בניסוח אחר: "ברה"מ מוקפת אויבים מסוכנים הרו-
צים לתקוף אותה". על הנחת-יסוד זו מושתת הגרסה שכל מעשי סטאלין (דהיינו - ברה"מ) היו התגוננות מפני סביבה עוינת, ועל התקפה הוא לא חשב כלל. לפי גרסה זו, למשל, בהסכם מוסקבה מ-23.8.39 הצליח סטאלין להרחיק את סכנת הפלישה הגרמנית על-ידי הזזת הגבול מערבה. אבל את אותו המעשה אפשר להסביר בגרסתו של סובורוב: סטאלין הצליח ליצור גבול גבול משותף עם גרמניה (ובקיץ 1940 אף השלים את המלאכה על-ידי כיבוש שלוש המדינות הבלטיות), כדי לאפשר התקפת-פתע נגד גרמניה. כדי שלא תקדיש זמן רב מדי למבוא ולפרקים 1 ו-2 של ROAD TO STALINGRAD, אני מפנה אותך למאמר פרוגרמטי חשוב מאת אריקסון שפורסם ביולי 2001, כחצי שנה לפני מותו בפברואר 2002. המאמר חשוב בכך שאריקסון מסכם בו את מה שהוא מגדיר כהסבר סופי וממצה של תוכניות ברה"מ לפני הפלישה הגרמנית. 1. ציטוט, לכאורה, מדברי סטאלין, והבמשך - הסבר של אריקסון לדברי סטאלין: 'The Germans will now [after conquering France] turn on us, they will eat us alive' was Stalin's frantic comment. There was no longer any prospect of protracted war in the west leading to the mutual exhaustion of the belligerents, no royal road to a revolutionary Europe. Germany was no longer tied down in the west. The situation now brought Russia face to face with Germany. מהו המקור של THEY WILL EAT US ALIVE - אריקסון לא מגלה לקוראיו. 2. בהמשך: He [Stalin] believed that Germany needed Ukrainian grain and Donbas coal to wage protracted war; therefore it was most likely that Hitler would launch his main attack in the south-west. משתמע שסטאלין צפה פלישה גרמנית לאוקראינה. אבל אריקסון ידע היטב, שבשלב ההוא של תכנונים סובייטיים, כיוון ההתקפה הגרמנית כלל לא נלקח בחשבון. התוכנית הסובייטית התבססה אך ורק על המסלול שבו הצבא האדום יגיע להישגים מהר יותר. 3. באותו המאמר מספר אריקסון, אמנם בתמצית, מה היו מסקנות סטאלין ממשחקי מלחמה על מפות שהתרחשו 5 חודשים לפי הפלישה הגרמנית: A critically important link in the evolution of Soviet war planning and operational preparation came with two-part 'Red versus Blue' strategic war-games conducted during the first week of January 1941. We now have a detailed record of these war-games, planned as early as October 1940 and designed to test the revised war plan. Generals Pavlov and Zhukov played alternatively attacker and defender. The first game in the northern theatre demonstrated that terrain and fortifications in East Prussia would make any Soviet 'counter-offensive' there a protracted undertaking. In the south-western theatre Zhukov produced a brilliantly successful 'counter-offensive' which appeared to confirm the argument that this theatre should receive priority reinforcement. אריקסון היטיב לסכם את משמעות המשחקים (כולל שימת מרכאות סביב COUNTER-OFFENSIVE): לא חשוב, מה יעשו הגרמנים, אלא מהו הכיוון היעיל של התקפה סובייטית. אבל הבנה זו לא הפריעה לאריקסון ללעוג לגרסת סובורוב על הכוונות ההתקפיות של סטאלין. עם גורודצקי - זה שאריקסון כה משבח את ספרו - העניין מסובך לא פחות. מאחר והתעמקתי בפרשיית משחקי מלחמה, חיפשתי בספרו ומצאתי שהוא לא רק כלל בביבילוגרפיה את הפרסומים על המהלך האמיתי של המשחקים, אלא אף הוסיף והתפאר בפתח-דבר: "נעזרתי גם הפרוטוקולים הרשומים בקצרנות של המועצה הצבאית המיוחדת של הפיקוד העליון בדצמבר 1940, ברשומות של משחקי המלחמה מינואר 1941... " אבל מאחר ובספרו הוא חוזר על הגרסה השקרית של ז'וקוב, יש אפשרות שגורודצקי, להבדיל מאריקסון, פשוט לא הבין את מה שקרא במסמכי המשחקים ולכן המשיך לדבוק בטענה שכוונות סטאלין היו הגנתיות בלבד. אני יכול להפנותך לעמודים שלמים של "בין אשליה לתרמית", אבל הבנתי שממילא קראת ספר זה.
