חלוקת דברי דואר ברחובי מתבצעת לסירוגין כדלקמן: פעמיים בשבוע - בימי שני ורביעי; ושבוע לאחר מכן: שלוש פעמים בשבוע – בימי ראשון, שלישי וחמישי. וחוזר חלילה. בדרך כלל הדואר מושם בתיבות בסביבות 12:00-12:30.
היום, ניגשתי לתיבת הדואר בסביבות 12:40, ולהפתעתי מצאתי 3 הודעות על דבר דואר רשום. די הופתעתי. הייתי בבית, והדוור לא צלצל לתת לי את דברי הדואר הרשומים. בהכירי את התנהגות החלוקה הקפריזית, העפתי מבטי על ההודעות.
התאריך בשלושת ההודעות: 22.2.16 (כלומר, מלפני יומיים). שלושתן נכתבו על ידי אותו אדם, כנראה בשיטת הסרט הנע. לפני יומיים פתחתי את התיבה והוצאתי ממנה את המכתבים שהושמו בה אותו יום (גם אתמול הסתכלי, שמא תהיה הפתעה והדוור יחליט לבקר אצלנו – אך התיבה הייתה ריקה). בהודעות סומן הסעיף: "ניתן יהיה לקבלו ביחידת הדואר אשר פרטיה רשומים מטה למחרת היום בו הונחה הודעה זו, החל מהשעה 12:00 בצהריים".
כאמור, אני כבר מכירה את שיגיונות עובדי הדואר. החלטתי לנסות מזלי וללכת לסניף הדואר כדי להוציא את המכתבים. המתנתי בסניף מעט, מזל. השעה הייתה כבר 13:25 והיום סוגרים את הסניף ב-14:30. נקראתי לאשנב. עובדת הסניף בדקה במחשב, רשמה על כל הודעה את מיקום דבר הדואר, קמה ממקומה וחזרה עם 3 מעטפות דואר תקניות. כלומר, לא היו אלה חבילות או מעטפות בגודל חריג, שאינן נכנסות לתיבה. לאחר שחתמתי על קבלת דברי הדואר אמרתי לפקידה: "אני רוצה לספר לך משהו". היא הנהנה בראשה ואמרה: "אני יודעת".
- "מה את יודעת ?" – שאלתי.
- "את היית בבית והדוור לא צלצל להודיעך כי יש מכתבים רשומים".
- "לא", השבתי, "הדוור שם לי את ההודעות היום ואני החלטתי לנסות את מזלי ולהוציא את הדואר כי
התאריך בהודעות הוא מלפני יומיים".
הפקידה הנחמדה, יש לומר, חייכה במבוכה וגמגמה, "זה לא אנחנו. זה הדוור". מתגובה זו הבנתי כי תלונות על חלוקת הדואר מגיעות חדשות לבקרים – ואין איש מתייחס לכך.
עכשיו, תוך כדי כתיבת התלונה, בדקתי מה כתוב על המעטפות. מתברר כי על כולן כתוב בטוש עבה התאריך 23.2. משמע, דברי הדואר היו אצל הדוור כבר ב-22/2. הוא לא נשא אותן עמו לחלוקה. בזמן כלשהו (אולי בביתו), הכין הודעות ואת המעטפות הפקיד למחרת בסניף הדואר (ספח ההודעות מודבק במעטפות ונושא תאריך 22/2). כאמור, ההודעות עצמן, הושמו רק היום (24/2), יום חלוקת הדואר אצלנו. דברי הדואר הרשומים כלל לא הובאו על ידו לחלוקה בתיבת הדואר!
בנוסף, גם הפעם, כפי שנעשה פעמים רבות קודם לכן, קיים רישום בטוש עבה המציין את מיקום המעטפה ותאריך – רישום שנעשה על ידי עובדי הסניף – על גבי הבולים שהודבקו. עובדי דואר ישראל לא שמעו על תחביב כ"איסוף בולים" ופוסלים בידיהם את הבולים שהשולחים מקפידים להדביק לאספנים. אפשר למצוא מקום לרישום במעטפות, במקום שבו לא מודבקים בולים. במקרה שפני המעטפה מלאות בבולים, ניתן לערוך את הרישום בגב המכתב, שם אין בולים. לעיתים גם ספח ההודעה על אי מסירת הדואר מודבק על גבי הבולים ושוב, הבולים נפגמים ונפסלים לאספני הבולים. ניתן, כמובן, להדביק את הספח בגב המכתב, היכן שאין בולים.
המקרים הנ"ל הם רק חלק מהתקלות הקשורות לדואר ישראל שאני חווה. אני מבטיחה להמשיך ולתאר כאלה מדי פעם, עד שמי ממנהלי דואר ישראל ימצא לנכון להגיב כאן או עד שהמצב ישתפר.
מצורפת תמונת אחת המעטפות שקיבלתי היום.
משמאל למעלה - רישום טוש על גבי בול.
למעלה - קטע מספח ההודעה ובו התאריך 112/2.
למטה מימין - דוגמה להדבקת ברקוד משלוח המכתב. שימו לב, הברקוד הודבק ממש בקצה המעטפה כדי שלא לפגום בבולים.
