חופשות עם משפחה חילונית

[golan heights]

חופשות עם משפחה חילונית

לענ"ד יש כאן הרבה בעלי תשובה עם ניסיון עשיר וראש על הכתפיים ואולי כדאי לעורר כמה דיונים ולתת עצות לאנשים בתחילת דרכם או שאין להם הדרכה מסודרת והשקפה נכונה לבעלי תשובה, בנושאים מגוונים...

חופשות/נופשים עם המשפחה, בארץ ובחו"ל, בעיקר כשאתה עדיין גר אצל ההורים (ולא משנה הגיל) או שיש פגישה משפחתית רחבה ומצופה ממך להגיע.
זה נושא שהרבה בעלי-תשובה נתקלים בו, והתשובה היא אף פעם לא חד משמעית, אלא כל מקרה לגופו ובכל מצב צריך לנהוג בעדינות וברגישות.
מה אתם חושבים שצריך לעשות במקרים השונים? האם יש הבדל בין בעל תשובה בתחילת דרכו לכזה שכבר יש לו פז"ם? בין רווק לנשוי? בין גבר לאישה?

 

[איתי179]

אכן זו בעיה

אני רוצה לדבר על נושא החגים והשבתות והחגים בתור אדם רווק:

בעיקר הבעיה נושא החגים/שבתות,
שאנחנו עושים חג/שבת בבית זה בסדר,
שאנחנו עושים אצל הדודים אז כבר מתחיל להיות בעיה, כי הדודים הם לא דתיים (אומנם מסורתיים ומכבדים, אבל לא שומרים).

יש זמנים שאני מעדיף לא ללכת בגלל שאני מרגיש חוסר נוחות וגם מהפחד להיכשל בכל מיני דברים (אורות שנדלקים ונכבים, אוכל שמא נעשה בדרך איסור וכו'...), יש מקרים שאני כן הולך כי אני יודע שלא תהיה בעיה (זה תלוי בכל מיני דברים, וכל מקרה יש לדון לגופו).

יש לי כמה עצות מניסיון חיי......ויכול להיות שהם לא יתאימו לכולם אבל לחלק אני מאמין שזה יעזור:

עצה ראשונה:
אם החלטת לא ללכת איתם עצם זה שההורים יודעים שאתה לא תהיה לבד בבית בחג/שבת אז 'נוח' להם לנסוע וזה פחות יעורר מהומות (זאת אומרת: להיות עם חבר,במלון או לעשות את החג אצל מישהו אחר או בישיבה וכו'.....).

עצה שניה:
עצם זה שאתה לא בא איתם זה כבר מעורר מאומה (אצלי בבית ישר מתפתח צעקות), הכי חשוב זה לשתוק! לא לדבר, להתנהג בניחותא, בקיצור להיות אדיש, תן להם לנהל את ה'ויכוח'. ככה אפשר לחסוך הרבה צעקות. בתחילת דרכי הייתי מדבר ועונה, וזה היה רק גורע. בהמשך השנים למדתי שאין צורך זה לא מועיל, לשתוק זה הכי טוב.

עצה שלישית:
להתייעץ עם רב או עם סתם חבר ירא שמים- להסתכל על מכלול הדברים ולבדוק האם תהיה לי בעיה הלכתית כשאני יהיה שם (האם יש שם בית כנסת באזור, באיזה דודים מדובר וכו'....).

 

[אלישיר]

יפה כתבת.

 

[איתי179]

 

[asaf2000]

צודק במאה אחוז בעניין הויכוחים! כל מילה פנינה.

 

[golan heights]

מוסיפה לדברייך,

לפעמים במהלך התשובה אנחנו נוטים לחשוב על הרבה דברים שמותרים מעיקר הדין - שהם אסורים ומונעים את עצמנו מכל וכל ולעיתים זה מוסיף ואף שובר את גב הגמל של המשפחה שגם ככה רגיש וטעון מאד, לכן צריך לשקול כל דבר בפלס ומשפט ולא לשלול את הכל.

אני חושבת שלנשים המצב יותר טוב וקל. לגברים גם יש בעיות של שמירת העיניים (לדוגמא סתם ארוחה משפחתית אצל סבתא בחצר ובאות בנות-דודות לא צנועות בלשון המעטה, אדם שמנסה להתקדש נתקל כאן בבעיה).

