קיס קיס בנג בנג

Tom Kapinos

New member
../images/Emo221.gifקיס קיס בנג בנג../images/Emo221.gif

חג המולד מתקרב וזה הזמן למערכת יחסים חדשה. דוסון וגרטשן (שלדעתי אם עושים דירוג לדמויות האורחות היא תופסת את המקום השני אחרי אבי מורגן). אפשר להגיד שהחל מהפרק הזה ועד לסוף העונה הופקו בזה אחר זה פרקים שקטים נורא ואינטימיים נורא, ללא סיפורים גרנדיוזיים והוליוודיים כמו שאפשר לראות בסדרות דביליות אחרות. העונה הזאת היא הכי מציאותית שיש אך יחד עם זאת לא משעממת לרגע. זה הישג שלא רבים מצליחים להגיע אליו בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע. וזה כמובן הופך את העונה הזאת לטובה ביותר בסדרה. שאפו.
 

doron g3

New member
אמנם כבר הפסקתי להגיב

להצהרות מסוג "העונה הרביעית היא יצירה שמיימית" מפאת מיצוי החומר, אבל מכיוון שלשם שינוי ההצהרה גם מגובה בטיעונים קונקרטיים, מצאתי לנכון להתייחס אליה. העונה הרביעית אכן לא כללה סיפורים גרנדיוזיים בקנה מידה מגוחך. הדרמות נשמרו קטנות ואנושיות לרוב (להוציא את עלילת הסמים הבאמת מטופשת של אנדי, או את עלילת החשש מהיריון של ג'ואי שהיתה נדושה ברמות שאם מיצמצת לרגע, יכלת לחשוב שראית את שאנון דוהרטי על המסך), אך חייבים לתהות, מה נשתנה העונה הזו מכל העונות? הרי כבר בעונה הראשונה הסיפורים התנהלו בצניעות מופלגת, הקלאסטורופוביה חגגה, והאינטימיות הועלתה לדרגת אומנות. העונה הראשונה היא האנטי תזה המופתית ליכולת להפיק דרמה עוצמתית ללא סיפורים עצומים. גם שאר העונות שמרו על פרופורציות ראויות בדרמה, גם אם לא הצליחו לייצר דרמה המשתווה בעוצמתה לעונה הראשונה. אמנם בעונה השנייה, אפשר למנות מספר חריגות, כגון היציאה מהארון של ג'ק, המוות של אבי או פרק סיום העונה האובר דרמטי, אבל גם נבחן אותם לעומק נגלה שהיציאה מהארון היתה יותר צעד עלילתי מתבקש וראוי מאשר מהלך ציני זול לקידום רייטינג. המוות של אבי היה בחלקו אילוץ, ופרק סיום העונה השנייה אולי הגזים באמצעים הדרמטיים, אבל אלו רק הגבירו את הדרמה שממילא היתה, ולא יצרו אותה. אז נכון, זוהי נקודת זכות לעונה הרביעית, אבל זוהי נקודה שנוגעת לכלל הסדרה שהשכילה להבדיל את עצמה מסדרות אחרות במינמליסטיות שלה ובשמירה על אמינות מסויימת (בעלילה לפחות) כדי לתת קצת קרדיט לצופה. דווקא דרך אותה נקודת זכות אפשר להדגים את נפילתה של העונה הרביעית. באחד מפרקיה, אנדי מציינת שבטח בסוף כולם ילמדו באותו הקולג' שבמקרה נמצא קרוב. בתיאוריה, ההערה הזו מגוללת בתוכה את דוסון קריק הישנה. לא לוקחת את עצמה ברצינות, מלאה מודעות עצמית, אך גם לא מזלזלת בצופה שמודע לטמטום שברעיון הזה ולכן נהנה מהעקיצה הזו וגם נרגע לדעת שסדרתו לא תצלול למעמקים כאלו. ובפועל? כולם מצאו את עצמם בבוסטון, ככה במקרה. הסדרה פשוט עברה לא לקחת את צופיה ברצינות. הכל נשאר בעונה הזו, המינימליזים העלילתי, המשלב הלשוני והמודעות העצמית, לכאורה דבר לא השתנה. אך ללא הדבק, ללא דרמה אמיתית, סיפורים שפשוטים רק לכאורה אך סבוכים במבט מעמיק, ומרגשים בכל מבט, אלו סתם כלים שלא משרתים שום מטרה, נזרקים לחלל האוויר מתוך תקווה שאם זה ישמע כמו דוסון קריק האמיתית, ויריח כמו דוסון קריק אז אולי בסופו של דבר משהו מאותה יצירת מופת גם יידבק, או שלפחות אולי כמה צופים ותיקים יחשבו כך...
 

snier1991

New member
מספר חריגות?

