סיפור האתרוג של אוריאל. הוא שלח לי את זה כמסר אישי אבל אני מוצא שמקום המסר הזה הוא כאן אז:
תאריך: 12/09/2017 בשעה 18:37
אספר לך כאן את סיפור האתרוג. נראה לי שאין צורך להשתמש בפורום לצורך זה כי מדובר באנקדוטה משעשעת ותו לא.
לפני מליון שנים כאשר הייתי רק בתחילתו של הרומן שלי עם גינה ביתית וגינון, ילד עירוני מגודל, גרתי בירושלים בדירה לא גדולה בקומה השניה והייתה לי פיסת אדמה מאחורי הבית שהייתה למעשה מצע ההתלמדות הראשונה שלי בתחום, לא הרבה שמש, ואדמה כבדה וסלעית. העבודה בגינה הסבה לי עונג רב ואהבתי את התחום יותר ויותר מיום ליום. בין כל הצמחים ששתלתי נכנסה לי לראש המשאלה לגדל את 4 המינים היינו : לולב, אתרוג, הדס וערבה. התחלתי עם הקל ביותר, כך נאמר לי בשעתו - ונעצתי באדמה זרד/יחור של ערבה שאכן מהר מאד השריש את עצמו ונעשה לי שיח קטן ( כנראה קטן בעיקר משום חוסר בשמש, בעייה שמלווה אותי גם בגינתי הנוכחית ). יש בירושלים חצרות רבים עם ערבות ענקיות, גם במקומות שאין בהם מים. אח"כ התחלתי להתעניין בגידול הדס, אבל כידוע לך זה צריך להיות הדס משולש, מהודר, ואחרי ברור של טירון כמוני שלחו אותי למשתלת הדסים משולשים בגולן, במושב נוב. כשהגעתי בסופו של דבר טלפונית אל המשתלה בנוב נאמר לי שאכן יש להם שתילים למכירה, וגבר חביב מאד הציע שישלח לי לירושלים באמצעות אמא שלו הירושלמית, שאחת לכמה שבועות נוסעת לבקר אותו בגולן ודרכה אבצע גם את התשלום. הסידור כמובן נראה לי וכעבור שבועות אחדים שתלתי בגינתי את אותו הדס, לא לפני שקיבלתי מאת איש המשתלה הוראה מפורשת, לתת להדס להיקלט ולגלות סימני צמיחה ואז בדיוק ( אבל ב-ד-י-ו-ק !!! ) בפורים, לשרוף את ראש ההדס יפה יפה, כי זה יביא לו את הז'אננה שבעקבותיה יצמח לי הדס משולש. אינך צריך לנחש הרבה - הטקס עבר בהצלחה רבה, העליתי את ההדס האומלל ביום קר למדי על המוקד, אולם ההדס שלי נשרף היישר אל מותו הסופי ללא עת, היה חבל לי מאד אותם ימים שלא הספיק האומלל לחוות חיים של הדס משולש .... איזו אכזבה ! החלטתי לחכות עם הלולב לסוף המשימה, כי ידעתי שאצטרך עבורו פינה מכובדת ופנויה כדי שהתמר יתפתח ויצמיח לולב/ים - ופניתי לבעייתי מכל, לאתרוג. במשתלות שונות באזור ירושלים לא יכולתי להשיג דבר כזה מוזר, אמרו לי שזה עץ לשפלה ולא לקור הירושלמי החותך בבשר החי ... ועוד, הכינו אותי, שלא יהיה לי קל למצוא שתיל של אתרוג בשפלה כי מדובר בעסק ריווחי מאד של בעלי פרדסים מאוגדים בקליקה סודית שעושים את הקופה שלהם פעם בשנה סביב סוכות וכל השנה עמלים להצמיח אתרוגים משובחים שכל יחידה עולה לעתים מאות שקלים אם לא יותר. אחרי באמת אין ספור נסיונות מצאתי משתלה בשרון שהסכימה למכור לי שתיל אתרוג ( אני מניח שהיום הדבר הרבה יותר פשוט מאשר באותם ימים רחוקים ), נסעתי לשם וראיתי את השתיל, לא מרשים במיוחד, לא גדול במיוחד, בשקית פלסטית שחורה וכאשר שאלתי את המוכר, מניין לו שמדובר באתרוג הרי שום פרי לא היה בעץ וגם לא פריחה וגם נוף העלים לא היה מרובה, הוא הביט בי בפליאה ואמר, מה, אתה לא רואה את צורת העלים ? רק לאתרוג יש עלים כאלה, הוא אמר ( נדמה לי שהיה לעלה קרוב לטרף מעין צווארון נוסף ... ). אני שבאותם ימים לא הבנתי כלום בעצי