בעיות נוספות שעלולות להתעורר זה כשרות המאכלים. לדוגמא אצל סבא וסבתא שלי המטבח לא כשר אז כשיש ארוחות משפחתיות (מצומצמות או רחבות) אני מביאה לעצמי אוכל בחד פעמי. לא כל כך נעים וגם קצת מביך אבל מה עדיף...לא לבוא?

דבר מאד חשוב שכדאי לציין אותו זה שהחוזר בתשובה צריך גם את המשפחה שלו. עם כל הכבוד וההערכה לכך שאתה מעוניין להתקדש ולהתקדם, טבע האדם הוא להצטרך לחברה (כפי שמבואר היטב בספר "מקום שבעלי תשובה עומדים") ואם הוא ינתק את עצמו מהמשפחה היקרה שלו, הוא עלול לאבד הרבה מאד תמיכה נפשית, רגשית, ומענה על צרכים רבים שיש לו והוא אפילו לא מודע אליהם.
אסור בתכלית האיסור להתנתק מהמשפחה, ואם זה אומר לבוא מדי פעם לארוחות אצל סבתא וסבתא או לעשות מאמץ קטן כדי שיהיה אפשרי להיפגש עם המשפחה, אז צריך לעשות את זה, לשמור על שלום בית.

בעיה נוספת ומטרידה מאד הרבה בעלי תשובה היא שמירת נגיעה מכל הדודים (לבנות) והדודות (לבנים) שעד כה היו מרעיפים נשיקות וחיבוקים. מניסיון קשה מאד למשפחה לקבל את זה וזה נתפס כמו דבר מאד קיצוני שמטריד אותם (כל משפחה לגופה כמובן). חשוב לשים לב גם שלא התחלתי לשמור שבת אתמול וכבר אני אומרת לדודים שלי שאני לא רוצה לגעת בהם יותר, זה מתכון להתדרדרות, בן אדם לא יכול להעמיס על עצמו יותר מדיי ולצפות שהנפש תסחוב את הכל. צריך הדרגה. כמו שילדים לומדים א'-ב' בצורה הדרגתית ונכונה, כך אדם בתשובה שלו צריך לשקול כל צעד ולשים לב שהוא עומד על השלב הזה בסולם באופן יציב ולא נופל, לפני שהוא עולה לשלב הבא...זה לא מירוץ.

עצה אחרונה שאני חושבת שהיא מועילה וחשובה - "דאגה בלב איש - ישיחנה". נפלה עלייך חובה משפחתית? אתה לא יודע אם זה בכלל מותר או אסור, אל תמהר לפעול... כדאי מאד להתייעץ עם אחרים (בעלי תשובה וותיקים כמובן או כאלה שמבינים בהדרכת בעלי תשובה) כדי לקבל פרספקטיבה רחבה ממישהו שלא מעורב רגשית ויכול לתת עצה נכונה. גם הפורום כאן לענ"ד הוא מקום שאפשר לעשות זאת, רק חשוב לתאר את כל הדינמיקה המשפחתית ולהסביר לפרטי פרטים מה האירוע ומה אני חושב שמתנגש שם עם הדרך שבה אני צועד כיום.

 

[אור האמונה]

מה רע בחופשות איתם ?

אני א יודע מה רע

 

[איתי179]

לא רע

אדרבה, אין עניין להתנתק מהמשפחה,
אבל אנו מדברים על מצבים שבהם החופשה הזאת מתנגשת עם בעיות הלכתיות (הווה אומר, חופשה בשבת, חג אצל דודים לא שומרים וכו'...).

 

[אור האמונה]

בשבת אפשר להיו בית המלון בחדר נפרד

כאשר זה בארץ בחוץ לארץ אפשר לבקשל מצורא משהו בסמיכות לבית חב"ד

 

[golan heights]

בבתי מלון ישנן הרבה בעיות הלכתיות

נאמר והמשפחה הולכת לבית מלון בו כשרות המאכלים היא בהשגחת הרבנות והבעל תשובה מקפיד לאכול רק בד"ץ וכדומה, הוא יצום כל החופשה? צריך לדעת מה לעשות.