בוא לא נשכח מאנדי חולת נפש מהפרק התעלומתי עם אבי והפרידה המתוקשרת של דוסון וג'ואי שהיו לא פחות מלודרמטיות מה שכן אני מסכים הבעיה של העונה השנייה לא הייתה מלודרמטיות היא הייתה קיטש שנשפך מכל מקום שהייתי צריך להזריק אינסולין כדי הלרגיע את הדם מרוב סוכר
 

doron g3

New member
צריך להפריד בין דרמטיות לגרנדיוזיות

מן הסתם שדרמת נעורים תהיה דרמטית, הפרידה של דוסון וג'ואי בעונה השנייה היתה לא פחות דרמטית (אולי לה נוסף גם נופך ציבורי, אבל החלק הכי דרמטי שלה, היה דווקא החלק הפרטי) מפרק הסיום של העונה הראשונה. האם זה אומר שגם יצירת המופת סבלה מ"גרנדיוזיות"? האם עצם העובדה שג'ואי מקבלת הצעה ללמוד בפריז, מבקרת את אביה בכלא לראשונה מזה שנים ושוטחת את ליבה בפניו, ובסופו של דבר מוצאת עצמה עם הנער לו ערגה עונה שלמה, נחשבת כ"גרנדיוזיות"? צניעותה של דוסון קריק אף פעם לא היתה באיך, אלא במה, בלקיחת סיפורים קטנים ופשוטים מהחיים, והפיכתם לגדולים מהחיים. אולי גם מחלת הנפש של אנדי קצת הוקצנה, אבל בבסיסה היא שימשה עילה לפרידה בין פייסי לאנדי, שהיתה מרגשת יותר מכל הדרמה ב"reunited". באשר ל"sex she wrote", זהו סתם פרק פאן, שממש לא מכיל שום סיפור גרנדיוזי או מופרך בשום קנה מידה. מלודרמטי לעיתים? אולי, אך כפי שאמרת, כך גם כל העונה, וכן, היא גם היתה קיטשית. אך שוב, זה לא בלעדי לעונה השנייה. מעט קיטש הוא מאבני היסוד של דוסון קריק, קיטש מודע לעצמו לעיתים, אבל עדיין קיטש. גם העונה הראשונה לא מומלצת לחולי סכרת, היא פשוט היתה יותר ממוקדת ומהודקת כך שהקיטש תועל לדרמה ביעילות רבה יותר. יחד עם זאת, אני חייב להודות שמפלס הקיטשיות אכן עלה עם השנים...
 
פרק

פרק מקסים לפי דעתי אף על פי שלדעתי היו מעט מידי קטעי ג'ואי/פייסי
הקטעים עם דוסון היו ממש יפים ומרגשים יחד עם מר ברוקס. ג'ן עיצבנה אותי וממש מרגישים את ההבדל כבר בפרק הזה בלי אנדי...
 

eliormagick

New member
פרק חביב

נחמד מאוד לא מפיל כמו פרקים אחרים של דוסון. ופיסי נעלם בפרק...
 

snier1991

New member
ברוך שפטרנו לא נתגעגע

כל דבר שהוא שוכב איתו נהרס(חוץ מהעונה הראשונה שנורא אהבתי את הקשר שלו עם תמרה) הוא באופן אישי הרס כל סיכוי שאני אחבב את אנדי וג'ואי פשוט הרס כל עניין בהם
 

eliormagick

New member
פף

אתה מדבר שטויות ברמות על הוא עשה את גואי לדמות הרבה יותר מקסימה ומיוחד ממה שהיא הייתה מקודם(מאוד צפויה ומשעממת) ויראו את זה בהמשך כרגע עדיין לא רואים את זה. פיסי מעולה וכל פרק שהוא אל מופיע בו בתדירות הרצויה זה עושה רע לסדרה.!
 
איך

איך אתה מדבר??? הוא הדמות החביבה עליי בסדרה!!! והוא וג'ואי זה זיווג מושלם! ואני מסכימה אם מישמתחתיי
 

snier1991

New member
אין גרנדיוזיות?