צים לתקוף אותה". על הנחת-יסוד זו מושתת הגרסה שכל מעשי סטאלין (דהיינו - ברה"מ) היו התגוננות מפני סביבה עוינת, ועל התקפה הוא לא חשב כלל. לפי גרסה זו, למשל, בהסכם מוסקבה מ-23.8.39 הצליח סטאלין להרחיק את סכנת הפלישה הגרמנית על-ידי הזזת הגבול מערבה. אבל את אותו המעשה אפשר להסביר בגרסתו של סובורוב: סטאלין הצליח ליצור גבול גבול משותף עם גרמניה (ובקיץ 1940 אף השלים את המלאכה על-ידי כיבוש שלוש המדינות הבלטיות), כדי לאפשר התקפת-פתע נגד גרמניה. כדי שלא תקדיש זמן רב מדי למבוא ולפרקים 1 ו-2 של ROAD TO STALINGRAD, אני מפנה אותך למאמר פרוגרמטי חשוב מאת אריקסון שפורסם ביולי 2001, כחצי שנה לפני מותו בפברואר 2002. המאמר חשוב בכך שאריקסון מסכם בו את מה שהוא מגדיר כהסבר סופי וממצה של תוכניות ברה"מ לפני הפלישה הגרמנית. 1. ציטוט, לכאורה, מדברי סטאלין, והבמשך - הסבר של אריקסון לדברי סטאלין: 'The Germans will now [after conquering France] turn on us, they will eat us alive' was Stalin's frantic comment. There was no longer any prospect of protracted war in the west leading to the mutual exhaustion of the belligerents, no royal road to a revolutionary Europe. Germany was no longer tied down in the west. The situation now brought Russia face to face with Germany. מהו המקור של THEY WILL EAT US ALIVE - אריקסון לא מגלה לקוראיו. 2. בהמשך: He [Stalin] believed that Germany needed Ukrainian grain and Donbas coal to wage protracted war; therefore it was most likely that Hitler would launch his main attack in the south-west. משתמע שסטאלין צפה פלישה גרמנית לאוקראינה. אבל אריקסון ידע היטב, שבשלב ההוא של תכנונים סובייטיים, כיוון ההתקפה הגרמנית כלל לא נלקח בחשבון. התוכנית הסובייטית התבססה אך ורק על המסלול שבו הצבא האדום יגיע להישגים מהר יותר. 3. באותו המאמר מספר אריקסון, אמנם בתמצית, מה היו מסקנות סטאלין ממשחקי מלחמה על מפות שהתרחשו 5 חודשים לפי הפלישה הגרמנית: A critically important link in the evolution of Soviet war planning and operational preparation came with two-part 'Red versus Blue' strategic war-games conducted during the first week of January 1941. We now have a detailed record of these war-games, planned as early as October 1940 and designed to test the revised war plan. Generals Pavlov and Zhukov played alternatively attacker and defender. The first game in the northern theatre demonstrated that terrain and fortifications in East Prussia would make any Soviet 'counter-offensive' there a protracted undertaking. In the south-western theatre Zhukov produced a brilliantly successful 'counter-offensive' which appeared to confirm the argument that this theatre should receive priority reinforcement. אריקסון היטיב לסכם את משמעות המשחקים (כולל שימת מרכאות סביב COUNTER-OFFENSIVE): לא חשוב, מה יעשו הגרמנים, אלא מהו הכיוון היעיל של התקפה סובייטית. אבל הבנה זו לא הפריעה לאריקסון ללעוג לגרסת סובורוב על הכוונות ההתקפיות של סטאלין. עם גורודצקי - זה שאריקסון כה משבח את ספרו - העניין מסובך לא פחות. מאחר והתעמקתי בפרשיית משחקי מלחמה, חיפשתי בספרו ומצאתי שהוא לא רק כלל בביבילוגרפיה את הפרסומים על המהלך האמיתי של המשחקים, אלא אף הוסיף והתפאר בפתח-דבר: "נעזרתי גם הפרוטוקולים הרשומים בקצרנות של המועצה הצבאית המיוחדת של הפיקוד העליון בדצמבר 1940, ברשומות של משחקי המלחמה מינואר 1941... " אבל מאחר ובספרו הוא חוזר על הגרסה השקרית של ז'וקוב, יש אפשרות שגורודצקי, להבדיל מאריקסון, פשוט לא הבין את מה שקרא במסמכי המשחקים ולכן המשיך לדבוק בטענה שכוונות סטאלין היו הגנתיות בלבד. אני יכול להפנותך לעמודים שלמים של "בין אשליה לתרמית", אבל הבנתי שממילא קראת ספר זה.