דוגמא נוספת: כל החופשה המשפחה מתכוונת לטייל, כולל בשבתות, ולא ירצו להשאיר את הבן לבד בבית המלון. האם לצאת בכל מחיר?
המצב הזה מחמיר כשזה בחוץ לארץ, וה"חוזר בתשובה" במשפחה הוא מתחת לגיל 18, והמשפחה לא מוכנה בשום פנים ואופן שהוא ישאר לבד בארץ זרה.
אני יכולה לתת דוגמא פשוטה שקרתה לי - כשהייתי בת 16 אחרי שכבר שמרתי שבת שנה, טסתי עם המשפחה לחופשה בתאילנד לחודש, בליל שבת הם הלכו למופע מסויים ואני רציתי ללכת לתפילה וסעודה בבית חב"ד, והם לא היו מוכנים בשום פנים ואופן שאני אלך בלי כסף ופלאפון למרות שזה במרחק הליכה מהמלון, כי הם פחדו שיקרה לי משהו ולא אוכל לתקשר או לקחת מונית וארץ זרה וכד'. אז נוצר קונפליקט רציני כי הם לא היו מוכנים לוותר בשום פנים ואופן.
אלה דברים שיכולים להשפיע קשה מאד על בעל תשובה שאין לו עדיין ניסיון וידע הלכתי.

 

[אור האמונה]

טאוקי רבנות זה כשר למיטב ידעלתי

ואם הוא אוכל בדץ שיביא לעצמו אוכל איתו

 

[sarale690]

באמת נושא מעניין...

בס"ד

העלת נקודה מעניינת.
ראשית,בהחלט יש הבדל בין רווק לנשוי.
אצל נשוי כבר אפשר להתחמק מכל מיני סיבות(ולא חסר),אין צורך לתת דו"ח יותר מידיי למשפחה,זה אחרת לגמריי.
רווק צריך לתרץ את עצמו.
ולדעת להגיד את זה בצורה שלא תישמע מתנשאת או כזאת של "אני לא חלק מהמשפחה יותר כי חזרתי בתשובה". זה פתח לבעיות.כפי שאיתי הרחיב על כך.

וכן,יש הבדל בין גבר לאישה.
לעניות דעתי,יותר חמור לגבר ללכת לאירוע משפחתי מעורב מאשר לאישה,הוא מחוייב לשמור על עצמו יותר.
למרות שששמעתי שהרב מוצפי אומר שבכל אופן גם לבנות עדיף לא ללכת לאירועים משפחתיים מעורבים.אפשר ללכת לחופה בשביל לכבד ולא יותר.

לגבי פגישה משפחתית,לא נראה לי שיש בעיה? אולי בזבוז זמן וביטול תורה לגברים? אז שוב:אפשר להפגין נוכחות,לדבר קצת עם המשפחה ולזוז...

כל מקרה לגופו,עדיין כדאי שכל אחד\ת יתייעץ עם רבו.

 

[אלישיר]

גם נשוי צריך לתרץ את עצמו, בטח לסבא וסבתא...

בעזהי"ת


מילא בשלב הנישואין הטריים. אבל כשיש ילדים, כשעכשיו סבא וסבתא מלאי רצון טוב, גם שמחה לראות את הנכדים הפצפונים, ומרבים בהזמנות לאירועים משפחתיים שונים - אני תוהה עד כמה אפשר להתחמק שוב ושוב, בלי לגרום לעלבון.

הבעיה כאן, כמו שכתבתי לא מזמן, היא בשביל ילד שכבר גדל בחברה חרדית לחלוטין, זה מאוד לא פשוט רוחנית להיחשף ישירות וללא בקרה להווי חיים חילוני. קיימת תופעה לא פשוטה לעיכול של עזיבת יהדות אצל ילדי חוזרים בתשובה. לתופעה הזו יש סיבות רבות, ואני תוהה האם חשיפה לא מבוקרת אינה אחת מהרציניות שבהן.

 

[asaf2000]

אני יכול להביא דוגמא אישית

כפי שציינת אין תשובה חד משמעית והכל לפי העניין, לפי המשפחה, לפי האירוע ולפי דרגתו של החוזר-בתשובה.

