מחשבות על המוות, על הסוף..מציפות אותי
היו לי תקופות (לא רחוקות מאד) בהם חלמתי המון על אנשים שנפטרו מן העולם
זה לא דיכאון אבל זו מן עמקות מחשבתית שקשה לסחוב אותה, משהו לא פרקטי
מצד שני, בקטע הטוב (מבחינתי לפחות*) זה מביא אותי לחשוב על החיים כעסקה, כמקום עבודה..הרי כתוב שאדם לעמל יולד (איוב יש מצב)
באנו לפה כדי למלא אחר תפקיד מסוים, ייעוד שלו נועדנו
אני בהיסטריה של זמן...כי החיים טסים...השנים עוברות כל כך מהר
אני עדיין מפחדת להיות "בוגרת"- אולי כי זה אומר שזה מקרב אותי אל הסוף (המוות)
זה מחזק אותי ומחליש אותי באותה נשימה
המחשבה היא נכונה, היא אמיתית היא מודעת......אבל אין לי כלים להכיל אותה, זה מבאס אותי ורואה את העולם כהבל הבלים...
מצד שני יש את העניין של לקדש את החומר ולהיות עם ישראל כגוי (=עם) קדוש..
אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבה האובססיבית על המוות ועל מתים
יש רעיונות? תודה
חוזרים בתשובה-תמיכה >>