אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
הדוח של אהרון אהרונסון
- פותח הנושא טשאפק
- פורסם בתאריך
1 (מה שבתוך [] - שלי)
"משימה קשה היא לשבת בלונדון השלווה ולכתוב על רצח הארמנים. [...] מעשי הבטח התבצעו בקנה-מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים ולאורך זמן רב כל-כך באופן כה שיטתי [...] עד כי כמה שלא ינסה אדם לרסן את עטו [...] עדיין ייחשב כמי שעוסק בהגזמות [...] כותב שורות אלה מנסה להעלות על הנייר [...] כמה מן הדברים שראה בעצמו או למד מפי אנשים אמינים ביותר, כדי לתת תמונה של המתרחש רק בשולי האיזור בו מתבצעים מעשי הטבח" מספר גרמנים... [מפלשתינה] אשר היו במסגרת חובתם הצבאית בגרמניה או [...] בקונסטנטיפול וסביבתה, שבו לביתם, כלומר לחיפה, במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 1915. כותב שורות אלה נטל עצמו לנסוע תכופות בקו הרכבת דמשק-חיפה כדי לבוא במגע עם אותם גרמנים שהכיר באופן אישי ודרכם - עם גרמנים אחרים שנסעו בקו זה, וכך הגיעו לידיו דיווחים ממקור ראשון על מה שראו אותם גרמנים בדרכם. כל המדווחים אמרו כאיש אחד, כי אלפי גופות נראו משני צידי פסי הרכבת מאנטוליה לסוריה. אחותו של כותב שורות אלה [שרה] נסעה מקונס' לחיפה בחודש דצמבר 1915. היא לא נטתה מעולם להיסטריה, אך מאז כל אזכור של הארמנים הנעשה בנוכחותה גורם לה להתקף היסטרי. כמה מן הדברים שהיא ראתה: מאות גופות של גברים, נשים וטף, משני עברי הפסים, וכלבים הניזונים על אותן גופות[...] אותו עד [לא מצויין מי זה] ראה רכבות מגיעות עמוסות ב 60-8 ארמנים בכל קרון, ש 40 היו נכנסים בו בדוחק, ובתחנה עשרה או עשרים מתים מושלכים מן הקרונות ומספר דומה של ארמנים חיים מוכנסים במקומם. [...] לא ננקט אפילו צעד סמלי לחיטוי. [...] המחלה התפשטה במהירות רבה לא רק בקרב הארמנים[...] כותב שורות אלו ראה עשרות כפרים נטושים לחלוטין, והסיבה לנטישה, כפי שנמסרה לו, היתה תמיד אחת: המגיפה ההולכת בעקבות הארמנים המקוללים רוקנה את ארצם של ישרי הדרך[...] כותב שורות אלה ראה באמנוס ארמנים שכל רכושם נשדד מהם, באופן האדיב ביותר. בחסאן ביילי, כפר על האמנוס, שכבו אלפי ארמנים בחוץ, בקור ובשלג, מצפים לאפשרות להתקדם במסעם. בזמנים רגילים מסע בעגלה מחסאן ביילי לסאלשייך עולה בערך 3 מאג'ידים, עם הימלטות הארמנים עלה מחיר הנסיעה לכדי 4-5 לירות טורקיות, ולעתים קרובות מאד נהגו לחפש על הארמנים ולשדוד את כל כספם, בתורת "דמי נסיעה"[...] בחלר מתחנות המעבר, כמו חלב למשל, בה נהגו אלפי ארמנים להצטופף בחוץ, מורעבים, מחכים להסעה הלאה, התפשטו המגיפות במהירות, ובמיוחד טיפוס הבהרות. כמעט בכל המקרים לא נקברו המתים משך ימים, והסיבה לכך, כפי שהסביר לכותב שורות אלה בעליצות פקיד טורקי בכיר, היתה שהמגיפות מחסלות במהירות גדולה יותר את הארמנים המקוללים הללו ונפטרות מהם אחת ולתמיד".
"משימה קשה היא לשבת בלונדון השלווה ולכתוב על רצח הארמנים. [...] מעשי הבטח התבצעו בקנה-מידה כה רחב, מלווים במעשי זוועה כה עצומים ולאורך זמן רב כל-כך באופן כה שיטתי [...] עד כי כמה שלא ינסה אדם לרסן את עטו [...] עדיין ייחשב כמי שעוסק בהגזמות [...] כותב שורות אלה מנסה להעלות על הנייר [...] כמה מן הדברים שראה בעצמו או למד מפי אנשים אמינים ביותר, כדי לתת תמונה של המתרחש רק בשולי האיזור בו מתבצעים מעשי הטבח" מספר גרמנים... [מפלשתינה] אשר היו במסגרת חובתם הצבאית בגרמניה או [...] בקונסטנטיפול וסביבתה, שבו לביתם, כלומר לחיפה, במהלך החודשים נובמבר ודצמבר 1915. כותב שורות אלה נטל עצמו לנסוע תכופות בקו הרכבת דמשק-חיפה כדי לבוא במגע עם אותם גרמנים שהכיר באופן אישי ודרכם - עם גרמנים אחרים שנסעו בקו זה, וכך הגיעו לידיו דיווחים ממקור ראשון על מה שראו אותם גרמנים בדרכם. כל המדווחים אמרו כאיש אחד, כי אלפי גופות נראו משני צידי פסי הרכבת מאנטוליה לסוריה. אחותו של כותב שורות אלה [שרה] נסעה מקונס' לחיפה בחודש דצמבר 1915. היא לא נטתה מעולם להיסטריה, אך מאז כל אזכור של הארמנים הנעשה בנוכחותה גורם לה להתקף היסטרי. כמה מן הדברים שהיא ראתה: מאות גופות של גברים, נשים וטף, משני עברי הפסים, וכלבים הניזונים על אותן גופות[...] אותו עד [לא מצויין מי זה] ראה רכבות מגיעות עמוסות ב 60-8 ארמנים בכל קרון, ש 40 היו נכנסים בו בדוחק, ובתחנה עשרה או עשרים מתים מושלכים מן הקרונות ומספר דומה של ארמנים חיים מוכנסים במקומם. [...] לא ננקט אפילו צעד סמלי לחיטוי. [...] המחלה התפשטה במהירות רבה לא רק בקרב הארמנים[...] כותב שורות אלו ראה עשרות כפרים נטושים לחלוטין, והסיבה לנטישה, כפי שנמסרה לו, היתה תמיד אחת: המגיפה ההולכת בעקבות הארמנים המקוללים רוקנה את ארצם של ישרי הדרך[...] כותב שורות אלה ראה באמנוס ארמנים שכל רכושם נשדד מהם, באופן האדיב ביותר. בחסאן ביילי, כפר על האמנוס, שכבו אלפי ארמנים בחוץ, בקור ובשלג, מצפים לאפשרות להתקדם במסעם. בזמנים רגילים מסע בעגלה מחסאן ביילי לסאלשייך עולה בערך 3 מאג'ידים, עם הימלטות הארמנים עלה מחיר הנסיעה לכדי 4-5 לירות טורקיות, ולעתים קרובות מאד נהגו לחפש על הארמנים ולשדוד את כל כספם, בתורת "דמי נסיעה"[...] בחלר מתחנות המעבר, כמו חלב למשל, בה נהגו אלפי ארמנים להצטופף בחוץ, מורעבים, מחכים להסעה הלאה, התפשטו המגיפות במהירות, ובמיוחד טיפוס הבהרות. כמעט בכל המקרים לא נקברו המתים משך ימים, והסיבה לכך, כפי שהסביר לכותב שורות אלה בעליצות פקיד טורקי בכיר, היתה שהמגיפות מחסלות במהירות גדולה יותר את הארמנים המקוללים הללו ונפטרות מהם אחת ולתמיד".