הפרק היה לנו מסיבה ונשף משבר אמון של להיות או לחדול ילדה שסובל מדרמטיות בקשר להורייה קבלה לקולג' של כולם והחיים של זקן וסקס עם מרלין מונרו לא צריך להיות היפים והאמיצים בשביל גרנזיוזיות הדרמה יכולה להתרחש בסצינה של עלובי החיים בשביל להיות גרנדיוזית כל מה שהיא צריכה זה דרמה נפוחה עם אגו של במאי קולנוע בכל מקרה הייתה לי הארה הפרק. חשבתי לתומי מה זה בעצם דמות ראשית(בהקשר של דוסון או ג'ואי קריק) ואז הבנתי דמות ראשית היא דמות שאנחנו יודעים הכל עליה על הקשרים הרומנטיים שלה על הקשרים המשפחתיים שלה על הכל זה לא חייב להיות דמות אחת זה יכול להיות 4 דמויות כמו עקרות בית נואשות זה יכול להיות 10 דמוית כמו האנטמייה של גריי לכן העונה הראשונה היא אכן העונה של דוסון אנחנו יודעים הכל עליו על הרגשות שלו בקשר לג'ן ובקשר לחבר שלה בקשר לג'ואי לפייסיבקשר להורים שלו כל העלילה נסובה סביבו לעומת זאת העונה השניה לדעתי בניגוד לדורון היא כבר דוסון וג'ואי קריק היא לא חיכתה לפרק הראשומון היא כבר עכשיו הסדרה של שניהם בעונה הראשונה לא ידענו כלום על בסי בעונה השנייה יש את כל הדרמה סביב בסי יש את ג'ואי והציור יש את השאיפות האקדמיות שלה וכך גם דוסון וכך גם בעונה השלישית לעומת זאת מה אנחנו יודעים על הקשר של פייסי עם האחים שלו? מה אנחנו יודעים עליו ועל אבא שלו מעבר ל10 דקות שהקדישו לזה? מה אנחנו יודעים עליו ועל אנדי אחרי שנגמר הקשר? מה אנחנו יודעים על ג'ן מעבר ליחסים המורכבים עם הסבתא והחבורה(אפילו לפרידה עם הנרי לא הקדישו התייחסות? מה אנחנו יודעים על הקשרים הרומנטים של ג'ק? זה בדיוק מה שעושה את דוסון כדמות ראשית בעונה הראשונה ובשאר העונות כג'ואי ודוסון כדמויות ראשיות ולדעתי בגלל זה הסדרה נפלה עם ג'ואי בעונה השנייה כי אולי אומרים שג'ואי צינית אבל המלודרמטיות שהכניסו לעונה השנייה(שכפי שאמרתי באחת השירשורים הרסה לדעתי את הסדרה) קרתה בגללה בעיקר הסדרה נהרסה בגלל המלודרמיטות שהצטרפה לסדרה בכמויות מוגזמות בגלל שמלודרמטיות אצל דמות אחת זה נסבל כאשר יש לך שתי דמויות שבוכות כל פרק זה כבר משוה שהסדרה לא יכולה לסבול לגבי הפרק עצמו פרק קיטשי מלודרמטי מלוקק וגרנדיוזי ודרך אגב דורון להגיד שאין מלודרמטיות וגרנדיוזיות ואובר דרמטיות בסדרה זה לדלג על 10 הפרקים האחרונים בעונה ה3 שפשוט דוחים מרוב גרנדיוזיות(כמו רוב העונה ה2 שאולי הייתה עם כמה שטיקים אבל היא עדיין דרמטית במובן ההלא טוב של המילה עד כאב) הדבר היחיד שאהבתי הפרק זה ג'ן שהייתה עם דרמה עשויה היטב בלי יותר מדי שטיקים ודרמטית כמו שרמה צריכה להיוות נוגעת ולא גרנדיוזית(בניגוד לג'ואי הפרק שהמושג גרנדיוזיות אפילו לא מתחיל להמחיש את מה שקרה הפרק)
 

