מספר שאלות

[AmiTrigger]

מספר שאלות

אני עמית, לפני שבוע +- התחלתי לקרוא את ספרי שר הטבעות לאחר שנהניתי מאוד מהסרטים, וסיימתי לקרוא את אחוות הטבעת, בקרוב אסיים גם את שני הצריחים ומשמה לשיבת המלך. 1. קראתי את אחוות הטבעת בעיבודו של עמנואל לוטם וכרגע אני קורא את שני הצריחים בגרסה המקורית של רות לבנית. שמתי לב שאחוות הטבעת ארוך יותר משני הצריחים, האם יש בעיבודו של לוטם פרטים וקטעים שלא תורגמו? כי ממה שהבנתי בויקיפדיה הגרסה שלו מורחבת או משהו אז האם מומלץ לחפש גם אותה? 2. הסילמרליון וסיפורים שלא הושלמו, האם יש קשר בין הספרים? מה כדאי לקרוא קודם? תודה מראש

 

[maglor]

תשובות

1. עיבודו של לוטם כתוב בשפה קצת שונה, אם שמת לב מה שיכול להשפיע, אבל לא, הוא כולל את כל מה שכתוב בתרגום לבנית, מה גם שיכול להיות שבגלל צורת הדפסה שונה זה נראה כאילו יש הבדל באורך, מה שכן בתרגומו של לוטם יש את הנספחים בסוף שיבת המלך מה שאין בתרגום של לבנית. 2. הקשר היחיד ביניהם הוא שבסיפורים שלא נשלמו קיימים חלק מהסיפורים שמופיעים בסילמריליון בגרסה קדומה יותר שלהם או סיפורים שטולקין כתב שקשורים לתקופה של הסילמריליון אבל הוא לא סיים.

 

[Feanor75]

שלום!

בקשר לסילמריליון אם תשתלט על ים השמות, תוכל להנות מספר נהדר, אני מחשיב אותו גם לפילוסופי. סיפורים שלא נשלמו רק אם ממש תכנס לעניינים. לא חובה. את הסרטים לא חייבים לאמץ באופן מלא, אפשר להנות מתוך קטעים מהם, מהמוסיקה והמקומות והחפצים בהם נעשתה עבודה מצויינת- ובקריאה לנסות לאתחל את הראש. אתמול ראיתי פעם ראשונה את המורחב של השלישי וחשכו עיני למראה התוספות. גורם לי לחשוב שבמקום גרסה מורחבת היה מוטב לעשות גרסה מצומצמת, שכוללת רק את הקטעים הנאמנים למקור- אבל אני טולקינאי שמרן וקנאי למקור, אחרים יותר ליברלים ממני.

 

[Y. Welis]

מעניין מה יקרה ב'הוביט'...

 

[AmiTrigger]

תודה רבה

האמת שאתמול ראיתי שוב את הסרט של אחוות הטבעת לאחר שסיימתי את הספר. ודיי התאכזבתי. הסרטים, ובעיקר הסרט הזה שעד היום נחשב אצלי לאחת מפסגות הקולנוע פתאום התגמד ונראה דיי מגוחך.הקטע הכי טוב בספר לדעתי, שהוא האסיפה בבית אלרונד הוצג בקצרה ובקיטשיות יתרה.גם כל הקטעים של משיכה לנשים מסוימות[רוז אצל סם, והאליפת ששכחתי את שמה לאראגורן] לא זכור לי שהופיעו בספר אבל אולי אני צריך לקרוא שוב. ושוב תודה רבה על ההסברים.

 

[AmiTrigger]

האליפת = האלפית*

 

[Y. Welis]

סיפור האהבה תואר בעיקר בנספח א' שבכרך השלישי

ובגוף הספר רק נרמז. אבל כמובן שהסרט היה יותר ברור. אגב הסטיה רק הולכת וגדלה בשני הסרטים הבאים, אבל במקרה של הסרט הראשון, הפרשנות על יחסי בורומיר-אראגורן די מעניינת, ולעתים משכנעת.

