חידושי תורה לפרשת השבוע "וישלח"
בס"ד
מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו
ישנם שני פירושים שונים שמתיחסים למה שהתרחש במפגש הטעון בין יעקב ועשו ולכאורה סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון נכמרו רחמיו של עשו כלפי אחיו, וזה גרם לו לחבק ולנשק את יעקב לאחר שלא נפגשו שנים רבות חרף כל השנאה העצומה שבערה בו כלפיו, אך לפי הפירוש השני עשו ניגש ליעקב מתוך כונה אכזרית לנשוך אותו בגרונו אלא שאז עשה ד' יתברך נס כשהפך את גרונו של יעקב לשיש וע"י כך נשברו שיניו של עשו.
חשבתי בעה"י להעלות סברה שמחברת בין שני הפירושים, שהרי כולם מכירים את המושג "חיבוק דב" שגם אדם בעל כונה טובה יכול להזיק לצד השני אם אינו יודע להבדיל בין טוב לרע כשמערכת האיזונים ותפיסת העולם שלו אינן מותאמות לאמת האלוקית.
יעקב אבינו ידע היטב שאם עשו יגור לצדו בשכנות הוא ירעיל את כל סובביו באמצעות מעשיו הרעים, דעותיו המשובשות ואורחות חייו המקולקלים, כשיכולות להיות לכך השלכות הרסניות שתשפענה על כל 12 שבטי ישראל הקדושים והטהורים לדורי דורות, אף אם עשו ירעיף כלפי יעקב ובני ביתו חום, אהבה ואחדות ברמה הגבוהה ביותר עפ"י סולם הערכים השקרי והטמא שלו, ואין לך נשיכה גדולה ומכת מוות קטלנית מזו.
גם היוונים לא רצו להרוג את הגוף של היהודים כי אם את נשמתם בכך שרצו לנתקם מבורא עולם ומהתורה הקדושה שמהוים את המקור והשורשים שבלעדיהם עם ישראל מנותק ממקור החיים, וזה הרבה יותר גרוע מתכניתו הנבזית של המן הרשע י"ש שרצה להרוג רק את הגוף של ישראל, שהרי עיקר האדם הוא נשמתו האינסופית שנפח ד' בקרבו שהיא חלק אלוקה ממעל וחצובה היא מתחת כסא הכבוד, כשכל נזק לגוף הוא זמני גם אם האדם נהרג, מאחר ונשמתו יכולה לחזור בגלגול ולהמשיך את התיקון שלה, בדומה לאדם שמוריד חליפה אחת ולובש אחרת וממשיך הלאה בחייו, אך כל נזק שמשפיע על הנשמה מתבטא במושגים נצחיים ואינסופיים ולכן הוא הרבה יותר משמעותי לאין ערוך. אם עשו היה מעורר השראה שלילית על 12 שבטי-יה שהיתה גורמת להם לצאת לתרבות רעה, להתקרר בעבודת ד' שלהם, להיחלש באמונה ובטחון או לרדת בדרגתם הרוחנית כהוא זה המשמעות האמיתית היתה כאילו הרג את יעקב יחד עם כל יוצאי חלציו שמהוים את עם הנצח ישראל, ולכן יעקב אבינו לא רצה להתחבר לעשו הרשע למרות שהיה אחיו היחיד ואף היה מוכן להילחם איתו על כך בכל הכח אם היה צורך.
לפי הסברה הזאת מה שהיה נקלט בעין העדשה החומרית בזמן המפגש בין שני האחים היה אמנם אדם שמנסה לחבק ולנשק את אחיו התאום כשהוא מלא באהבה וגעגועים כפי שמתואר בפירוש הראשון, אך עפ"י האמת האלוקית הוא למעשה ניסה לדרדר אותו לשפל המדרגה ובסופו של דבר לנתק אותו ממקור חיותו ולרצוח אותו, כי אין לך יותר מת מאדם שרחוק מבוראו ותורתו הקדושה גם אם כלפי חוץ נראה שהוא נושם, אוכל, עובד וצוחק. להבדיל, יש לא מעט רובוטים שיכולים לחקות חלק גדול מהפעולות האנושיות האלה ועדיין אף אחד לא יגדיר זאת כחיים אמיתיים.
הסירוב של יעקב למעשה שבר לעשו את כל תכניותיו הזדוניות כשהפירוש השני מתאר זאת כך ששיניו של עשו נשברו מאחר ואיתן רצה לטרוף את נשמת ישראל ללא כל הצלחה באמצעות גרונו של יעקב שהפך לשיש, כשהמשעות הסמלית היא שהיה דבק בקונו עם אמונה ובטחון, היה מלא בנחישות ובעצמה רוחנית ופנימית, והיה מוכן למסור נפשו על כך.
יתכן לומר שהסיבה האמיתית לכך שבסופו של דבר עשו לא הרג את יעקב ברובד הגופני היתה שהרי היה ידוע לכל, עפ"י נבואתה של רבקה אמם, ששני האחים ימותו באותו יום כפי שאכן קרה, ולכן הוא פשוט לא רצה לסכן בכך את חייו.
