על תשובה מאהבה וי"ג מידות
סרטון עם חידוש מפי הרה"ג אהרון ירחי : https://www.youtube.com/watch?v=4Dv5Hc3yExo
על הפסוק בישעיהו : "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו..." והדברים להלן נסובים על חידוש זה.
רוב הפירושים של המילה "כשנים" היא ריבוי של צבע "שני" וכך נלמד גם מהמשך הפסוק "ואם יאדימו כתולע – כצמר יהיו" . הגמרא דורשת פירוש נוסף , "כשנים"? 'כַּשּׁנִי' מיבעי ליה אמר רבי יצחק: אמר להם הקב"ה לישראל: "אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו - כשלג ילבינו" .
דהיינו, "שנים" – נטיית רבים של שנה. המילה "כשנים" יש בה מן ניחוח מייאש כי ככל שמתרבים הם מתחילת חיינו כך הם מתמעטים מסופם ("ימי שנותינו בהם") ובמיוחד כשאנו מתבגרים יותר מתחילת תהליך התשובה , מזהים את החוסרים ומודעים להם היטב. הגמרא מגלה פה סוד, העבירות – רבות יהיו אשר יהיו, כמותן וסוגן, תשובה ממקום גבוה, ממקום של אהבה מביאה את כולן למקום גבוה, מקום של זכויות.
רבותינו האריכו בעניין חשיבות אמירת י"ג מידות בכוונה ובסגולתן. זוהי ברית: "אל הורתנו לומר ברית שלוש עשרה" - אמר רב יהודה "ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" וכך כותב רבנו בחיי : כל המבין שלש עשרה מדות ויודע פירושן ועקרן, ומתפלל בהן בכוונה,אין תפלתו חוזרת ריקם...".
ה' אמר כך למשה בכבודו ובעצמו ומעט סגולות כפרה יש כאלו, ישירות מהמקום בכבודו ובעצמו ולא בכדי, אותן י"ג מידות הנאמרות עשרים ושש פעמים בתפילות יום הכיפורים, כמנייין שם הוי"ה יותר מכל סדר אחר ולכן נקשר את הפסוק בקצרה למה שכתוב בי"ג מידות.
בתחילה נאמר "ויעבור ה' על פניו ויאמר : " ה' | ה' " – פירוש הדברים: אני ה' נמציתי קודם לחטא האדם ואני ה' נמציתי אחר חטא האדם ואותו טעם המקרא – "פסק" הנראה כקיר רומז לתחושת האדם לאחר חטא שהנה קיר ממש מפריד בינו לבוראו והכיצד יוכל אדם לעבור דרך קיר? אך ידע, "קיר" אין אלא אותיות "ריק" – מציאות מדומה בעינינו והמדע מקרב הדברים לשכל שאנו יודעים כי התנועה המהירה של האלקטרונים היא זו היוצרת את הממשות שבקיר, דומה הדבר למאוורר המסתובב במהירות הנראה כשלם אך יודעים אנחנו שלא כך. מציאות מדומה.
"אל" - בהמשך.
"רחום וחנון" - רחום מלשון רחם, כרחמי אם לעובר בבטנה רחמי ה' לעמו, חנון – מלשון חנינה, נוהג עמנו לפנים משורת הדין.
"ארך אפיים" –פשט, נוהג עמנו בסבלנות ומה שנאמר שם אפיים ברבים, אף לרשעים ואף לצדיקים ונדרש אורך אף שונה אלו מאלו.
"ורב חסד ואמת" – בהמשך.
"נוצר חסד לאלפים" – ה' שומר חסדו לאלפי דור ומכאן נבין מדוע בתפילת י"ח אנו אומרים בברכות הנקראות "ברכות השבח", "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" – ומה שבח בדבר? אלא אנו משבחים את הקב"ה במידתו "נוצר חסד לאלפים" כדי שבהמשך התפילה נוכל אנחנו, היום, אלפי דורות אחרי לבקש להיות ניזונים ממעשיהם בזכות מידה זו.
"נשא עוון ופשע וחטאה", חכמים תהו לעניין סדר האזכור, מדוע? עוון- מזיד אך שאינו להכעיס - לתיאבון, פשע – מזיד אך להכעיס, במרד וחטאה - שוגג.
הסדר תמוה, אינו מן הקל אל הכבד ואינו מן הכבד אל הקל – מה הטעם? רש"י מסביר: "והכי קאמר, נשא עוון ופשע כחטאת שוגג" ומה פירוש, "ונקה לא ינקה" שנאמר שם בהמשך? "מנקה" או "לא מנקה?" - משיבה הגמרא: "מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לאלו שאינם שבים" אך עוד נותרה שאלה פתוחה: אילו סוג של שבים? שבים מיראה או שבים מאהבה? על כך עונה הספורנו :
"מכל מקום לא ינקה אפילו לשבים כאשר תהיה תשובתם מיראת עונש בלבד, כאמרם ז"ל שזדונות נחשבים להם כשגגות".
