בהוקירי והערכתי אליך חיים, אשיב
אשיב למרות ששמתי לעצמי סייג שלא לעסוק בנושא.
מתברר שלא הובנתי ולכן אסביר:
שרשור ההודעות נפתח במשפט: "כפית שנגנבה בתאילנד..."
תמהתי על הביטוי "נגנבה". שהרי הכפית לא נסחבה/"הורמה"/נגנבה מחנות מזכרות אלא נלקחה מסט מערכת כלי האוכל המוגשת במטוסים. רבים לוקחים כמזכרת פריט קטן כזה או אחר בטיסותיהם – וחלילה מלכנות זאת גניבה (מכאן ואילך במילה "גניבה" כוונתי גם לשאר הכינויים כ"לסחוב"/"להרים" וכו', שמשמעותם דומה). חברות התעופה יודעות כי נוסעים נוהגים כך. חלקן, עקב כך, מחלקות סטים מפלסטיק.
כל כוונתי הייתה להתייחסות שאנו מייחסים ל"גניבה". אם אדם חושב שהוא עושה מעשה שאינו מקובל ואינו הוגן – שלא יעשה זאת!!! בבצעו הפעולה, הוא יודע שאינו נוהג כשורה. לכך אני מתנגדת. לדידי אין לעשות מעשים שאינם מקובלים בחברה מבחינה חוקית או שפוגעים בסדר החברתי, עבירה על החוק וכו'.
בשל התנהגויות "הישראלי המכוער" אנו, השומרים על כבוד חברתנו הישראלית, מהלכים על קצות האצבעות ונוהגים בקיצוניות יתר לגבי ההתנהגות.
אקח כדוגמה את הנעשה בבתי מלון: בעת חופשה בארץ ניתן לראות את בני המשפחות ממלאים צלחותיהם בכל טוב – הם לוקחים גם בעבור יתר יושבי שולחנם. לבסוף, לאחר שסיימו – נשאר אוכל רב שלא נאכל (ראו כמה לחמניות ולחם נותר בשולחן). המאחרים להגיע לחדר האוכל במלון, אינם מוצאים לעיתים חלק מהאוכל שהוגש. אם היינו מפנימים כי נהוג בארוחות בופה שכל אחד לוקח לעצמו מן המבחר (וברצותו הוא יכול לחזור ולקחת ולאכול עוד ועוד), לא היה נזרק מזון כה רב.
ובהקשר לכך, מי שנוסע בטיול קבוצתי לחו"ל, נתקל לא אחת באזהרה מצד מדריכי הטיולים שלא להוציא מארוחת הבוקר אוכל להמשך היום. הדבר נובע, כאמור מהתנהגות שתוארה לעיל. אבל, אם תשבו בצד ותצפו באנשי קבוצות זרות, בני לאומים שונים, תראו כי הם מכינים לעצמם סנדויץ' בלחמניה או שלוקחים איתם מנת פרי קטנה החוצה. הם עושים זאת בטקט ולא בכמות מופרזת.
ולגבי לקיחת פריטים: כבר לפני שנים רבות מצאתי במלון בקוריאה ספר עם כריכה קשה לתיירים, המתאכסנים במלון. היה זה ספר גדול ובו תמונות והסברים על אתרים שונים בסיאול. בדף הראשון היתה מודפסת בקשה מאורחי החדר במלון שלא לגנוב/לסחוב/"להרים" את הספר. נכתב גם שניתן לרכוש את הספר בדלפק הקבלה במלון. יפה, לדעתי. והוא שאמרתי – אם חומדים משהו, אפשר לבקש. בדרך כלל נעתרים ברצון ונותנים (בין אם חינם ובין אם תמורת תשלום שאינו מופרז).
ואחזור לכפית מראשית השרשור. למה להשתמש במילה "גניבה"? התכוונתי שגם בני לאומים אחרים חושקים במזכרת קטנה כמו כפית, מפית, שקיות הקאה, לוח הוראות לשעת חירום כמו גם פריטים ממחלקה ראשונה: כיסוי לעיניים מערכת לצחצוח שיניים וכדומה. והם....לוקחים. ואתם יודעים מה? חברות התעופה לוקחות זאת בחשבון. לכן, תרגישו טוב ואם בא לכם לקחת לאוסף - קחו ללא נקיפת מצפון. אם אתם חושבים שזו גניבה – חלילה לכם מלקחת. נראה שבמקרה כזה באמת מדובר בדבר לא מקובל/לא חוקי וכו'.
מקווה שהבהרתי באריכות רבה, לטעמי, את דברי.
וכמו שכבר כתבתי, ולא עמדתי בדיבורי - לא אגיב יותר בנושא.
