עשיתי זאת (כמעט)

מילי1991

New member
עשיתי זאת (כמעט)

החלק הכי קשה מאחוריי,
אמרתי, הכנתי את השטח בזמן שהכי לא חשבתי
או תכננתי אותו
אמרתי לאמא שלי שבינואר אני נוסעת למדרשה
בירושלים
תירצתי את כל שאר התוכניות שתכננתי עד היום
כ"הכנה" ותחבולה שעשיתי לה על מנת להכין אותה למה שאני באמת רוצה (=מדרשה)
"את עושה לי דופק"
"אין לך שיקול דעת"
"אם את רוצה לראות שחטפתי התקף לב..."
"יעשו אותך כמו נטורי קרתא"
אני קצת מפחדת שאולי היא באמת תידרדר במצב הנפשי שלה (העגום גם ככה, לא מטופל ולא במודע בכלל)
אומרים שהבא להיטהר מסייעין בידו,
אז ה'- אני סומכת עליך. הולכת על זה בכל הכח ולא משנה מה.
שום דבר לא יעצור אותי בדרך
אני מקוה שכולם יישארו בראים ושמחים, במהלך ותוך כדי התהליך
אין זמן!!!!!!!!זה עכשיו.
 

GILADOS

New member
יישר כח, גבורה גדולה מאד מה שעשית!
ומה שחשוב, שלא תתני לתגובות של אמך לבלבל אותך. זה נכון אמנם שאת חייבת לכבד את אמך, אך אין משמעותה של מצווה זה שאת חייבת כביכול לשמוע בקולה במה שנוגע להתפתחות האישית והרוחנית שלך, וההפך הוא הנכון: בעניינים שנוגעים לחייך האישיים אין לך שום חיוב לשמוע בקול ההורים. את בחרת בדבר גדול מאד, את רוצה ללמוד ולהתחזק יותר בתורה ומצוות. וזו בחירה של אמך כיצד להתייחס למצווה שאת עושה.

אגב לא כ"כ הבנתי את המשפט הבא של אמך: "יעשו אותך כמו נטורי קרתא". מבחינה הגיונית, אם את לומדת בתוך קהילה עם דרך שונה מדרכם של נטורי קרתא, אך בדיוק יעשו אותך כמוהם?
(וכל זה כמובן בהתעלם מכך שלדעתי אין שום פסול במי שרוצה להשתייך לנטורי קרתא)

חזקי ואמצי
 

GILADOS

New member
כמובן שזה טוב מאד
שאת מפחדת ושאת דואגת לאמך. זה חלק חשוב במצוות כיבוד הורים. ולכן עליך להתאמץ ולעשות כמיטב יכולתך בשביל להרגיע את הדאגות והחששות של אמך, ולגרום לה נחת רוח. השתדלי לצמצם כמה שאפשר את הקונפליקט שבין הבחירה שלך ובין התחושות של אמך. נסי אולי גם להראות לה כמה שהתורה תורמת לבניית האישיות שלך בדברים שגם בעיניה הם חיוביים. וכך אולי תצליחי מעט לרכך את עמדתה, ובכך גם תזכי לקיים מצוות קידוש ה'!

המון בהצלחה!!!
 

manew

New member
נבהלתי

בס"ד
&nbsp
שמחתי לראות שהצלחת לאסוף את הכוחות להניח הכל בצד ולהכריז בקול רם שאת הולכת למדרשה.
&nbsp
שמחתי שאת מרגישה שלמה עם זה למרות כל הקשיים שבדרך.
&nbsp
אבל נבהלתי ממשהו אחד.
כשכתבת על מצבה הנפשי של אמא
עצרתי ושאלתי את עצמי:
אין ספק שללכת למדרשה זה מעלה גדולה מאוד, שיכולה לבנות אותנו בצורה לא רגילה.
אבל
האם זה רצון ה' ממני עכשיו?
בית המקדש נחרב - כך אומר המדרש - 'על שהעמידו דבריהם על דברי תורה'.
כשהיה צריך לעצור ולחשוב מה רצון ה' ממני - הם המשיכו להיאחז בהלכה הפשוטה.
&nbsp
כי ההלכה הרחבה יותר היא שאנו צריכים לתקן עולם במלכות שדי, ופיקוח נפש זה רגעים שבהם אנחנו שוברים את כל המוסכמות ו'מניחים את השו"ע בצד'.
&nbsp
וכך תבע מרדכי מאסתר 'אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר' - עכשיו הזמן לסטות מהדרך האידאלית - וכך ייעשה רצון ה' בצורה שלמה יותר.
&nbsp
אני לא יודע מה מצבה של אמך
אין לי שום דרך לנחש מה יקרה לה בעקבות הצעד שלך.
&nbsp
אני כן חושב שאת צריכה לתת למצבה יותר משקל בשיקולים שלך (לפחות יותר ממה ששיתפת אותנו) - אולי להתייעץ עם רב/רבנית שאת יכולה לשתף בכל פרטי המצב.
&nbsp
אולי להשקיע יותר במה שהצעתי בהודעה קודמת -
תלכי לביקורים קצרים במדרשה, תחזרי הביתה שמחה ומוארת, מלאה באנרגיות, מסייעת לאמא פי אלף ממה שעשית עד עכשיו.
תשארי בבית שבוע שבועיים, ותצאי שוב למדרשה ליום יומיים. ותחזרי הביתה כנ"ל.
אם תעשי זאת כמה פעמים - היא תרצה שתלכי למדרשה, היא תשאל אותך מתי את הולכת פעם הבאה.
&nbsp
בהצלחה!
 
למעלה