 

[שמר2]

סרט (בכלל, וסרט קולנוע בפרט) וספר הם מדיומים

שונים לחלוטין, ולמרות שדיונים אינסופיים בין "פריקים" של יצירת המקור אודות עיבודים ותרגומים, הם מהנים ומפרים, הרי שחשוב להבין את העובדה היבשה כי לא ניתן להפיק סרט המסתמך על סיפור קאנוני (בין אם סיפור אמיתי ובין אם אגדה המבוססת על יצירה ספרותית) באופן שהדקדקנים מפנטזים עליו: זה לא יעבוד אפילו אם הסרט יופק ללא נתחשבות בצרכים מסחריים ורק למען קומץ "נטורי קרתא" של היצירה המקורית (לא להעלב). כחוקר מומחה בשניים או שלושה תחומים (ללא קשר לטולקין, אבל עם קשר עמוק להיסטוריה), שבתחום אחד אפילו נחשב למוביל, אני מסוגל (אם ארצה) לרדת בהרצאות שאני נותן לפרטי פרטים, דקויות והיבטים עמוקים: יש לי את הידע ההיסטורי ואני שולט בפרטים. הבעיה היא שלא כל מה שעובד יפה ביצירה אקדמית, עם נספחים, הערות שוליים, והפניה להרחבת קריאה, יכול לעבור בהרצאה פרונטאלית: אפילו אם זו ארוכה, בפני קהל מאוד אוהד, מלווה בשקופיות ואמצעים ויזואליים וכו'. מי שלא מצליח להתאים עצמו לצרכי המדיום השונה, מוצא את עצמו (אפילו אם הוא מומחה ממעלה ראשונה) כהפסקת קפה מדברת, כאשר חלק נכבד מן השומעים - שבטוח היו מהללים מאמר ארוך ומפורט שמקיף היבטים רבים - פשוט קמים. אני עושה עיגולי פינות רבים, או מפחית/מעלה ממשקלם של היבטים שונים (בהשוואה לחשיבותם במציאות או בסקירה כתובה) בהתאם למאפייני המדיום. למדתי את זה במשך השנים כאשר בתחילה גם אני חשבתי שהדבקות בשלמות חשובה יותר מכל. לאחרונה התעמקתי הרבה בעניין זה (כולל עשרות שעות קריאה בפורומים, או מאמרים אודות הנושא הזה בעברית ובאנגלית), ואפילו את המאמרים באתר של אגודת טולקין (שחלקם מאוד מעניינים מבחינת ההשקעה, אבל קצת "הזויים" את להשתמש בביטוי) קראתי, ואני מרגיש שיש לי כבר דעה משלי: מה עוד שבהרבה תחומים אחרים קיימת אותה בעיה בדיוק, ואני מכיר את הוויכוח. ישנם היבטים ודקויות רבות שהבימאי פשוט לא יכל להכיל, וטוב לכן שדילג או המעיט בחלקם: הם פשוט לא היו עוברים מסך (איך לכל הרוחות מצליחים להעביר לצופה של סרט עד כמה שבני הלילית הם "נעלים" ומשרים קסם, כפי שסם מרגיש אחרי שפגש ביער כמה מהם לראשונה?). באותה מידה הוא היה חייב להוסיף תוספות משלו לכמה וכמה אפיזודות, שאחרת היו מאבדות מחשיבותן על המסך.

 

[Y. Welis]

