אנסה לענות לגבי 1 ו-3
1. כאשר שני גזעים נצמדים זה לזה, נוצר בד"כ איחוי מקומי כשהגזעים מתעבים.
אני מניח שהקליפה והקמביום מתאחדים, אך העצה? לא בהכרח. יתכן שקילוף
הקמביום ומעט מהעצה, היו יוצרים איחוי משותף של העצה, אבל מכיוון שקיימת
במקרה כזה סכנה של חדירת יובש, לא הייתי מסתכן. יתכן שבמהלך השנים תהיה
גם התאחות כלשהי של העצה.
2. מערכות השורשים אינן מאוחות ועובדה שגם בצילומים שלך, יש הפרדה בין
הגזעים הרבה מעל מקום ההרכבה ומעל לצואר השורש. לשני הגזעים שטח השקה
לא גדול, ולכן ברור, ששתי מערכות השורשים חיות זו במחיצת זו מבלי שהאחת תתאחד
עם רעותה. זה לא יקרה.
3. בעצים מסויימים (כמו הזית), קורה במהלך הרבה שנים, תהליך בו ענפים מגובה של
1 מ' בערך מתחילים לשלוח שורשים דרך הקמביום לעבר הקרקע. פנים הגזע מתחיל לעבור
אז תהליך של ייבוש, וכך, בעצים עתיקים אתה תראה שהעץ נסמך על כמה שורשים היקפיים
והמרכז חלול. התהליך הוא איטי ורק בעצים מבוגרים מאד (בעיקר מזן צורי) אפשר לראות זאת.
עצים אלה (כשהם נעקרים ממטע ונמכרים לצורכי גינון), עולים ממון רב, בשל יופיים הפיסולי.
... ואז מגיעים חכמולוגים ש'מעטרים' את פני הקרקע בסביבת הגזע בחלוקי נחל ותאורה, ואז
מיכל יקירתנו מתעצבנת (ובצדק).
בהדרים לא ראיתי תהליכים שכאלה, וככל שידוע לי, עצי ההדר גם לא מגיעים לגילאים שכאלה.
אילו זה היה קורה, סביר שהיית יכול לומר שגם מערכת השורשים מתאחה בדרך כלשהי, על אף
העובדה ששני הגזעים יכו שורשים בעיקר בהיקיפיהם, כך שבכל מקרה, נוכל לזהות את שורשי
זן א ואת שורשי זן ב' בהתאמה כמעט מלאה.