ניתן לראות כיצד השפיעה החלטתו האמיצה והחכמה של יעקב אבינו ע"ה על כל עם ישראל מאז ולמשך כל הדורות בצורה ששמרה על חיינו, נשמתנו ונצחיותנו, והשרישה בקרבנו את התכונה שגורמת לנו להתרחק מכל השקר, הטומאה והרשע ולדבוק באמת, בחכמה ובקדושה ומעל הכל ב-ד' יתברך ובתורתו הקדושה. ישתבח שמך לעד אבינו מלכנו. איזה עם מדהים ונפלא בראת.
היתכן לומר שבמאבק בין יעקב לשרו של עשו שניהם יצאו נשכרים?
לאחר שראה המלאך שנאבק עם יעקב אבינו שאינו יכול לגבור עליו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כז) ופירש"י את דברי המלאך: "וצריך אני לומר שירה ביום". ונשאלת השאלה אם אותו מלאך מיהר כ"כ לומר שירה לבורא עולם מדוע זה בא להילחם עם יעקב אבינו דוקא באותה עת ולא בזמן אחר? אלא שחשבתי לבאר זאת בעה"י בצורה הבאה, שהרי המלאך היה שרו של עשו שבין היתר מסמל את היצר הרע שיש לכל אדם וכפי שידוע הוא אמנם מציב בפני אדם לא מעט נסיונות, קשיים, פיתויים, אתגרים ומבחנים רוחניים, אך במקביל כשהאדם מצליח להתגבר עליו היצר הרע שמח מאוד ונהנה מכך מאחר וזה מאפשר לו לגדול, שהרי נאמר: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ" (סוכה נב.). העמידה בנסיון גורמת לאדם לעלות למדרגה רוחנית גבוהה יותר ובתוך כך גם יצרו הרע גדל יחד איתו, ומכאן הראיה שכתוצאה מהתגברותו של יעקב אבינו עליו גדל והתעלה היצר הרע עד כדי כך שזה גרם לו לרצות לעלות לשמים כדי לומר שירה לפני ד' יתברך, ולומדים אנו מכאן יסוד חשוב נוסף בעה"י על הדברים הנפלאים והאדירים אליהם ניתן להגיע כשאנו מצליחים להתגבר על היצר הרע שבקרבנו, לשעבד אף אותו לעבודת ד' ולהשתמש בכוחות העצמתיים הגלומים בו לעבודת ד' יתברך.
בס"ד
מיזוג שני הפירושים אודות המפגש הטעון בין יעקב ועשו
ישנם שני פירושים שונים שמתיחסים למה שהתרחש במפגש הטעון בין יעקב ועשו ולכאורה סותרים זה את זה. לפי הפירוש הראשון נכמרו רחמיו של עשו כלפי אחיו, וזה גרם לו לחבק ולנשק את יעקב לאחר שלא נפגשו שנים רבות חרף כל השנאה העצומה שבערה בו כלפיו, אך לפי הפירוש השני עשו ניגש ליעקב מתוך כונה אכזרית לנשוך אותו בגרונו אלא שאז עשה ד' יתברך נס כשהפך את גרונו של יעקב לשיש וע"י כך נשברו שיניו של עשו.
חשבתי בעה"י להעלות סברה שמחברת בין שני הפירושים, שהרי כולם מכירים את המושג "חיבוק דב" שגם אדם בעל כונה טובה יכול להזיק לצד השני אם אינו יודע להבדיל בין טוב לרע כשמערכת האיזונים ותפיסת העולם שלו אינן מותאמות לאמת האלוקית.
יעקב אבינו ידע היטב שאם עשו יגור לצדו בשכנות הוא ירעיל את כל סובביו באמצעות מעשיו הרעים, דעותיו המשובשות ואורחות חייו המקולקלים, כשיכולות להיות לכך השלכות הרסניות שתשפענה על כל 12 שבטי ישראל הקדושים והטהורים לדורי דורות, אף אם עשו ירעיף כלפי יעקב ובני ביתו חום, אהבה ואחדות ברמה הגבוהה ביותר עפ"י סולם הערכים השקרי והטמא שלו, ואין לך נשיכה גדולה ומכת מוות קטלנית מזו.
