לכבוד חג
מוכר הפלאפל נשמע משועשע. כל מה שהציע היה לשביעות רצונו של הפציינט הנחמד.
טחינה? שים!
חמוצים? שים!
חצילים? שים!
חריף? שים!
כרוב? שים!
פסטו? שים!
כרכום? שים!
צ'יפס? שים!
הרבה לאחר שאחרון הלקוחות עזב את הדוכן והוא סידר את המקום כדרכו בכל ערב, עוד התנגן לו הניגון: טחינה? שים! חומוס? שים! צ'יפס? שים!
לאחר הגפת התריס , שם פעמיו לבית הכנסת, לשפוך שיח לפני קונו בתפילת ערבית.
וכשהגיע לברכה האחרונה *"שים שלום",* לפתע נזכר מהלקוח המשועשע שביקר היום בחנות. עגבנייה? שים! בצל? שים! רוטב שום? שים!
הוא חייך לעצמו במבוכה: וכי אני טוב יותר מאותו לקוח שרק ביקש להרוויח עוד ועוד ולמלא את הפיתה שלו?! וכי אני שונה בהרבה? זה עתה סיימנו תפילת 'שמונה עשרה' ומה אני מבקש? "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים".
שלום? שים!
טובה? שים!
ברכה? שים!
חיים? שים!
חן? שים!
שים הכול. למה לא? תכונית "הכול לבקשתך".
אבל, הזדעק מוכר הפלאפל במוחו, היכן הקופה? היכן משלמים? אותו לקוח בדוכן שילם במזומן על מנת הפלאפל הברוכה. כאן אני מזמין סל הטבות, אבל איפה אני משלם?!
כשמוחו קודח מהתמיהה, הוא ממשיך את הברכה כשהוא ממלמל חרש: "ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד באור פניך". אה, הוא נרעש. כאן הקופה. *"כולנו כאחד יחד".* זו התשלום על הרשימה הארוכה של ה"שים" אותו הזמין לפני רגע - להיות כאחד יחד.
מתי נקבל את הברכה ? רק עם נהיה "כולנו כאחד יחד"
כשאנו פונים ומבקשים מאב הרחמים שירחם עלינו כי אנו בניו, יש לזכור מה התנאי _והבקשה של האבא מאתנו: תהיו מאוחדים, תהיו אחד._
מוכר הפלאפל נשמע משועשע. כל מה שהציע היה לשביעות רצונו של הפציינט הנחמד.
טחינה? שים!
חמוצים? שים!
חצילים? שים!
חריף? שים!
כרוב? שים!
פסטו? שים!
כרכום? שים!
צ'יפס? שים!
הרבה לאחר שאחרון הלקוחות עזב את הדוכן והוא סידר את המקום כדרכו בכל ערב, עוד התנגן לו הניגון: טחינה? שים! חומוס? שים! צ'יפס? שים!
לאחר הגפת התריס , שם פעמיו לבית הכנסת, לשפוך שיח לפני קונו בתפילת ערבית.
וכשהגיע לברכה האחרונה *"שים שלום",* לפתע נזכר מהלקוח המשועשע שביקר היום בחנות. עגבנייה? שים! בצל? שים! רוטב שום? שים!
הוא חייך לעצמו במבוכה: וכי אני טוב יותר מאותו לקוח שרק ביקש להרוויח עוד ועוד ולמלא את הפיתה שלו?! וכי אני שונה בהרבה? זה עתה סיימנו תפילת 'שמונה עשרה' ומה אני מבקש? "שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד ורחמים".
שלום? שים!
טובה? שים!
ברכה? שים!
חיים? שים!
חן? שים!
שים הכול. למה לא? תכונית "הכול לבקשתך".
אבל, הזדעק מוכר הפלאפל במוחו, היכן הקופה? היכן משלמים? אותו לקוח בדוכן שילם במזומן על מנת הפלאפל הברוכה. כאן אני מזמין סל הטבות, אבל איפה אני משלם?!
כשמוחו קודח מהתמיהה, הוא ממשיך את הברכה כשהוא ממלמל חרש: "ברכנו אבינו כולנו כאחד יחד באור פניך". אה, הוא נרעש. כאן הקופה. *"כולנו כאחד יחד".* זו התשלום על הרשימה הארוכה של ה"שים" אותו הזמין לפני רגע - להיות כאחד יחד.
מתי נקבל את הברכה ? רק עם נהיה "כולנו כאחד יחד"
כשאנו פונים ומבקשים מאב הרחמים שירחם עלינו כי אנו בניו, יש לזכור מה התנאי _והבקשה של האבא מאתנו: תהיו מאוחדים, תהיו אחד._
תודה רבה