שלום אנשים..
רציתי לשתף אתכם, נראה לי זה רלוונטי כאן.
אני מרגישה שאני תקועה. לא מתקדמת לשוםמקום והסיבה העיקרית היא ..
שאני מפחדת לנסות. אני לא מאמינה בעצמי ממש וכאילו אני כל הזמן מחכה שמשהו יקרה מעצמו כדי שאני אתקדם.
אין לי זוגיות,זה לא שאני לא נראית טוב,פשוט לא פותחת את עצמי לאפשרויות.
אני נמצאת במקום עבודה שאני לא אוהבת,האמת דיי סובלת בו,ואני כבר הרבה זמן מחפשת עבודה אחרת.לשווא..
אני מרגישה שהמון מטרות שהצבתי לעצמי,גם אלו הקטנות והיומיומיות,אינן מושגות.
אני כאילו תקועה..לא מצליחה לנוע קדימה.
אני עדיין גרה בבית אימי,ז"ל,אני מתה לצאת מהבית ולהזכיר דירה במקום אחר.אבל אני גם סטודנטית אין לי עזרה ואין לי הרבה כסף.
אני מרגישה שאני חיה לי מיום ליום,שיגרה שכזאת,משעממת,ריקנית.ואני חוששת שכאילו השלמתי עם זה,אף על פי שאני תמיד מרגישה והרגשתי שיש בתוכי מי שמשוועת לפרוץ החוצה.
אני חייבת להגיד שבעבר הייתי הרבה יותר פלפלית,נמרצת, עם שמחת חיים..עם תעוזה ,ממוקדת מטרה.אמיצה..
אני הרבה יותר רצינית מפעם,אין לי חשק לצאת,אני מעדיפה להשאר בבית ולא לצאת גם בסופי שבוע,כי כך אני בוחרת.
אני,מתוך בחירה שלי,מנתקת קשרים עם חברים קרובים או נמנעת מלחזק קשרים עם אנשים.אני חוששת שזה מכיוון שאני לא רוצה שיגלו את מי שאני באמת:לא שווה.
בכל מקרה..לעיקר:
שבתי לאחרונה והתחלתי לקרוא את הספר "כוחו של התת מודע",בעבר התחלתי לממש את כליו אך חדלתי והפעם החלטתי להתמיד.
רציתי לשאול,
האם אתם באמת מאמינים שאם אני אתמיד ואקפיד לחזור על משפטים מעצימים לפני שאני נרדמת ובבוקר שאני מתעוררת,וגם פעמים רבות במהלך היום, זה יסייע?זה באמת יכול לשנות חיים?
יש לכם הצעות איך לזרז את זה?לייעל את זה?
אני נאחזת בזה כמו אדם שטובע ומחזיק את ראשו בכח מעל פני המים.
כי כבר הגעתי למצב שאני לא יכולה לסבול את מי שאני..
ואני מאמינה שרק אני זו שאוכל לטפל בעצמי.
תודה לכם
רציתי לשתף אתכם, נראה לי זה רלוונטי כאן.
אני מרגישה שאני תקועה. לא מתקדמת לשוםמקום והסיבה העיקרית היא ..
שאני מפחדת לנסות. אני לא מאמינה בעצמי ממש וכאילו אני כל הזמן מחכה שמשהו יקרה מעצמו כדי שאני אתקדם.
אין לי זוגיות,זה לא שאני לא נראית טוב,פשוט לא פותחת את עצמי לאפשרויות.
אני נמצאת במקום עבודה שאני לא אוהבת,האמת דיי סובלת בו,ואני כבר הרבה זמן מחפשת עבודה אחרת.לשווא..
אני מרגישה שהמון מטרות שהצבתי לעצמי,גם אלו הקטנות והיומיומיות,אינן מושגות.
אני כאילו תקועה..לא מצליחה לנוע קדימה.
אני עדיין גרה בבית אימי,ז"ל,אני מתה לצאת מהבית ולהזכיר דירה במקום אחר.אבל אני גם סטודנטית אין לי עזרה ואין לי הרבה כסף.
אני מרגישה שאני חיה לי מיום ליום,שיגרה שכזאת,משעממת,ריקנית.ואני חוששת שכאילו השלמתי עם זה,אף על פי שאני תמיד מרגישה והרגשתי שיש בתוכי מי שמשוועת לפרוץ החוצה.
אני חייבת להגיד שבעבר הייתי הרבה יותר פלפלית,נמרצת, עם שמחת חיים..עם תעוזה ,ממוקדת מטרה.אמיצה..
אני הרבה יותר רצינית מפעם,אין לי חשק לצאת,אני מעדיפה להשאר בבית ולא לצאת גם בסופי שבוע,כי כך אני בוחרת.
אני,מתוך בחירה שלי,מנתקת קשרים עם חברים קרובים או נמנעת מלחזק קשרים עם אנשים.אני חוששת שזה מכיוון שאני לא רוצה שיגלו את מי שאני באמת:לא שווה.
בכל מקרה..לעיקר:
שבתי לאחרונה והתחלתי לקרוא את הספר "כוחו של התת מודע",בעבר התחלתי לממש את כליו אך חדלתי והפעם החלטתי להתמיד.
רציתי לשאול,
האם אתם באמת מאמינים שאם אני אתמיד ואקפיד לחזור על משפטים מעצימים לפני שאני נרדמת ובבוקר שאני מתעוררת,וגם פעמים רבות במהלך היום, זה יסייע?זה באמת יכול לשנות חיים?
יש לכם הצעות איך לזרז את זה?לייעל את זה?
אני נאחזת בזה כמו אדם שטובע ומחזיק את ראשו בכח מעל פני המים.
כי כבר הגעתי למצב שאני לא יכולה לסבול את מי שאני..
ואני מאמינה שרק אני זו שאוכל לטפל בעצמי.
תודה לכם