ענת יקירתי! יש לי חבר שמצהיר על עצמו שהוא דיסלקט.
כשאנו מנהלים שיחה, ואני מתחיל לספר לו סיפור, הוא מציף אותי בשאלות, כדי
"להבין טוב יותר" את התרחיש. ואז, אני נאלץ לעצור את רצף הדיבור, ולהשיב לו.
אלא שאז הוא כבר לא מקשיב, ושואל שוב שאלה שכבר עניתי עליה. הוא עושה
זאת, כשהוא גם 'נכנס' לתוך דבריי. דברים הגיעו לידי כך, שגם אם אנו חברים
טובים, אני מציע לו במצבים כאלה, לגשת בדחיפות למשרד הפנים ולהוסיף את
האות ד' כאות אחרונה בשם משפחתו. זאת מכיוון ששם משפחתו הוא דבי. ואגב...
עוד קוריוז? הוא "זכה" לקבל מהוריו שם פרטי נדיר ולא עברי. אז מי שאינו מכיר
אותו, קורא לו צבי, כי האות ד' בכתב דומה לאות צ'. לאור זאת, אנשים "מנחשים"
ששמו הפרטי הוא צבי והשם הפרטי 'המוזר שלו' שלו הוא בעצם שם משפחתו.
במהלך השנים, הוא התייאש, ושינה את שמו לצבי דבי, כך שמשמו הפרטי הוא נפרד
לגמרי. ואז, אנשים החלו לקרוא לו מר צבי צבי.
אז כשיום אחד, הוא פתח מכתב שקיבל, ועל המעטפה היה כתוב "לכבוד מר צבי
צבי", הוא הביט אל תוך עיניי אמר: "תראה מה זה עולם... רציתי 'להיפטר' מצבי
אחד עד כדי כך שאימצתי לי אותו כשם פרטי, והנה, הכניסו לי עוד צבי נוסף...
