היתה הרחבה בפואמה הארוכה, שלפיה נכתבה
הגירסה שבסיל'. אחד מחברי הקהילה האחרת תרגם בזמנו לפני 5 שנים את הפואמה במלואה, על כל 4000 שורותיה הקיימות (13 קנטו-ים). הנה הקטעים הרלוונטיים בתרגומו, על הופעתה של לותיין בפני מורגות' ותגובתו (מתוך קנטו י"ג): "....אזי היא נשתנתה אט אט, גלימת העטלף בלאט נסובה. היא נתבעטה, נפלה לקרקע רוטטה. אזי לפתע נתגלתה, בגיהנום בצורתה האמיתית- עלמה בָּרַה מכל בנות עמה יָקְרָה. ועל גופה עדין ורך, צל שערה ברוך נשפך. עודו עטוף בשמלתה, במחשכי שחור אדרתה, תבהיק אורת כוכב לכוד, בעֶלֶט גיהנום אבוד. אזי על מנהרות קדומות, מסך נפל של חלומות. קלושים מאד באין רואה, כישוף שינה אט אט דואה. ניחוח משכר ירהב, פרחים מעמק מערב, מפל של אור כסוף בהיר, ביער בני לילית מזהיר, אט אט ברוך, ברוח עֶרֶב, נשבה צלולה אט אט ותֶרֶב. אך כאן בעלט זוחלים, שרצי רָעַב מפלפלים בשחור עיני התועבה, ובה יבהו בתאווה." ...."ורק מָאוֹר אחד דלק עיניו של מורגות למרחק, בלא עפעף מתועבות, באש צולבת לוהבות. רק קול אחד רועם נשמע, שִיסַע המלך הדממה: “הו לותיין! הו לותיין! בעונג רב בך אתבונן. כיזבת ככל בני האנוש, האחרי הרהבת לבלוש? כולך שקרים ומזימה, מלאת כבני לילית עורמה. ובכל זאת, ברוך הבא! להיכלות התועבה. ולי, למורגות, יש תכלית, בכל שפחה מבנות לילית! ומה שלום תינגול בחורו, נחבא ממני בגוּרוֹ, כעכברוש עלוב רועד, מנחת זרועותי פוחד? אף על בתו אינו מולך שמור משוט והתהלך? או כי רקח תחבולותיו ועץ עוועים למרגליו?"