זה נכון לכל סרט שעובד מתוך ספר

אם כי במקרה הזה, הספר מציע הרבה מאוד דמיון ויזואלי משלו (גם באיורים המקוריים של טולקין, שאכן 'ראה' בדמיונו בפרטי-פרטים לעיתים את הדברים שאותם תיאר - ר' בספר artist & illustrator שכולל חלק גדול מאיוריו המקוריים, שחלקם שורבטו על דפי כתב היד של הספר), שניתן להעביר עם מעט פרשנות. במקרה של ג'קסון - הוא נשען בעיקר על הדמיון הויזואלי של צמד הציירים ג'ון האו ואלן לי, כמו גם על התקדימים שבסרט המצוייר של ראלף באקשי מ-78' (לפחות 2 סצינות משם הועתקו בשלמותן, כמעט תמונה לתמונה). אבל השאלה (וגם הבעיה) היא במידת ההיסמכות על מבנה העלילה של המקור והפרשנות עליו. כמובן שהיה צריך לקצר, אבל לא בטוח שהיה מקום לשנות באופן רדיקלי כמה מהדמויות (כמו פאראמיר), כדי להשיג אפקט מסויים, מתוך דעה (שאין מנוס מלהניח אותה) שהאפקט שבמקור לא יתאים, או כמו שנדמה לעיתים - אולי *לא מספיק טוב*. נוצרה על כן התחושה שג'קסון ושותפותיו האמינו שאפשר לפתח משהו מוצלח יותר מהמקור (ולא רק לפרשן עליו, כמו שנעשה בהצלחה בסרט הראשון), מתוך מחשבה שהמקור לא חזק דיו, וכאן בדיוק הם נכשלו. אחד הרגעים עבורי היפים בסרט הראשון, היה לשמוע את הקהל צוחק מהקטע המוכר בנאומו של בילבו במסיבה ('אינני רוחש למחצית מכם מחצית החיבה שאתם ראויים לה') - כי זו היתה הוכחה שהמקור עדיין טוב, והבדיחות שבו עוד עובדות, אפילו בקולנוע על קהל צעיר. זה היה סוג של אמון במקור, שחבל שלא הומשך הלאה בסרטים הבאים.

 

[Feanor75]

יצירה, ביצוע ופרשנות

ברור שסרט אף פעם לא ישתווה לדמיון שנוצר אצל קורא הספר, וזו תהיה קטנוניות לבקר את הסרט בשל כך. אבל פה מדובר בעניין העיוותים והפרשנות של הבמאי. לדעתי, מושג הפרשנות קיבל מעמד גבוה בהרבה מן הראוי לו, וזה משקף את התקופה בה אנו חיים: תקופה של מיחזור, חיקוי והיפוך ערכים. פרשנים הם עבורי ברוב המקרים טפילים שתופסים טרמפ על פרי עבודתם של היוצרים, כי ליצור בעצמם הם לא יכולים. ג'קסון יכול היה לצאת ענק בתחומו אם לא היה מעוות (ומוסיף קיטש) אבל הוא בחר לפרשן כי לימדו אותו שזה חלק מהעבודה שלו. ככה הסרטים פספסו הזדמנות להיות משהו גדול באמת שראויים לשאת את שמם. בקשר לדוגמה של האלפים, לדעתי הוא דווקא העביר יפה את הנעלות שלהם. סה"כ אפשר לדמות את ג'קסון לפסנתרן גדול שמנגן יצירה של אחד המלחינים הגדולים, ומכניס בה זיופים פה ושם בכוונה להתבלט וככה די הורס את ההופעה בסופו של דבר. פסנתרנים ובמאים הם לא הרבה יותר מאשר טכנאים מוכשרים, לעומת היוצרים שהם העיקר, המקור לכל מה שאוהבים. ג'קסון הוא לא יוצר הוא במאי. למה שמישהו ירצה לראות דווקא את הפרשנות שלו ולא של כל אדם אחר? אם בכלל רוצים פרשנות?

 

[Y. Welis]

