קודם כל, כבוד למחקר. שנית, נראה שהגן כולל זנים שונים ממשפחות
בודדות.
כעת גם למדתי שקשיים זן ברכיכיטון שאותו טרם היכרתי ושמו "ברכיכיטון?".
והברכיכיטון אגב, אינו שייך למשפחת החלמיתיים, כשם שגם הבומבקס או הכיריזיה
אינם שייכים לאותה משפחה. הברכיכיטונים שייכים למשפחת הסטרקוליים
Sterculiaceae, ועד כאן ההרצאה.
נראה שלחלק מהברכיכיטונים עלים מבריקים בחלקם העליון, ולכן רוח קלה עשויה
להעיף את האבק שנחת על העלה בקלות. נראה שגם עלי הטבטיה ההרדופית דומים
איכשהו במרקמם לעלי הברכיכיטון, ולכן גם בצמח זה האבק "לא ממש תופס".
לגבי זני השיטות והעצים האחרים שהוזכרו בטבלה, איני מכיר את רובם, למעט הזית,
שגם לו יש קרום מגן על הצד החשוף של העלה. לזית בכלל ישנן תכונות שרידה
מיוחדות, ולכן זהו עץ שהוא יקר ללבי מאז ומעולם.
