מה שהרבה לא יודעים על חומרת חילול השבת
בס"ד
בלא מעט מצבים מדגישים רק את החלק הראשון של המשנה המובאת כאן במלואה, שתעזור ללא מעט מאיתנו להציל את חיי הנצח של העוה"ב ולעשות תשובה ע"פ הנדרש:
"כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אֶרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר' (יְשַׁעְיָה ס כא). וְאֵלּוּ שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִּסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: 'כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ד' רֹפְאֶךָ' (שמות טו). אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו" (משנה, סנהדרין י, א).
וחשבתי בעה"י להסביר מדוע למחלל שבת בפרהסיא אין חלק לעוה"ב, שהרי דינו כגוי ונחשב לעובד עבודה זרה ומומר לכל התורה כולה, הוא אינו מצטרף לשום דבר שבקדושה, אסור להעלותו בין שבעת העולים בשבת שצריכים להיות שומרי שבת אלא רק בתור מוסיף, בעשרת הדיברות שמסודרים מהכבד אל הקל הדיבר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" הוא הרביעי והעונש עליו הוא מוות בסקילה שהוא הקשה והנורא מכולם, בזמן שהדיבר "לֹא תִרְצָח" הוא השישי והעונש עליו הוא אמנם גם במיתה אך בדרגה הרבה יותר קלה, ומכאן שחומרת החטא והעונש של מחלל השבת חמורים מאלו של הרוצח עד כדי כך שהרוצח נשאר יהודי ומחלל השבת הרי הוא כגוי לכל דבר, יינו יין נסך ואם פתח בקבוק יין לא מבושל או טלטל כוס או בקבוק פתוח היין שבו נפסל לשתיה, הוא פסול לעדות ואם שימש כאחד משני העדים בחתונה אותו זוג אינו נחשב לנשוי ועליו להינשא שוב עם שני עדים כשרים שומרי שבת, לא ניתן לקברו יחד עם יהודים שומרי שבת אחרים אף אם הם רוצחים או פושעים שפלים מכל סוג אחר, ומתוך כך הוא אינו נכלל בתוך אותם ישראל שיש להם חלק לעוה"ב, והוא נידון למוות הן בעוה"ז בצורה שיקצרו לו את שנות חייו שנקבעו לו והן בעוה"ב, כדכתיב בתורה הקדושה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם, מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא, יד), אע"פ שלמרבה הפלא לגויים צדיקים שקיימו שבע מצוות בני נוח ולא הזיקו או שנאו יהודים יש חלק לעוה"ב למרות שהם כלל לא מצווים לשמור שבת, כאשר גוי ששומר שבת מתחייב במיתה כמו יהודי שמחלל שבת, אלא אם עשה תשובה והתחיל לשמור שבת כהלכתה, כדכתיב: "אין לך דבר העומד בפני התשובה", ללמדנו על האהבה האינסופית שיש לבורא עולם כלפי ישראל שנתן לנו אותה כאחת משלושת האותות שמסמלים את הברית הנצחית ביננו, כאשר כל המחלל את השבת דומה לבעל עסק שהוריד את השלט מעל לבית העסק שלו ומכאן כל הלקוחות מבינים שפשט רגל או פשוט הפסיק את פעילותו, וכך גם סימן ההיכר הבולט ביותר של היהודי הוא שמירת השבת, כפי שאנו אומרים בברכה האמצעית שבתפילת העמידה בשחרית של שבת קודש:
"יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקו, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּו. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּראשׁו נָתַתָּ, בְּעָמְדו לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. שְׁנֵי לוּחות אֲבָנִים הורִיד בְּיָדו, וְכָּתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת, וְכֵן כָּתוּב בְּתורָתָךְ: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂות אֶת הַשַּׁבָּת לְדרתָם בְּרִית עולָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אות הִיא לְעלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ד' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: וְלא נְתַתּו ד' אֱלהֵינוּ לְגויֵי הָאֲרָצות, וְלא הִנְחַלְתּו מַלְכֵּנוּ לְעובְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתו לא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּו בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ: יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עונֶג, עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבָךְ, וְהַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו, חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ".
בס"ד
בלא מעט מצבים מדגישים רק את החלק הראשון של המשנה המובאת כאן במלואה, שתעזור ללא מעט מאיתנו להציל את חיי הנצח של העוה"ב ולעשות תשובה ע"פ הנדרש:
"כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִרְשׁוּ אֶרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר' (יְשַׁעְיָה ס כא). וְאֵלּוּ שֶּׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לְעוֹלָם הַבָּא, הָאוֹמֵר אֵין תְּחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, וְאֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמַיִם, וְאֶפִּיקוֹרוֹס. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אַף הַקּוֹרֵא בִּסְפָרִים הַחִיצוֹנִים, וְהַלּוֹחֵשׁ עַל הַמַּכָּה וְאוֹמֵר: 'כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְּמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ד' רֹפְאֶךָ' (שמות טו). אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר, אַף הַהוֹגֶה אֶת הַשֵּׁם בְּאוֹתִיּוֹתָיו" (משנה, סנהדרין י, א).