אשיב למרות ששמתי לעצמי סייג שלא לעסוק בנושא.
מתברר שלא הובנתי ולכן אסביר:
שרשור ההודעות נפתח במשפט: "כפית שנגנבה בתאילנד..."
תמהתי על הביטוי "נגנבה". שהרי הכפית לא נסחבה/"הורמה"/נגנבה מחנות מזכרות אלא נלקחה מסט מערכת כלי האוכל המוגשת במטוסים. רבים לוקחים כמזכרת פריט קטן כזה או אחר בטיסותיהם – וחלילה מלכנות זאת גניבה (מכאן ואילך במילה "גניבה" כוונתי גם לשאר הכינויים כ"לסחוב"/"להרים" וכו', שמשמעותם דומה). חברות התעופה יודעות כי נוסעים נוהגים כך. חלקן, עקב כך, מחלקות סטים מפלסטיק.
כל כוונתי הייתה להתייחסות שאנו מייחסים ל"גניבה". אם אדם חושב שהוא עושה מעשה שאינו מקובל ואינו הוגן – שלא יעשה זאת!!! בבצעו הפעולה, הוא יודע שאינו נוהג כשורה. לכך אני מתנגדת. לדידי אין לעשות מעשים שאינם מקובלים בחברה מבחינה חוקית או שפוגעים בסדר החברתי, עבירה על החוק וכו'.
בשל התנהגויות "הישראלי המכוער" אנו, השומרים על כבוד חברתנו הישראלית, מהלכים על קצות האצבעות ונוהגים בקיצוניות יתר לגבי ההתנהגות.
אקח כדוגמה את הנעשה בבתי מלון: בעת חופשה בארץ ניתן לראות את בני המשפחות ממלאים צלחותיהם בכל טוב – הם לוקחים גם בעבור יתר יושבי שולחנם. לבסוף, לאחר שסיימו – נשאר אוכל רב שלא נאכל (ראו כמה לחמניות ולחם נותר בשולחן). המאחרים להגיע לחדר האוכל במלון, אינם מוצאים לעיתים חלק מהאוכל שהוגש. אם היינו מפנימים כי נהוג בארוחות בופה שכל אחד לוקח לעצמו מן המבחר (וברצותו הוא יכול לחזור ולקחת ולאכול עוד ועוד), לא היה נזרק מזון כה רב.
ובהקשר לכך, מי שנוסע בטיול קבוצתי לחו"ל, נתקל לא אחת באזהרה מצד מדריכי הטיולים שלא להוציא מארוחת הבוקר אוכל להמשך היום. הדבר נובע, כאמור מהתנהגות שתוארה לעיל. אבל, אם תשבו בצד ותצפו באנשי קבוצות זרות, בני לאומים שונים, תראו כי הם מכינים לעצמם סנדויץ' בלחמניה או שלוקחים איתם מנת פרי קטנה החוצה. הם עושים זאת בטקט ולא בכמות מופרזת.
ולגבי לקיחת פריטים: כבר לפני שנים רבות מצאתי במלון בקוריאה ספר עם כריכה קשה לתיירים, המתאכסנים במלון. היה זה ספר גדול ובו תמונות והסברים על אתרים שונים בסיאול. בדף הראשון היתה מודפסת בקשה מאורחי החדר במלון שלא לגנוב/לסחוב/"להרים" את הספר. נכתב גם שניתן לרכוש את הספר בדלפק הקבלה במלון. יפה, לדעתי. והוא שאמרתי – אם חומדים משהו, אפשר לבקש. בדרך כלל נעתרים ברצון ונותנים (בין אם חינם ובין אם תמורת תשלום שאינו מופרז).
ואחזור לכפית מראשית השרשור. למה להשתמש במילה "גניבה"? התכוונתי שגם בני לאומים אחרים חושקים במזכרת קטנה כמו כפית, מפית, שקיות הקאה, לוח הוראות לשעת חירום כמו גם פריטים ממחלקה ראשונה: כיסוי לעיניים מערכת לצחצוח שיניים וכדומה. והם....לוקחים. ואתם יודעים מה? חברות התעופה לוקחות זאת בחשבון. לכן, תרגישו טוב ואם בא לכם לקחת לאוסף - קחו ללא נקיפת מצפון. אם אתם חושבים שזו גניבה – חלילה לכם מלקחת. נראה שבמקרה כזה באמת מדובר בדבר לא מקובל/לא חוקי וכו'.
מקווה שהבהרתי באריכות רבה, לטעמי, את דברי.
וכמו שכבר כתבתי, ולא עמדתי בדיבורי - לא אגיב יותר בנושא.