מה פירוש "נשא"? בפשט, ה' סובל העוון אך כותב ה-"שם משמואל" פירוש עמוק : "שמגביהין את העבירות למעלה לעשותן זכויות על תשובה מאהבה" ויש אולי להקביל שורשי המילה מן הפסוק "נשא את ראש בני ישראל" כשם ששם כתבו המפרשים "נשא" פירושו למנות את העם דרך חשיבות לכל אחד ואחד לטוב כך המניה של העבירות דרך חשיבות לטוב, כל אחת ואחת.
אמנם, מגביהן אך למה מנקן? שכן בסיפא של י"ג מידות רחמים כתוב "ונקה" והלא למדנו כי אם העבירות נעשות לזכויות מדוע יש לנקותן? נהפוכו, שישארו.
תשובה: נחזור לפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" "ונקה" לשון "מלבין" – כשלג המלבין האשפה וכך מתגלית מידת הרחמים של ה' בעוצמה – מידת "אל", שלא זורק את "האשפה" אלא להיפך, לשב בתשובה מאהבה, משאירו ומלבנו וכך לא רק "שהאשפה" נעשתה צחה ולבנה שיכול העולם לשהות במחיצתה ולהנות מריחה אלא היא היא גרמה לניקיון והטוהר של האדם להעשות גבוה יותר לפניו ומידת "ורב חסד" , לא ליחידי סגולה בלבד אלא לכל שב שידו פשוטה לקבל שבים ומידת-"ואמת" ? לכאורה מידת דין היא ומדוע נזכרת?
אלא שהשב בעיני המקום, הוא שב באמת ומקבלו בסבר פנים יפות ולא דומה לאדם המוחל לחברו דרך כבוד אך בראותו בעתיד, יעדיף שלא לשהות במחיצתו וכסבר פנים יפות יאמר לו "שלום" קר וחמוץ, אצל ה' השיבה היא באמת "שלום, שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו", לא שלום קר אלא שלום אוהב ומשיב ומודה ועוזב , הוא ירוחם.
חתימה טובה.
סרטון עם חידוש מפי הרה"ג אהרון ירחי : https://www.youtube.com/watch?v=4Dv5Hc3yExo
על הפסוק בישעיהו : "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו..." והדברים להלן נסובים על חידוש זה.
רוב הפירושים של המילה "כשנים" היא ריבוי של צבע "שני" וכך נלמד גם מהמשך הפסוק "ואם יאדימו כתולע – כצמר יהיו" . הגמרא דורשת פירוש נוסף , "כשנים"? 'כַּשּׁנִי' מיבעי ליה אמר רבי יצחק: אמר להם הקב"ה לישראל: "אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו - כשלג ילבינו" .
דהיינו, "שנים" – נטיית רבים של שנה. המילה "כשנים" יש בה מן ניחוח מייאש כי ככל שמתרבים הם מתחילת חיינו כך הם מתמעטים מסופם ("ימי שנותינו בהם") ובמיוחד כשאנו מתבגרים יותר מתחילת תהליך התשובה , מזהים את החוסרים ומודעים להם היטב. הגמרא מגלה פה סוד, העבירות – רבות יהיו אשר יהיו, כמותן וסוגן, תשובה ממקום גבוה, ממקום של אהבה מביאה את כולן למקום גבוה, מקום של זכויות.
רבותינו האריכו בעניין חשיבות אמירת י"ג מידות בכוונה ובסגולתן. זוהי ברית: "אל הורתנו לומר ברית שלוש עשרה" - אמר רב יהודה "ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" וכך כותב רבנו בחיי : כל המבין שלש עשרה מדות ויודע פירושן ועקרן, ומתפלל בהן בכוונה,אין תפלתו חוזרת ריקם...".
ה' אמר כך למשה בכבודו ובעצמו ומעט סגולות כפרה יש כאלו, ישירות מהמקום בכבודו ובעצמו ולא בכדי, אותן י"ג מידות הנאמרות עשרים ושש פעמים בתפילות יום הכיפורים, כמנייין שם הוי"ה יותר מכל סדר אחר ולכן נקשר את הפסוק בקצרה למה שכתוב בי"ג מידות.