הדר שמחתי על הזיהוי המקצועי של אותו בעל משתלה, שמחתי - וסמכתי עליו, העמסתי ונסעתי לירושלים. עוד קודם לכן גייסתי את עזרת בני הצעיר ויחד חיפשנו בירושלים במקומות הידועים כריכוזי גרוטאות חבית גדולה ( 200 ליטר ) אותה הכשרתי לשתילת האתרוג כי כאמור האדמה בגינתי הייתה כבדה וסלעית ורציתי לתת לאתרוג את כל התנאים הטובים האפשריים. בנוסף, התקנתי לחבית מסגרת ברזל גבוהה, כזו שמאפשרת לפרוש עליה יריעות ניילון בחורף, שחלילה לא יקפא ולא יסבול מרוחות הצינה הירושלמית, ובצעתי מעקב מוקפד וממושך בשיתוף פעולה מלא שלכל בני המשפחה, היכן יש בגינה הכי הרבה שמש במהלך היום. ערכתי רישומים ולבסוף קבעתי את מקומה האופטימאלי של החבית שלתוכה תכננתי לשתול את האתרוג. הטקס היה חגיגי ומבטיח, ואכן הצלחתי לגרום לאתרוג לשרוד כמה חודשים יפים של התפתחות ניכרת. בימים הקרים והגשומים הייתי יורד לגינה ומכסה את הבייבי ביריעות הניילון, משאיר לו פתחי אוורר בכוון כזה שלא יסבול מהרוחות - והוא החזיר לי טובה רבה על היחס האנושי ויום בהיר אחד הוא פרח. לא זוכר כרגע כמה פרחים היו לו, אבל רק פרח בודד אחד חנט ונעשה פרי. כבר בתחילת דרכו הבחנתי בצורה המאורכת האופיינית לאתרוג ( לא נכנסתי אז לפרטי הזן ולשאלת היותו מורכב או לא ), אבל ככל שחלף הזמן הוא שינה את פניו ונעשה יותר ויותר עגלגל עד שהעניין החל להטריד אותי. מיותר לספר שכל חיי התרכזו אז סביב לאתרוג שבדחילו ורחימו טיפלתי בו והשגחתי עליו, סוף סוף זה היה אתגר ממדרגה ראשונה. יום אחד התקשרתי לאותה משתלה שממנה קניתי, כמובן שאיש שם לא זכר אותי ואת המקרה, וסיפרתי להם שעולה בי חשד שהאתרוג שלי שקניתי אצלם איננו אתרוג ... אבל האיש שמאחורי הקו אמר לי שהם אמינים ואם אמרו לי שעל פי צורת העלה מדובר באתרוג - אין לי מה לחשוש, עלי להיעזר בעוד קצת סבלנות ויהיה בסדר ... אולי מדובר בכלל באתרוג תימני שגודלו כגודל גולגולת אדם, בקיצור אין לי כל סיבה לדאגה. מספר שבועות נוספים לא שיפרו את המצב וגם לא את צורת הפרי שהלך וטפח ולבסוף ביד כבדה מאד ובלב דואב סיכמתי עם בעל המשתלה שאכרות את הפרי הזה ואביאו אליו לאבחון יחד עם כמה עלים מאותו הגבעול. בינתיים קראתי קצת על צורת פנים האתרוג, באיזו מידה הוא שונה למשל מלימון, וכך למדתי שיש לאתרוג כמה מאפיינים יחודיים. כשהיגעתי אל המשתלה והראיתי את הפרי, פרץ האיש בצחוק פרוע. תגיד הוא אמר לי, אתה צוחק עלי ? מה זה ? זה הרי פומלית ! מה, הוא אמר, אתה לא רואה את צורת העלים ? .... העסק הזה הכעיס אותי מאד, לא רק שהשקעתי את מיטב זמני ומרצי בטפוח הפומלית הזו, אלא מה רבה היית האכזבה מאמינותם של בני אדם, ממקצועיותם, והוא - שהרגיש באיזה מצב מדוכדך הייתי, הסכים ברוב טובו למכור ""בהנחה"" משמעותית אתרוג, אבל הפעם אתרוג אמיתי .... שאותו החזרתי לירושלים, אבל כבר לא היו לי האנרגיות אליו במיוחד מאחר שזמן קצר לאחר מכן עברנו דירה, אני אמנם העברתי גם אותו עם החבית שלו שהעמסתי על משאית מיוחדת באמצעות איזה שופל שהיה בסביבה, אבל הוא לא שרד את המעבר הטראומטי, כנראה שהוא גם הרגיש שאני לא ממש חבר שלו כפי שהייתי עם קודמו, נעלב ומת. בזה תמה משימת ארבעת המינים שלי. על התמר כבר וויתרתי - ובא לציון גואל.