וחשבתי בעה"י להסביר מדוע למחלל שבת בפרהסיא אין חלק לעוה"ב, שהרי דינו כגוי ונחשב לעובד עבודה זרה ומומר לכל התורה כולה, הוא אינו מצטרף לשום דבר שבקדושה, אסור להעלותו בין שבעת העולים בשבת שצריכים להיות שומרי שבת אלא רק בתור מוסיף, בעשרת הדיברות שמסודרים מהכבד אל הקל הדיבר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ" הוא הרביעי והעונש עליו הוא מוות בסקילה שהוא הקשה והנורא מכולם, בזמן שהדיבר "לֹא תִרְצָח" הוא השישי והעונש עליו הוא אמנם גם במיתה אך בדרגה הרבה יותר קלה, ומכאן שחומרת החטא והעונש של מחלל השבת חמורים מאלו של הרוצח עד כדי כך שהרוצח נשאר יהודי ומחלל השבת הרי הוא כגוי לכל דבר, יינו יין נסך ואם פתח בקבוק יין לא מבושל או טלטל כוס או בקבוק פתוח היין שבו נפסל לשתיה, הוא פסול לעדות ואם שימש כאחד משני העדים בחתונה אותו זוג אינו נחשב לנשוי ועליו להינשא שוב עם שני עדים כשרים שומרי שבת, לא ניתן לקברו יחד עם יהודים שומרי שבת אחרים אף אם הם רוצחים או פושעים שפלים מכל סוג אחר, ומתוך כך הוא אינו נכלל בתוך אותם ישראל שיש להם חלק לעוה"ב, והוא נידון למוות הן בעוה"ז בצורה שיקצרו לו את שנות חייו שנקבעו לו והן בעוה"ב, כדכתיב בתורה הקדושה: "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַשַּׁבָּת כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם, מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת, כִּי כָּל הָעֹשֶׂה בָהּ מְלָאכָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא, יד), אע"פ שלמרבה הפלא לגויים צדיקים שקיימו שבע מצוות בני נוח ולא הזיקו או שנאו יהודים יש חלק לעוה"ב למרות שהם כלל לא מצווים לשמור שבת, כאשר גוי ששומר שבת מתחייב במיתה כמו יהודי שמחלל שבת, אלא אם עשה תשובה והתחיל לשמור שבת כהלכתה, כדכתיב: "אין לך דבר העומד בפני התשובה", ללמדנו על האהבה האינסופית שיש לבורא עולם כלפי ישראל שנתן לנו אותה כאחת משלושת האותות שמסמלים את הברית הנצחית ביננו, כאשר כל המחלל את השבת דומה לבעל עסק שהוריד את השלט מעל לבית העסק שלו ומכאן כל הלקוחות מבינים שפשט רגל או פשוט הפסיק את פעילותו, וכך גם סימן ההיכר הבולט ביותר של היהודי הוא שמירת השבת, כפי שאנו אומרים בברכה האמצעית שבתפילת העמידה בשחרית של שבת קודש:
"יִשְׂמַח משֶׁה בְּמַתְּנַת חֶלְקו, כִּי עֶבֶד נֶאֱמָן קָרָאתָ לּו. כְּלִיל תִּפְאֶרֶת בְּראשׁו נָתַתָּ, בְּעָמְדו לְפָנֶיךָ עַל הַר סִינַי. שְׁנֵי לוּחות אֲבָנִים הורִיד בְּיָדו, וְכָּתוּב בָּהֶם שְׁמִירַת שַׁבָּת, וְכֵן כָּתוּב בְּתורָתָךְ: וְשָׁמְרוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשַּׁבָּת, לַעֲשׂות אֶת הַשַּׁבָּת לְדרתָם בְּרִית עולָם. בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אות הִיא לְעלָם, כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ד' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, וּבַיּום הַשְּׁבִיעִי שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ: וְלא נְתַתּו ד' אֱלהֵינוּ לְגויֵי הָאֲרָצות, וְלא הִנְחַלְתּו מַלְכֵּנוּ לְעובְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתו לא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּו בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ: יִשְׂמְחוּ בְמַלְכוּתָךְ שׁומְרֵי שַׁבָּת וְקורְאֵי עונֶג, עַם מְקַדְּשֵׁי שְׁבִיעִי, כֻּלָּם יִשְׂבְּעוּ וְיִתְעַנְּגוּ מִטּוּבָךְ, וְהַשְּׁבִיעִי רָצִיתָ בּו וְקִדַּשְׁתּו, חֶמְדַּת יָמִים אותו קָרָאתָ".