נכון
. מצד שני לקושי גם צריכה להיות רפואה
התינוק הנימול נרפא מהר מאוד, עוד לפני שהוא זוכר מה קרה לו.
גם היהודי המתקשה בשמירת השבת, צריך עצה ורפואה למכתו.
אני סובלת מקושי בשמירת השבת, אז אני עוזרת לעצמי בקשיים שלי. מתייעצת, מקלה איפה שאפשר וצריך, מחפשת פתרונות שיגרמו להנאה בשבת.
ובמקום שקשה אך אפשרי, אני סוחבת בשקט ובהשלמה. כי כמו שאמרת, קשה להיות יהודי.
אדם שיש לו קושי צריך לעזור לעצמו. לתינוק הנימול - ההורים כמובן צריכים לעזור. והמוהל עוזר להם. והקושי שלו נפתר בסופו של דבר.
ואגב, התינוק המסכן, בלי קשר להיותו יהודי או לא, צריך לעבור עוד קשיים נוספים בחייו התינוקיים, כגון חיסונים שמכאיבים נורא בכף הרגל לאורך שנותיו הראשונות. מה לעשות? בגלל שזה כואב נמנע ממנו חיסונים חשובים? יש יהודים עקורים שחושבים שבגלל הכאב צריך למנוע את ברית המילה, ר"ל. למנוע ממנו את קדושת היהודי והמצוות שהוא זכאי וחייב בהן. עקורים, כבר אמרתי?