בתחילה נאמר "ויעבור ה' על פניו ויאמר : " ה' | ה' " – פירוש הדברים: אני ה' נמציתי קודם לחטא האדם ואני ה' נמציתי אחר חטא האדם ואותו טעם המקרא – "פסק" הנראה כקיר רומז לתחושת האדם לאחר חטא שהנה קיר ממש מפריד בינו לבוראו והכיצד יוכל אדם לעבור דרך קיר? אך ידע, "קיר" אין אלא אותיות "ריק" – מציאות מדומה בעינינו והמדע מקרב הדברים לשכל שאנו יודעים כי התנועה המהירה של האלקטרונים היא זו היוצרת את הממשות שבקיר, דומה הדבר למאוורר המסתובב במהירות הנראה כשלם אך יודעים אנחנו שלא כך. מציאות מדומה.
"אל" - בהמשך.
"רחום וחנון" - רחום מלשון רחם, כרחמי אם לעובר בבטנה רחמי ה' לעמו, חנון – מלשון חנינה, נוהג עמנו לפנים משורת הדין.
"ארך אפיים" –פשט, נוהג עמנו בסבלנות ומה שנאמר שם אפיים ברבים, אף לרשעים ואף לצדיקים ונדרש אורך אף שונה אלו מאלו.
"ורב חסד ואמת" – בהמשך.
"נוצר חסד לאלפים" – ה' שומר חסדו לאלפי דור ומכאן נבין מדוע בתפילת י"ח אנו אומרים בברכות הנקראות "ברכות השבח", "אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב" – ומה שבח בדבר? אלא אנו משבחים את הקב"ה במידתו "נוצר חסד לאלפים" כדי שבהמשך התפילה נוכל אנחנו, היום, אלפי דורות אחרי לבקש להיות ניזונים ממעשיהם בזכות מידה זו.
"נשא עוון ופשע וחטאה", חכמים תהו לעניין סדר האזכור, מדוע? עוון- מזיד אך שאינו להכעיס - לתיאבון, פשע – מזיד אך להכעיס, במרד וחטאה - שוגג.
הסדר תמוה, אינו מן הקל אל הכבד ואינו מן הכבד אל הקל – מה הטעם? רש"י מסביר: "והכי קאמר, נשא עוון ופשע כחטאת שוגג" ומה פירוש, "ונקה לא ינקה" שנאמר שם בהמשך? "מנקה" או "לא מנקה?" - משיבה הגמרא: "מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לאלו שאינם שבים" אך עוד נותרה שאלה פתוחה: אילו סוג של שבים? שבים מיראה או שבים מאהבה? על כך עונה הספורנו :
"מכל מקום לא ינקה אפילו לשבים כאשר תהיה תשובתם מיראת עונש בלבד, כאמרם ז"ל שזדונות נחשבים להם כשגגות".
מה פירוש "נשא"? בפשט, ה' סובל העוון אך כותב ה-"שם משמואל" פירוש עמוק : "שמגביהין את העבירות למעלה לעשותן זכויות על תשובה מאהבה" ויש אולי להקביל שורשי המילה מן הפסוק "נשא את ראש בני ישראל" כשם ששם כתבו המפרשים "נשא" פירושו למנות את העם דרך חשיבות לכל אחד ואחד לטוב כך המניה של העבירות דרך חשיבות לטוב, כל אחת ואחת.
אמנם, מגביהן אך למה מנקן? שכן בסיפא של י"ג מידות רחמים כתוב "ונקה" והלא למדנו כי אם העבירות נעשות לזכויות מדוע יש לנקותן? נהפוכו, שישארו.
תשובה: נחזור לפסוק, "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו" "ונקה" לשון "מלבין" – כשלג המלבין האשפה וכך מתגלית מידת הרחמים של ה' בעוצמה – מידת "אל", שלא זורק את "האשפה" אלא להיפך, לשב בתשובה מאהבה, משאירו ומלבנו וכך לא רק "שהאשפה" נעשתה צחה ולבנה שיכול העולם לשהות במחיצתה ולהנות מריחה אלא היא היא גרמה לניקיון והטוהר של האדם להעשות גבוה יותר לפניו ומידת "ורב חסד" , לא ליחידי סגולה בלבד אלא לכל שב שידו פשוטה לקבל שבים ומידת-"ואמת" ? לכאורה מידת דין היא ומדוע נזכרת?
אלא שהשב בעיני המקום, הוא שב באמת ומקבלו בסבר פנים יפות ולא דומה לאדם המוחל לחברו דרך כבוד אך בראותו בעתיד, יעדיף שלא לשהות במחיצתו וכסבר פנים יפות יאמר לו "שלום" קר וחמוץ, אצל ה' השיבה היא באמת "שלום, שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו", לא שלום קר אלא שלום אוהב ומשיב ומודה ועוזב , הוא ירוחם.
חתימה טובה.