2
"כותב שורות אלו יכול לפרט עוד עשרות דוגמאות נוספות ליחס דומה והתייחסות דומה מצד הטורקים, אך זה לא יוסיף דבר למה שאנחנו יודעים. ידווח עוד רק זאת. כאשר האירופים, ובמיוחד דעת הקהל באמריקה, נסערו נוכח מעשי הטבח, הגיע ג'מאל פאשא לקונס' ועמד על כך שמעשי הזוועה ייפסקו, משום שהם ממיטים חרפה על "הטורקים הצעירים". בנוסף, היה לו צורך באותם אנשים חרוצים לעבודות הציבוריות שלו בסוריה ובפלשתינה. דווח כי טלעת פאשא ועמיתיו לא היו נכונים לוותר על טרפם, אך עמידתו הנחושה של ג'מאל פאשה הצילה את חייהם של יותר ממאה אלף ארמנים, שנידונו לטבח; סוכם כי כולם יישלחו לסוריה. בקונס' זכה ג'מאל פאשא מייד לכינוי הלעג "הפאשה הארמני", אך הארמנים המסכנים, חסרי הישע, היו אסירי התודה. מאחר שהפגנות אינן באות כלל בחשבון בקונס', ועוד פחות מכך בקרב הארמנים, ארגנו האחרונים הפגנה אילמת. משך יותר משלוש שעות עבר זרם של 40,000 ארמנים מול מעונו של ג'מאל פאשא בקונס', מילה לא נאמרה, אך עיניים מלאות הכרת תודה הופנו לעבר מושיעם, שעמד כל העת המרפסת בידים משולבות בנוסח הנפוליאוני, האהוב עליו כל-כך. [...] גם זו היתה פארסה, שאורגנה כדי לשטות באנשי המערב התמימים, ובה בעת לגרוף הון עבור ג'מאל פאשא. חוש מסוים הורה לג'מאל פאשא לשלוח את כל הארמנים הנושעים שלו לאתרים נידחי. באמצעות זאת הבטיח את כל מרכזי האוכלוסייה הגדולים שלו מפני סבל ומגיפות, ומצד שני היה יכול לטפל בארמנים כרצונו, בלי שידלפו יותר מדי דיווחים דרך אותם מקומות נגועי-קונסוליות-ניטרליות. אך כאן יכול כותב שורות אלה לספק מידע מיד ראשונה, מכיוון שביקר בעצמו בכמה מאותם מחנות ארמניים בחורן, אדג'לון, דרום-מזרח ים המלח, וכו' על הארמנים נאסרה השהות בערים ובכפרים, העיסוק בעבודה כלשהי, כלומר[...] קבלת שכר. למעשה, מוקמו הארמנים במדבר, שם הם תלויים, לצורך מזון ומים, באספקה הממשלתית. למעשה, גברים נשים וטף נאלצים לעבוד בעבודת פרך, בסלילת דרכים, במחצבות וכדומה. כל גבר או אשה מקבלים 4 מטבעות של 2 ד' ליום, זוהי כל הכנסתם של האנשים וממנה הם צריכים להתפרנס. בזמנים רגילים ובמרכזי האוכלוסייה הגדולים השכר המגוחך הזה יכול אך בקושי למנוע מאדם לגווע ברעב, לא כל שכן במדבר, שבו האספקה הדלילה נמצאת רק בחנויות הממשלתיות, המנוהלות בחוסר הגינות מזעזע. את המים יש להביא לעתים קרובות באמצעות רכבות, ואין מעיין חיים בטווח עשרה מייל מן המקום. אין צורך לומר שבזמנים כאלה של מלחמה אין הרכבות מגיעות באורח סדיר לאותם מחנות. לא יהיה זה עוול מוגזם כלפי הטורקים [...] אם נבטא את חשדנו כי לעיתם קרובות אין רכבות המים מגיעות למחנות מחמת שכחה מרצון. מכל מקום, כאשר מגיעה רכבת המים, חשים למקום עצירתה אלפי מזי רעב, מי בכד החרס שלו ומי במיימית הפח שלו. לרוב מתרחשת כאן קטטה המונית, אך בימים אלה מנצח הסדר הטורקי. החיילים מתערבים במהומה [...] ומכים על ימין ועל שמאל, להרחיק את האנשים מן הרכבת. כדי להימנע מתאונות הקטר עוצר, הנהג פותח בחיוך את הברזים, המים נשפכים על האדמה צרובת השמש ומן האנשים הצמאים נמנעת באיומי האלות והרובים הטעונים האפשרות למלא את כליהם במים להם חיכו זמן רב, מרסקים את כליהם וכו'. מים נשלחו למדבר, ממשלתו רבת ההתחשבות של ג'מאל פאשא הטוב עשתה כל שביכולתה לספק מים לצמאים, אך לרוע המזל אירעה תאונה. אך דבר ממין זה עשוי להתרחש גם בטוב שבמשטרים. את התמונות שתוארו לעיל ראה כותב שורות אלו בעיניו ממש, והתגובה המצוטטת לעיל היא תגובתו של ג'מאל פאשא כאשר נודע לו על כך. איור נאה לאופיו של המשטר מהווה העובדה כי ג'מאל פאשא לא חש חובה אפילו לחקור מי הם האחראים לרצח מביש זה בצמא, ולהביא אותם למשפט, ואפילו משפט שלכאורה. בנסיבות אלה, אך טבעי הוא שהמוות נוטל עמו שליש ומחצית מאוכלוסיית המחנה בתוך מספר שבועות"
"כותב שורות אלו יכול לפרט עוד עשרות דוגמאות נוספות ליחס דומה והתייחסות דומה מצד הטורקים, אך זה לא יוסיף דבר למה שאנחנו יודעים. ידווח עוד רק זאת. כאשר האירופים, ובמיוחד דעת הקהל באמריקה, נסערו נוכח מעשי הטבח, הגיע ג'מאל פאשא לקונס' ועמד על כך שמעשי הזוועה ייפסקו, משום שהם ממיטים חרפה על "הטורקים הצעירים". בנוסף, היה לו צורך באותם אנשים חרוצים לעבודות הציבוריות שלו בסוריה ובפלשתינה. דווח כי טלעת פאשא ועמיתיו לא היו נכונים לוותר על טרפם, אך עמידתו הנחושה של ג'מאל פאשה הצילה את חייהם של יותר ממאה אלף ארמנים, שנידונו לטבח; סוכם כי כולם יישלחו לסוריה. בקונס' זכה ג'מאל פאשא מייד לכינוי הלעג "הפאשה הארמני", אך הארמנים המסכנים, חסרי הישע, היו אסירי התודה. מאחר שהפגנות אינן באות כלל בחשבון בקונס', ועוד פחות מכך בקרב הארמנים, ארגנו האחרונים הפגנה אילמת. משך יותר משלוש שעות עבר זרם של 40,000 ארמנים מול מעונו של ג'מאל פאשא בקונס', מילה לא נאמרה, אך עיניים מלאות הכרת תודה הופנו לעבר מושיעם, שעמד כל העת המרפסת בידים משולבות בנוסח הנפוליאוני, האהוב עליו כל-כך. [...] גם זו היתה פארסה, שאורגנה כדי לשטות באנשי המערב התמימים, ובה בעת לגרוף הון עבור ג'מאל פאשא. חוש מסוים הורה לג'מאל פאשא לשלוח את כל הארמנים הנושעים שלו לאתרים נידחי. באמצעות זאת הבטיח את כל מרכזי האוכלוסייה הגדולים שלו מפני סבל ומגיפות, ומצד שני היה יכול לטפל בארמנים כרצונו, בלי שידלפו יותר מדי דיווחים דרך אותם מקומות נגועי-קונסוליות-ניטרליות. אך כאן יכול כותב שורות אלה לספק מידע מיד ראשונה, מכיוון שביקר בעצמו בכמה מאותם מחנות ארמניים בחורן, אדג'לון, דרום-מזרח ים המלח, וכו' על הארמנים