זה יתרון כי אז יש יותר בטיחות, וזה גם יתרון מבחינתי שככל שהשינוי קטן יש יותר סיכוי שהתוצאה תראה טבעית, גם אם יקרה המקרה הגרוע ביותר שלא שייפו מספיק, זה גם יתרון מבחינתי שזה בארץ איפה שאני יכולה לקבל עזרה מאנשים שאני מכירה.

אני לא באה לשכנע אותך, תעשי מה שאת רוצה ומה שנראה לך. אבל שאני אומרת לך שזה או זה או כלום, זה מה יש, זו הסיטואציה שלי, זה לא רלבנטי ולא עוזר לי שאת מתנשאת עלי ועל הרופאים בארץ ומתנהגת כמו אליטה כזו כאילו שברור לגמרי שצריכה להיות לי גישה לניתוחים מהמנתחים הכי בכירים בתחום, כאילו אני איזו קייטלין ג'נר.

אני לא נהיית צעירה ואני רוצה להתחיל לחיות כבר.
 
תראי

מה שאני מתכוונת זה שיש לך פנים שנראות יחסית בסדר, את לא איזה בריון מתאגרף, לדעתי הקיצוניות קיימת בעיקר בתפיסה שלך, באיך שאת רואה את עצמך. התמונת פרופיל שלך מקסימה בעיניי. לדעתי את צריכה קודם כל למצא עבודה, וזה טבעי שזה יהיה קשה בהתחלה, אבל לחסוך לניתוחים כאלו זה עניין של שנה שנתיים, לא סוף העולם. אז נכון זה לא יהיה קל עבורך בתקופה הזו, אבל שתתנתחי אצל הטוב שקיים ותקבלי את התוצאה הטובה ביותר בזכות ולא בחסד, אני סמוכה ובטוחה שאת תהיי מרוצה ביותר. את עשית החלטה שגויה שהתחלת את התהליך בגיל מאוחר, איבדת המון, אבל לפחות את המעט שנשאר תעשי כמו שצריך, ומוטב שלא בצורה אמפולסיבית. גוף יש רק אחד, ותמיד תזכרי ניתוח כושל הרבה יותר קשה לתקן מלעשות אותו כמו שצריך מההתחלה.
 

RuthPeleg

New member
אני לא יודעת איזו עבודה

אני לא יודעת איזו עבודה את מצפה שאשיג שתאפשר לי לחסוך את הכסף הזה תוך שנה שנתיים כשאני צריכה תוך כדי גם לשלם שכר דירה, אוכל, הוצאות שוטפות ועל פאה נורמלית לפחות פעם בשנה. זה יותר בסגנון ארבע שנים במקרה הטוב שאצליח למצוא עבודה ולהחזיק בה, יותר אם לא אצליח בזה. זה שאני לא נראית כמו בריון לא אומר שנשאר לי הרבה זמן להראות צעירה יחסית וככל שאני מחכה יכולת הריפוי של הרקמות שלי יורדת. לגבי זה שנזכרתי בגיל מאוחר, לא ידעתי שאני אישה עד לפני ארבע שנים. הייתי עסוקה מדי בסרט שאני לא שווה כלום כדי לגלות את זה על עצמי בכלל. רק לפני ארבע שנים יצאתי מהבית והיה לי שקט נפשי מההורים שאפשר לי לגלות את זה. אם אבא שלי היה רואה את זה קורה, הוא כנראה היה מנשל אותי לפי איך שאני מכירה אותו ועכשיו זה מאוחר מדי לבדוק את זה מסיבות שלא אכנס אליהן. במקרה או שלא במקרה זה הסתדר עבורי לקרות שהבנתי את זה כשהוא כבר היה מחוץ לתמונה עבורי. אולי בתת מודע שלי ידעתי שזה מה שיקרה ולא אפשרתי לעצמי להיות מודעת לכך שאני אישה. כל זה רכיבים בסיטואציה שלי שאת לא יודעת ואני מוצאת את עצמי חייבת לחשוף כדי להצדיק את המקום בו אני נמצאת. באמת שאני כבר לא כל כך צעירה ואני לא יודעת אם את קרחת ויודעת כמה זה מכה להוריד את הפאה כל יום ולראות כמה גברית את נראית בלעדיה אבל את חייבת כי אחרת זה מגרד והפאה נשחקת מהר אם מנסים ללבוש אותה סביב השעון ואז זה עולה עוד כסף שאין לי הרבה ממנו. אולי את כן יודעת איך זה ואולי את לא יודעת. שבמקרה הטוב ביותר אני אראה כמו אישה רק במשך חלק מהיום, גם אם כל הניתוחים יצליחו. ובתמונת הפרופיל אני מהנדסת בדיוק זווית ותאורה שמציגה אותי הכי נשית והכי מחמיאה אבל במציאות ישר מזהים אותי כגבר למרות שאני לא זזה באופן גברי וגם לפני שאני פותחת את הפה כך שאני יודעת שזה לא הקול שלי שמגביל אותי אפילו שבהחלט יש לי עוד מה לעבוד עליו. אני עייפה כבר מלחכות וזה לווא דווקא יהיה שנה שנתיים. זה יכול להיות גם שמונה שנים או יותר ואני כאמור בת פאקינג 36 וקרחת. אם אני נראית צעירה יחסית עכשיו, זה לא יחזיק עוד זמן רב. וכל פעם אני צריכה להסביר את כל הדברים האלה מחדש ולחשוף פרטים מביכים על עצמי כדי להצדיק את זה שהאופציות שלי מוגבלות.
 
