תזכורת - הערב יערך הכנס בנושא "הבריחה" ופעילות הרביזיוניסטים

[rachelea]

תזכורת - הערב יערך הכנס בנושא "הבריחה" ופעילות הרביזיוניסטים

כל המתעניין בנושא "הבריחה" - מוזמן.
הכניסה ללא עלות.
מצ"ב תכנית המפגש.

 

[מנשההכהן]

הבריחה כאן בארץ? או אפריקה?

 

[rachelea]

לא כאן ולא באפריקה

"הבריחה", שם שניתן ע"י שורדי השואה עצמם,
פעילות של עם, שקם והלך (תרתי משמע) ביבשת
אירופה שלאחר השואה, עד הגיעו לנמלי דרום היבשת
ומשם, במסגרת ה"העפלה" הגיעו באוניות לחופי ישראל.
"הבריחה התרחשה בין השנים 1945 -1948, עת קמה
המדינה. מדובר על תנועה המונית-עממית של כ-300,000
פליטי שואה ששאפו להגיע ל"מולדת" (דמיינו את פליטי
המזרח התיכון, הנודדים כיום ברחבי אירופה).
כאמור, זו תנועה עממית שקמה ע"י מנהיגי תנועות הנוער
ומנהיגי הפרטיזנים היהודים. חברו אליהם נציגים מארץ-
ישראל (אנשי הבריגדה היהודית ואנשי המוסד לעליה ב'
בראשות שאול אביגור).
הערב, בכנס יעלו הרביזיוניסטים את חלקם בתנועה.
היפה בחקר פעילות אנשי "הבריחה" הוא - למצוא כיצד
נציגי תנועות ומפלגות שונות חברו כדי להביא את השורדים
ארצה. עם זאת, לא חסרו אירועים שהבליטו את הפלגנות
הקיימת בעמנו.

 

[מנשההכהן]

זה תיעוד חשוב מאוד. פלגנות זה העם היהודי מאודו.

 

[rachelea]

נכחתי בכנס

היה מעניין מאוד. מתברר כי לא רק שהיו מאבקים בין
התנועות השונות גם בקרב הרביזיוניסטים, עצמם, הייתה
פלגנות והיה זמן שהתפצלו ל-3.
להפתעתי, האולם היה מלא מפה לפה. אני בטוחה שאיש
לא התאכזב מהמידע שהובא ואנשים יצאו עם ידע
חדש. אני, בכל אופן, על אף שעוסקת בנושא - השכלתי.

 

[מנשההכהן]

האם הזכירו מהיכן הושגו הדרכונים המזויפים..??

 

[סבתא רותרות]

המוסד לעלייה ב' היה דואג לדרכונים המזוייפים.

להלן התייחסות לנושא מתוך ספרי:


"עלייה ד'" היה כינויה של העלייה לארץ-ישראל באמצעות תעודות מזוייפות, בסוף תקופת המנדט הבריטי, בשנים 1948-1947[1]. תחילה נקראה עלייה זו "עליית צדוק" על שם כינויו של הוגה הרעיון ומגשימו, שלמה צימרמן. פעולה זו התחילה בתחילת 1947 ועל-ידי הכנת חותמות מזוייפות והדפסת בולים קונסולריים בריטיים בארץ, הצליחו לזייף אשרות בריטיות שונות - אשרות תיירות, סרטיפיקטים לעלייה וויזות לתושבים חוזרים - ולהתאים דרכונים על ידי החלפת תמונות. על-פי עדות צימרמן, הרעיון של עלייה ד' היה כי "בכל צירות בריטית באירופה אנו מקימים סניף משנה" עם חותמות מתאימות, בולים קונסולריים ואפילו חתימות זהות לאלה של כל קונסול. במקרים של ויזות תיירות ארצה היה צריך להוסיף גם ויזת חזרה לארץ כלשהי, כי זה היה התנאי למתן ויזת תיירות בריטית לארץ, וגם אלה זוייפו. כדי להבטיח שלא תהיינה כל תקלות בהגעה לארץ, גייסו צימרמן וחבריו פקיד ביקורת דרכונים יהודי בנמל חיפה בשם תבורי, אשר תמורת סכום כסף מסוים לגולגולת, לקח על עצמו את הסיכון להעביר את כל האנשים עם הוויזות המזוייפות. סך הכל עלו במסגרת עלייה ד' אלפי עולים ממקומות שונים, כשכל הפעולה מתבצעת דרך נמל חיפה ובאמצעות צימרמן ומרכז המוסד בחיפה ("חופי")[2].