נאסרה השהות בערים ובכפרים, העיסוק בעבודה כלשהי, כלומר[...] קבלת שכר. למעשה, מוקמו הארמנים במדבר, שם הם תלויים, לצורך מזון ומים, באספקה הממשלתית. למעשה, גברים נשים וטף נאלצים לעבוד בעבודת פרך, בסלילת דרכים, במחצבות וכדומה. כל גבר או אשה מקבלים 4 מטבעות של 2 ד' ליום, זוהי כל הכנסתם של האנשים וממנה הם צריכים להתפרנס. בזמנים רגילים ובמרכזי האוכלוסייה הגדולים השכר המגוחך הזה יכול אך בקושי למנוע מאדם לגווע ברעב, לא כל שכן במדבר, שבו האספקה הדלילה נמצאת רק בחנויות הממשלתיות, המנוהלות בחוסר הגינות מזעזע. את המים יש להביא לעתים קרובות באמצעות רכבות, ואין מעיין חיים בטווח עשרה מייל מן המקום. אין צורך לומר שבזמנים כאלה של מלחמה אין הרכבות מגיעות באורח סדיר לאותם מחנות. לא יהיה זה עוול מוגזם כלפי הטורקים [...] אם נבטא את חשדנו כי לעיתם קרובות אין רכבות המים מגיעות למחנות מחמת שכחה מרצון. מכל מקום, כאשר מגיעה רכבת המים, חשים למקום עצירתה אלפי מזי רעב, מי בכד החרס שלו ומי במיימית הפח שלו. לרוב מתרחשת כאן קטטה המונית, אך בימים אלה מנצח הסדר הטורקי. החיילים מתערבים במהומה [...] ומכים על ימין ועל שמאל, להרחיק את האנשים מן הרכבת. כדי להימנע מתאונות הקטר עוצר, הנהג פותח בחיוך את הברזים, המים נשפכים על האדמה צרובת השמש ומן האנשים הצמאים נמנעת באיומי האלות והרובים הטעונים האפשרות למלא את כליהם במים להם חיכו זמן רב, מרסקים את כליהם וכו'. מים נשלחו למדבר, ממשלתו רבת ההתחשבות של ג'מאל פאשא הטוב עשתה כל שביכולתה לספק מים לצמאים, אך לרוע המזל אירעה תאונה. אך דבר ממין זה עשוי להתרחש גם בטוב שבמשטרים. את התמונות שתוארו לעיל ראה כותב שורות אלו בעיניו ממש, והתגובה המצוטטת לעיל היא תגובתו של ג'מאל פאשא כאשר נודע לו על כך. איור נאה לאופיו של המשטר מהווה העובדה כי ג'מאל פאשא לא חש חובה אפילו לחקור מי הם האחראים לרצח מביש זה בצמא, ולהביא אותם למשפט, ואפילו משפט שלכאורה. בנסיבות אלה, אך טבעי הוא שהמוות נוטל עמו שליש ומחצית מאוכלוסיית המחנה בתוך מספר שבועות"
3- סחר עבדים והמרות דת
"אין פלא כי נציג של מדינה נייטרלית בקונס', אשר הגישבקשה לנסוע לסוריה באופן פרטי, והבטיח שלא להכין שום דוח, אפילו לא לממשלתו שלו, רק כדי להניח את דעתו כאדם באשר למתרחש במחנות, לא זכה לאישור נסיעה. יישאל אולי: איזה חלק מן האוכלוסייה או השירותים הציבוריים המאורגנים ביצע אותה השמדה המונית של חיים ורכוש ארמניים? התשובה היא, שאין מעמד בחברה המוסלמית [...] הנמנע מלהשתתף במעשי הרצח והשוד. אין משמעות הדברים, כמובן, שכל מוסלמי ללא יוצא מן הכלל אשם בכך. [...] ידועים מקרים של עזרה אישית מצד טורקים זקנים, אך הם נדירים מאד, מבודדים ונמחים מייד על-ידי הרשויות הצבאיות והאזרחיות. אותן רשויות מתבלטות באכזריותן ובתאוות הבצע שלהן, בכל מקום שבו מצויים ארמנים [...] שוקי שפחות אמיתיים הוקמו בכל ריכוזי האדם - תיקון טעות, המוסלמים [הערת אגב: אין להסיק מהערה גזענית זו, שנובעת מסערת רגשות, שאהרונסון היה אנטי-מוסלמי או אנטי-ערבי על פי טבעו. אזכיר רק את התעקשותו להעסיק ערבים בתחנת המחקר בעתלית, מטעמים עקרוניים] - דרכם נדחקו הארמנים. מחיר נערה ארמנית צעירה בת 12 או 14 נע מ 3 מג'ידים ועד 3 לירות טורקיות. כותב שורות אלו נוכח במכירות כאלה של נערות בדמשק, אך בקנה מידה קטן מאד; הוא איחר את המועד. אך דיווחים על מכירת נערות בקנה מידה נרחב הגיעו אליו מנשים אמריקניות, שעסקו בעבודה מיסיונרית בבירות ובדמשק, מקרובי משפחה שלו השוכנים בחלבּ, שם נמכרו באופן זה לפי ההערכה כמה אלפי נערות [...] ועוד מאות סיפורים ששמע מפי ארמנים, עמם בא במגע ישיר. אין דבר היכול להמחיש לבן המערב את האימה והכלימה באותם שוקי עבדים. כותב שורות אלה ראה במו עיניו מוסלמי אפור זקן, בוחן בעיניים ובאצבעות של מומחה שורה של שפחות כאלה, מרכיב את משקפיו כדי להיטיב לראות, ממשש את קורבנותיו בזו אחר זו, בוחר לעצמו ילדה קטנה, אולי בת 13, במחיר של 6 מג'ידים, ומסביר את בחירתו במילם האיומות "קוטצ'וק אמא אטלי" [אמא קטנה צעירה] מלווה צקצוק לשונו הסוטה הזקנה. אלפי נשים ארמניות נמכרות באופן זה להרמונות מוסלמיים[...] ההנהגה המוסלמית האינטלקטואלית, החאג'ים והאולמות, הקאדים והמופתים, לא היו האחרונים ליהנות מן העיסקות שזימן להם שוק העבדים הלבן. אך הם נקטו דרך עורמה בהוסיפם לכלל עבדיהם "מומרים", שעליהם לא נאלצו לשלם דבר במזומן. אותם מומרים היו לרוב נשים צעירות - סחורה מעוטת ערך בשווקים המוסלמים - אשר באמצעות הכאה ואלימות בוטה נדחפו להרמונותיהם של אותם מלומדים שהיו אמורים, כביכול, להדריך אותם במעלות המוסר של האיסלאם. המרות דת בכפייה בוצעו למעשה בקנה מידה נרחב.[...] בקהילות מסוימות בקווקז, בו עברו הארמנים טורקיזציה, בו עוטות הנשים רעלה [...] בו מחזיקים התושבים רק בידיעות מעטות אודות האמונה הנוצרית, היה מעשה ההמרה קל יחסית. אבל, מפתיע ככל שיישמע הדבר, מספר לא מבוטל של ארמנים משכילים מקונס' וערי חוף אחרות התאסלמו. אחד מהם, שגורש מקונס', שהונו, שנאמד במיליונים, הוחרם, שב לקונס' כמוסלמי מומר. בנוכחותו של כותב שורות אלו הסביר האיש, כי המיר את דתו כדי להציל אלפי משפחות מחורבן מוחלט, ביודעו כי נפילת החברה שבבעלותו תביאלנפילתן של אלף חברות קטנות אחרות של ארמנים, יוונים ויהודים, עמם היתה החברה קשורה. זה היה הסברו של האיש. העובדות הן, שמיידכאשר הושב לאותו ארמני מומר הונו, הוא חזר לעסקיו והקפיד הקפדה יתרה על כל החוזים שבהם היתה חברתו קשורה.
