אכזבה - אפשר לשתף ?
אני מתקרב מספר שנים, ומתקדם אט אט אבל רציתי לשתף באכזבה גדולה ותסכול של מישהוא שבא לעולם הדתי מבחוץ ממש. אני כותב על מה שאני חווה וחוויתי, יתכן כמובן שזה לא המצב בפועל, הכל מנקודת ראות אישית.
חב"ד - אני כל כך מתמלא ואוהב ללמוד. חושב שזאת דרך מופלאה. ספציפית מאוד מתחבר לשטיינזלץ אבל לא מתחבר בכלל למשיחיסטים וממה שראיתי (במקרה ובדרך שלי) נראה לי שהיום הרב הדומיננטי הוא כזה. אני טועה ? ממש קשה להפריד בין 2 הגישות בחיפושים שלי ואני חש שהזרם המשיחיסתי פחות / לא מדבר אלי. גם לקשיחות בכל מה שקשור לארון הספרים, נניח אם אני אוהב ברסלב, קוק ועוד הרבה הרבה אחרים..צריך יותר פתיחות.
ברסלב - תחושה שלי אישית עם כל מה שקורה בתקשורת וכו'...שלא בטוח שהרבה גוונים שקיימים היום באמת משדרים את המקור, את החסידות המקורית וזה כואב. כי שוב, אני כל כך מתחבר לכתבים ומרגיש את זה ! אבל בפועל, מתאכזב ממה שרואה. אולי לנשמה של ברסלב אני הכי מתחבר, אבל בפועל מתקשה למצוא במציאות רב / קהילה מתאימה.
העולם הדתי לאומי / חרד"לי - פה האכזבה הכי הכי קשה. כי כאן חשבתי שאמצא את מבוקשי מתלכתחילה. אז העולם הדתי ורבניו איכזבו אותי שלא לאמר פגעו ובימים מסויימים מאד בנשמתי.
החבר'ה הדתיים הלאומיים אגב מקבלים אותך מקסים אבל הרגשתי בהרבה מקרים מהחבר'ה חוסר חיות בעבודת השם, הרבה פעמים חוסר ידע, התפשרות, ב"רווקיאדה" שם אני מחפש את מבוקשי המצב קשה, הרבה מהרווקים המאוחרים מתקשים לשמור, והרבנים לדעתי נאלמים יחסית למה שתפקידם מחייב אותם. ועולם השדכניות שבא פשוט להקיא ממנו (במיוחד אלה שמגדירות עצמן "תורניות", נקאה נפשי). לגבי העולם החרד"לי - אני כל כך מתחבר לתורת ארץ ישראל, לרב קוק ולבנו, לכתביהם המחיים ולדרכם הקדושה אבל בפועל מצאתי אנשים שמתפארים בהיותם חלק מ"עולם התשובה" בעוד שבפועל על אף היותם בעולמה של תורה התחושה שהם לא מבינים פרומיל במה זה לא היות בעל תשובה, איך זה מרגיש לעבור מעולם חילוני לעולם אחר, לספק את צרכיו המינימילים של בעל תשובה וכו'. וההבנה שלהם היא זעומה ביחס לתובנות, ליחס ולמשאבים שבעל תשובה מקבל בעולם החרדי. גם מצאתי שם ואצל הרבנים הרבה פחות רגש כפי שקיים בעולם החסידי. לא הרגשתי שמבינים מהי זעקה פנימית כפי שמבין חסיד. מצאתי הרבה פעמים בעולם החרד"לי קיצוניות שיא לעניין הפוליטי שמפריעה לי, ולדעתי לפעמים נובעת מפחד, חוסר ענייניות ומחשבה עצמית, הרבה אנשים קיצוניים שהדרך שלי לא שם. לא דרך של אומץ אלא דרך של פחד. וכשכבר אתה מוצא רב שאתה מתחבר לתורתו אתה מבין שאין שם שום תשתית לבעלי תשובה (הנושא הזה דל מאוד בעולם הדתי לאומי והחרד"לי). מפריע לי שכמה מקומות מתהדרים במעשיהם ופועליהם בעוד שמי ששם מבין כמה המשאבים קטנים ביחס למה שאתה מקבל בעולם החרדי.
ובתוך כל זה אתה יודע שאתה מחפש את השלמות, ושאתה קורא תהילים או דבר תורה שמחייה אותך, אתה יודע שזאת הדרך וזאת האמת, רק מתקשה למצוא מישהוא שיעזור לך לחתור.
ועולם הרבנים כל כך מאכזב היום, אני יודע שזה מאתגר להיות רב ולאנשים היום יש כל כך הרבה בעיות, ולהיות רב שמרצה את כולם כיום זה בלתי אפשרי, והתגמול הכספי איננו בכלל, אבל באמת שאני מצפה ליותר. אנחנו דור קשה.