תאריך: 12/09/2017 בשעה 18:37
אספר לך כאן את סיפור האתרוג. נראה לי שאין צורך להשתמש בפורום לצורך זה כי מדובר באנקדוטה משעשעת ותו לא.
לפני מליון שנים כאשר הייתי רק בתחילתו של הרומן שלי עם גינה ביתית וגינון, ילד עירוני מגודל, גרתי בירושלים בדירה לא גדולה בקומה השניה והייתה לי פיסת אדמה מאחורי הבית שהייתה למעשה מצע ההתלמדות הראשונה שלי בתחום, לא הרבה שמש, ואדמה כבדה וסלעית. העבודה בגינה הסבה לי עונג רב ואהבתי את התחום יותר ויותר מיום ליום. בין כל הצמחים ששתלתי נכנסה לי לראש המשאלה לגדל את 4 המינים היינו : לולב, אתרוג, הדס וערבה. התחלתי עם הקל ביותר, כך נאמר לי בשעתו - ונעצתי באדמה זרד/יחור של ערבה שאכן מהר מאד השריש את עצמו ונעשה לי שיח קטן ( כנראה קטן בעיקר משום חוסר בשמש, בעייה שמלווה אותי גם בגינתי הנוכחית ). יש בירושלים חצרות רבים עם ערבות ענקיות, גם במקומות שאין בהם מים. אח"כ התחלתי להתעניין בגידול הדס, אבל כידוע לך זה צריך להיות הדס משולש, מהודר, ואחרי ברור של טירון כמוני שלחו אותי למשתלת הדסים משולשים בגולן, במושב נוב. כשהגעתי בסופו של דבר טלפונית אל המשתלה בנוב נאמר לי שאכן יש להם שתילים למכירה, וגבר חביב מאד הציע שישלח לי לירושלים באמצעות אמא שלו הירושלמית, שאחת לכמה שבועות נוסעת לבקר אותו בגולן ודרכה אבצע גם את התשלום. הסידור כמובן נראה לי וכעבור שבועות אחדים שתלתי בגינתי את אותו הדס, לא לפני שקיבלתי מאת איש המשתלה הוראה מפורשת, לתת להדס להיקלט ולגלות סימני צמיחה ואז בדיוק ( אבל ב-ד-י-ו-ק !!! ) בפורים, לשרוף את ראש ההדס יפה יפה, כי זה יביא לו את הז'אננה שבעקבותיה יצמח לי הדס משולש. אינך צריך לנחש הרבה - הטקס עבר בהצלחה רבה, העליתי את ההדס האומלל ביום קר למדי על המוקד, אולם ההדס שלי נשרף היישר אל מותו הסופי ללא עת, היה חבל לי מאד אותם ימים שלא הספיק האומלל לחוות חיים של הדס משולש .... איזו אכזבה ! החלטתי לחכות עם הלולב לסוף המשימה, כי ידעתי שאצטרך עבורו פינה מכובדת ופנויה כדי שהתמר יתפתח ויצמיח לולב/ים - ופניתי לבעייתי מכל, לאתרוג. במשתלות שונות באזור ירושלים לא יכולתי להשיג דבר כזה מוזר, אמרו לי שזה עץ לשפלה ולא לקור הירושלמי החותך בבשר החי ... ועוד, הכינו אותי, שלא יהיה לי קל למצוא שתיל של אתרוג בשפלה כי מדובר בעסק ריווחי מאד של בעלי פרדסים מאוגדים בקליקה סודית שעושים את הקופה שלהם פעם בשנה סביב סוכות וכל השנה עמלים להצמיח אתרוגים משובחים שכל יחידה עולה לעתים מאות שקלים אם לא יותר. אחרי באמת אין ספור נסיונות מצאתי משתלה בשרון שהסכימה למכור לי שתיל אתרוג ( אני מניח שהיום הדבר הרבה יותר פשוט מאשר באותם ימים רחוקים ), נסעתי לשם וראיתי את השתיל, לא מרשים במיוחד, לא גדול במיוחד, בשקית פלסטית שחורה וכאשר שאלתי את המוכר, מניין לו שמדובר באתרוג הרי שום פרי לא היה בעץ וגם לא פריחה וגם נוף העלים לא היה מרובה, הוא הביט בי בפליאה ואמר, מה, אתה לא רואה את צורת העלים ? רק לאתרוג יש עלים כאלה, הוא אמר ( נדמה לי שהיה לעלה קרוב לטרף מעין צווארון נוסף ... ). אני שבאותם ימים לא הבנתי כלום בעצי הדר שמחתי על הזיהוי המקצועי של אותו בעל