"אין פלא כי נציג של מדינה נייטרלית בקונס', אשר הגישבקשה לנסוע לסוריה באופן פרטי, והבטיח שלא להכין שום דוח, אפילו לא לממשלתו שלו, רק כדי להניח את דעתו כאדם באשר למתרחש במחנות, לא זכה לאישור נסיעה. יישאל אולי: איזה חלק מן האוכלוסייה או השירותים הציבוריים המאורגנים ביצע אותה השמדה המונית של חיים ורכוש ארמניים? התשובה היא, שאין מעמד בחברה המוסלמית [...] הנמנע מלהשתתף במעשי הרצח והשוד. אין משמעות הדברים, כמובן, שכל מוסלמי ללא יוצא מן הכלל אשם בכך. [...] ידועים מקרים של עזרה אישית מצד טורקים זקנים, אך הם נדירים מאד, מבודדים ונמחים מייד על-ידי הרשויות הצבאיות והאזרחיות. אותן רשויות מתבלטות באכזריותן ובתאוות הבצע שלהן, בכל מקום שבו מצויים ארמנים [...] שוקי שפחות אמיתיים הוקמו בכל ריכוזי האדם - תיקון טעות, המוסלמים [הערת אגב: אין להסיק מהערה גזענית זו, שנובעת מסערת רגשות, שאהרונסון היה אנטי-מוסלמי או אנטי-ערבי על פי טבעו. אזכיר רק את התעקשותו להעסיק ערבים בתחנת המחקר בעתלית, מטעמים עקרוניים] - דרכם נדחקו הארמנים. מחיר נערה ארמנית צעירה בת 12 או 14 נע מ 3 מג'ידים ועד 3 לירות טורקיות. כותב שורות אלו נוכח במכירות כאלה של נערות בדמשק, אך בקנה מידה קטן מאד; הוא איחר את המועד. אך דיווחים על מכירת נערות בקנה מידה נרחב הגיעו אליו מנשים אמריקניות, שעסקו בעבודה מיסיונרית בבירות ובדמשק, מקרובי משפחה שלו השוכנים בחלבּ, שם נמכרו באופן זה לפי ההערכה כמה אלפי נערות [...] ועוד מאות סיפורים ששמע מפי ארמנים, עמם בא במגע ישיר. אין דבר היכול להמחיש לבן המערב את האימה והכלימה באותם שוקי עבדים. כותב שורות אלה ראה במו עיניו מוסלמי אפור זקן, בוחן בעיניים ובאצבעות של מומחה שורה של שפחות כאלה, מרכיב את משקפיו כדי להיטיב לראות, ממשש את קורבנותיו בזו אחר זו, בוחר לעצמו ילדה קטנה, אולי בת 13, במחיר של 6 מג'ידים, ומסביר את בחירתו במילם האיומות "קוטצ'וק אמא אטלי" [אמא קטנה צעירה] מלווה צקצוק לשונו הסוטה הזקנה. אלפי נשים ארמניות נמכרות באופן זה להרמונות מוסלמיים[...] ההנהגה המוסלמית האינטלקטואלית, החאג'ים והאולמות, הקאדים והמופתים, לא היו האחרונים ליהנות מן העיסקות שזימן להם שוק העבדים הלבן. אך הם נקטו דרך עורמה בהוסיפם לכלל עבדיהם "מומרים", שעליהם לא נאלצו לשלם דבר במזומן. אותם מומרים היו לרוב נשים צעירות - סחורה מעוטת ערך בשווקים המוסלמים - אשר באמצעות הכאה ואלימות בוטה נדחפו להרמונותיהם של אותם מלומדים שהיו אמורים, כביכול, להדריך אותם במעלות המוסר של האיסלאם. המרות דת בכפייה בוצעו למעשה בקנה מידה נרחב.[...] בקהילות מסוימות בקווקז, בו עברו הארמנים טורקיזציה, בו עוטות הנשים רעלה [...] בו מחזיקים התושבים רק בידיעות מעטות אודות האמונה הנוצרית, היה מעשה ההמרה קל יחסית. אבל, מפתיע ככל שיישמע הדבר, מספר לא מבוטל של ארמנים משכילים מקונס' וערי חוף אחרות התאסלמו. אחד מהם, שגורש מקונס', שהונו, שנאמד במיליונים, הוחרם, שב לקונס' כמוסלמי מומר. בנוכחותו של כותב שורות אלו הסביר האיש, כי המיר את דתו כדי להציל אלפי משפחות מחורבן מוחלט, ביודעו כי נפילת החברה שבבעלותו תביאלנפילתן של אלף חברות קטנות אחרות של ארמנים, יוונים ויהודים, עמם היתה החברה קשורה. זה היה הסברו של האיש. העובדות הן, שמיידכאשר הושב לאותו ארמני מומר הונו, הוא חזר לעסקיו והקפיד הקפדה יתרה על כל החוזים שבהם היתה חברתו קשורה.