הפרשנות חשובה כי היא מקדמת צדדים במקור

שלא חשבת עליהם, וכמובן בסרט ה'קסם' של המקור היה חייב להיות מתורגם למסך, וזו אומנות. לטעמי הבעיה היתה ה'הסכמה' עם המקור והמבנה שלו, או ההבנה שהמבנה עקרוני לקסם של המקור, ממש כמו התיאורים, הנופים, השמות והשפות. בסרט הראשון היתה הסכמה טובה וחילוקי הדעות היו מעטים - למשל בקטע שבסוף ג'קסון החליט שאת אווירת המרדף והחשש שליווה את החבורה בנהר, חייבים להסביר ע"י שליחת האורוק-האי ע"י סארומאן; זה היה קצת פשטני אבל זה עבד נכון, כי זה לא סתר דברים אחרים - לא משנה מהיכן באו האורקים לאמון הן, העיקר שהם באו פתאום. אבל בסרט השני ההסברים שנראו לו נחוצים כבר סתרו דברים אחרים, שינו דמויות חשובות ומכריעות ל'קסם' (כמו פאראמיר) ובכך הרחיקו את הסרטים מהמקור בלי שהם הרוויחו משהו - שלפחות מי שקרא את הספרים יוכל למצוא. אני למשל לא יכול לראות אותם כמי שלא קרא, ולחוות את התוצאה האותנטית שלהם, ולכן לא אוכל לומר אם היה שם באמת רווח (גם אם סביר שלא).

 

[Feanor75]

חושב אחרת

שהפרשנות פוגעת במקור. כל צופה יכול לראות קצת אחרת את היצירה, מהעיניים שלו. אבל יוצר אמיתי שואף להעביר את היצירה כמה שיותר כמו שהוא ורק הוא יצר והגיש אותה בתום שיכתובים רבים. ראית איך טולקין זעם למראה התסריט של הפקה שרצו להרים, ובצדק. לאף אחד אין זכות לשנות יצירה של מישהו אחר. אם למישהו יש משהו לומר, שיכתוב בעצמו ואז יראו מה הוא באמת שווה. לפי הפרשנות היצירה היא דינאמית וניתנת תמיד לשינוי, זה לא צריך להיות ככה. אמנים שרלטנים (כאלה שנפוצים מאוד בימינו) שלא באמת יוצרים, משחקים על הקטע הזה ומציגים יצירות ריקות, מצפים שהצופים ימלאו אותן בפרשנות שלהם. כתבתי את זה בהקדמה לספר שאני כותב. יתכן מצב שמישהו יציע פרשנות שתעלה על המקור אבל זה די נדיר, ואם שמים את זה על כף המאזניים מול טוהר היצירה אז זה ממש לא שווה את זה בסיכום הכל. אני מעדיף שהיצירה תהיה סגורה לטוב וגם לרע, ולא נתונה להשפעה חיצונית של תקופה, שרלטנות וכל מיני שרק מחבלים.

 

[Y. Welis]

התסריט שטולקין ביקר (במכתב המרתק ההוא)

היה באמת גרוע, ולקח חרות לא נורמלית עם המקור, ולא גילה שום הבנה למה שעשה את הספר למיוחד. לא הייתי משווה אותו לפרשנות של ג'קסון, שהיתה טובה פי כמה וכמה - ומעניין מאוד לנחש מה טולקין היה חושב עליה... הפרשנות בלתי נמנעת במעבר לקולנוע, ולעיתים היא אפילו טובה יותר מהמקור - במקרים של 'מגרש השדים', 'הניצוץ', 'מדורת ההבלים' ועוד כמה סרטים מעניינים שנעשו לפי ספרים קטנים ומינוריים (הייתי מזכיר את 'בלייד ראנר', אבל הוא עיבוד מאוד רחוק מהמקור), התוצאה היתה מוצלחת יותר בסרט. השאלה היא עד כמה היא נאמנה מבחינה סיגנונית ל'רוח המקור', לא פחות מאשר למקור עצמו.

 

[Feanor75]

לא מסכים

תאר לך שג'קסון היה עושה הכל אותו דבר רק בלי העיוותים והפרשנויות שלו, למרות ההשמטות והעריכה השונה מהספר, התוצאה היתה כמעט אולטימטיבית עבור הטולקינאים (שהם קהילה גדולה שראוי לכבד אותה ולהתחשב בה כשעושים סרט על ציפור הנפש שלהם), ולדעתי גם הרבה יותר טובה עבור הקהל הרחב שהיה היעד לסרטים. במאי שעושה סרט ע"פ ספר הוא סה"כ מתרגם. רק שבגלל האגו והמעמד של במאים, בטעות נוצרה נורמה שנותנים להם להתערב בעלילה, זה לא אומר שככה זה צריך להיות.