משתלה, שמחתי - וסמכתי עליו, העמסתי ונסעתי לירושלים. עוד קודם לכן גייסתי את עזרת בני הצעיר ויחד חיפשנו בירושלים במקומות הידועים כריכוזי גרוטאות חבית גדולה ( 200 ליטר ) אותה הכשרתי לשתילת האתרוג כי כאמור האדמה בגינתי הייתה כבדה וסלעית ורציתי לתת לאתרוג את כל התנאים הטובים האפשריים. בנוסף, התקנתי לחבית מסגרת ברזל גבוהה, כזו שמאפשרת לפרוש עליה יריעות ניילון בחורף, שחלילה לא יקפא ולא יסבול מרוחות הצינה הירושלמית, ובצעתי מעקב מוקפד וממושך בשיתוף פעולה מלא שלכל בני המשפחה, היכן יש בגינה הכי הרבה שמש במהלך היום. ערכתי רישומים ולבסוף קבעתי את מקומה האופטימאלי של החבית שלתוכה תכננתי לשתול את האתרוג. הטקס היה חגיגי ומבטיח, ואכן הצלחתי לגרום לאתרוג לשרוד כמה חודשים יפים של התפתחות ניכרת. בימים הקרים והגשומים הייתי יורד לגינה ומכסה את הבייבי ביריעות הניילון, משאיר לו פתחי אוורר בכוון כזה שלא יסבול מהרוחות - והוא החזיר לי טובה רבה על היחס האנושי ויום בהיר אחד הוא פרח. לא זוכר כרגע כמה פרחים היו לו, אבל רק פרח בודד אחד חנט ונעשה פרי. כבר בתחילת דרכו הבחנתי בצורה המאורכת האופיינית לאתרוג ( לא נכנסתי אז לפרטי הזן ולשאלת היותו מורכב או לא ), אבל ככל שחלף הזמן הוא שינה את פניו ונעשה יותר ויותר עגלגל עד שהעניין החל להטריד אותי. מיותר לספר שכל חיי התרכזו אז סביב לאתרוג שבדחילו ורחימו טיפלתי בו והשגחתי עליו, סוף סוף זה היה אתגר ממדרגה ראשונה. יום אחד התקשרתי לאותה משתלה שממנה קניתי, כמובן שאיש שם לא זכר אותי ואת המקרה, וסיפרתי להם שעולה בי חשד שהאתרוג שלי שקניתי אצלם איננו אתרוג ... אבל האיש שמאחורי הקו אמר לי שהם אמינים ואם אמרו לי שעל פי צורת העלה מדובר באתרוג - אין לי מה לחשוש, עלי להיעזר בעוד קצת סבלנות ויהיה בסדר ... אולי מדובר בכלל באתרוג תימני שגודלו כגודל גולגולת אדם, בקיצור אין לי כל סיבה לדאגה. מספר שבועות נוספים לא שיפרו את המצב וגם לא את צורת הפרי שהלך וטפח ולבסוף ביד כבדה מאד ובלב דואב סיכמתי עם בעל המשתלה שאכרות את הפרי הזה ואביאו אליו לאבחון יחד עם כמה עלים מאותו הגבעול. בינתיים קראתי קצת על צורת פנים האתרוג, באיזו מידה הוא שונה למשל מלימון, וכך למדתי שיש לאתרוג כמה מאפיינים יחודיים. כשהיגעתי אל המשתלה והראיתי את הפרי, פרץ האיש בצחוק פרוע. תגיד הוא אמר לי, אתה צוחק עלי ? מה זה ? זה הרי פומלית ! מה, הוא אמר, אתה לא רואה את צורת העלים ? .... העסק הזה הכעיס אותי מאד, לא רק שהשקעתי את מיטב זמני ומרצי בטפוח הפומלית הזו, אלא מה רבה היית האכזבה מאמינותם של בני אדם, ממקצועיותם, והוא - שהרגיש באיזה מצב מדוכדך הייתי, הסכים ברוב טובו למכור ""בהנחה"" משמעותית אתרוג, אבל הפעם אתרוג אמיתי .... שאותו החזרתי לירושלים, אבל כבר לא היו לי האנרגיות אליו במיוחד מאחר שזמן קצר לאחר מכן עברנו דירה, אני אמנם העברתי גם אותו עם החבית שלו שהעמסתי על משאית מיוחדת באמצעות איזה שופל שהיה בסביבה, אבל הוא לא שרד את המעבר הטראומטי, כנראה שהוא גם הרגיש שאני לא ממש חבר שלו כפי שהייתי עם קודמו, נעלב ומת. בזה תמה משימת ארבעת המינים שלי. על התמר כבר וויתרתי - ובא לציון גואל.