4 - טבח בגדודי עבודה
בשאיפתם לחסל את הגזע הארמני, ידעו הטורקים היטב כי כדי להצליח עליהם להרוג ללא רחמים את כל הגברים, מנער ועד זקן. למטר זו אורגנו בתי מטבחיים של ממש. הדרך המקובלת היתה לארגן גדודי עבודה בני 400 או 600 ארמנים נטולי נשק, להביא אותם, ללא אוכל או מים, למקום נידח כלשהו, תחת פיקוחם של 20-25 חיילים טורקיים ושאוויש אחד או שניים. החיילים קיבלו הוראה לפקוח עין במיוחד על העריקים הבוגדים ולעשות שימוש בנשקם אם תפרוץ התקוממות או תאובחן עריקה. קריצה קלה של המפקד האחראי, בעת שנתן הוראות אלו לשאווישים, די היה בה להבהיר לאחרונים למה מצפים מהם. לרוב, אחרי יום או יומיים, היתה יחידת הליווי הצבאית חוזרת, שיכורה מאורגיית הדמים, ומדווחת שכל גדוד העבודה מרד או ערק, לפי המקרה, וכפעולה של הגנה עצמית נאלצו לירות בכל הארמנים עד האחרון. כותב שורות אלו לא נכח במקרה כזה, אך שמע על מספר מקרים מפי אנשים אמינים ביותר. מנהל סניף בבנק הע'ותמני שהועבר מאיזור השירות שלו בארמניה ליפו בשל היותו ארמני, אע"פ שדיבר, התלבש ונהג כטורקי, הגיע למקום בו מצא קהל חיילים מטורפים מדם שהתגאו במעשה שביצעו זה עמתה - שחיטתם של יותר מ 400 ארמנים. כל הפרטים סופרו לו באופן הדוחה ביותר. למחרת ראה בדרכו ערימה של ארמנים מתים. בהגיעו לחלבּ הגיש אותו ארמני דוח מלא על המקרה לקונסול האמריקני. כאשר חקר כותב שורות אלו אצל קצינים גרמנים, אם הסיפורים הללו נכונים, הודו הקצינים כי הם נכונים בהחלט. אסור לנו גם להאמין, כי משום שאין אנו שומעים עוד על מעשי טבח נרחבים בארמנים נפסקו מעשים אלה לחלוטין. הטורקים ממשיכים במעשיהם בעקביות הראויה לציון למטרה אחרת.
בשאיפתם לחסל את הגזע הארמני, ידעו הטורקים היטב כי כדי להצליח עליהם להרוג ללא רחמים את כל הגברים, מנער ועד זקן. למטר זו אורגנו בתי מטבחיים של ממש. הדרך המקובלת היתה לארגן גדודי עבודה בני 400 או 600 ארמנים נטולי נשק, להביא אותם, ללא אוכל או מים, למקום נידח כלשהו, תחת פיקוחם של 20-25 חיילים טורקיים ושאוויש אחד או שניים. החיילים קיבלו הוראה לפקוח עין במיוחד על העריקים הבוגדים ולעשות שימוש בנשקם אם תפרוץ התקוממות או תאובחן עריקה. קריצה קלה של המפקד האחראי, בעת שנתן הוראות אלו לשאווישים, די היה בה להבהיר לאחרונים למה מצפים מהם. לרוב, אחרי יום או יומיים, היתה יחידת הליווי הצבאית חוזרת, שיכורה מאורגיית הדמים, ומדווחת שכל גדוד העבודה מרד או ערק, לפי המקרה, וכפעולה של הגנה עצמית נאלצו לירות בכל הארמנים עד האחרון. כותב שורות אלו לא נכח במקרה כזה, אך שמע על מספר מקרים מפי אנשים אמינים ביותר. מנהל סניף בבנק הע'ותמני שהועבר מאיזור השירות שלו בארמניה ליפו בשל היותו ארמני, אע"פ שדיבר, התלבש ונהג כטורקי, הגיע למקום בו מצא קהל חיילים מטורפים מדם שהתגאו במעשה שביצעו זה עמתה - שחיטתם של יותר מ 400 ארמנים. כל הפרטים סופרו לו באופן הדוחה ביותר. למחרת ראה בדרכו ערימה של ארמנים מתים. בהגיעו לחלבּ הגיש אותו ארמני דוח מלא על המקרה לקונסול האמריקני. כאשר חקר כותב שורות אלו אצל קצינים גרמנים, אם הסיפורים הללו נכונים, הודו הקצינים כי הם נכונים בהחלט. אסור לנו גם להאמין, כי משום שאין אנו שומעים עוד על מעשי טבח נרחבים בארמנים נפסקו מעשים אלה לחלוטין. הטורקים ממשיכים במעשיהם בעקביות הראויה לציון למטרה אחרת.
5 - בקונסטנטינופול
"כותב שורות אלו ראה עשרות אירועים קורעי לב שכאלה מתבצעם בשקט בקונס' עצמה, כאשר רוב התושבים אינם יודעים מה בדיוק קרה. הוא נתקל באירוע הראשון באופן מקרי, ומרגע שהבין מה מתרחש יכול היה לצפות בתהליך כולו ניתנו הוראות שרק לארמנים ילידי קונס' יותר להישאר בקונס'. ביעילות מפתיעה מבצעת משטרת קונס' זה חודשים מרדף אחרי ארמנים. החיפוש מבית לבית מתבצע לרוב בשעות הקטנות של הלילה. מתוך מיטותיהם נשלפים 8-12 ארמנים, זקנים, נשים, נערות ונערים צעירים ישנים למחצה. לבושים למחצה הם מובלים בשקט בשבילי צ'יצ'ילי אל הטָקסים, כאשר שניים או [..] שלושה שוטרים משגיחים עליהם. כאשר נתקל כותב שורות אלו בפעם הראשונה בקבוצה אילמת, שלווה כביכול, זו, הוא לא הבין את משמעותה. קצין גרמני הפנה את תשומת לבו לכך, ואחרי ציפיה לילית במשך שבועות, ראה עשרות קבוצות כאלה מובלות למטה המשטרה. אין שומעים עוד מהן דבר. הן נעלמות מבלי להשאיר שריד. הדבר מתרחש במשך חודשים על חודשים, מבוצע בקנאות על-ידי המשטרה בעשרות מרובעי העיר מדי לילה. כותב שורות אלו תיעד סיפורים של "קפודשים" וארמנים זקנים אחרים, שהצליחו להסתיר עצמם משך 5-6 חודשים, אך נתגלו לבסוף על-ידי כלבי הדם של המשטרה והובלו משם למקום שאחריו לא נשמע מהם עוד דבר. חייבים להוסיף שמספר לא מבוטל של ארמנים עובדים כמרגלים בשירות המשטרה, מה שמקל עליהם במציאת קורבנותיהם. המשטרה גם אינה מגבילה את מצוד הדמים שלה לשעות הלילה בלבד. כותב שורות אלו היה נוכח במרדף אחד כזה, שלא יימחה מזכרונו עוד שנים רבות. אדם מכובד למדי, לבוש היטב, כבן 45, פסע בפינה מבודדת של גני טקסים בקונס', בשעה 5 אחרי הצהריים כשעמו ילד כבן 3. בשקט, בנימוס, ניגשה אליו המשטרה, שאלה מספר שאלות והורתה לו לבוא עמם. אחרי דין ודברים ניתן לו לשכור מרכבה, והגבר והילד שעמו לוו על-ידי המשטרה אל מטה המשטרה. מבטו המוטרד של האיש האומלל, שהילד הקטן נצמד לזרועותיו, אינו ניתן לתיאור, והאירוע כולו התרחש כה במהירות, בוצע כה בשקט, שאיש מלבד כותב שורות אלו לא הבחין למעשה בכך. על אדם כזה שנתפס אין שומעים עוד. הוא נעלם לעולם.