[1]. השימוש באות ד' לציון עלייה זו מקורו במילה "דוקומנטים" (תעודות) או "דרכונים".
[2]. כבר בסוף שנות השלושים הדפיסו במרחביה בולים קונסולריים בריטיים מזוייפים לצורך הכנת תעודות מעבר, רישיונות דייג וכו'. על הבולים הייתה דמות המלך ולמטה היה רשום "Consular Service". הבולים הודפסו בשני ערכים, 3 ו-10 שילינג. מעדות אחד הפעילים, הפרפורציה נעשתה במכונת תפירה בייתית.

מצרפת צילום אחד מגיליונות הבולים המזוייפים שנמצא ברשותי ושקיבלתי מבכיר במוסד לעלייה ב'.

 

[hadi orr]

היי רותי. ראשית תודה על ההסבר ושנית שאלה. את כותבת בספרך:

" "עליית צדוק" על שם כינויו של הוגה הרעיון ומגשימו, שלמה צימרמן "
אז מהיכן על שמו - צדוק?
בוקר טוב

 

[סבתא רותרות]

'צדוק' היה הכינוי של שלמה צימרמן במוסד לעלייה ב'. קרא שוב.

כינוי - שם קוד. שימש לצורך התכתבויות וכו' בפעילויות חשאיות. מאז ועד היום.

 

[rachelea]

תודה, רותי

תיאורך הוא רק פאן אחד, מהזווית הארץ-ישראלית, של נושא זיופי התעודות.
אך היו גם באירופה לא מעט "תחנות" (שם שנתתי כרגע לזייפנים) של זייפני
תעודות. חלקן אגב, היו של שורדי שואה שעסקו במלאכה ו"התמחו" עוד קודם
לכן בזיופי תעודות בעת המלחמה.
יוסף באו גם הוא עסק בזיופי מסמכים בפולין, אך לא רק הוא (אינני בטוחה
אם היה קשור ל"בריחה" בשנים 1945-1948). היו זייפנים בפולין, אוסטריה
ועוד ארצות. המסמכים שימשו, בין השאר, למעבר גבולות ברחבי היבשת.

 

[סבתא רותרות]

הזיופים המקומיים שימשו בעיקר בתקופת המלחמה.

תנועת הבריחה אחרי 46 הייתה תנועה שאורגנה ע"י המוסד לעלייה ב' בסיוע החיילים הארצישראליים בצבא הבריטי ודאגה לרכז את כל הפליטים ולהעלותם ארצה ממחנות העקורים. לשם כך היה צורך בזיוף סרטיפיקטים ודרכונים [ע"י החלפת תמונות, לא ייצור דרכונים חדשים] והיו להם תחנות לשם כך ברוב אירופה. העיקרית הייתה במרסיי.

 

[rachelea]

דווקא בכנס על "הבריחה" והרביזיוניסטים אתה מתעניין בזיוף?

לא היה זה הנושא.
גם אינני בטוחה שמרבית הזיופים נעשו על ידם (אם בכלל).
כלומר, בוודאות - הזיופים המאסיביים בוצעו על ידי אחרים.
אבל, אם יש לך סיפור בנושא, אנא כתוב כאן לידיעת כולנו.
ייתכן ואלמד דברים חדשים.

 

[מנשההכהן]

אז הנה הסיפור. מכלי ראשון.

לאצל וללחי היו חברים באירלנד. תא קטן שרובו, אגב, מה שקרוי חרדים (אירופאים, בעלי מקצוע). שני הארגונים בקשו מחבריהם, בין יתר משימותיהם (למשל לבלוש אחרי הנמלים למשלוחי נשק לערבים), למצוא מעבדות זיוף דרכונים ומסמכים. היחידים שהיו בעלי מלאכה אומנים, ומהמשובחים ביותר, היו חברי המחתרת האירית. נגד הבריטים היה בדיוק בשבילם, והם העמידו את כל שירותיהם הטובים חינם אין כסף (והוסיפו לעזור לשני הארגונים בהשגת נשק ותחמושת). התא גייס נזירה אוהבת ישראל אירית והיא הערימה על שלטונות הבריטים והבריחה את כל הדרכונים למחנות העצורים באפריקה. היא האריכה ימים. המדינה קמה, הבריטים קבלו בעיטה מהישוב וכולם היו מרוצים. חברי התא, אגב, השתתפו במלחמת העצמאות. האיש שלנו גוייס לחיל הים (חרדי על ספינת חיל הים, דאז...). זה לא נגמר כאן.

