אולי לא להבעיר את הפורום, אבל בהחלט לאתגר קצת
בינתיים, הבערת הפורום שמורה לטיפוסים מאוד מסויימים, ולא דווקא לדברי תוכן.
אני מאוד מעריך את גדעון עפרת. האיש מבין בתחומים רבים, יודע להתבטא ותרם רבות לניתוח שדה האמנות בארץ בתקופות שונות.
אפשר להתעצבן מהשפה, לא להסכים עם הדיעות, ולא לקבל אותו כפוסק בשום עניין, אבל האיש מציג דיעות מנומקות, וזה פתח לא רע לדיון שלא מסתמך רק על טעם אישי.
בועז, אני מסכים איתך שהטעות הגדולה בכל המאמרון הזה הוא ההתייחסות לישראלינה של שנות החמישים כאמנות. היא לא אמנות ואין לה יומרות שכאלה.
כמו שכתבת, זו אפילו מחמאה עבור היוצרים לשפוט אותם בכלים האלה.
מצד שני, כן אפשר לשפוט את הערך האסתטי של מה שיצרו באותה תקופה, את הרדיפה אחר מכנה משותף נמוך, את איכות הייצור הירודה של חלק מהמפעלים, ואפילו את הטעם הרע.
אני לא חושב ש"קיטש" זו מילה גסה. אבל גם אותו אפשר לעשות בצורה טובה, ובצורה גרועה.
אולי ראיה לכך היא הבדלי המחירים בין פריטים של יצרנים שונים. מדוע פל-בל "נחשב" יותר?
מדוע קרצ'מר מוערך? מדוע, אני חושב ש, יש יותר אספנים של טפיך מאשר של 'חן חולון'?
זה קשור לאיכות. ייצורית ואסתטית. ועל זה אפשר לדבר.