אצלי יש משפחה קטנה לכן אין הרבה אירועים משפחתיים אך בכל זאת יש מפגשים מדי פעם ולדעתי חשוב להגיע ולא לנתק קשרים עם המשפחה אך כמובן נזהר שלא לאכול כלל מהאוכל ולא להכנס לדיונים בעניני דת והלכה.
גם בשבתות כשמגיעים בני משפחה אני משתדל להשאר בבית ולשבת עם כולם, אני אוכל מהאוכל שלי כמובן.
פעם הייתה מסיבת יום הולדת לדוד שלי שנערכה במסעדה בתוך מתחם קאנטרי-קלאב, כמובן שהגעתי אך עד מהרה ראיתי שהמסעדה נמצאת כפסע מבריכת השחיה המעורבת, שהיתי במקום כעשר דקות כדי לא לפגוע במשפחה ואח"כ ברחתי משם מהר

לגבי חופשות בחו"ל זה כבר בעייתי יותר ותלוי לאן נוסעים ומה האופי של המקום. בתחילת דרכי כחוזר בתשובה נמנעתי מכמה נסיעות משפחתיות לחו"ל אך אני קצת מצטער על זה היום. הבעיה העיקרית היא ההתנהלות בשבת. בהרבה מקומות בעולם יש בתי חב"ד או קהילות יהודיות כמו גם מסעדות כשרות או חנויות עם אוכל כשר. תמיד כדאי לבדוק לאן מתכוננים לנסוע והיכן מתכוננים לשהות ולתכנן הכל מראש בעזרת אתרי אינטרנט.

 

[golan heights]

ציינת נקודה חשובה: לא להכנס לוויכוחים

בענייני דת והלכה.

הרבה פעמים עושים מאיתנו נציגי הדת עלי אדמות, ושואלים שאלות מתריסות והערות לא במקום.
הדבר הכי טוב שאפשר לעשות במקרה כזה זה פשוט מאד לשתוק. בשום מצב לא לענות גם אם אתה חושב שיש לך את התשובה הכי טובה בעולם, זה לא הפורום לענות עליה. כשיש הרבה אנשים ודבר נזרק לאוויר בהתרסה - הוא לא עלה כדי שתענה עליו. התשובה שלך לא תשנה דבר..

זכורה לי היטב מתחילת שנותיי בתשובה, תחושת התסכול לאחר כל וויכוח עם המשפחה.
עד היום הם זוכרים לי כמה פנינים שאמרתי לפני שנים רבות בעת וויכוח עם הרבה כעס...

 

[GILADOS]

העלית נושא חשוב מאד

יישר כוח אני בתהליך חזרה בתשובה כמעט 7 שנים, ובתחילת דרכי גם לי העניין של מפגשים ואירועים משפחתיים שנערכים בשבתות וחגים היווה מכשול בדרך. בשלוש שנים הראשונות שלי בתהליך עדיין לא הייתי חזק כ"כ בתורה ובמצוות, ומה שקרה זה שאני פשוט נכנעתי לקשיים והשתתפתי בכל אותם אירועים תוך כדי שהתעלמתי מן ההשלכות ההלכתיות הכרוכות בכך (כגון נסיעות בשבת וכו'). מבחינה פסיכולוגית הרגשתי צורך לתרץ לעצמי כלמני תירוצים. למשל ניסיתי לשכנע את עצמי שזו הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הקונפליקט בזמן שאני גר עם ההורים, ושעדיף לחכות עד שאמצא בת זוג ואתחתן ואז כשאקים משפחה משלי אשמור את הלכות השבת בכל דקדוקיהן. בנוסף לא ראיתי את עצמי כמי שעובר באופן אקטיבי על ההלכה, אלא אמרתי לעצמי שבנקודות מסוימות אני פשוט נשאר פאסיבית איפה שהייתי.

עם הזמן כשהתחזקתי יותר באמונה וגם מעגל החברים שלי בעולם הדתי התרחב, הבנתי שזו לא הדרך הראויה. הבנתי שאני לא יכול לחכות שאתחתן או שתהיה לי סביבה מתאימה ואז להתחיל להקפיד על דקדוקי מצוות, אלא בדיוק להפך: ככל שאקדים ואקפיד לשמור על אורח חיים דתי בהיותי גר עדיין עם ההורים, כך אהיה מוכן יותר לחיים החדשים כשאתחתן וארצה להקים משפחה על בסיס תורה ומצוות. על כך קיים מאמר חשוב ועמוק בפרקי אבות, פרק ב' משנה ד': וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאֶפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה:
בנוסף לא רק שבנסיונותי להקל על עצמי הכשלתי את עצמי באיסורים ובחילול שבת, אלא במידה רבה מאד פספסתי את השבת עצמה. הפסדתי תפילות רבות בשבתות וחגים ודברים חשובים נוספים שיוצרים את אווירת השבת או החג, ובכך למעשה ויתרתי על הזדמנויות רבות להתחבר יותר ולהכיר יותר את העוצמה הגדולה שיש בשבת.

