הכלאה זה כמו לקחת אב כושי ואם אסקימוסית.
הילד לא ייצא כושי אבל הוא גם לא יהיה אסקימוסי 'גזעי'.
בצמחים הכלאות נעשות באופן ידני. אוספים אבקנים מפרח של
זן מסויים ומפרים בעזרתם שחלה של פרח מזן אחר. השתיל החדש שינבט,
יישא את המאגר הגנטי של שני הצמחים, ולאחר שנעשו ים של ניסיונות
שלא היו מוצלחים, מצאו שדווקא זן א' (שהפרי שלו קטן אבל יש לו חיי
מדף ארוכים לצורך ההסבר הנקודתי כרגע) ייתן עם פרח של זן ב'
(שפריו גדול ומתוק, אבל יש לו חיי מדף קצרצרים), פרי בגודל בינוני,
טיפה פחות מתוק אבל כזה שנראה טוב ונשמר שבוע וחצי על המדף
של רמי לוי שיווק השקמה.
בכל מקרה, אם תאסוף את הזרעים מהפרי של רמי לוי, עלול להיות
מצב בו הם לא ינבטו כלל, או שאולי יניבו פרי עם טעם מריר.
ומכאן נעבור להכלאה בין חמור לסוסה.
התוצאה תהיה פרדה. פרדה נקבה ולא פרד, כי אין פרד זכר.
והפרדה תהיה חזקה, עקשנית ועבור עבודות שונות היא בהחלט
עדיפה על סוס או על חמור. אבל הפלא ופלא: הפרדה עקרה והיא
לא תביא דור חדש של פרדות.
וכשאתה מכליא עגבניה ופלפל ירק, תצא לך גמבה אדומה. אבל
גם הגמבה היא עקרה. טעימה. עסיסית. לא מרה כמו הפלפל הירוק,
אבל עקרה. קאפיש?
וכמו שהסבירה לך דרורים 69, אצלך יש כנה ואתה רוצה לגדל עליה זן טעים.
אתה זקוק לרכב של זן טעים, (ולא משנה אם זה יהיה לימון, מנדרינה, תפוז,
אשכולית, טמבל, פמלית או פמלה. כל זן של הדר מבין אלה יוכל "להתחבר"
לחושחש ולהניב פרי. יש אפילו חכמולוגים שמרכיבים 2 זני הדר על אותה כנה,
וכך הם מקבלים 2 זני פרי על גזע אחד. בעיקרון זה "נחמד" אבל יש כאן 2
חסרונות. האחד: תמיד תמיד זן אחד ינסה לגבור על האחר, ואתה כמגדל
תצטרך לגזום את הזן המשתלט, כדי שלא יגרום לניוונו של האחר.
ואם מרכיבים זן מתוק, חשוב שגם השני יהיה מתוק. כי לימון יוסיף מרירות
לזן המתוק ו"יקלקל" אותו. אז... לימון יכול ללכת עם אשכולית, ומנדרינה עם
טמבל או תפוז.