doron g3

New member
תובנה מעניינת

יחד עם זאת, קצת בעייתית. דוסון הדמות הראשית בעונה הראשונה כי אנחנו יודעים הכל עליו? מה אנחנו לא יודעים על ג'ואי בעונה הראשונה? אנחנו יודעים על רגשותיה לדוסון ורגשותיה כלפי ג'ן. למעשה ג'ואי של העונה הראשונה היא אחת הדמויות הכי משורטטות ומורכבות שהיו אי פעם בדרמת נעורים. נוסף על זאת, ג'ואי של העונה הראשונה היא לא רק דמות שאנחנו יודעים עליה הכל, היא הדמות שיודעת הכל. חלק מקסמה באותה עונה נובע ממעמדה כסוג של אורקל. בכל דיאלוג עם דוסון היא מסתירה סוד, כל הסאבטקסט חשוף רק בפניה. היא היחידה, מלבד הצופים, שמבינה את האירוניות הקטנות ששזורות לאוך העונה. היא הדמות שיודעת בדיוק את מה שהצופה יודע ולכן, לכאורה, המקור הישיר להזדהות (ולכן הפופולריות הגדולה בעונה הראשונה). אבל זה לא הופך אותה לדמות ראשית. דמות ראשית זו אווירה, זו נקודת מבט כפי שציינתי בעבר. העונה הראשונה נראית כאילו דוסון ביים אותה, במובנים מסויימים הוא אכן עשה זאת (הסוף של "kiss" למשל). היא משקפת את דוסון, על כל תמימותה והמודעות העצמית שלה. ג'ואי כזכור תהתה באותה עונה "איך יכול להיות שמישהו כה מודע לעצמו, יכול להיות כ"כ חסר מושג?". זהו תיאור מדוייק של הסתירה הפנימית של דוסון, בדיוק כמו זו של העונה הראשונה.
 

snier1991

New member
זו בדיוק הנקודה

אנחנו יודעים על ג'ואי בקשר לרגשות שלה על דוסון בקשר לרגשות שלה לגבי ג'ן שהיא כמובן החברה של דוסון אין לנו מושג לגבי השאיפות שלה שלא קשורות לדוסון(נניח אומנות או הקולג' היוקרתיבעזרת מלגה שהיא מדברת עליו בעונה השנייה) אין לנו מושג לגבי הקשרים המשפחתיים שלה את אבא שלה דוחפים לעלילה רק כמקדם לעלילת דוסון-ג'ואי ג'ואי יודעת הכל על הכל אבל רק בהקשר של דוסון למען האמת אנחנו יודעים יותר על ג'ן מאשר על ג'ואי לעומת זאת בעונות המתקדמות העלילות שלה כבר לא קשורות לדוסון הקבלה לקולג' פתיחת האכסנייה אבא שלה חוזר מהכלא האומנות אחותה כאישה מוערצת המערכת יחסים שלה עם ג'ק אלו דברים שלא מענינים את דוסון הם לא קשורים לדוסון אבל הם בכל זאת שם
 

doron g3

New member
אין לנו מושג?

ב"beauty contest" תמצא שאלה ממוקדת לשאיפותיה של ג'ואי, ותשובה עניינית. נכון שהתשובה נגזרת מרגשותיה כלפי דוסון, אך גם זו סוג של דרך ללמוד על ג'ואי. על הרקע המשפחתי שלה אנחנו למדים מאוד מוקדם, והוא משמש בראש בראשונה להבנת ג'ואי עצמה, התנהגותה ורגשותיה. שוב, אני לא חולק על זהות הדמות הראשית, פשוט אני לא חושב שדווקא מידע על הדמות הוא הגורם המכריע פה.
 

Tom Kapinos

New member
פרק מופלא, שאפו.

הסיפור של דוסון וגרטשן מתחיל ואין יותר מקנא ממני. סשה אלכסנדר מדהימה, סרבית במקור, יפהפיה ואי אפשר שלא להתאהב בה. בפרקים הבאים כדאי לשים לב יותר לתסריט. הפרק של היום נכתב ע"י טום קפינוס וכל פעם שהוא כותב זה נהדר כי הוא הרי מכיר את הסדרה ואת נבכיה יותר מכל הכותבים האחרים בעונות המתקדמות. הפרקים הבאים גאוניים לטעמי מבחינת התסריט שהשיא מגיע בפרק ה-13 של העונה, Hopeless אז שווה לשים לב. בנוסף הפרקים הבאים מומלצים לנשים בהריון, חולי לב וסתם לאנשים עם מועקות יומיומיות. פשוט לצפות, לשכוח מכל הצרות ולשחרר בסוף הפרק אנחה מלווה בחיוך שנשאר לכמה דקות טובות. אני מוצא את זה קשה יותר ויותר לסדרות ולסרטים לגרום לי לתחושת ה-High הזאת וכשמצליחים לעשות לי את זה אז אין מרוצה ממני. שיהיה שבוע טוב לכולם.
 
למעלה