מקסימה שכמותך

למזלי את השינוי שלי התחלתי בגיל צעיר, ויש לי (טפו טפו טפו) שיער מלא שנראה נשי ומדהים, הגוף שלי מאוד נשי, ולא כלכך זכור לי שאי פעם ממש נראתי כמו בן. מעולם לא היתה לי בעיה למצא עבודה, אחרי קצת פיתוח קול הקול שלי עבר יחסית טוב בטלפון, והחזה שלי טבעי לחלוטין, יותר מחצי חיים חיה כאישה באופן מלא, ואנו באותו הגיל. כלכך חבל לי וכואב לי לראות אותך כואבת ומתייסרת, הלוואי שהגורל היה אחרת. כיום הגיל מתחיל לדפוק בדלת, והפנים הנעריות מתחילות להראות סימנים זיקנה קטנים, פתאום רואים איזה קמט קטן פה, קמט קטן שם. לפעמים קשה לי להאמין שבאמת הייתי פעם משהו אחר, אבל המחשבה שזכיתי לחוות את הנשיות שלי כמו שצריך היא תחושה מדהימה, הדבר היחיד שחסר לי כרגע בחיים, זה למצא את האחת הנכונה ולהקים משפחה, הלוואי שהייתי יכולה להיות בהריון, לפעמים אני חולמת על הרחם שלי, על זה שנכנסתי להריון והבטן שלי גודלת לאט לאט, לפעמים באות מחשבות על התינוק, על איך הוא מגיש בתוכי, זו תחושה כלכך טהורה להתעורר באמצע הלילה מחלום ראליסטי ולגלות שהידיים שלך על הבטן ולרגע קטן אחד את מאמינה שאולי את באמת בהריון.
 
התגובה הזו פשוט מגעילה ולא במקום.

במקום להראות תמיכה נראה שיותר חשוב לך להשוויץ בזה שהתחלת תהליך מוקדם ולא ניזקקת לשום ניתוח ועוד מול בחורה שמספרת לך שלא יכלה לעשות את זה צעירה. בדיוק כמו שאלך לצחוק על חבר לכיתה שלא עבר את המבחן. טאקט.
 
לאוקסיטוצין.

מי שלא לומד למבחן שלא יתפלא שהוא נכשל, אין סיפוק רב מלקצור את הפירות שהרווחתי ביושר בעבודה קשה. השינוי שלי הצליח כי לקחתי החלטות נכונות בזמן הנכון, ולא נתתי לאנשים שליליים לגרור אותי למטה.
מאוד נוח וקל לראות משהי במצוקה ולרחם עליה, להגיד היא מסכנה, אין לה מזל, היא התחילה מאוחר. אבל את שוחכת שזו בדיוק הדרך לקבע את המצב הזה, היא צריכה לצאת מהמצב שהיא תקועה בו. לכן אין לי שום כוונה לרחם על אף אחת שנוח לה לרבוץ בבית ולא לעשות כלום עם החיים שלה. ממני היא לא תקבל רחמים. היא רוצה לעשות שינוי, היא צריכה להבין שהיא צריכה לצאת מהבית, גם אם לא נעים, וגם אם קשה, ולהתחיל לעבוד ולהכניס כסף. אף אחד לא ידפוק לה בדלת עם כרטיסי טיסה ותור לניתוח, ואף אחד לא יקנה לה פאה.
אנשים צריכים להבין, מי שרוצה לעשות שינוי צריך להתאפס על החיים שלו ולהתחיל להיות רציני מגיל קטן. ומי שלא מבין את זה, יבין את זה בדרך הקשה.
משום מה מתיחסים לטרנסיות כאל מסכנות שצריכות נדבה, בזמן שמה שהן צריכות באמת זה לקום בבוקר עם ראש מורם, ללמוד ולעבוד כמו כולם, בלי להתנצל ובלי לדפוק חשבון לאף אחד.
 
אף אחד לא ביקש ממך לרחם.