"כותב שורות אלו ראה עשרות אירועים קורעי לב שכאלה מתבצעם בשקט בקונס' עצמה, כאשר רוב התושבים אינם יודעים מה בדיוק קרה. הוא נתקל באירוע הראשון באופן מקרי, ומרגע שהבין מה מתרחש יכול היה לצפות בתהליך כולו ניתנו הוראות שרק לארמנים ילידי קונס' יותר להישאר בקונס'. ביעילות מפתיעה מבצעת משטרת קונס' זה חודשים מרדף אחרי ארמנים. החיפוש מבית לבית מתבצע לרוב בשעות הקטנות של הלילה. מתוך מיטותיהם נשלפים 8-12 ארמנים, זקנים, נשים, נערות ונערים צעירים ישנים למחצה. לבושים למחצה הם מובלים בשקט בשבילי צ'יצ'ילי אל הטָקסים, כאשר שניים או [..] שלושה שוטרים משגיחים עליהם. כאשר נתקל כותב שורות אלו בפעם הראשונה בקבוצה אילמת, שלווה כביכול, זו, הוא לא הבין את משמעותה. קצין גרמני הפנה את תשומת לבו לכך, ואחרי ציפיה לילית במשך שבועות, ראה עשרות קבוצות כאלה מובלות למטה המשטרה. אין שומעים עוד מהן דבר. הן נעלמות מבלי להשאיר שריד. הדבר מתרחש במשך חודשים על חודשים, מבוצע בקנאות על-ידי המשטרה בעשרות מרובעי העיר מדי לילה. כותב שורות אלו תיעד סיפורים של "קפודשים" וארמנים זקנים אחרים, שהצליחו להסתיר עצמם משך 5-6 חודשים, אך נתגלו לבסוף על-ידי כלבי הדם של המשטרה והובלו משם למקום שאחריו לא נשמע מהם עוד דבר. חייבים להוסיף שמספר לא מבוטל של ארמנים עובדים כמרגלים בשירות המשטרה, מה שמקל עליהם במציאת קורבנותיהם. המשטרה גם אינה מגבילה את מצוד הדמים שלה לשעות הלילה בלבד. כותב שורות אלו היה נוכח במרדף אחד כזה, שלא יימחה מזכרונו עוד שנים רבות. אדם מכובד למדי, לבוש היטב, כבן 45, פסע בפינה מבודדת של גני טקסים בקונס', בשעה 5 אחרי הצהריים כשעמו ילד כבן 3. בשקט, בנימוס, ניגשה אליו המשטרה, שאלה מספר שאלות והורתה לו לבוא עמם. אחרי דין ודברים ניתן לו לשכור מרכבה, והגבר והילד שעמו לוו על-ידי המשטרה אל מטה המשטרה. מבטו המוטרד של האיש האומלל, שהילד הקטן נצמד לזרועותיו, אינו ניתן לתיאור, והאירוע כולו התרחש כה במהירות, בוצע כה בשקט, שאיש מלבד כותב שורות אלו לא הבחין למעשה בכך. על אדם כזה שנתפס אין שומעים עוד. הוא נעלם לעולם.
ועוד משהו
טבח שיטתי מסוג זה לא היה אפשרי בתקופת הסולטנות. זהו מעשה ידיהם של הטורקים הצעירים, וחלק מתוצאות פרוייקט ה"מודרניזציה" שלהם. הטורקים הצעירים, טלעת, אנואר וג'מאל, היו גם אלו שהמיטו חורבן סופי על האימפריה העותומאנית על ידי החלטתם לצאת למלחמה. כאן עלי להזכיר הרצאה מעניינת מאד ששמעתי באיסטנבול, מהחוקר הטורקי פרופ' חקאן ארדם. נושא ההרצאה: "The Ottoman discovery of Turkey". ארדם הביא טיעונים משכנעים מאד לכך שבמאה ה-19, התחילו הטורקים לתפוס ולראות את עצמם כאירופים- ועל כן ניסו לחקות את התפיסות הרווחות במעצמות המערב, כולל גזענות ואימפריאליזם. התפיסה העותומאנית המסורתית היא שכולם נתיני הסולטאן, בלי קשר למוצאם האתני, סובלים דתות אחרות אך המוסלמים במעמד העליון. התפיסה החדשה, שהתחילה להתפתח במאה ה-19, היתה תפיסה לאומית טורקית, רוויה בגזענות. כך, למשל, קבלו פקידים עותומאנים מרה על כיבוש לוב בידי האיטלקים. "למה הם לוקחים לנו את לוב?" כתבו אותם הפקידים, האם אין אנו לֵבָנִים כמותם? למה הם לוקחים לנו את הקולוניות שלנו?" עצם המילה "קולוניות" היתה זרה לחלוטין לתפיסה העותומאנית המסורתית, והיא אימוץ של מונחים אירופיים אימפריאליסטיים. ועוד עדות מעניינת. אותו ג'מאל פחה שהוזכר כאן, כתב ביומנו כאשר חצה בפעם הראשונה את הגבול לסוריה. "אני עוזב את המולדת בדרכי לסוריה". היינו- הוא ראה את טורקיה כמולדת ואת סוריה כמדינה כבושה.
טבח שיטתי מסוג זה לא היה אפשרי בתקופת הסולטנות. זהו מעשה ידיהם של הטורקים הצעירים, וחלק מתוצאות פרוייקט ה"מודרניזציה" שלהם. הטורקים הצעירים, טלעת, אנואר וג'מאל, היו גם אלו שהמיטו חורבן סופי על האימפריה העותומאנית על ידי החלטתם לצאת למלחמה. כאן עלי להזכיר הרצאה מעניינת מאד ששמעתי באיסטנבול, מהחוקר הטורקי פרופ' חקאן ארדם. נושא ההרצאה: "The Ottoman discovery of Turkey". ארדם הביא טיעונים משכנעים מאד לכך שבמאה ה-19, התחילו הטורקים לתפוס ולראות את עצמם כאירופים- ועל כן ניסו לחקות את התפיסות הרווחות במעצמות המערב, כולל גזענות ואימפריאליזם. התפיסה העותומאנית המסורתית היא שכולם נתיני הסולטאן, בלי קשר למוצאם האתני, סובלים דתות אחרות אך המוסלמים במעמד העליון. התפיסה החדשה, שהתחילה להתפתח במאה ה-19, היתה תפיסה לאומית טורקית, רוויה בגזענות. כך, למשל, קבלו פקידים עותומאנים מרה על כיבוש לוב בידי האיטלקים. "למה הם לוקחים לנו את לוב?" כתבו אותם הפקידים, האם אין אנו לֵבָנִים כמותם? למה הם לוקחים לנו את הקולוניות שלנו?" עצם המילה "קולוניות" היתה זרה לחלוטין לתפיסה העותומאנית המסורתית, והיא אימוץ של מונחים אירופיים אימפריאליסטיים. ועוד עדות מעניינת. אותו ג'מאל פחה שהוזכר כאן, כתב ביומנו כאשר חצה בפעם הראשונה את הגבול לסוריה. "אני עוזב את המולדת בדרכי לסוריה". היינו- הוא ראה את טורקיה כמולדת ואת סוריה כמדינה כבושה.
אולי ניתן להוציא מכך תזה על השפעת
המודרניזציה המערבית על הלאומנות של ממלכות שפתאום נחשפו אליה. עוד דוגמא - ג'ונסון בספרו המרתק על ההיסטוריה על המאה העשרים, טוען שפול פוט, משמיד-העם הקמבודי, ספג את ההשראה לרעיונותיו הרדיקאליים בזמן לימודיו בצרפת (כלומר, אילו הוא היה נותר 'מסורתי' הוא לא היה נעשה כזה צמא-דם).
המודרניזציה המערבית על הלאומנות של ממלכות שפתאום נחשפו אליה. עוד דוגמא - ג'ונסון בספרו המרתק על ההיסטוריה על המאה העשרים, טוען שפול פוט, משמיד-העם הקמבודי, ספג את ההשראה לרעיונותיו הרדיקאליים בזמן לימודיו בצרפת (כלומר, אילו הוא היה נותר 'מסורתי' הוא לא היה נעשה כזה צמא-דם).