גם היוונים לא רצו להרוג את הגוף של היהודים כי אם את נשמתם בכך שרצו לנתקם מבורא עולם ומהתורה הקדושה שמהוים את המקור והשורשים שבלעדיהם עם ישראל מנותק ממקור החיים, וזה הרבה יותר גרוע מתכניתו הנבזית של המן הרשע י"ש שרצה להרוג רק את הגוף של ישראל, שהרי עיקר האדם הוא נשמתו האינסופית שנפח ד' בקרבו שהיא חלק אלוקה ממעל וחצובה היא מתחת כסא הכבוד, כשכל נזק לגוף הוא זמני גם אם האדם נהרג, מאחר ונשמתו יכולה לחזור בגלגול ולהמשיך את התיקון שלה, בדומה לאדם שמוריד חליפה אחת ולובש אחרת וממשיך הלאה בחייו, אך כל נזק שמשפיע על הנשמה מתבטא במושגים נצחיים ואינסופיים ולכן הוא הרבה יותר משמעותי לאין ערוך. אם עשו היה מעורר השראה שלילית על 12 שבטי-יה שהיתה גורמת להם לצאת לתרבות רעה, להתקרר בעבודת ד' שלהם, להיחלש באמונה ובטחון או לרדת בדרגתם הרוחנית כהוא זה המשמעות האמיתית היתה כאילו הרג את יעקב יחד עם כל יוצאי חלציו שמהוים את עם הנצח ישראל, ולכן יעקב אבינו לא רצה להתחבר לעשו הרשע למרות שהיה אחיו היחיד ואף היה מוכן להילחם איתו על כך בכל הכח אם היה צורך.
לפי הסברה הזאת מה שהיה נקלט בעין העדשה החומרית בזמן המפגש בין שני האחים היה אמנם אדם שמנסה לחבק ולנשק את אחיו התאום כשהוא מלא באהבה וגעגועים כפי שמתואר בפירוש הראשון, אך עפ"י האמת האלוקית הוא למעשה ניסה לדרדר אותו לשפל המדרגה ובסופו של דבר לנתק אותו ממקור חיותו ולרצוח אותו, כי אין לך יותר מת מאדם שרחוק מבוראו ותורתו הקדושה גם אם כלפי חוץ נראה שהוא נושם, אוכל, עובד וצוחק. להבדיל, יש לא מעט רובוטים שיכולים לחקות חלק גדול מהפעולות האנושיות האלה ועדיין אף אחד לא יגדיר זאת כחיים אמיתיים.
הסירוב של יעקב למעשה שבר לעשו את כל תכניותיו הזדוניות כשהפירוש השני מתאר זאת כך ששיניו של עשו נשברו מאחר ואיתן רצה לטרוף את נשמת ישראל ללא כל הצלחה באמצעות גרונו של יעקב שהפך לשיש, כשהמשעות הסמלית היא שהיה דבק בקונו עם אמונה ובטחון, היה מלא בנחישות ובעצמה רוחנית ופנימית, והיה מוכן למסור נפשו על כך.
יתכן לומר שהסיבה האמיתית לכך שבסופו של דבר עשו לא הרג את יעקב ברובד הגופני היתה שהרי היה ידוע לכל, עפ"י נבואתה של רבקה אמם, ששני האחים ימותו באותו יום כפי שאכן קרה, ולכן הוא פשוט לא רצה לסכן בכך את חייו.
ניתן לראות כיצד השפיעה החלטתו האמיצה והחכמה של יעקב אבינו ע"ה על כל עם ישראל מאז ולמשך כל הדורות בצורה ששמרה על חיינו, נשמתנו ונצחיותנו, והשרישה בקרבנו את התכונה שגורמת לנו להתרחק מכל השקר, הטומאה והרשע ולדבוק באמת, בחכמה ובקדושה ומעל הכל ב-ד' יתברך ובתורתו הקדושה. ישתבח שמך לעד אבינו מלכנו. איזה עם מדהים ונפלא בראת.
היתכן לומר שבמאבק בין יעקב לשרו של עשו שניהם יצאו נשכרים?
לאחר שראה המלאך שנאבק עם יעקב אבינו שאינו יכול לגבור עליו "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר" (בראשית לב, כז) ופירש"י את דברי המלאך: "וצריך אני לומר שירה ביום". ונשאלת השאלה אם אותו מלאך מיהר כ"כ לומר שירה לבורא עולם מדוע זה בא להילחם עם יעקב אבינו דוקא באותה עת ולא בזמן אחר? אלא שחשבתי לבאר זאת בעה"י בצורה הבאה, שהרי המלאך היה שרו של עשו שבין היתר מסמל את היצר הרע שיש לכל אדם וכפי שידוע הוא אמנם מציב בפני אדם לא מעט נסיונות, קשיים, פיתויים, אתגרים ומבחנים רוחניים, אך במקביל כשהאדם מצליח להתגבר עליו היצר הרע שמח מאוד ונהנה מכך מאחר וזה מאפשר לו לגדול, שהרי נאמר: "כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ" (סוכה נב.). העמידה בנסיון גורמת לאדם לעלות למדרגה רוחנית גבוהה יותר ובתוך כך גם יצרו הרע גדל יחד איתו, ומכאן הראיה שכתוצאה מהתגברותו של יעקב אבינו עליו גדל והתעלה היצר הרע עד כדי כך שזה גרם לו לרצות לעלות לשמים כדי לומר שירה לפני ד' יתברך, ולומדים אנו מכאן יסוד חשוב נוסף בעה"י על הדברים הנפלאים והאדירים אליהם ניתן להגיע כשאנו מצליחים להתגבר על היצר הרע שבקרבנו, לשעבד אף אותו לעבודת ד' ולהשתמש בכוחות העצמתיים הגלומים בו לעבודת ד' יתברך.