פרזול בהמות
בדרך מקרה אני קורא כעת ספר העוסק במלאכות האכר במושבות א"י בראשית ההתיישבות המחודשת בארץ, מלאכות שרובן עברו מן העולם עם ההתקדמות הטכנולוגית המהירה במרוצת מאה השנים האחרונות.
הספר הנקרא: "עולם הולך ונעלם" נכתב ע"י שני אחים שגדלו במושבה חדרה בראשית המאה העשרים,יאיר ועדין השולמי, עבדו עם אביהם שקנה נחלה חקלאית בחדרה במשקם והחזיקו במשק חקלאי מעורב כפי שהיה נהוג באותם ימים ועד אמצע המאה עשרים.
בספר ישנו תיאור של התקנת פרסות לבהמות העבודה וכך הם מתארים:
"פרסת הרגל הטבעית של בהמות העבודה הן התפתחות של הציפורן ברגליהן. הפרסה הטבעית הולכת ומשתחקת במשך הזמן (והיא גם צומחת) ע"י הליכה בדרכים, ביחוד בדרכים כבושות, לכן מרכיבים לכל סוס ופרד (וגם לחמורים) פרסות ברזל. פרסת הברזל גם היא משתחקת, מתרופפת ונושלת. אז היינו באים אל הנפח לחדש את הפרסות. הנפח היה שולף בצבת את שיירי המסמרות המחזיקים את הפרסות הישנות, כשאנחנו מחזיקים בין ברכינו את רגלו הכפופה למעלה של הסוס ותומכים בבהמה, הנשארת לעמוד על שלוש רגליים. הנפח היה קולף במכשיר מיוחד חתיכות מן הפרסה הטבעית, מיישר את תחתיתה ומשחיזה בשופין. אחר כך היה מודד את גודל הפרסה ומוציא מאוצר הפרסות שלו פרסת ברזל מתאימה בגודלה לפרסת הרגל של הסוס וקובע אותה במסמרות מרובעים אל פרסת הרגל. המסמרות היו נתקעים באלכסון בפרסת הסוס וקצותיהם בולטים החוצה, אז היה הנפח מכופף את קצות המסמרים הבולטים, מקצץ את קצותיהם ומשחיז אותם. כך היה עושה בשאר הרגליים. הסוס ואפילו הפרד היו ניצבים בסבלנות כל שעת העבודה. נראה שחשו, כי עושים זאת לרווחתם.
,
