סיפור קטנטן

ויימס

New member
אוי,

אני מתעבת הנחיות מהסוג של 'דיאלוג טוב זה 1 2 3' 'דיאלוג לא טוב זה 1 2 3' והכי הכי אני מתעבת 'אם תעשה X Y Z תצליח'.
&nbsp
אני אוהבת 'החלק הזה עובד כי...' 'לא עובד כי...'
&nbsp
שמעתי את ה 2-3 עונות הראשונות. הבנתי הכל, כאילו שקרן אור חזקה נפלה על משהו שתמיד היה בצל ואני אפסיק לגנוב מ'חשמלית ושמה תשוקה'.
&nbsp
*אשכרה הייתי צריכה לחפש את שם הסרט בגוגל באמצעות התיאור
the movie where he shouts Stella
 

ויימס

New member
אבל אני חוששת שהעיסוק האובססיבי בתיאוריה של 'איך צריך לכתוב'

מאפשר לנו לא לכתוב, אבל להרגיש כאילו אנחנו כן עוסקים בכתיבה.
and that, Pete, is a lie
&nbsp
מישהו שרוצה לנהוג לא יכול רק ללמוד תיאוריה כל הזמן, צריך מדי פעם לעלות על הכביש ולעשות תאונות.
 
וואו, אני פה אחרי טריליארד זמן שלא הייתי

ואני רואה שסנופקין פה! וגם וולדי (למרות שממנה אני פחות מתלהבת, לא כי אני פחות אוהבת אותה, נשממי שכמוה, אלא כי היא יותר קלה להשגה), והם מנהלים להם דיונים ברומו של עולם על כלמיני ספרים שלא קראתי (התחלתי לראות את הסדרה אבל. הקוסמים. היא מעפנה) וכל מה שאני רוצה הוא להרגיש שייכת. אז אני פשוט אהיה כמו החנונים האלה שנואשים להשתלב, ונעמדים פתאום בין הילדים המקובלים ומתחילים לקשקש על איך שעכביש המחמד שלהם למד לאכול סלרי, וכולם כזה איכ WTF? רק שאני אדבר גם על ספרים. כדי להשתלב:
חתול: לספר האחרון שאני קראתי קוראים "הכלבים". זה ספר ממש מגניב על ילד שבורח עם אמא שלו מהאבא הפסיכופת שלו, והוא מגניב כי זה מהספרים האלה שלא ברור אם האבא באמת פסיכופת, ואם כל הדברים הפסיכופתיים שקורים בהמשך באמת קורים, או שכולם סתם חולי נפש. הוא גם כתוב יפה.
 

snoofcin

New member
היי חתול!

איך לימדת אותו לאכול סלרי?

לא שמעתי על הספר הזה. איפה את משיגה את הספרים שלך? את קוראת באנגלית?

שנה טובה!
 
למעלה