אני מתקרב מספר שנים, ומתקדם אט אט אבל רציתי לשתף באכזבה גדולה ותסכול של מישהוא שבא לעולם הדתי מבחוץ ממש. אני כותב על מה שאני חווה וחוויתי, יתכן כמובן שזה לא המצב בפועל, הכל מנקודת ראות אישית.
חב"ד - אני כל כך מתמלא ואוהב ללמוד. חושב שזאת דרך מופלאה. ספציפית מאוד מתחבר לשטיינזלץ אבל לא מתחבר בכלל למשיחיסטים וממה שראיתי (במקרה ובדרך שלי) נראה לי שהיום הרב הדומיננטי הוא כזה. אני טועה ? ממש קשה להפריד בין 2 הגישות בחיפושים שלי ואני חש שהזרם המשיחיסתי פחות / לא מדבר אלי. גם לקשיחות בכל מה שקשור לארון הספרים, נניח אם אני אוהב ברסלב, קוק ועוד הרבה הרבה אחרים..צריך יותר פתיחות.
ברסלב - תחושה שלי אישית עם כל מה שקורה בתקשורת וכו'...שלא בטוח שהרבה גוונים שקיימים היום באמת משדרים את המקור, את החסידות המקורית וזה כואב. כי שוב, אני כל כך מתחבר לכתבים ומרגיש את זה ! אבל בפועל, מתאכזב ממה שרואה. אולי לנשמה של ברסלב אני הכי מתחבר, אבל בפועל מתקשה למצוא במציאות רב / קהילה מתאימה.
העולם הדתי לאומי / חרד"לי - פה האכזבה הכי הכי קשה. כי כאן חשבתי שאמצא את מבוקשי מתלכתחילה. אז העולם הדתי ורבניו איכזבו אותי שלא לאמר פגעו ובימים מסויימים מאד בנשמתי.
החבר'ה הדתיים הלאומיים אגב מקבלים אותך מקסים אבל הרגשתי בהרבה מקרים מהחבר'ה חוסר חיות בעבודת השם, הרבה פעמים חוסר ידע, התפשרות, ב"רווקיאדה" שם אני מחפש את מבוקשי המצב קשה, הרבה מהרווקים המאוחרים מתקשים לשמור, והרבנים לדעתי נאלמים יחסית למה שתפקידם מחייב אותם. ועולם השדכניות שבא פשוט להקיא ממנו (במיוחד אלה שמגדירות עצמן "תורניות", נקאה נפשי). לגבי העולם החרד"לי - אני כל כך מתחבר לתורת ארץ ישראל, לרב קוק ולבנו, לכתביהם המחיים ולדרכם הקדושה אבל בפועל מצאתי אנשים שמתפארים בהיותם חלק מ"עולם התשובה" בעוד שבפועל על אף היותם בעולמה של תורה התחושה שהם לא מבינים פרומיל במה זה לא היות בעל תשובה, איך זה מרגיש לעבור מעולם חילוני לעולם אחר, לספק את צרכיו המינימילים של בעל תשובה וכו'. וההבנה שלהם היא זעומה ביחס לתובנות, ליחס ולמשאבים שבעל תשובה מקבל בעולם החרדי. גם מצאתי שם ואצל הרבנים הרבה פחות רגש כפי שקיים בעולם החסידי. לא הרגשתי שמבינים מהי זעקה פנימית כפי שמבין חסיד. מצאתי הרבה פעמים בעולם החרד"לי קיצוניות שיא לעניין הפוליטי שמפריעה לי, ולדעתי לפעמים נובעת מפחד, חוסר ענייניות ומחשבה עצמית, הרבה אנשים קיצוניים שהדרך שלי לא שם. לא דרך של אומץ אלא דרך של פחד. וכשכבר אתה מוצא רב שאתה מתחבר לתורתו אתה מבין שאין שם שום תשתית לבעלי תשובה (הנושא הזה דל מאוד בעולם הדתי לאומי והחרד"לי). מפריע לי שכמה מקומות מתהדרים במעשיהם ופועליהם בעוד שמי ששם מבין כמה המשאבים קטנים ביחס למה שאתה מקבל בעולם החרדי.
ובתוך כל זה אתה יודע שאתה מחפש את השלמות, ושאתה קורא תהילים או דבר תורה שמחייה אותך, אתה יודע שזאת הדרך וזאת האמת, רק מתקשה למצוא מישהוא שיעזור לך לחתור.
ועולם הרבנים כל כך מאכזב היום, אני יודע שזה מאתגר להיות רב ולאנשים היום יש כל כך הרבה בעיות, ולהיות רב שמרצה את כולם כיום זה בלתי אפשרי, והתגמול הכספי איננו בכלל, אבל באמת שאני מצפה ליותר. אנחנו דור קשה.
