מעניין. הגינון הישראלי אימץ לא מעט צמחי בר לטובת הנוי.
יש לדבר יתרונות רבים:
* התאמה מיטבית לתנאי הקרקע
* התאמה לתנאי חסכוניות במים
* התאמה נאה לנוף הקיים, מבלי שנחוש כי קיים גבול חד בין הנוף המגונן, לבין
הטבע.
* צמחים רבים הוכנסו לתחומי הגינון, ואם רק אמנה כמה מהם, הרי שאחטא לשאר.
כך נמצא את האלונים, את כליל החורש, את אלת המסטיק, את האלה הא"י, את
רותם המדבר, את האחירותם, את הער האציל, את הלוטם השעיר והמרווני, את מורן החורש, קטלב ועוד רבים, טובים ונאים\ שמוסרים לנו דרישת שלום חמה
מהטבע הסובב אותנו.
כשאני רואה את החלבלוב הזה, אני רואה עוד גוון שחסר לנו בנוי: הגוון הבהיר -
הירוק צהבהב, של קצות הענפים הפורחים.
מכיוון שמדובר בצמח שנמצא בסכנת הכחדה, אני מעריך שיהיה קצת קשה להשיג
אישור לאסוף חומר ריבוי ממנו. חל איסור לאסוף זרעים מצמחים מוגנים, ומי
שייתפס כשמזמרה בידו, כשהוא בא לגזום חומר לייחורים.... גם הוא יסתכן.
ככל שאני מתרשם, מדובר בצמח שראוי לאימוץ, ואולי יש מקום לברר כיצד ניתן יהיה
לאסוף חומר רבייה ראשוני ממנו.
החשש שלי הוא מכך, שמרבית זני החלבלוביים הם רעילים עד ארסיים, ואת הדבר
הזה צריך יהיה לקחת בחשבון.