בתחילת שנות השישים אחד מחברי התא, שכבר עבר לגור בלונדון, פותח את דלת ביתו וראש חברי המחתרת האירית שעזרו אז, עומד בפתח, הם מתחבקים ונכנסים בשיחה. האירי אומר: אנחנו עזרנו לכם בשנות הארבעים, עכשיו אנחנו צריכים עזרה מכם. האיש היה המום, ובקש זמן לבדוק. פנה ישירות למי שפנה, וכמובן הגיעה תשובה שלילית. האירי חזר, לא אהב את התשובה ואמר לו שיבדוק שוב. כמובן שהתשובה נשארה לא. האירי אמר לו: עד עכשיו היה בינינו ברית אחים של דמים, אבל מעכשיו, דמך ודם משפחתך הותר, ראה את עצמך ומשפחתך כמתים, והלך.

האיש לא ידע את נפשו. אשתו ניצולת שואה מהמחנות, עם בעיית נרווים קשה, ולהם שני ילדים. הוא נסע באותו לילה לאירופה לפגוש תלמיד חכם וצדיק שהוא הוקיר וסיפר הכל. השאלה הראשונה הייתה האם להתקפל מיידית מלונדון ולברוח, ולאן. הרב ענה, המצב ביש, אבל בריחה עכשיו זה לא נכון - מבחינת מחשבת האירים. אז מה לעשות? הרב אמר לו, המצב ביש, ובעזרת השם זממת האירי לא תצא לפועל. תמשיך בדיוק בשגרת עיסוקך, אל תגיד אף מילה על זה לאף אחד, בטח לא בתוך המשפחה. ככה הוא הסתובב... עד שעשר שנים אחר כך הוא ראה את תמונת האירי בעיתון - חוסל ע"י הבריטים.

לא הרבה זמן לפני שהוא נפטר הוא סיפר למשפחתו את כל האירוע. הם כמובן כעסו על שתיקתו, אבל לא יכלו שלא להעריץ את כוחות הנפש שלו.

 

[arye9]

תודה על הסיפור המדהים

ספר על מחנות המעצר באפריקה מסופרים בספר "ארוכה הדרך לחרות"
של יעקב מרידור.
עד כמה שאני זוכר ומקווה שאיני טועה, (עברו כבר מעל 60 שנה מאז שקראתי את הספר), זיוף המסמכים נעשה במחנות עצמם.

טלח

 

[מנשההכהן]

גם וגם. תנאי המעבדה באירלנד היו טובים יותר...

 

[arye9]

תודה רבה על תשובתך

בצעירותי קראתי את הספר כמה פעמים

אני קשור משפחתית
עם אחד העצורים וחברתית (בעצם של הורי) עם רבים
מהעצורים.

 

[מנשההכהן]

זכיתי להכיר את יעקב מרידור. מנטש אמיתי

 

[arye9]

הכרתי אותו כאשר אבי ישב אתו במעצר בבית שאן (אלטלנה)

חמשת עצורי בית שאן
http://cgate.co.il/nostalgia/beit_shan/index.htm

 

[rachelea]

סיפור נפלא, מנשה

ראוי לסיפור זה (ואחרים שכמותו, שטרם סופרו/פורסמו) להופיע
ולהתפרסם. מטרתה של עמותת מורשת הבריחה, להנכיח את נושא
"הבריחה" (1945-1948) בהיסטוריה ביתר הרחבה, בנוסף למעט
שכבר ידוע.
אינני בטוחה שלרביזיוניסטים עצמם הסיפור מוכר, בודאי לא להיסטוריונים
שדבריהם הובאו בכנס. אשמח מאוד באם תוכל להפנותינו לכתובים כלשהם
בהם מוזכר הפרק שסיפרת ואם אין, לפחות תשלים בעבורנו את הפרטים
(שמות, כינויים, שם הנזירה, שמות האירים - ככל שניתן). אם אינך רוצה
לעשות זאת כאן, מעל דפי הפורום, אנא שלח לי מסר אישי ואולי אף את מספר
הטלפון שלך. אני רואה חשיבות לדברים שהעלית, שלי אינם מוכרים.
אעביר המידע ליו"ר העמותה.
תודה רבה על המידע.

 

[מנשההכהן]

הסיפור לא נכתב והשמות לא יימסרו כי כך צוה האיש