הודעה לא שגרתית

11שני11

New member
הודעה לא שגרתית

שלום לכולם, כמו שחלק יודעים אני בפורום כבר די הרבה זמן, השכלתי ולמדתי וגם יצא לי לתת כמה עצות,
זאת הודעה שרציתי לשים בפורום הרבה זמן מטעמים טכניים לא הצלחתי
לפני כשנה התחלתי טיפול הורמונלי לשינוי מין,
לפני חודשיים הפסקתי את הטיפול ההורמונלי כי פשוט לא הצלחתי לתפקד,
כמו הרבה טרנסג'נדרים שמתחילים את התהליך, קיבלתי תמרור עצור מהרבה חברים וקרובי משפחה וזה גרם לי פשוט להפסיק.
מאז נכנסתי לדיכאון עמוק וכל דבר שהיה מהנה בשבילי בעבר כבר לא גרם לי הנאה.
מאוד קשה לי לתאר במילים כמה קשה היתה התקופה שעברתי במיוחד שהיא לוותה בכל המצב הביטחוני שהיה בארץ.
הפחד הכי גדול הוא שהדיכאון נובע לא רק מאובדן הזהות שפיתחתי כאישה והיחס החם שקיבלתי פתאום מאנשים שלא הכירו אותי לפני (וחיזורים כמובן)
אלא גם מעצם היותי גבר. כלומר לא רק הפסקתי להתקיים כמי שחשבתי שאני באמת אלא גם הצורך להיות משהו שאני (אולי) לא נועדתי להיות .
כן , כל הסיבוכים האלה עלו בדעתי וגם השראה שקיבלתי מאנשים שקראתי עליהם- שעשו את כל השינוי המגדרי מא' ועד ת' (או עד איזשהי אות שם באמצע) ובכל זאת התחרתו.
בכל אופן התחושה האישית שלי כרגע היא ששינוי מגדרי זה כמו ללכת על חבל שלורבנו הוא די דק וגם אם אמרו לכם שיתמכו בכם, יתכן ותיפלו והרשת שדמיינתם שהיא שם- לא בטוח קיימת.
תקנו אותי אם אני טועה.
אשמח לתגובה וכמובן- חג שמח
 

יו איפה

New member
מצטערת לשמוע על התקופה שעברה עלייך

אני מקווה שעכשיו יש לך את הזמן לעכל מה עבר עלייך ומה זה אומר הלאה, או שאת עיקר העיכול הזה כבר עברת ולכן יכולת לכתוב על זה כאן בפורום.
&nbsp
אני רוצה להאמין שעשית את הדבר הכי נכון לך כרגע וכל מה שיהיה בהמשך יהיה ממקום עם הכי הרבה ביטחון אישי וסביביתי.
&nbsp
אני שמחה לשמוע ממך ותודה ששיתפת.
&nbsp
&nbsp
 

טלי19881

New member
זה קשה זה לא קל אני מבינה אותך אבל

את צריכה להבין דבר אחד זה שהפסקת את התהליך שלך את התליך ההורמונלי זה זה אכן רק יגרום לך סבל והסובבים אותך רק יחשבו שאת תירקדי לפי החליל שלהם ותהיי מה שהם רוצים שתהיי וזה ממש לא צריך להיות ככה את צריכה לדבר עם המשפחה שלך אולי בשיתוף עם פסיכולוגית שתיתן להם להבין והם יבינו שאת שונה שאת לא מה שהם רוצים שתהיי שהגוף שאת נימצאת בו כרגע וחיה איתו זה לא את שאני התחלתי את התהליך ההורמונלי שלי ידעתי שכולם יהיו נגדי ונגד ההורים הסביבה אבל זה ממש לא היה איכפת לי ולא השפיע עליי ולרגע לא חשבתי בחיים להפסיק את התהליך להפך עכשיו שאני ניזכרת כול ההיתנגדות שלהם והצעקות שלהם ושל הסביבה בחיים אבל בחיים לא גרמו לי להפסיק את הטיפול ההורמונלי ואת השינוי שלי להפך זה נתן לי יותר כוח ומוטיבציה להיות מי שאני כי אים אני לא הייתי עוברת את התהליך שאני עברתי היום כבר לא הייתי חיה כי בישבילי חיים שהם אינם שלי ואני מרגישה לא שייכת אליהם אלה לא חיים להיות מי שאני לא מי שאוהב אותנו יקבל אותנו כמו שאנחנו אני לא אומרת שכולם חייבים לקבל את זה מייד ובהבנה אבל לאט לאט הם חייבים להפנים ולהבין להבין זה מה שיש שאלו הם החיים שלנו ואנחנו רוצים לחיות את חיינו כמו כול אחד ואחת כמו אחרים לפי המיגדר שאנחנו מרגישים שאנחנו שיכיים אליו ומי שלא מקבל את זה אז חבל עליהם כי אנשים תמיד יהיו מרובעים ועם דעות כאלה ואחרות שממש לא צריך לעניין אותנו קל מאוד לדבר ולהגיד ולשפוט כשאותם האנשים האלה ששופטים ומדברים אני בטוחה שהם לא היו רוצים שישפטו אותם לכן נשמה שום אנשים לא צריכים לגרום לך להפסיק את התהליך שלך תהיי מי שאת תדברי עם ההורים תשתפי אותם בכול תסבירי להם שאלו הם חייך ואת רוצה לחיות אותם בתור מי שאת ואים הם לא רוצים לקבל אותך בתור מי שאת אז הם יפסידו אותך פשוט זה הכול בחיים צריך להיתמודד עם הכול אבל לוותר לאנשים ביגלל שהם משפיעים על התהליך שלך ולא רק על התהליך גם על דברים אחרים בחיים ולהקשות עלייך עם הדעות שלהם וכו' זה ממש לא להפך תוכיחי ותראי להם שכול ההשפעות שלהם עלייך לא משפיעים עלייך ביכלל ואת תילכי בדרך שלך ותהיי מי שאת רוצה להיות ולא מי שהם רוצים שתהיי בהצלחה נשמה
 