בשלב הזה כבר החלטתי שאני עושה שינוי ואני מפסיק לסוע עם ההורים לאירועים משפחתיים בשבת ובחגים, וכן התחלתי להקפיד ללכת לקבלת שבת בבית הכנסת באופן קבוע למרות שבית הכנסת במרחק חצי שעה הליכה מהבית שלי (ואז אפילו לא ידעתי שבתוך בית האבות שליד הבית שלי יש בית כנסת קרוב), ועם הזמן הקפדתי גם על שאר התפילות. בגדול ההחלטה שלי לא יצרה כ"כ הרבה קונפליקטים עם המשפחה ועם הזמן כשהם התרגלו הם אפילו התחילו להתחשב בי ולארגן את האירועים בימי חמישי או בשישי בצהרים או במוצ"ש. הקונפליקט הגדול היה בפסח כשהודעתי להורים שלא אחגוג איתם בליל הסדר וכו' מה שיצר מתחים וכעסים בהתחלה. אולי אפרט יותר אח"כ על המתחים והקונפליקטים והדרך שהתגברתי עליהם אבל כרגע אני קצת עייף

שמחתי לשתף, ושוב כל הכבוד לך על הרעיון לפתוח דיון על כך בפורום

 

[golan heights]

מזדהה איתך ב2 נקודות.

גם אני בתחילת התשובה אחרי שכבר שמרתי שבת שנה, נכנעתי ובאתי איתם לחו"ל וגם נסעתי בשבת לצערי הרב. השתמשת במילה "נכנעתי" והתחברתי אליה מאד.

ובעניין האירועים בימים שהם לא שבתות וחגי ישראל, גם אצלי המשפחה קלטה מהר את הקטע והתחילו לעשות מפגשים בימים אחרים, וגם אם עושים מפגש בשבת אז כולם מקנאים בי שיש לי תירוץ לא להגיע. אמרתי להם שיתחילו לשמור שבת

 

[ozir]

מזדהה איתך אח יקר

אבל זה חלק מתיקון על העבר שבעל התשובה צריך לעבור.

כולנו עוברים את העימותים הללו עם המשפחה שלא מורגלת לשינוי.

לא כתבת גם על המגע והחיבוקים עם הדודות שפתאום מפסיק והן לא מבינות למה ואומרות "אבל אני כמו אמא (או סבתא, תלוי בגיל חחח) בשבילך"

 

[Jermaine Jackson]

תגובה

זה נושא חשוב מאוד אבל ברגע שהוא תלוי בהרבה מאוד משתנים קשה לכתוב על מקרה מסוים כי יש הרבה מאוד מקרים והרבה מה לכתוב, לכן לא מיהרתי להשתתף אבל היות שכל אחד מהחברים כתב דברים יפים, נראה לי שהתועלת שתצמח היא לסכם את הכל לכמה נקודות חשובות שמתאימות לרוב החוזרים בתשובה ברוב המצבים ולהודעה הזאת לשלוח אנשים שמתלבטים בסוגיות האלו בכל פעם שנשאל על כך.

 

[Keyboard cowboys]

אין לי עיצות אבל...כתבתי מה אני עושה...

לאירועים מהצד של אמא(מגיעה ממשפחה חרדית שהתפצלה לכל מיני זרמים ביהדות)...מגיע לרוב האירועים.
לאבא שלי(דתל"ש ותיק) כמעט ואין משפחה...עניינים של שואה וכאלה...
לאחותי הקטנה(חרדית) הולך לכל האירועים.
לאירועים של חברים בעבודה לא מגיע...אם זה חבר קרוב שולח מתנה.
חברים של אמצע הדרך או חברי ילדות זה תלוי במצב הרוח

כמובן שמשתדל להדבקלאמרה של חז"ל: "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך"