הכל צפוי והרשות נתונה
הקב"ה יודע מראש את כל הבחירות שיבחר האדם בחייו, יודע בדיוק איך יסתובב מסלול חייו, ויודע גם את מסלולו של עם ישראל ומסלולה של כל הבריאה שברא מראש. הכל הוא צפה וידע מראש.
אבל הרשות נתונה, והבחירה היא בידי האדם, וכל רגע אדם יכול להטות את כל העולם כולו לכף זכות במעשהו.
איך זה מסתדר הסתירה הזו?
אם אנו מבינים ששכלנו אינו יכול להכיל שכל אלוקי, באשר הוא מצומצם מכדי להבין את הקיום האמביוולנטי כביכול של שתי מציאויות מקבילות - רוחנית וארצית.
אז כן, הבחירות שלנו קובעות, אבל הכל צפוי וידוע מראש.
כשאנו מסתכלים על מאורעות חיינו אחורה, וודאי שעלינו לדעת שההחלטות שלנו נשתלו במוחנו ע"י הקב"ה. גם כשמסתכלים קדימה (לדוגמה, אני צריכה לקבל החלטה אם להתגרש, אני צריכה להחליט בין 2 מקומות עבודה), עלינו לדעת שהקב"ה הוא שישים בדעתנו את המחשבה שתקבע את המציאות.
אבל יש לנו בחירה חופשית בנקודת בחירה זעירה ומצומצמת של הרגע, בין טוב לרע, ובנקודת בחירה זו אנו קובעים את מה שצפוי וגלוי וידוע לפניו מראש.
יש לקרוא ספר מכתב מאליהו חלק א' בנושא הבחירה החופשית הזו, וההבנה של מהי הבחירה החופשית באמת מכניסה הרבה רוגע ופרופורציות לחיים, ולדידי גם קובעת ביתדות ענק את האמונה באלוקים.
מצד אחד, כל רגשי האשמה נזרקים ישירות לפח, ונהיה חופש מהם. מצד שני, מתפתחת מקסימום אחריות נפשית לגבי נקודות הבחירה שבהן צועדים חיינו.
