ב'הוביט' האלפים קרובים יותר למה שהם באגדות
או במיתולוגיה הנורדית - עליזים, קופצניים, בדחנים וכן חוגגים באמצע הלילה בקרחות יער. הסיפור הלך ונמשך ככל שנבנה לעבר המיתולוגיה הראשית (מהסיל') אבל הם נותרו קלילים הרבה יותר מאשר שם. בשרה"ט אנחנו רואים אותם מבעד לעיני בני אדם (הוביטים בעיקר) והם מופלאים מאוד. בסיל' הם נראים דרך עיני עמיתיהם (ולעיתים בני אדם) וכאן הם תחת השפעות מאוד שונות - מלקור, הסילמארילים ועוד, ואינם מושלמים כלל. זה אגב היה האתגר שציפה לטולקין עם הסיל' המורחב - להראות אותם כנעלים, וגם מושחתים (כמו בורלאס בסיפור על טורין שב'ילדי הורין'). אני חושב שהוא רק החל לנסות למצוא דרך ביניים, אבל לא הגיע לנוסחה מוצלחת לפני שנטש את ההרחבות.