6
קריאה על מעשי אכזריות כאלה מייגעת בוודאי, אך ישנם מאות ואולי אלפי סיפורים כאלה, כך שקשה לשמור על גבולות, מששואלים אדם היודע עליהם דבר, יש תחושה של התפוצצות וצורך פיסי ממש לספר כמה מן הדברים שראה או שמע. אם לסכם, כותב שורות אלה מתחנן לאפשרות לומר כמה מילים באשר לאופן שבו השפיעו אותם מעשי טבח על הארמנים, האופן שבו השפיעו מעשים אלה על האימפריה הטורקית כולה, ומיהו האחראי האמיתי למרחץ דמים זה שאין דומה לו. למעשי הטבח היתה השפעה דורסנית על הגזע הארמני. המספרים והסטטיסטיקה לא יצליחו לעולם לתת הערכה אמיתית של מספר האנשים שנטבחו ושחייהם נהרסו. אבל ההערכה המתונה ביותר, של הגרמנים, בעלי העניין בדבר, עומדת על 650,000 הרוגים ונעדרים נכון לקיץ האחרון. [1916]. אפילו בימים אלה, של קרבות עזים, מספרים עצומים אלה של חפים מפשע שנרצחו ונפגעו חייבים לעורר תשומת לב. מבחינה מוסרית וכלכלית, חרב כל עולמו של העם הארמני בטורקיה [...] מאחד הגורמים המשגשגים והחרוצים ביותר באימפריה הטורקית, אם לא המשגשג והחרוץ ביותר [...] הפך הגזע הארמני לגזע של קבצנים מורעבים. [...] כותב שורות אלה יודע על מקרה של כלה ארמנית צעירה בקונס', ממשפחה טובה. הבעל הרופא נהרג על-ידי הטורקים לנגד עיניה, 3 חודשים לאחר חתונתם. משך חודשים אחדים התאבלה הכלה ושמרה על כבודה נוכח מעניה הטורקים. מעט אחר מעט נאלצה למכור את רהיטיה, את השטיחים היפים וכו'... כל המזכרות מחיי הנישואין המאושרים שלה. בפעם האחרונה בה ביקר כותב שורות אלו בקונס' היתה אותה אשה לזונה נודעת[...] אם המלחמה הזו נועדה באמת לשחרר את העולם, כי אז כל האומות והגזעים האומללים, שתחת שלטון העריצות הטורקי, ויהיו אלה ארמנים, יוונים, יהודים או ערבים, חייבים לצאת לחופשי, שאם לא כן תבוא במוקדם או במאוחר נפילתם, כפי שאירע לנערה הארמנית שתוארה לעיל. [...] אחריותה המלאה והכוללת של הממשלה הטורקית - מה שלא ומי שלא תהיה - על ביצוע מעשי הטבח, אינה מוטלת בספק. הטבח תוכנן על-ידי הממשלה המרכזית בקונס', ורק בדרך זו היה ניתן לבצע מעשי טבח בקנה מידה כזה, באופן מתואם כזה ובשיטתיות והתמדה כאלה. ספק אם הממשלה תכננה מראש את ביצוע המעשה כולוף ויכול מאד להיות שרק עם התלהטות צמאון הדמים נסחפה הממשלה, נטשה את כל ערכיה וזנחה כל שמץ של הגינות. אך למרות המחאות, הנזעמות כביכול, שמעלה כעת ממשלת טורקיה, על שותפותה המלאה לטבח, היוזמה לפשע היתה, מעבר לכל צל של ספק, שלה. מדיניותה העקבית להרס כל הקהילה הארמנית, מתבררת מן המטרות ששאפה להשיג: סילוק כל משרתי הציבור הארמנים, המבוגרים או אלה שניתן היה להסתדר בלעדיהם, מן השירות הציבורי; המרדף העיקש אחרי הארמנים בקונס' ובמקומות אחרים; ביטול האוטונומיה הדתית של הכנסייה הארמנית; נטילת רכושה של הכנסייה הקתולית [...] דבר שיש לו, מכל מקום, השפעה רבה על חיי הקהילה הארמנית - כל האמצעים הללו מצביעים על שאיפה לטבר את הממשל. אין כוונתו של כותב שורות אלה לסקור את הסיבות ההיסטוריות להתפרצויות הטורקיות כלפי הארמנים, אך אין ספק שבין הסיבות היתה העובדה, שרצח ארמנים התקבל בברכה על-ידי אנוואר פאשא, למשל, כאמצעי להשכיח את התבוסה המוחלטת שספג בקווקז. אנשים ראו בו אחראי ישירות לאסון ארדהאן. כדי להטיל את כל העניין על שכם הארמנים הבוגדנים הופצו כל מיני סיפורים על המרעילים גייסות שלמים, על נשים ארמניות המטעות צוותים שלמים וכו', מה שהצליח לעורר את זעמם הקדוש של המאמינים.
קריאה על מעשי אכזריות כאלה מייגעת בוודאי, אך ישנם מאות ואולי אלפי סיפורים כאלה, כך שקשה לשמור על גבולות, מששואלים אדם היודע עליהם דבר, יש תחושה של התפוצצות וצורך פיסי ממש לספר כמה מן הדברים שראה או שמע. אם לסכם, כותב שורות אלה מתחנן לאפשרות לומר כמה מילים באשר לאופן שבו השפיעו אותם מעשי טבח על הארמנים, האופן שבו השפיעו מעשים אלה על האימפריה הטורקית כולה, ומיהו האחראי האמיתי למרחץ דמים זה שאין דומה לו. למעשי הטבח היתה השפעה דורסנית על הגזע הארמני. המספרים והסטטיסטיקה לא יצליחו לעולם לתת הערכה אמיתית של מספר האנשים שנטבחו ושחייהם נהרסו. אבל ההערכה המתונה ביותר, של הגרמנים, בעלי העניין בדבר, עומדת על 650,000 הרוגים ונעדרים נכון לקיץ האחרון. [1916]. אפילו בימים אלה, של קרבות עזים, מספרים עצומים אלה של חפים מפשע שנרצחו ונפגעו חייבים לעורר תשומת לב. מבחינה מוסרית וכלכלית, חרב כל עולמו של העם הארמני בטורקיה [...] מאחד הגורמים המשגשגים והחרוצים ביותר באימפריה הטורקית, אם לא המשגשג והחרוץ ביותר [...] הפך הגזע הארמני לגזע של קבצנים מורעבים. [...] כותב שורות אלה יודע על מקרה של כלה ארמנית צעירה בקונס', ממשפחה טובה. הבעל הרופא נהרג על-ידי הטורקים לנגד עיניה, 3 חודשים לאחר חתונתם. משך חודשים אחדים התאבלה הכלה ושמרה על כבודה נוכח מעניה הטורקים. מעט אחר מעט נאלצה למכור את רהיטיה, את השטיחים היפים וכו'... כל המזכרות מחיי הנישואין המאושרים שלה. בפעם האחרונה בה ביקר כותב שורות אלו בקונס' היתה אותה אשה לזונה נודעת[...] אם המלחמה הזו נועדה באמת לשחרר את העולם, כי אז כל האומות והגזעים האומללים, שתחת שלטון העריצות הטורקי, ויהיו אלה ארמנים, יוונים, יהודים או ערבים, חייבים לצאת לחופשי, שאם לא