לא קל לקרוא,

לדעתי תצטרכי לפזר את כל הערפל של הגורמים מסביב הלא רלוונטים.. להחליט מה את ומי את לכוון למטרה וללכת לשם.
הדעה של המשפחה וכו' פה היא פחות רלוונטית , במיוחד כשעשית כבר את הצעד ויצאת מהארון מולם.. את לא יכולה לחיות כמו שטלי אמרה לפי החליל שלהם.

הסבל שאת עוברת לא שווה את זה , ואלה החיים שלך לחיות.
 
מצב לא קל

היי שני,

כואב לקרוא את דברייך, אבל אני שמחה עליהם.
המצב שאת מתארת הוא מצב לא פשוט, שדורש אומץ וחוסן רגשי במידה מאוד גבוהה. אני משבחת אותך על כך.
תהליך של שינוי מגדרי הוא תהליך ארוך, מורכב ובעל אתגרים כמעט בלתי-פוסקים. הצורך והרצון בתמיכה במהלכו הוא לא רק טבעי אלא - הכרחי.
להתחיל את התהליך, אני מתארת לעצמי, לא היה מעשה של מה בכך ודרש אומץ.
להפסיק לקחת הורמונים, שוב - אני מתארת לעצמי, היה מעשה אדיר ולא קל כלל.
מידת המודעות שלך לעצמך ולמצבך הרגשי, התהליכי, הגופני והחברתי - לא מובנת מאליה.
אני מקווה שיחד עם המודעות שלך - פנית לקבל תמיכה/סיוע/טיפול בדיכאון שאת מתארת.
בכל שנוגע לתהליכים מהותיים כאלה, אני מאמינה שיש לך את כל הזמן שבעולם ושהדברים האלה יכולים וצריכים להתקיים אך ורק בקצב שלך.
מקווה שתרשי לי לחזק אותך על היכולת לקחת אחריות ולדעת מתי להתחיל ומתי להגיד "די".
עוד, אני מאמינה שאם זה נכון עבורך - תמשיכי את התהליך, כשתרצי וכשהוא יהיה לך נכון.

אם תרגישי שאת רוצה לשוחח, בעניין הזה או בעניינים אחרים שאולי מטרידים אותך - את יותר ממוזמנת.
ענת, יש עם מי לדבר
03-6205591
אנחנו כאן כל יום (א'-ה') בין השעות 19:30-22:30

היי חזקה!
 

11שני11

New member
תודה למגיבים

ענת, התגובה שלך בהחלט חיממה לי את הלב,
במהלך ה-4 חודשים האחרונים שבהם הפסקתי לקחת הורמונים שוב התחלתי לחפש את הסיבה לדיכאון ואם אפשר לתאר את זה בצורה הכי פשוטה
כל הנחלים זורמים לים
התחלתי שוב להטיל ספק במין שבו נולדתי וכמה שניסתי לחזור ולחיות במין ה"מקורי" רק גרמתי לעצמי לטראומה
פניתי לתמיכה אצל פסיכולוגית שלא מתמחה בנושא מגדר בנתיים אני בטיפול אצלה
שוב תודה על התמיכה, שמחתי לקרוא
 

Natalie Natalie

New member
+

תמיד אפשר להכיר אנשים חדשים שכן יקבלו אותך כמו שאת.רק צריכים להיות פתוחים לזה ולא להיות במגננה שכולם נגד
 
למעלה