רק לנהוג ביותר טאקט והתחשבות. לא אגיד להומלס שיש לי בית. לא אגיד לאדם שנכשל במבחן שאני עברתי. לא אגיד לחולה סרטן שאיזה כיף שאני בריאה. לא אגיד לאדם כרות יד שלי יש ידיים כדי שיקנא. את העבר לא ניתן לשנות. להגיד לה שבעיה שלה שלא עשתה את השינוי מוקדם יותר לא יקדם שום דבר. הרי היא לא תוכל לחזור בזמן ולתקן את זה, זה לזרות מלח על הפצעים. קצת טאקט והבנה... עם כל זה שעברת תהליך בגיל צעיר ואת נשית ומושלמת ובת 30+ אני בת 21 עם יותר הבנה התחשבות ואמפתיה לאחרים. לא מדובר על רחמים, מדובר על התחשבות. מדובר על להבין איזה משפט יגרום לצד השני להיפגע ואיזה משפט לא. זה להבין איזה משפט רלוונטי ואיזה משפט לא ותסלחי לי שלפרט לה שעברת תהליך בגיל מוקדם זה הכי לא רלוונטי שקיים, נו יופי, אז אמרת לה... היא עוד שניה נכנסת למכונת זמן ומשנה את העבר.
 

RuthPeleg

New member
רק מזכירה שוב

שהתחלתי מאוחר כי ידעתי מאוחר. לא היה לי מושג מזה עד גיל 32.

כמו כן, איבדתי את השיער שלי כבר בגיל 21.

איך בדיוק הייתה לי שליטה למשל על הגורמים האלה? אם הייתי יודעת בגיל 18, הייתי יכולה להתחיל טיפול הורמונלי בזמן כדי שאולי עדיין יהיה לי שיער היום, וזה היה מקל עלי מהרבה בחינות, שלא הייתי צריכה להוציא כסף על פאות, שהיה מתאפשר לי להיות בנראות נשית יום אחד 24/7, שהגוף שלי היה מגיב יותר טוב להורמונים בגיל מוקדם יותר, ואם עדיין הייתי צריכה ניתוח מצח השיער שלי היה מסתיר את הצלקת.

אבל לא ידעתי. מה בדיוק הייתי אמורה לדעת לעשות כדי שאדע אם לא ידעתי?

אולי עכשיו גם נגיד שאם לא ידעתי קודם זה אומר שזה לא אמיתי?
 
לרות

אם היית מקשיבה להורים שלך בעניין של ההיטק והכסף, המצב שלך היה הרבה יותר טוב היום ללא כל ספק. אבל עשית את הבחירות שלך, ואני ואוקסיטוצין עשינו בחירות קצת אחרות. וזה בסדר. את וודאי קראת לאן הבחירות שלי הובילו אותי בחיים, ובאשכול אחר קראת לאן הבחירות שאוקסיטוצין עשתה הובילו אותה בחיים, אז כנראה הבחירות שלך לא היו הכי טובות, ואת צודקת, אין מה לעשות נגד זה אלו העובדות.
את משדרת בהודעה שלך שאת שמחה בחלקך, אך מנגד את יודעת היטב שמשכורת של 6-10 לחודש לא היתה מזיקה לך, היא היתה תורמת לך רבות להצלחה בתהליך. לכן מה שמאוד קשה לי לשמוע זה שאת רובצת בבית ובעצם וויתרת על החיים שלך כאישה, את משמרת את המצב הקיים שזה סוג של נער עם פאה, וחיה ככה. להיות אישה זה אופי ודרך חיים, משחר ההיסטוריה זכויות נשים נרמסו, ודווקא היום שזכויות נשים הן בראש המעלה, את בוחרת לוותר. חובתך היא לצאת בכל הכוח ולהבין שגם בגיל 36 החיים ממשיכים, ואת חייבת למצא עבודה. ובמקרה שלך בהתחלה אפילו בנראות גברית. כי בעולם קפיטליסטי הכסף מניע את העולם, או במקרה שלך את השינוי.
הצלחת במישור הזוגי, ואת כנראה חיה עם אדם שמקבל אותך, לכן אל תקדימי את המאוחר, גם בארץ לא תקבלי תור מחר בבוקר לניתוח, לכן כל דקה מיותרת, קומי, צאי מהבית ותנסי למצא עבודה בחברה גדולה, הצטייני בתפקידך ואל תעשי לעצמך הנחות, עדיף שתקחי את ההורמונים, ותקחי צעד אחורה ביציאה כאישה, תעבדי תקופה כגבר, ובבוא העת תגיחי כאישה ממקום מבוסס , כשאת יכולה להרשות לעצמך מה שאת רוצה.
ברור לי שאת תקראי את הפסקה האחרונה את תרגישי תחושה איומה, ואולי תחשבי איך בכלל העזתי להעלות דבר כזה, אבל בחיים יש רצוי, ויש מצוי, ולפעמים קשה לאחוז במקל משני קצותיו.
בנוסף במקום עבודה איכותי תוכלי לקבל הטבות כמו הלוואה על חשבון העבודה, או סיוע בטיפולים רפואיים.
בהצלחה בכל אשר תלכי.
 

RuthPeleg

New member
אני כבר ניסיתי לעבוד בהייטק

במשך שנים וזה היה סבל צרוף בו הרגשתי שהמוח שלי מטוגן היטב. ניסיתי לכפות על עצמי לעשות את זה שוב ושוב ולא הצלחתי. תגידי שזו בעיה שלי ואני מפונקת, אין בעיה, את צודקת.
 
למעלה