הרבה יותר מורכב. עדויות בע"פ מסייעות בתיאור אווירה של תקופה,
מסורות שונות, אורח חיים וכו'. בוא נגיד שאם מישהו מעיד שהיה להם בגולה בית פאר עם 5 משרתים, לא קרה כלום אם בפועל היה רק משרת אחד. זה לא משנה את ההיסטוריה. מאידך, אתן לך דוגמא אחרת מתחום מחקרי. בליל ה-14 במאי 48, אחרי הכרזת המדינה נעצרו במצרים בו זמנית כמה מאות צעירים יהודיים ציוניים וקומוניסטים, על פי רשימות מוכנות מראש. הם הובלו למחנות מעצר, אחד ליד קהיר והשני באבוקיר ליד אלכסנדריה. בהדרגה חלקם שוחררו [בעיקר בעלי הנתינויות הזרות] ובקיץ 49, שוחררו 300 הנותרים. על כל זאת יש לי מסמכים ארכיונים אמינים.
והנה, התאחדות יוצאי מצרים מפיצה סרט ובו נאמר שהיו 1300 עצורים. ומי שרואה זאת חושב שזה כך ולא מבין שזה מסתמך על אגדות אורבניות ושמועות רחוב. והכי מעצבן אותי שהם קוראים בעדויות למחנות המעצר מחנות ריכוז! כל כך לא נכון - במחנות ריכוז יצאו לאירועים משפחתיים? הלכו לבחינות באוניברסיטה? קיבלו פעם בשבוע ביקורים מהבית וכמויות אוכל? בקיצור....
לזריקת רימון ברובע היהודי עם 20 הרוגים, הם קוראים בעדויותיהם - פוגרום. ומי שלא מכיר את העובדות [וכמה מכירים, בינינו?] חושב שזו האמת ההיסטורית.