כן תבוא במוקדם או במאוחר נפילתם, כפי שאירע לנערה הארמנית שתוארה לעיל. [...] אחריותה המלאה והכוללת של הממשלה הטורקית - מה שלא ומי שלא תהיה - על ביצוע מעשי הטבח, אינה מוטלת בספק. הטבח תוכנן על-ידי הממשלה המרכזית בקונס', ורק בדרך זו היה ניתן לבצע מעשי טבח בקנה מידה כזה, באופן מתואם כזה ובשיטתיות והתמדה כאלה. ספק אם הממשלה תכננה מראש את ביצוע המעשה כולוף ויכול מאד להיות שרק עם התלהטות צמאון הדמים נסחפה הממשלה, נטשה את כל ערכיה וזנחה כל שמץ של הגינות. אך למרות המחאות, הנזעמות כביכול, שמעלה כעת ממשלת טורקיה, על שותפותה המלאה לטבח, היוזמה לפשע היתה, מעבר לכל צל של ספק, שלה. מדיניותה העקבית להרס כל הקהילה הארמנית, מתבררת מן המטרות ששאפה להשיג: סילוק כל משרתי הציבור הארמנים, המבוגרים או אלה שניתן היה להסתדר בלעדיהם, מן השירות הציבורי; המרדף העיקש אחרי הארמנים בקונס' ובמקומות אחרים; ביטול האוטונומיה הדתית של הכנסייה הארמנית; נטילת רכושה של הכנסייה הקתולית [...] דבר שיש לו, מכל מקום, השפעה רבה על חיי הקהילה הארמנית - כל האמצעים הללו מצביעים על שאיפה לטבר את הממשל. אין כוונתו של כותב שורות אלה לסקור את הסיבות ההיסטוריות להתפרצויות הטורקיות כלפי הארמנים, אך אין ספק שבין הסיבות היתה העובדה, שרצח ארמנים התקבל בברכה על-ידי אנוואר פאשא, למשל, כאמצעי להשכיח את התבוסה המוחלטת שספג בקווקז. אנשים ראו בו אחראי ישירות לאסון ארדהאן. כדי להטיל את כל העניין על שכם הארמנים הבוגדנים הופצו כל מיני סיפורים על המרעילים גייסות שלמים, על נשים ארמניות המטעות צוותים שלמים וכו', מה שהצליח לעורר את זעמם הקדוש של המאמינים.
יתרת הדוח עוסקת באחריות הגרמנים
למעשים: "אם אחריותה המלאה של הממשלה הטורקית לטבח הארמנים אינה מוטלת בספק, חלקם של הגרמנים בטבח הוא שאלה נתונה במחלוקת." אולי אקליד אותו בימים הקרובים. כרגע רק אסקור את התמצית: אהרונסון מזכיר את דוח לפסיוס, המפיל את האשמה כולה על הטורקים ומטהר לחלוטין את הגרמנים, ומציע להתייחס להיבט זה של הדוח בספקנות. לאחר מכן הוא מזכיר שיחות שניהל עם עשרות קצינים, רופאים ושאר גרמנים שהיו בלב איזורי הטבח. כולם היו מזועזעים באופן אישי ממה שראו, ולא ניתן להוכיח כי נטלו חלק בדבר. מאידך לא נקטו כל פעולה כדי למנוע ת הטבח. (בהערת שוליים הוא מציין שהיו גרמנים שעשו רווחים פרטיים מן המצב - "גרמניה תהיה המדינה העשירה ביותר בשטיחים"). הוא מציין שלא ניתן גינוי רשמי למהלכים ואף ניתנה מחילה מראש לכל מעשה שעשו, בתור צורך לאומי. (הוא מזכיר חקירה שערך מנהיג המפלגה הלאומית-ליברלית בסרמאן). אהרונסון גם מזכיר את השאיפות הקולוניאליות שהיו לגרמנים באנטוליה, אשר סומנה כשטח טריטוריאלי עבור הגרמנים 75 שנה לפני כתיבת הדוח על ידי מולטקה. "יותר ויותר ציינו עובדה זו לאחרונה".
למעשים: "אם אחריותה המלאה של הממשלה הטורקית לטבח הארמנים אינה מוטלת בספק, חלקם של הגרמנים בטבח הוא שאלה נתונה במחלוקת." אולי אקליד אותו בימים הקרובים. כרגע רק אסקור את התמצית: אהרונסון מזכיר את דוח לפסיוס, המפיל את האשמה כולה על הטורקים ומטהר לחלוטין את הגרמנים, ומציע להתייחס להיבט זה של הדוח בספקנות. לאחר מכן הוא מזכיר שיחות שניהל עם עשרות קצינים, רופאים ושאר גרמנים שהיו בלב איזורי הטבח. כולם היו מזועזעים באופן אישי ממה שראו, ולא ניתן להוכיח כי נטלו חלק בדבר. מאידך לא נקטו כל פעולה כדי למנוע ת הטבח. (בהערת שוליים הוא מציין שהיו גרמנים שעשו רווחים פרטיים מן המצב - "גרמניה תהיה המדינה העשירה ביותר בשטיחים"). הוא מציין שלא ניתן גינוי רשמי למהלכים ואף ניתנה מחילה מראש לכל מעשה שעשו, בתור צורך לאומי. (הוא מזכיר חקירה שערך מנהיג המפלגה הלאומית-ליברלית בסרמאן). אהרונסון גם מזכיר את השאיפות הקולוניאליות שהיו לגרמנים באנטוליה, אשר סומנה כשטח טריטוריאלי עבור הגרמנים 75 שנה לפני כתיבת הדוח על ידי מולטקה. "יותר ויותר ציינו עובדה זו לאחרונה".
פסקת הסיום
"לאור זה, כל מי שמבין משהו בגרמנים, ובדרך הארוכה ולעתים נפתלת שבה הם חותרים למימוש שאיפותיהם הגדולות, שאינן פחותות למעשה משליחות אלוהית, האם יהסס לומר שחיסול אותן אומות וגורמים משגשגים לא עלה בקנה אחד או פגע בשאיפות הפוליטיות הגרמניות, והאם לא היו הגרמנים עצמם, בתנאים אחרים, וברוח אחרת מאשר הם שרויים בה כעת, אומרים בעצמם: פשע? זה נתון במחלוקת, אבל מדיניות גרמנית טובה, ריאל-פוליטית ומרחיקת ראות - האם לא כך? טבח הארמנים הוא פעולה מתוכננת היטב של הטורקים, והגרמנים יהיו שותפים לעד לכלימת המעשה הזה".
"לאור זה, כל מי שמבין משהו בגרמנים, ובדרך הארוכה ולעתים נפתלת שבה הם חותרים למימוש שאיפותיהם הגדולות, שאינן פחותות למעשה משליחות אלוהית, האם יהסס לומר שחיסול אותן אומות וגורמים משגשגים לא עלה בקנה אחד או פגע בשאיפות הפוליטיות הגרמניות, והאם לא היו הגרמנים עצמם, בתנאים אחרים, וברוח אחרת מאשר הם שרויים בה כעת, אומרים בעצמם: פשע? זה נתון במחלוקת, אבל מדיניות גרמנית טובה, ריאל-פוליטית ומרחיקת ראות - האם לא כך? טבח הארמנים הוא פעולה מתוכננת היטב של הטורקים, והגרמנים יהיו שותפים לעד לכלימת המעשה הזה".
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.