מניין היכולת לזהות צבעים? ומניין היכולת לזהות צליל, ולדעת
שזה דו דיאז ולא סי במול?
הדבר נקרא "ניסיון חיים". ומניין הניסיון? סקרנות. אם התחלת לבחון נבטי צמחים מאז היותך ילד,
ועקבת אחרי ספרים בהם מוצגות תמונות של פרחים, עם הסבר על המשפחה ועל הסממנים
המאפיינים את אותה משפחת צמחים ואת הצמח הספציפי, אט אט זה הופך למעין טבע שני.
כשהייתי בתיכון, ולמדנו לבצע הגדרות של פרחים, (ואם ראית פעם מגדיר, אתה יכול לדעת,
שהמגדיר בנוי על תאור כלשהו, שממנו יש 2 התפצלויות. "כן מתאים" או "לא מתאים",
או שהאפשרויות מציגות לך 2 מצבים שונים חדשים "עם קוצים" או "ללא קוצים" וכך הלאה.
וכך אתה ממשיך לחפש תאורים שאכן מתאימים לצמח שבידך, עד שאתה מגיע להגדרה
המדויקת שלו). אז אני בד"כ לא בצעתי את ההגדרות עפ"י איתור הסעיפים המתאימים,
ובמקום זאת, חיפשתי באלפון את שם הצמח (שידעתי שבו המדובר). מכאן, הלכתי ברוורס
עד ההגדרה הראשונה של סעיף 16. זה קיצר לי תמיד את התהליך, מכיוון שלא נאלצתי
לקרוא את ההסברים ולבחור ביניהם את המתאים. במקרים הכי גרועים, הייתי מגיע למשפחה,
וממנה ממשיך ומגדיר עד לזיהוי הפרח, אבל זה היה נדיר.
ולגבי השמיעה האבסולוטית, אסיים בבדיחה מעט מסריחה.
ישבו 3 נגנים ואחד מהם שיחרר נפיחה. חבריו החלו להתווכח, האם היה מדובר בדו,
בסי או ברה דיאז. והנה, עבר נגן שהייתה לו שמיעה אבסולוטית. כולם קראו לעברו:
"אוף. חבל שלא היית כאן לפני חצי דקה. לו שמעת, בטח היית אומר לנו באיזה צליל
מדובר". הוא עצר, ריחרח מעט והשיב: "חברים, עדיין לא מאוחר. לפי הריח, זה היה
סי במול".
